* 1, מוחל, ש"ז, — הנזל היוצא מזיתים וכדומ' כשהם נכבשים: המוחל2 היוצא מהן (מהזיתים) ר"א מטהר וחכמים מטמאין אר"ש לא נחלקו על המוחל היוצא מן הזיתים (טהר' ט ג). נפל לתוכו (לתוך המקוה) יין ומוחל ושנו את מראיו (טהר' ט ג). מי חלב כחלב והמוחל בשמן שאין המוחל יוצא מידי שמן (טהר' ט ג). מוחל משקה הוא ומפני מה טהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתו מפני שאין אדם רוצה בקיומו (טהר' ט ג). ומפני מה אמרו מוחל היוצא מעיקת בית הבד טמא לפי שאי אפשר לו לצאת ידי צחצוחי שומן מוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור (טהר' ט ג). — ומצוי בסהמ"א: לפי שכשהיו הזיתים ביחד בכלי אגב הדחק יצא מהן מוחל ונושרו ונתעפשו (טהר' ט ג). כשטוענן (את הזיתים) מתחלה במעטן להתחמם ולהתבשל מאליהן מוחל זב מהן והוא צלול כמים ולאחר שעמדו ימים ודחקו זה את זה חןזר מוחל לזוב מהן (טהר' ט ג).
1 עי' *מֹהַל.
2 כך בנוסח', ובגמ' ירוש' (תרומ' יא מז ד) המוהל, עי' זה הערך.