נא להכיר: המהומות בשטחים אינן טירור ומלחמה נגדו. הן הבעיה הדמוגרפית של דור בני השטחים, כפי שהוא נקרא. זה הדור שקם על רגליו והתחיל למתוח את שריריו, בינתיים רק בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. זו הבעיה הדמוגרפית שהפכה בלי אזהרה מוקדמת מעתיד רחוק, להווה. וכנגדה – נסיון ישראלי לטאטא אותה החוצה, ובעצם – רק מתחת לשטיח. עד להודעה חדשה שתחזור אלינו בקרוב. הבעיה הדמוגרפית נפלה עלינו ועל שכנינו לפתע פתאום במלוא כובד משקלה באורח סטיכי, כפי שזה נקרא – לא כבעיה סטטיסטית לשנת אלפיים, אלא כמחיר שיש לשלמו עכשיו. זהו מחיר צבאי, פוליטי ומוסרי. זהו מחיר של דיכוי וגינוי והקצנה מכוערת ומסוכנת אצלם ואצלנו. זהו מחיר של הפיכת יחידות השדה של צה“ל למיליציה משטרתית שעוסקת בדיכוי מהומות במקום להתאמן למלחמה. ועל הכל – זהו מחיר של העברת הגה ההכרעות בגורלנו ועתידנו לידיהם של נערים. ונערים ימשלו בם. נערים ערבים בני חמש עשרה המשליכים אבנים על נערים ישראלים לובשי מדים, בני שמונה עשרה, שלוחצים על ההדק, אולי בלית ברירה ואולי גם כשאפשר היה להימנע מזה. מי יודע. בידי נערים אלה נמצאים עתה מצבנו ועתידנו. זה זרק אבן או לא זרק. זה פגע או לא פגע. זה ירה או לא ירה. וזה הרג, או רק פצע. רולטה ערבית-ישראלית בשטחים. וכל זה הולך וחוזר עלינו מסוף העולם ועד סופו ברעם של זעזוע וגינוי, כמו החלטת מועצת הבטחון החד-צדדית, וגם של דברי בלע וכסל, כמו התנהגותו הפרובוקטיבית והמחוצפת של השר הבריטי הזוטר דייוויד מלור, שעוררה זעם כללי מימין ומשמאל, של “יונים” ו”נצים" כאחד. מה יוצא לנו מזה שהוא נראה כמין קריקטורה של פקיד קולוניאלי מתקופת המנדט שבא להטיף מוסר ל“נייטיבס”? אולי זה לא יועיל לקריירה שלו ואולי כן. אנחנו נימצא מפסידים בכל מקרה.
יש לזכור: זו רק ההתחלה של המחשת הבעיה הדמוגרפית הלכה למעשה. היא חדלה להיות תחזית סטטיסטית לבנינו אחרינו. היא הפכה למציאות שלהם ושלנו. בינתיים רק בדיאלוג של אבנים ובקבוקי תבערה מול כדורים ורימוני גז וכל יתר אמצעי השיטור שהגיעו לשדה המערכה. ואולי דווקא לכן יש עדיין סיכוי להפיכתו לדיאלוג אחר – דיאלוג של שיחות על הסדרים, של רגיעה וצעדים ראשונים לקראת עתיד של שלום. אין ברירה. צריך לנסות ולהתחיל מחדש, בדרך אחרת. במקום לנסות להתקדם בדרכים החסומות מלמעלה, צריך לנסות ולשוחח עם האנשים במקום, מלמטה. עם כל אלה שמשלמים את המחיר של המהומות ועוד ישלמו.
לאחר שכל הנסיונות לנהל דיאלוג עם הממשלות והמנהיגים הגיעו למבוי סתום, כדאי לנסות ולנהל דיאלוג עם נציגי השטחים. כל אלה שנימאס להם להשלים עם המשך המצב הקיים, שילך וידרדר. אפילו עם מנהיגי דור בני השטחים. המבגרים והאחראים שבהם. לנסות לדבר עם הנציגים האותנטיים על הבעיה הדמוגרפית שלהם ושלנו. שהם ילחצו על ירדן ועל אש"ף לתת להם את הרשיון ואת תנאיו. גם להם אין פתרון לבעייה הדמוגרפית של רצועת עזה גם אם ניטוש אותה מחר. איך הם יפתרו את בעיותיהם הקשות והמסובכות?
