הָיִיתִי בְבַגְדָאד בִּימֵי כַלִיפוּתוֹ שֶׁל נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אַלְמֻסְתַּנְצִיר בִאללָהּ. וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַמִּסְכֵּנִים וְיוֹשֵׁב בְּסוֹד הַחֲכָמִים וְהַיְשָׁרִים. אֵרַע יוֹם אֶחָד שֶׁכָּעַס עַל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וְצִוָּה אֶת נְצִיב בַּגְדָאד שֶׁיְּבִיאֵם אֵלָיו בְּסִירָה בְּיוֹם חָג. וְהָיוּ אֵלֶּה לִסְטִים וְשׁוֹדְדֵי דְרָכִים. יָצָא נְצִיב הַמְּדִינָה וּתְפָסָם וְהֵבִיאָם לְסִירָה. כְּשֶׁרְאִיתִים אָמַרְתִּי בְלִבִּי: לֹא נִתְאַסְּפוּ אֵלֶּה אֶלָּא לְטִיּוּל. וּוַדַּאי יְבַלּוּ אֶת יוֹמָם בַּסִּירָה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה. וַהֲרֵי אֵין מִי שֶׁיְשַׁעְשְׁעֵם כָּמוֹנִי“. קַמְתִּי, חַבְרַיָּא, מִתּוֹךְ זֹךְ נִימוּסִי וְעַנְוַת תְּבוּנָתִי וְיָרַדְתִּי אֲלֵיהֶם לַסִּירָה וְהִתְעָרַבְתִּי בָּהֶם. חָתְרּו אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי וְעָגְנוּ שָׁם. בָּאוּ אֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים וְשׁוֹמְרִים בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּצַוְּארֵיהֶם. וּבְתוֹךְ הַשְׁאָר נָתְנוּ גַם בְּצַוָּארִי שַׁרְשְׁרָאוֹת, בְּתוֹכָם. וְכָל זֶה, חַבְרַיָּא, אֵינוֹ אֶלָּא בִּגְלַל נִימוּסִי וּמִעוּט-דְּבָרַי, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא חָפַצְתִּי לְדַבֵּר. נְטָלוּנוּ כֻלָּנוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתָנוּ לִפְנֵי אַלְמֻסְתַּנְצִר בִאללָהּ, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים וּפָקַד לְהַתִּיז אֶת רָאשֵׁי הָעֲשָׂרָה. אַחֲרֵי שֶׁהוֹשִׁיב אוֹתָנוּ הַתַּלְיָן אֶת כֻּלָּנוּ עַל הַגַּרְדֹּם שֶׁל עוֹר נִגַּשׁ וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְהִתִּיז רֹאשׁ אַחֲרֵי מִשְׁנֵהוּ, עַד שֶׁהִתִּיז אֶת רָאשֵׁי הָעֲשָׂרָה וְלֹא נוֹתַרְתִּי אֶלָּא אָנִי. הֵצִיץ בִּי הַכַלִיף וּפָנָה וְאָמַר לַתַּלְיָן: מַה לְּךָ שֶׁלֹּא הִתַּזְתָּ אֶלָּא רָאשֵׁי תִּשְׁעָה בִּלְבָד?” אָמַר: “יִשְׁמְרֵנִי הַשֵּׁם מֵהַתִּיז רַק תִּשְׁעָה, בְּשָׁעָה שֶׁצִּוִּיתָ לְהַתִּיז עֲשָׂרָה”. אָמַר הַכַלִיף: “דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלֹּא הִתַּזְתָּ אֶלָּא רָאשֵׁי תִּשְׁעָה, וְזֶה שֶׁלְּפָנֶיךָ הוּא הָעֲשִׂירִי”. אָמַר הַתַּלְיָן: “בַּאֲמִתּוּת חַסְדְּךָ אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁעֲשָׂרָה הֵם”. אָמַר לוֹ: “מְנֵה אוֹתָם”. מָנָה אוֹתָם וְנִמְצאּו עֲשָׂרָה. נָתַן בִּי הַכַלִיף עֵינָיו וְאָמַר: “מַה הֵבִיאֲךָ לִידֵי כָךְ שֶׁשָּׁתַקְתָּ בְּשָׁעָה כָזוֹ, וְכֵיצַד הִגַעְתָּ לְתוֹךְ חֶבְרַת בְּנֵי-מָוֶת אֵלֶּה?” כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דִבְרֵי נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אָמַרְתִּי אֵלָיו: “דַּע, נְשִׂיא - הַמַּאֲמִינִים, שֶׁאֲנִי הוּא הַשֵּׁיךְ הַשַּׁתְקָן, וְשִׁשָּׁה אַחִים לִי, וְאִתִּי מִן הַחָכְמָה הַרְבֵּה מְאֹד. וְאוּלָם עַנְוַת תְּבוּנָתִי וְשֶׁפַע חָכְמָתִי וּמִעוּט-דְּבָרַי אֵין קֵצֶה לָהֶם, וְאוּמָנוּתִי אוּמָנוּת הַגַּלָּבִים הִיא, וְאֶתְמוֹל בְּבֹקֶר הַיּוֹם רָאִיתִי עֲשָׂרָה אֵלֶּה הוֹלְכִים בְּסִירָה, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם יוֹצְאִים לְטִיּוּל, הִתְעָרַבְתִּי בְתוֹכָם וְיָרַדְתִּי אִתָּם. לֹא עָבְרָה אֶלָּא שָׁעָה מוּעָטָה וּבָאוּ הַשּׁוֹטְרִים וְנָתְנוּ בְתוֹכָם שַׁרְשְׁרָאוֹת גַּם בְּצַוָּארִי. וּמֵרֹב נִימוּסִי שָׁתַקְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי דָבָר, וְלֹא הָיָה זֶה אֶלָּא נִימוּס מִצִּדִּי. הִסִּיעוּ אוֹתָנוּ וְהִצִּיבוּנוּ לְפָנֶיךָ וְצִוִּיתָ לְהַתִּיז אֶת רָאשֵׁי הָעֲשָׂרָה, וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַתַּלְיָן, וְאֵינִי מַגִּיד מִי אָנִי. וְלֹא הָיָה זֶה אֶלָּא מִתּוֹךְ נִימוּסִי שֶׁנִּתְחַבַּרְתִּי לָהֶם בִּשְׁעַת הַתָּזַת רָאשֵׁיהֶם. וְאָכֵן כָּךְ נָהַגְתִּי בְכָבוֹד עִם בְּנֵי-אָדָם כָּל יְמֵי חַיָּי, וְלֹא שִׁלְמוּ אֶלָּא בְרָעָה שֶׁבָּרָעוֹת”.
כְּשֶׁשָּמַע הַכַלִיף אֶת דְּבָרַי הִכִּיר שֶׁאֲנִי מֻכְתָּר בְּנִימוּסִין וּמִעוּט דְּבָרִים, וְאֵינִי טַרְחָן עַל בְּנֵי-אָדָם, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר עֶלֶם זֶה שֶׁהִצַּלְתִּיו מִבַּלְהוֹת הַמָּוֶת, צָחַק עַד שֶׁנָּפַל עַל גַּבּוֹ, וְאָמַר לִי:" שַׁתְקָן, וְשֵׁשֶׁת אַחֶיךָ כְּמוֹתְךָ, חָכְמָה בָהֶם וָדַעַת וּמִעוּט דְּבָרִים?" אָמַרְתִּי: "בַּל יִחְיוּ וּבַל תְּהִי לָהֶם שְׁאֵרִית, אִם כְּמוֹתִי הֵם, אָכֵן מַעֲלִיבֵנִי אַתָּה, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, אֵין זֶה נָאֶה לְךָ לְקַשֵּׁר אוֹתִי בָהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם כָּל אֶחָד מֵהֶם מוּמוֹ בּוֹ, שֶׁהִגִּיעַ לוֹ בִגְלַל רִבּוּי דְבָרִים וְחֹסֶר נִימוּס. אֶחָד מֵהֶם חִגֵּר וְאֶחָד עִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת, וְאֶחָד גִּבֵּן וְאֶחָד עִוֵּר בִּשְׁתֵּי עֵינָיו וְאֶחָד קְטוּף-אָזְנַיִם וָאַף, וְאֶחָד קְצוּץ-שְׂפָתַיִם. וְאַל תְּדַמֶּה בְנַפְשְׁךָ, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה דְבָרִים. וְאוּלָם אֵין זֹאת אֶלָּא כְּדֵי לְבָרֵר לְךָ שֶׁבַּעַל-נִימוּסִין אֲנִי יוֹתֵר מֵהֶם. וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם מְאֹרָע שֶׁאֵרַע לוֹ עַד שֶׁהֻטַּל בּוֹ מוּם, וְאִם רְצוֹנְךָ הֲרֵינִי לְסַפֵּר לְךָ מְאֹרָעוֹת אֵלֶּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.