לא אוּכל לוֹמר, שהבּיקוֹרת על “דבר” הניחה את דעתי. אמנם, בּהשוַאה עם גוֹרל ועדת התרבּוּת והנוֹער העוֹבד בּויכּוּח זה – נהגוּ אִתנוּ בּחסד. שנַים מן הנוֹאמים, ד“ר וַינשל וד. שטוֹק, גם מצאוּ מלים אחדוֹת טוֹבוֹת ל”דבר" – חזיוֹן בּלתי-רגיל כּלל אצלנוּ, להוֹדוֹת בּיתרוֹנוֹתיו של המבוּקר. ואף על פּי כּן – לא זוֹ הבּיקוֹרת שהתכּוַנתי לשמוֹע. לא היתה כּאן בּיקוֹרת פּוֹליטית או ספרוּתית הנוֹגעת בּעיקרי השאלוֹת וההערכוֹת, היוּ רק טענוֹת ותרעוּמוֹת בּוֹדדוֹת. בּיקוֹרת זוֹ איננה נוֹתנת לי את ההזדמנוּת לברר את דרכי “דבר”. אסתפּק איפוֹא רק בּתשוּבה על הטענוֹת שנשמעוּ כּאן.

החבר ד. הוּרביץ הביא ג' עוּבדוֹת לגנאי מתוֹך הכרוֹניקה החיצוֹנית שלנוּ. ושׂמח אני שרק שלוֹש, וּמהן אחת שכּבר העיר עליה לפני שנה וחצי. הרי שטרח ויוֹתר מזה לא מצא. ובשביל עתוֹן יוֹמי על שטח של שנתים – אין זה כּל כּך הרבּה. העוּבדה הראשוֹנה: חיפּוּי על חטאי הס. ד. הבּוּלגרים. אוֹדה, רק היוֹם נוֹדע לי שהנני חסיד נלהב שלהם. את ההערה, שעליה דיבּר, אני חוֹשב לבלתי-נכוֹנה. אוּלם עתוֹן יוֹמי, העוֹבד בּתנאים כּמוֹ שלנוּ, לא ימָלט מפּעם לפעם מקליטת ידיעה שאיננה לפי רוּחוֹ דוקא. אין עתוֹן יוֹמי יכוֹל לחכּוֹת בּכל ידיעה עד שתתבּרר לוֹ בּהחלט. עוּבדה ב‘: החבר הוּרביץ קוֹבל שבּענין הנסיכים בּגרמניה¹ הערכנוּ לא כּדעתוֹ, ואפילוּ לא כּדעת ה“מַנשסטר גארדיֶן”, שגם הוּא ראה את הס. ד. לא כּאוֹסרי המלחמה אלא כּנגררים אחרי הקוֹמוּניסטים. אוּלם כּלוּם חייבים אנוּ להיזוֹן בּשאלוֹת אֵלוּ דוקא מפּי “מַנשסטר גארדין” הליבּרלי, אשר בּמקרה הוּא יכוֹל “להשׂמאיל” בּאיזוּ שאלוֹת? עוּבדה ג’: מנאוּם גדוֹל של זינוֹביֶב² הבאנוּ רק קטע קטן. אתם יוֹדעים שהמקוֹם אצלנוּ מצוּמצם, וּבקטעים הפּוֹליטיים שלנוּ איננוּ יכוֹלים להכניס את הנאוּמים עד תוּמם. ועל עצם האינפוֹרמציה מרוּסיה עוֹד אדבּר.

