התאספנו כאן בכדי להזכיר את אחד מזקני התנועה, שנפטר אתמול בגיל של 84 שנה. יונה קרמנצקי, או כמו שקוראים לו בגרמניה יוהן קרמנצקי, קשור היה בתנועה הציונית, ולפניה בתנועת חיבת-ציון, מהיום הראשון. יליד אודיסה, הוא עוד זכה לראות את פינסקר ולילינבלום כשיצאו בתביעתם לבנין ארץ-ישראל ותחית האומה. בצעירותו נמנה עם המתבוללים, אבל לקול הקריאה הזאת התלהב ונרתם בכל כוחו לעבודה באגודות חובבי-ציון באודיסה. כעבור שנים מספר נסע לווינה עם אשתו, גם היא ילידת רוסיה. לווינה הגיע הרבה שנים לפני הופעת הרצל, החל בעסקים ובמהירות גדולה, בהיותו צעיר לימים הצליח במעשיו, הודות לעבודתו המתמדת ולידיעותיו הטכניות המרובות (אם כי לא גמר שום בית ספר טכני). במהרה תפס עמדה חשובה בתעשיה האוסטרית והקהל בווינה החל להתחשב בו. במשך כל הזמן הזה לא שכח את הרעיון שהתמסר לו באודיסה.

בפעם הראשונה הכרתיו בווינה ע“י ד”ר נתן בירנבוים בשנת 1889. שמעתי אז מפיו הרבה דברים מענינים ותכניות גדולות. הוא לא התענין מעולם בשאלות רוחניות. איש כלכלה היה ומנקודת מבט זו ראה את מפעלנו בארץ. חוגי חובבי-ציון בווינה, שרובם היו סטודנטים, ראו אותו כאחד משלהם, והוא מצדו הושיט להם עזרה חמרית. כך המשיך בעבודתו במשך שנים, ותמך באנשים שהיה להם קשר לציונות. הנה בא לווינה מהנדס בשם זיידנר, שהגיע אז מייקטרינוסלב וחפש עבודה. הוא היה קרוב קצת לתנועה הציונית, נתתי לו מכתב אל קרמנצקי וזה הכניסו מיד למקום עבודה – הוא זיידנר שעתיד היה להיות מנושאי כליו של הרצל ועכשיו השתקע בארץ. וכמוהו הרבה והרבה צעירים שחפשו עבודה: קרמנצקי היה מקרבם ומסדר אותם בעבודה.

משהופיע הרצל והתחיל מבקש אחר עוזרים, הוגד לו שבעירו ווינה גר איש עשיר, בעל בית-חרושת, קרמנצקי שמו. מאז היה קרמנצקי נושא כליו של הרצל עד יומו האחרון. קופתו של קרמנצקי היתה פתוחה לפני הרצל לכל עבודותיו התעמולתיות והארגוניות. הוא היה מסור להרצל, אם גם השקפת עולמו היתה רחוקה כל-כך מזו של המנהיג. כי הרצל היה עד יומו האחרון בעל השקפות מדיניות, האמין בדיפלומטיה והתיחס לעבודה הכלכלית בארץ-ישראל לפני שיובטחו התנאים המדיניים כלעבודה מיותרת, אף מסוכנת. לא כן קרמנצקי. לא היתה לו קרבה והבנה לענינים הפוליטיים. כולו היה קשור בעבודה המעשית בארץ-ישראל. אף-על-פי-כן התמסר להרצל כלמנהיג, למורה, לרבי, לאב, לידיד וכל מלה שיצאה מפיו של הרצל היתה לקרמנצקי קודש קדשים. קרמנצקי איפשר לכנס את הקונגרס הראשון, לא רק בכספו אלא בידיעותיו הארגוניות. לולא הוא, מסופקני אם היה מופיע ה“וועלט” – המנוף שהביא ליצירת הקונגרס.

ומצבו של קרמנצקי היה קשה. הוא תפס אז מקום חשוב בעולם הכלכלי של ווינה; האנטישמיות הלכה וגדלה, ובהיותו קשור בממשלה היה קשה לו מאד להתבלט בראש תנועה, שעוד לא היה ידוע אז אם אין היא מתנגדת לממשלה האוסטרית. על כל זה התגבר. בקונגרס הראשון לא הופיע בשמו האמתי, אבל השתתף בו כמובן. שם שמע את הצעתו של הפרופ' שפירא ז“ל על יצירת הקרן הקימת לישראל, ומאותו יום עזב את כל הענינים הצבוריים והתמסר כולו ליצירת המוסד הזה. לולא הרמן שפירא והרצל, לא היתה הקהק”ל תופסת את אותו המקום שהיא תופסת כיום, אבל למעשה הגשים את הרעיון הזה קרמנצקי. רעיון הבול וכן ספר-הזהב והקופסה – כל אלה הם רעיונותיו. משנת 1901 עד 1907 היה הוא הקהק“ל והקהק”ל היתה קרמנצקי. הוא היה מבקר יום-יום בטירקנשטראסה 9, למרות היותו כל-כך עסוק. שם היה מבלה שעות שלימות והיה מטפל בכל הענינים הפעוטים שנגעו לקהק“ל. היה כותב בעצמו את הכתבות על המעטפות של המכתבים בענין הקרן הקימת. הרבה זמן חשב שאפשר לנהל את עבודת הקהק”ל ע"י כוחות מתנדבים, אולם מוכרח היה סוף סוף להכנע לחיים וראה שאי-אפשר לבנות את הכל על בסיס של התנדבות.

בשנת 1904 מת הרצל וזה היה בשבילו האסון הפרטי הנורא ביותר. כוחות היצירה שלו תשו. במשך שלוש שנים הוסיף לעמוד בראש הקהק"ל עד שהעבירו את המשרד לקלן, בנשיאותו של בודנהיימר. מאז ירד כוכב זה משמי החיים הצבוריים שלנו.

רצונו היה להשתתף בעבודה המעשית בארץ-ישראל. הוא לקח חלק בקניה של הפרדס הראשון בפתח-תקוה, בבנין בתי-חרושת. אולם מענין שדוקא בעבודתו הפרטית בארץ בשדה הכלכלה לא הצליח לגמרי וכל המפעלים שהתחיל בהם עברו אחר-כך לידים אחרות. במשך הרבה שנים היה ציוני מסור, היה בא לאסיפות בווינה, יצר קלוב של ותיקי הציונות. הוא גם בקר פעמיים בארץ-ישראל לאחר המלחמה. היו לו הרבה תכניות, אבל השנים עשו את שלהן. בפעם האחרונה ראיתיו בווינה. בביתו היתה ישיבת חברי הועד להעברת עצמותיו של הרצל לארץ-ישראל. בשנתו האחרונה היה חולה מאד ואתמול מת.

קרמנצקי הוא הופעה נאה בתולדות הציונות. יהודי פשוט וצנוע שעשה הרבה בשביל הציונות והתנועה שלו. במשך שנתיים היה חבר האכסקוטיבה וגם שם לא התערב בענינים שלא ראה את עצמו מומחה להם, והקדיש את עצמו רק לענינים המעשיים בארץ ובעיקר לקרן הקימת. זכרונות יפים השאיר אחריו נושא כליו זה של הרצל, איש העבודה המעשית.

אזכרה בלשכה הראשית של הקהק"ל

ירושלים, י“ט בחשוון תרצ”ה