הגינויים של מועצת הבטחון והנזיפות של האמריקנים והבריטים וכל היתר רק מחריפים את המצב. הם מעודדים את זורקי האבנים ובקבוקי התבערה להמשיך ולהגביר את המהומות עקובות הדמים. להמשיך לשחק ברולטה של השטחים. הם מעמיקים בישראל את ההרגשה של “העולם כולו נגדנו”. דיכוי המהומות ימשך ויגבר. גם הגירושים, לאחר מיצוי כל ההליכים המשפטיים בישראל.
זה המצב וזו התחזית לעתיד. תושבי השטחים ישלמו מחיר שיילך ויכבד ככל שימשכו המהומות. צריך לדבר איתם במישרין. בכל הדרגים. עם ראשי עיריות ומועצות מקומיות. עם מוכתרים וראשי המשפחות של שכם וחברון וכל היתר. עם ראשי הכלכלה והמסחר ועם אנשי הדת. גם עם מנהלי בתי הספר היסודיים והתיכוניים שהפכו למוקדי המהומות, כמו האוניברסיטאות בעבר. ואולי לא יהיה מנוס אלא לסגור אותם, כמו שנסגרו האוניברסיטאות עד ששקטו לפחות חלקית. אפשר להזכיר להם שגם הגשרים נשארו פתוחים בינתיים בלי הפרעה. סגירתם והפסקת תעסוקה בישראל של תושבי השטחים – עלולות להמיט על השטחים אסון כלכלי כבד. עדיין יש נקודות תורפה כואבות רבות שהמימשל הישראלי לא פגע בהן. ככל שיימשך דיכוי המהומות יחשפו אלה ותחריף הפגיעה בהן. נציגי התושבים בשטחים בכל הדרגים צריכים ויכולים להסביר לירדן ולאש“ף שאין להם ברירה, אלא להידבר עם ישראל כדי לשים קץ לאנרכיה ולחורבן הכלכלי המאיים עליהם. מה יישאר מה”צומוד" אם יוגשם התסריט הזה של הסלמת המהומות ודיכוין?
על מה אפשר לשוחח עם הנציגים האותנטיים של תושבי השטחים, איש איש במקומו, במעמדו ובתפקידו? על מניעת המהומות על ידי משטרה מקומית של תושבי השטחים, שתוקם אולי ביעוץ ירדני, כמוסכם בהסכמי קמפ דייוויד, אבל בהסכמה שקטה של ישראל. אפשר לשוחח איתם על כינון אוטונומיה דה-פקטו, בלי שום הסכמים חתומים. ואולי גם במראית עין של אילוץ ישראלי חד-צדדי על נציגי השטחים ליטול לידיהם את ניהול עניניהם, כדי למנוע אנרכיה והרס נוספים שלאף אחד מהם לא תהיה שליטה עליהם. התסריט הזה לא יוכל להתגשם בלי שימשך דיכוי המהומות במלוא התוקף, למרות כל הגינויים והנזיפות מבחוץ ומלמעלה. וזאת, כדי להמריץ את תושבי השטחים עצמם ואת דור בני השטחים עצמם לשים קץ למהומות, שהמשכתן ודיכוין יפגעו בהם יותר ויותר ויגרמו לנזק וסבל בלתי-נסבלים. רק אחרי שתוקם תשתית של אוטונמיה מלמטה, אפשר יהיה להלביש עליה הסכמים מלמעלה. רק אז אפשר יהיה לחדש את השיחות עם המלך חוסיין, שחיכה עד ששמעון פרס חדל להיות ראש ממשלה, ועם האמריקנים, שנסוגו ברגע האחרון ממילוי תפקידם בקידום השלום, ועם הסובייטים, שאיחרו להגמיש את עמדתם במידה מספקת, ואולי, אפילו, יצחק שמיר לא יתנגד לניסוי הזה. את התהליך הדיאלקטי הזה – אפשר וצריך להתחיל מעכשיו. כדאי לנסות. כל שאר הדרכים חסומות בלאו הכי.
8.1.88
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.