בכל מלכודת יש פתיון מצודד הקורץ לקורבן; בלעדיו לא תוכל המלכודת למלא את תפקידה. אפשר שרבים העכברים בארץ המצטערים על הזדמנויות שהחמיצו כאשר לא נכנסו לתוך מלכודת שנטמנה להם. אילו ניסו לטעום מהפתיון לא היו יכולים להצטער על כך, אך כיוון שלא ניסו הם בני מזל דיים להמשיך ולהצטער. לגבי אותה “אורגיה-זוטא” של “החמצת הזדמנויות” שנערכה לישראל מאז הופעת יאסר עראפאת בעצרת האו"ם וקבלת הפנים שזכה לה, התמזל מזלה של ישראל שלא עטה על הפתיונות השונים ולא הכניסה עצמה למלכודות מסוכנות וחסרות מוצא.

בהתייסרות העצמית של “החמצת הזדמנויות” יש משום סתירה. שתי גישות מנוגדות באות בה לידי ביטוי. יש המצטערים על החמצת הזדמנויות להגיע להסכם שלום עם המלך חוסיין ויש המצטערים על החמצת הזדמנויות לטפח מנהיגות פלשתינאית בגדה המערבית של ירדן שתשמש כתובת אלטרנטיבית לאש“ף ותמנע מה שקרה לאחר-מכן, כאשר אש”ף הוכר עם יאסר עראפאת בראשו, כנציג החוקי היחיד של העם הפלשתינאי.

אפשר לקצר את הדיון בכל הטענות הללו על-ידי נסיון לערער את הנחת-היסוד של טענות אלה. על-פי הנחה זאת קיים גורם ערבי כלשהו, המסוגל או להינתק מהעולם הערבי כפי שהוא כיום, או לרופף את קשריו איתו ולהגיע להסדר נפרד עם ישראל, יקרא הסכם זה ככל שיקרא. על-פי הנחה זאת צריכה ישראל לחפש דרך לתקוע טריז בין גורמים ערביים כלשהם, כאילו קיימת במקום זה או אחר נקודה ארכימדית – מדינית או צבאית – שצריך לחפש אותה ולהפוך באמצעותה את הקערה על פיה.

יש גורסים שאפשר היה לבודד את המלך חוסיין מזיקתו ומנאמנותו לעולם הערבי, כולו או חלקו, ולהגיע איתו להסכם נפרד, שיוכל להחזיק מעמד כמה שנים. יש הגורסים שמכיוון שלמלך חוסיין יש אינטרס לחיות בשלום עם ישראל יותר משיש לכל גורם ערבי אחר ומכיוון שהוא הגיע להכרה שאין מנוס מלהסתגל לעובדת קיומה של ישראל – כדאי ואפשר להגיע להסכם נפרד איתו, הסכם שיבטיח לויתורים גדולים מאוד, שיאפשרו לו לקבל את השלמת העולם הערבי, מראש או בדיעבד.

מנקודת ראותו של המלך חוסיין זהו רק חלק מהתמונה ולא החלק המכריע. לגביו, זיקתו לעולם הערבי ותלותו בעולם זה – ככל שיבעט בו וינעץ סכינים בגבו – הן המכריעות. נוסף לזיקתו הפאן-ערבית של המלך חוסיין, הקיימת כגורם פעיל ומכריע בלב כל שליטי ערב, משפיעה עליו בהכרח עובדת היותו מייצג הפלשתינאים, המפוזרים בכל חלקי העולם הערבי והמקיימים קשרי משפחה, כלכלה ולימודים זה עם זה. מה יועיל לחוסיין הסכם עם ישראל, שיבודד אותו ואת נתיניו בהסגר יחד עם ישראל?

על זיקה זאת יש להוסיף את הפחד מפני כוחה של ישראל ואת הרגשת הצורך לקיים סולידאריות צבאית ומדינית עם העולם הערבי, או לפחות עם אחד מחלקיו החשובים. על-פי הערכה זאת לא היה מעולם סיכוי להסכם נפרד עם ירדן או עם גורם ערבי אחר, לבד ממצרים, שבהיותה הגדולה והחזקה שבמדינות ערב היא עשויה לשמש קטר הגורר אחריו, מרצון או מאונס, כמה קרונות ערביים אחרים. אך כפי שמתברר עתה אפילו מצרים הגדולה נעצרת ונגררת אחרי גורמים ערביים אחרים. אם מצרים כך, ירדן, שאינה מסוגלת לשמש קטר בעולם הערבי, לא כל שכן. לכל היותר היא יכולה להיות אחד הקרונות הערביים הראשונים.

נוסף על התלות הכלכלית של ירדן בעולם הערבי הכריעה את הכף תלותה המיוחדת במלך פייסל הסעודי, שהיטה את הכף לפני ועידת רבאט נגד החזרת שלטון ירדן לגדה המערבית ובעד הקמת מדינה פלשתינאית נפרדת, ראש-חץ במערכה הערבית נגד ישראל. עובדה זו היא ההוכחה הניצחת נגד ההתייסרות הישראלית על “החמצת הזדמנויות”. סיכוייו של המלך חוסיין להחזיר את שלטונו על הגדה המערבית של ממלכתו לשעבר היו תלויים מלכתחילה בהסכמתם של פייסל וסאדאת ולא רק בהסכמתה של ישראל. כשהחליטו הללו להכיר בזכות אש"ף על כל השטח הנמצא עתה בשליטת ישראל, נסתם הגולל על תקוות חוסיין להחזיר את הגדה המערבית לשלטונו, וזאת עד שיחול שינוי בעמדת סעודיה ומצרים ללא קשר לעמדת ישראל.

