גָּלֻת, ש"נ, מ"ר גָּלֻיוֹת, — א) יציאת אדם מארץ מושבו באֹנס והכרח והובלת אדם בגולה, Exil; exile:  ויהי בשלשים ושבע שנים לְגָלוּת יהויכן מלך יהודה (ירמ' נב לא).  בעשרים וחמש שנה לְגָלוּתֵנוּ (ירמ' נב לא).  בעשרי בחמשה לחדש לְגָלוּתֵנוּ בא אלי הפליט מירושלם (ירמ' נב לא).  מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו (ירמ' נב לא).  אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות  ותגלו למקום מים הרעים (ירמ' נב לא).  גלות מכפרת עון (ירמ' נב לא).  בעון גילוי עריות וכו' גלות בא לעולם (ירמ' נב לא).  גלינו גלותינו מכפרת עלינו (ירמ' נב לא).  כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו (ירמ' נב לא).  חייב בארבעה דברים ופטור מגלות (ירמ' נב לא).  — ואמר המשורר:  אל חי לך אתחננה, עזר לבן עזרא תנה, נפשו בגלות נענה, על רחמיך נשענה (ירמ' נב לא).  והבט רב תלאותי ודלותי בגלותי, ואל נא תעלם אזנך לרוחתי לשועתי (ירמ' נב לא).  — *ומ"ר:  החובל בחייבי גליות (ירמ' נב לא).  חייבי גליות בית דין מחזירין אותן לזכות (ירמ' נב לא).  — ב) כלל הגולים, כלל האנשים שהובאו בגולה, שנמצאים בגולה:  על הגלותם גָּלוּת שלמה להסגיר לאדום (ירמ' נב לא).  על הסגירם גָּלוּת שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים (ירמ' נב לא).  כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גָּלוּת כוש נערים וזקנים ערום ויחף (ירמ' נב לא).  כתאנים הטבות האלה כן אכיר את גָּלוּת יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים (ירמ' נב לא).  ואת כל גָּלוּת יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה (ירמ' נב לא).  הוא (כרש) יבנה עירי וְגָלוּתִי ישלח (ירמ' נב לא).  וְגָלֻת ירשלם אשר בספרד (ירמ' נב לא).  — *ומ"ר: מעברין אותה (את השנה) וכו' ומפני הגליות שלא יצאו ממקומן (ירמ' נב לא).  גדול קבוץ גליות שנבראו בו שמים וארץ (ירמ' נב לא).  גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות (ירמ' נב לא).  אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן (ירמ' נב לא).  עתידה ירושלם להיותה מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה (ירמ' נב לא).  עתידות הגליות מגיעות עד טיורום מונוס ואומרים שירה (ירמ' נב לא).  אמרו חכמים למחר כשיעלו הגליות אף הם יהיו צריכין להביא (קרבן עצים) התקינו להם את יום ט"ו באב (ירמ' נב לא).  הנשיא הגדול ראש גליות כל ישראל  (ירמ' נב לא).  היתה סבה מן השמים שאסבב בארצות להוכיח גליות ישראל (ירמ' נב לא).  ואני דרשתי לגליות ישראל כי המשקרים לגויים וגונבים להם הם בכלל מחללי השם (ירמ' נב לא).  כבר דרשתי לגלות ירושלם אשר בספרד ולשאר הגליות אשר באדום (ירמ' נב לא).  — ג) *הגולה, מקום הגלות:  נחום המדי אומר יום אחד בגליות לפני עידיהן אסור (ירמ' נב לא).  וכן בגליות נוהגין אחד מעובר (ירמ' נב לא).  שני ימים טובים של גליות (ירמ' נב לא), ר"ל שעושים בארצות הגולה.  — ואמר המשורר:  אקרא בראש הומיות, צאינה בנות גליות, ללקוט מרגליות (ירמ' נב לא).  — ובכנ': ישראל בכל מקומות גליותיהם משתדלין שיהיו להם חלונות לצד ירושלם (ירמ' נב לא).  — ד) °הזמן של הישיבה בגולה ומעמד של אנשים יושבים בגולה:  עתה שהאריך הגלות יותר מדאי (ירמ' נב לא).  ולא גזר עלינו מלכנו גלות רק אלף שנה וכו' נתארכו ימי גלותנו עוד (ירמ' נב לא).  — ה) °נגישות ורדיפות וגזרות רעות, כמו שסובלים היהודים כל זמן נדודיהם בגולה:  צאן אבדות בגלות להו' תניח, ותנהלם באליהו, ומשיח (ירמ' נב לא).  נא הקשב שאון קולם בשכרם כי שתּה שני גלות ארכים, נא הורד למקנה נהלאים ודכים ולמחניהם אור (ירמ' נב לא).  אנחנו עם דלות, וקלות עם סכלות, בגלות תוך גלות, בכל עת מעתיקים (ירמ' נב לא).  שבכל יום ויום הגלות מתגברת עלינו וכו' (ירמ' נב לא).  גברה עלי גָּלוּת, בחסר כל ודלות, בראתי כרום זלות (ירמ' נב לא).  וראה (רב אשי) שבזמנו כבדה יד האומות על ישראל והגלות הולך ומתחזק ולכן היו הישיבות הולכות ודלות ומתמעטות (ירמ' נב לא).  כי ארכו לנו הימים בגלותנו ותשש כחנו ושמם לבנו ורפו ידינו (ירמ' נב לא).  משום שאנחנו עכשיו בגלות המר הזה וכל יום קללותיו מרובה מיום שלפניו (ירמ' נב לא).  אנחנו עייפי הגלות המר הזה אנו מוציאם מרגוע לנפשינו ביום הקודש (ירמ' נב לא).  ומה נדבר ומה נצטדק על זה הגלות המר והארוך (ירמ' נב לא).  מסיבת הגלות אשר היו עושין הגוים (ירמ' נב לא).  — ומ"ר:  שקצרה ידי חכמי ישראל מלעסוק במשנה על פה מרוב דוחק הצרות מטלטול הגליות והשמדות (ירמ' נב לא).  אף על פי שבאו גליות וצרות על ישראל האל הרחמן הוא מרחם תמיד עליהם (ירמ' נב לא).  — ומ"ר °גָּלוּתִים, בכנ' גָּלוּתֶיהָ1:  עזרה לקול צביה נגפה קבורה בחייה נרדפה בורחת מפני אריה נשקפה על גיא הצבועים אובדת בכלאי גָּלוּתֶיהָ באה להתודות עונותיה (ירמ' נב לא).  — ו) °חיים של נע ונד ושל סגופים ובזיון שמקבל עליו אדם כדי לכפר בזה על עונו:  ואם יחרפהו אדם (את הרוצח) ישתוק ואותם ג' שנים לא ילך בטיולים ובשחוק ובגלותו ישכיב עצמו לפני פתח בה"כ ויעברו עליו כל עוברים ושבים אך לא ידרכוהו (ירמ' נב לא).