*, עת' יִבְסֹס, – שבר לשברים דקים, פתת לפתיתים, zerbrechen, zerbröckeln; briser, émietter; break, crumble במקור באנגלית כתוב בטעות "crubble": כל ידות האוכלין שבססן1 בגורן טהורין (ספרא, שמיני, ט יא). – ובמשמ' °החריב: האש והמים הזידונים שטפונו בדלקם ובססו מקדש ובזזו חלקם (סליח' צו"ג, אבלה נפשי). מעט מעט בססוהו הגוים (רד"ק ישע' יח ב). – ואמר המשורר: אשחק לקורותיו בצדקי אחזיק על זאת אבנים בחרו בססו, ארמוס וארפוס את כבודם כאשר המה כתלי אהלי רפסו (ר"י פרנס', מתק שפת' 71). – ובהשאלה, התיר האגד: (ר"א אמר בססן) התיר אגד (סוכ' יד.).
1 כך גרס' כל הספרים שלנו. ובספרים שהיו בידי קדמוני הגאונים היתה הגרסה שפססן, פ תחת ב. אמר רה"ג שם: שפססן איכא דאמרי שבססן. ע"כ. ואין ספק בדבר שעצם משמעת בסס היה ידוע לבעלי הגמרא, אלא שנחלקו מה היתה הכונה פה בהלכה זו בפעל זה, ונחלקו רבי יוחנן ורבי אלעזר: רבי יוחנן אמר בססו ממש ורבי אלעזר אמר הותר אגדן. ע"כ. וכתב שם עוד רה"ג: וכבר שאלו בשאלות מה לשון פססן וכו' שבסיסה ופסיסה אחד הוא דכתיב רעים רבים שחתו כרמי בוססו את חלקתי ומתרגם דושישו. ע"כ. והובאו דברים הללו בהערוך. וכן הרמב"ם תרגם אשמהא ורצ'הא, שר"ל כתת ושבר.