° במקור חסר דגש בבי"ת, כנראה בטעות, ש"נ, — שה"פ מן הִתְבּוֹנֵן: והתבוננות האדם בסוד הראיות השכליות היא מחשבה (רמב"ע, ערוג' הבשם). כי אין הדבר כמו שחשבתו בתחילת המחשבה אבל כמו שיתבאר עם ההתבוננות לזה הדבר (ר"ש א"ת, מו"נ א ב). התבוננות הדמיונות והמחשבות לא התבוננות הנמצאות והמושכלות (שם עד). אבל מי שיחשוב שטרחה (של התורה) גדול וקשה ושבה צער גדול כל זה טעות בהתבוננות (שם ב לט). לא ענין התבוננות בני אדם בהם (ר"ז חריזי, שם ב ו). ועל כל פנים השתדלות בלמוד ובהתבוננות טוב (מלמד התלמידים, פרה). והמאמין כי הוא בשמים ובארץ במעט התבוננות ישיג שאינו גוף כי הגוף יגבלהו מקום אחד (שם, ואתחנן). ונאמר שכבר יראה עם ההתבוננות הטוב שבכאן תארים נאמרים בשי"ת ובזולתו בקודם ובאחור (רלב"ג, מלחמ' ה' ג ג). לפי שכל אדם מדרכו לחשוב מחשבות וליחס לעצמו ההתבוננות והסברא והשכל יותר מכל מה שזולתו (העקרים ג כג). וכל איש משכיל שיקרא בו אני משביע בנפשו שלא יעבור עליו בשילוח רק יתבונן בו במתון התבוננות מופשטת מתאוה ומקנאה (הקד' תגמ' הנפש). ואחרי זאת ההצעה שמע מה שאבררהו בזה הפרק והתבוננהו התבוננות מיוחד מוסף על התבוננותך לשאר פרקי זה המאמר (ר"ש א"ת, מו"נ ב מח). לפי שידע אותו בעברו על הדבר ההוא לפי טוב התבוננותו וזכות עיונו (מלמ' התלמיד', וארא). — ומ"ר: כשאני מקיץ מאותם ההתבונניות שאני מתבונן ברבוי התארים אני רואה שכל אותן התארים אינן אלא בחינות שכליות מהוראות (העקרים ב כה).