את סיכויי ההסכם הנפרד בין ישראל לבין ירדן טירפדו מלכתחילה עמדתו הקנאית של המלך פייסל והתנגדותו לכל פשרה בעניין ירושלים. מתברר כי רצונו להחזיר את ירושלים לריבונות ערבית ומוסלמית מלאה (לפחות “ירושלים הערבית”) חזק יותר מפחדו מפני התגברות ההשפעה הסובייטית במזרח-התיכון. נראה גם כי אינו רוצה בהסדר של פשרה והשלמה עם קיום ישראל באמצעות חוסיין, אלא בהסדר של מדינה במנהיגות עראפאת, שתהיה ראש חץ, להמשך המלחמה עד להריסתה הגמורה של ישראל.

הכרעה זאת לגבי המלך חוסיין נפלה בפגישת המלך פייסל עם הנשיא סאדאת כאשר בהודעה המשותפת המצרית-סעודית, ב-7 באוגוסט 1974, הודגשה התמיכה בהחלטות ועידת אלג’יר, שהכירה באש“ף כבנציג החוקי היחיד של העם הפלשתיני. בכך נקטף באיבו ניצוץ התקווה שזרח למלך חוסיין כשלושה שבועות קודם לכן, בביקורו במצרים, כאשר נקבע בהודעה המשותפת בינו לבין הנשיא סאדאת (ב-18 ביולי 1974) כי אש”ף הוא הנציג החוקי של הפלשתינאים, פרט לאלה המתגוררים בירדן. הודעה זו השאירה פתח לסיכוי מעורפל, כי נציגותו של חוסיין תוכר לגבי הפלשתינאים המתגוררים בגדה המערבית, שהיא חלק מירדן. לאחר מכן הוברר, כי אפילו מצרים עצמה לא קיבלה החלטה חד-משמעית כזאת ובהודעה משותפת עם המלך פייסל, הוברר בעליל כי נחרץ גורלו של המלך חוסיין שלא לזכות בברכתו של שום גורם ערבי לחזור לשטחי יהודה ושומרון, אף לא זמנית.

כל ההתחכמויות הישראליות, האמריקניות והירדניות, על “הסכם הפרדה” ישראלי-ירדני, אפילו מהדורה של “הסכם יריחו”, לא היו משנות את עמדת פייסל וסאדאת, שנקבעה כבר קודם לכן. שני אלה היו דורשים מחוסיין, בכל מקרה, למסור לשליטת עראפאת כל שטח “שישוחרר” משלטון ישראל. “ההזדמנות” הישראלית של “הסכם יריחו” היתה הופכת, בתוך ימים או שבועות, למלכודת; היתה נוצרת מובלעת של אש"ף בפאתי ירושלים, והיינו יכולים להיות עדים “לפגישה היסטורית” של פייסל, סאדאת, חוסיין ועראפאת ביריחו, תוך שבועת-נצח ערבית “לשחרר את פלשתין”.

מה שאמור לגבי המלך חוסיין, אמור על אחת כמה וכמה לגבי כל גורם פלשתינאי שירצה לשמור על זיקתו לעולם הערבי. שום גורם פלשתינאי, המסוגל להגיע להסכם כלשהו ולקיים אותו, לא יכול לוותר על זיקה זו. על אחת כמה וכמה שכל מנהיגי הגדה פחדו מהטירור של אש"ף, שרק הפחד מאמצעי-הנגד הישראליים יכול היה לאזן אותו. הרפיית השליטה הישראלית, הכרוכה בהכרח בכל צורה של “אוטונומיה”, היתה מפירה את האיזון העדין של שני פחדים מנוגדים אלה, מבלי שהיתה מאפשרת להגיע להסכם נפרד כלשהו.

כשם שחוסיין לא היה יכול, כך לא יכול היה שום גורם פלשתינאי אחר להגיע להסכם נפרד עם ישראל בלי ברכתם והסכמתם של שליטי ערב, על כל פנים לא בלי ברכת המלך פייסל והנשיא סאדאת. שתי חתימות אלה חייבות להופיע על כל הסכם ועל כל מסמך בר-תוקף בעולם הערבי. אך גם שתי חתימות אלה לא תמיד מספקות. אף הנשיא סאדאת יהסס מאד להגיע להסכם עם ישראל, שיראה כהסכם נפרד, ויעדיף להקדים לכך הסכם בוועידת ז’נווה, שיתן לו “אור ירוק” להגיע להסכם נוסף עם ישראל.

אין מנוס לישראל מהתמודדות בחזית רחבה עם העולם הערבי, על מרכיביו העיקריים, תוך התקדמות זהירה ואיטית. התמודדות זו כרוכה במתח בלתי-פוסק של עימותים ופשרות בין הערבים לבין ישראל, ואף בין הערבים לבין עצמם. לא תהיה כל תזוזה משמעותית בחזית הירדנית-פלשתינאית לפני שתיפול הכרעה נוספת ביחסי ישראל מצרים, הכרוכה בפתיחת התעלה, ולפני שתיפול הכרעה כזו או אחרת בחזית הנפט.

21.11.74