הנשיא המצרי אנואר סאדאת יהיה מעוניין להציג את ביקורו בישראל כהצלחה גדולה, אם קיבל מישראל תמורה מידית ישירה או לא קיבל, אם עשתה ישראל מחווה כלשהי לקראתו או לא עשתה.

הנשיא סאדאת ימנע ככל הנראה ממתיחת ביקורת על קבלת הפנים שזכה לה בישראל, או על תוצאות הביקור. הוא לא ירצה ליצור רושם שחזר מישראל בידיים ריקות. ניתן היה להבחין באכזבה מסויימת בין נציגי העתונות העולמית והישראלית שליוו את הביקור, על כך שישראל לא השכילה לגמול לסאדאת במחווה כלשהי על ביקורו בישראל. הדבר בא לידי ביטוי במסיבת עתונאים שנערכה לסיכום הביקור, ויש להניח שעוד יהיו לכך הדים בעתיד. זכה סאדאת ומלאכת ההסברה שלו נעשית בידי אחרים. יש להניח שהוא יסתפק בכך ולא ירצה לגרוע מהצלחת ביקורו, על-ידי ביקורת על ישראל. כך נוצר אינטרס משותף מצרי-ישראלי של המשך התנופה המדינית, בעקבות הביקור. הנשיא המצרי וראש ממשלת ישראל נמצאים מבחינה זאת בסירה אחת.

אם סאדאת נחל אכזבה כלשהי בביקורו הוא נתן לה ביטוי בעקיפין, כאשר הרבה לשבח את ראשי האופוזיציה שמעון פרס וגולדה מאיר. את שמעון פרס הוא שיבח על נאומו הקונסטרוקטיבי ולגבי גולדה מאיר הוא הדגיש, כי בימי כהונתה התחיל המאמץ להשגת שלום. ראש הממשלה לא זכה לשבחים על נאומו והיתה זאת שתיקה שנשמעה היטב. מי שעקב בטלויזיה אחרי הפגישות של סאדאת עם סיעת הליכוד ועם סיעת המערך בכנסת יכול היה להבחין בנקל בהבדל באווירה ששררה בשתי הפגישות. הפגישה עם סיעת המערך הצטיינה באווירה ידידותית, כמעט חמה. מה שאין כן לגבי הפגישה עם הליכוד, שהתנהלה באווירה נוקשה וקרירה. אין זאת רק שאלה של חלוקת מחמאות ושבחים, אלא של המשך התנופה לקראת שלום והמחיר שישראל תצטרך לשלם תמורתו.

המסר העיקרי שהשאיר סאדאת אחריו בביקורו בישראל נאמר על-ידו בסיום מסיבת העתונאים אתמול: לא יהיה מנוס מהחלטות קשות ודרסטיות. אני קיבלתי החלטה כזאת בעצם בואי לישראל, ועכשיו תורכם לקבל החלטה כזאת. כיוון שישראל לא נתנה לסאדאת תמורה מיידית הנראית לעין כל, היא נשארה במצב של בעלת חוב למצרים וככל שידחה פרעון החוב כן הוא יתפח ויגדל. לא כך היה קורה אילו השכילה הממשלה לגלות יותר דמיון ויותר תושיה ולגמול לסאדאת מייד בוויתור כלשהו שיש בדעתה לעשות בעתיד במהלך המשא-ומתן. קשה להצביע על ויתור מסויים שיכול היה להראות כמחווה שוות ערך לזאת של סאדאת. אבל על הממשלה היה לעשות מאמץ ולקוות שהוא יזכה להערכה בין-לאומית נאותה.

לא יעלה על הדעת שאין לישראל על מה לוותר למצרים בעתיד, משום שפירוש הדבר שאין לה על מה לשאת ולתת. ראוי היה שוויתור אפשרי כזה ינתן בחלקו מייד כמיקדמה על-חשבון העתיד. עובדה היא שטרם נקבע מועד ביקור-הגומלין של ראש הממשלה מנחם בגין בקהיר, אף על פי שבגין הביע כמה פעמים בפומבי את רצונו לערוך ביקור כזה. לדחיית הביקור בקהיר לא ניתן הסבר רשמי. מכיוון שכך נוצר הרושם שהדבר נגרם מאכזבה מצרית בגלל היעדר מחווה ישראלית, וישראל תצטרך לשלם בעתיד מחיר גבוה יותר בעד הטיסה לקהיר של ראש ממשלת ישראל.

יש טעם לדון בנושא זה כיוון שהוא מעורר דילמה עקרונית ומכריעה בחשיבותה לעתיד לבוא. השאלה היא לא רק על מה לוותר אלא למי לוותר: לאמריקנים או למצרים. בעבר נעשו הוויתורים הישראליים בעיקר לאמריקנים והם שנתנו לישראל את התמורה הישירה בסיוע כלכלי וצבאי, בעוד שהתמורה המצרית ניתנה לארצות-הברית. כלומר – עד כה נעשו הוויתורים הישראליים במתכונת של עיסקה משולשת – ישראלית-אמריקנית-מצרית. אופייני לעיסקות אלה היה שהוויתורים הישראליים המכאיבים נעשו תחת לחץ אמריקני בהתרוצצויות של קיסינג’ר בירושלים ושל שר החוץ משה דיין בניו-יורק.

בביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים נפתח עידן חדש שאליו פיללה ישראל כל השנים – העידן של משא-ומתן ישיר וגלוי לעין כל בדרג הגבוה ביותר. עידן חדש זה מחייב שמכאן ולהבא ייעשו הוויתורים הישראליים למצרים ולא למתווכים האמריקנים.

משא-ומתן ישיר פירושו ויתורים ישירים. יש להניח שהאמריקנים מצידם חייבו התפתחות זו. את תפקידם כמתווכים יעדיפו למלא באורח חיובי ע“י מתן סיוע כלכלי, ואולי גם צבאי, מאשר ע”י הפעלת לחץ על ישראל כדי לאלץ אותה לעשות את הוויתורים שממילא תעשה בשלב זה או אחר.

מן הראוי שהממשלה, הכנסת ודעת הקהל בישראל יפיקו את הלקחים הדרושים מביקורו של הנשיא סאדאת. יש לקוות כי התנופה המדינית שנפתחה עם הביקור תימשך. ויהיו דרושות החלטות קשות ודראסטיות מצד מצרים ויתר מדינות ערב ומצד ישראל. את הוויתורים המכאיבים שישראל תצטרך לעשות מוטב לה לעשות במישרין למדינות ערב ולקבל את התמורה גם היא במישרין.

22.11.77