1, ש"נ, מ"ר דָּתִים, דָּתוֹת, סמי' דָּתֵי, —  א) מצוה ופקודה של המלכות, Verordnung; decret:  להנתן דָּת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה אסת' ג יד.  ואת פתשגן כתב הַדָּת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו שם ד ח.  ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כְּדָּת היום שם ט יג.  ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דָּת בשושן שם יד. — וחק ומשפט קבוע, Gesetz; loi; law:  כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דָּת ודין אסת' א יג.  כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דָּתוֹ להמית שם ד יא.  הגיע דבר המלך וְדָּתוֹ להעשות שם ט א.  וְדָּתֵיהֶם (של היהודים) שנות מכל עם ואת דָּתֵי המלך אינם עשים שם ג ח.  ויתנו את דָּתֵי המלך לאחשדרפני המלך עזרא ח לו.  — ב) *חקים ומנהגים שנקבעו בשם מצוה אלהית:  העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר וכו' ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע כתוב' ז ו.  או שתאמר לכל אדם דברים שבינו לבינה יוציא ויתן כתובה מפני שלא ניהג עמה כדת משה וישראל וכן היא שיוצאה ראשה פרוע תצא בלא כתובה מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל תוספתא שם ז ו.  נשים שעברו על הדת כל אילו שאמרו צריכות התראה שם ז.  כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתייה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתייה מגי' יב..  כמצה זו שלא נתקנה בחימוץ כדת הלחם רש"י גיט' כב..  אם השנים כתיקונם שיכולין ישראל להעמיד דתותיהן ר"ח שם ב:. — ג) *כללות האמונות והדעות בעניני האלהות שמאמין בהם יחיד או רבים והדינים והמנהגים שנקבעו בשם רצון האלהות ושנחשב לחובה על כל אדם להאמין בהם ולהתנהג בהם למען ישיג עי"ז הטוב הזמני בעו"ז והנצחי בעולם הבא, Religion:  מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יונים סוכ' נו:.  בו (בקרבן פסח) המרת הדת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה פסח' צו..  שלח לשאר האומות ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו אין אנו יכולין להניח דת אבותינו פדר"א מא.  אם שמרה עצמה ולא יצאה מהדת ראב"ע, סוף שה"ש.  עם אחד שיש להם דת אחת כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה הוא, בראש' יא ו.  ותהיה מגמתו (של המלך) להרים דת האמת רמב"ם, מלכ' ד י.  כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן שם י ט.  ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת שם יב ב.  וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן הוא, ממרים א א.  בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על ד"ת שם ב ד.  כפי מה שיראה (בית דין) לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק הוא, סנה' כד ו.  שראוי לכל בעל דת שידע עקרי הדת ההיא שהוא מתייחס אליה ר"י אלבו, הקד' העקרים.  ובכלל כל מה שישמור הקבוץ המדיני ויתן אותו אל שיחיו האנשים באופן נאות והסדר הזה קראוהו החכמים בשם דת טבעית רוצה לומר שהיא מצטרכת אל האדם מצד טבעו שם א ה.  שם דת יפול על כל ההישרה או ההנהגה שתכלול קבוץ רב מן האנשים וכו' והדת על ג' פנים אם טבעית ואם נימוסית ואם אלהית שם ז.  גם נאמר שחכמת הרמב"ם ז"ל הרצויה אצל כל בעל שכל ובעל דת ראוי להמשיך אחריך דרך אמונה, ביבאגו ב ג.  לזה אמר החכם השכל והדת שני מאורות שם.  תקנות ומנהגות שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם לקוט' מכי', דברים יז.  וזה רבי אברהם הלוי נתלה על קדושת השם כי מלך ספרד רצה לאנסו על המרת הדת וכי לא יכול לו צוה שיתלוהו שבט יהודה, שמד ה.  שקם מלך אחד נקרא הורקנוס ומלך חסיד היה ואוהב הדת שם ז.  המאמין מציאות האל והחדוש והנבואה ושכר ועונש הרי הוא בעל דת שם. — ואמר המשורר:  הסבלים צרות עלי דָת=אֵל ייקר בעיניו עד מאד דמם ר"י חריזי, הענק ג.  שומרת דתי הייתי ראב"ע, סוף פי' שה"ש.  וכן בוכה (היפת תואר) על דתה ואינו מונעה רמב"ם, מלכ' ח ה.  ואעפ"י ששמע (המומר) אח"כ שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס הוא, ממרים ג ג.  וכהן שהמיר דתו לעבודת כוכבים וחזר בו שבלי הלקט, תפלה לג.  וידעתי שידעת בדת היהודים בקבלתם ובמנהגם ואתה תדע אם יש שורש בדתם בענין זה שבט יהודה ז.  אין ראוי להאמינו כי מי שהמיר דתו נקל לו להמיר הדברים שם לב.  רצוני הפשוט הוא שתשמרו דתי ואם לאו הרי החרב שם ד.  שאלות עמוקות יש לי על דתך שם סד.  שאי אפשר להוציא מלב היהודים את דתם אם לא באש שם ז.  היהודים אשר ראו אותם המעמדות הנוראות והקדושות ואותם הפלאות ואש מן השמים בנתינת דתם נתחזקה אותה צורה ושבה אליהם טבעית שם.  ענו היהודים תשועתנו היא שמירת דתינו אשר נצטוינו אנחנו עליה שם ד. — ומ"ר:  כי ספרי היהודים בדת הם הם ספרי האמת מכל ספרי אודות הדתות ויתר ספרי הדתות אשר לעובדי גלולים הלא המה הבל יוסיפון יז.  ותשאל נפשו (של תלמי) לקבץ ספרי הדתות אשר יוכל למצוא בכח מלכות לבחון במקור נדפס בטעות "לבטחון" - הערת פב"י בהם דעות אנשי העולם שם יו.  ועוד נקראו הדתות אש ונמשלו דברי אל שדי לאש שנאמר מימינו אש דת למו פי' י' הדברות לנסי בר נח.  והמדינות והדתים והמאכלים הקד' ראב"ע לקהלת.  מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזרה וידבק בהם רמב"ם, תשוב' ג ט.  ואצל בעלי חכמת הדבור דתות שכליות מפני שהם מתיחסות אל המושכלות התיחסות מה אמונה רמה ה ב.  המאמר הא' יחקור מעקרי הדתות כמה הם ואי אלו הם וההבדל שיש בין הדתות האלהיות והנימוסיות ר"י אלבו, פתי' העקרים.  ידיעת העקרים והבנת ההתחלות שעליהם דרכי יסודי הדתות בכלל סובבים שם, הקד'.  לפי שצפה הקב"ה שהיו עתידין לקום בעולם מניחי דתות שם כ.  ומוסכם לכל כי הדתות אינם מתקיימות כי אם עם הדמיון שבט יהודה ז. — והקראים אומרים דת ענן, דת הרבנים וכדומה, לשטת כתה אחת בהדת הכללית.