הבנה בּיקרתית מיוּחדת בּמינה הראה כּאן החבר שמעוֹני. הוּא אשר ידע לדרוֹש נאה דרך-ארץ מאת גלילי לארלוֹזוֹרוֹב, הראה בּעצמוֹ מידת דרך-ארץ והבנה יפה בּהעריכוֹ בּזלזוּלים גסים את עבוֹדתוֹ הפּוּבּליציסטית של מ. בּילינסון, הסוֹפר ישר-הלב וּרחב-הדעת. אוֹתוֹ מבקר גם גילה את בּקיאוּתוֹ הפּוֹליטית, בּטענוֹ כּי הפּרקים בּ“דבר” על עניני הפּוֹעלים בּאנגליה לקוּחים מ… “סוֹציאַליסטיצ’סקי וֶסטינק”. כּל המכּיר קצת את הרכּב מערכת “דבר” יוֹדע, כּי בּעניני איפוֹרמציה מאנגליה אין אנוּ תלוּיים לא ב“אינפְּרֶקוֹר”³ ולא בּ“סוֹציאַליסטיצ’סקי וסטניק”⁴, כּי אנוּ מקבּלים את החוֹמר ממקוֹרוֹת ראשוֹנים, וכי עוֹבדים בּמערכת אנשים המעריכים את הענינים מתוֹך בּקיאוּת ודעה עצמית.

טענוּ כּאן על יחסנוּ לרוּסיה. ונשמעוּ כּאן דברים שאינם אלא מַלשינוּת שלוּחה מהָכָא להָתָם. בּמלאכה זוֹ לא תחַדשוּ הרבּה, כּי רבּים העוֹשׂים אוֹתה גם מחוּץ ליוֹשבים כּאן. הייתי יכוֹל להשיב לכל המקטרגים בּהלצה: נשׂמח אם תתיחס מוֹסקבה אלינוּ בּאוֹתוֹ הרצוֹן לדעת את האמת הקיים אצלנוּ. אין אנוּ משלמים לה מידה כּנגד מידה. הקוֹרא שלנוּ מעוּנין קוֹדם כּל להכּיר את הדברים כּהוָיתם, מכּל הבּחינוֹת. ואנוּ חפצים לעזוֹר לוֹ בּזה, בּלי שוּם פּניה צדדית. עוֹד בּטרם היוָסד העתוֹן בּאנוּ בּדברים עם סוֹפרים שוֹנים בּרוּסיה, מהם גם קוֹמוּניסטים, אם כּי לא קוֹמיסַרים. ומכּל הקשרים שקשרנוּ לא העלינוּ הרבּה. נתבּרר כּי סוֹפרים רבּים חוֹששים לכתוֹב לארץ-ישׂראל (אפשר שיש גם סיבּוֹת חמריוֹת לדבר. עתוֹן פּוֹעלים בּארץ-ישׂראל איננוּ כּל כּך עשיר). וכמה אנשים אשר חפצוּ בּלב שלם לעזוֹר לנוּ והם נאמנים למשטר הסוֹביטי – הוּגלוּ בּעווֹן ארץ-ישׂראליוּתם. חפצנוּ לקבּל תיאוּר הוָי מרוּסיה, ואם היוּ כּאלה שאינם לפי טעמכם, תדעוּ נא שהם נתקבּלוּ מאנשים הנאמנים גם על חבריכם שם. קבּלת ידיעוֹת מבוֹררוֹת וּמנוּפּוֹת מרוּסיה קשה יוֹתר מאשר מכּל ארץ אחרת. יש רק מקוֹרוֹת אוֹפיציוֹזיים וּמקוֹרוֹת אֶמיגרנטיים, וּבתנאים כּאלה אין כּל אפשרוּת להשׂיג אינפוֹרמַציה טוֹבה.

כּשהחבר אביבי פּוֹסל אוֹתנוּ – אין לי עליו כּל תרעוֹמת. אם כּי רק היוֹם נוֹדע לי שהוּא… חיכּה זמן רב להוֹפעת “דבר” ותלה בּוֹ תקווֹת רבּוֹת. ועתה הוּא שוֹאל למה מתנוֹסס שם ההסתדרוּת על “דבר”. על זה ישיב הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי, ולא על ידי אביבי, המכריז כּי סבל הפּוֹעל אינוֹ משתקף בּ“דבר”. סימן, כּי אוֹתוֹ סבל המשתקף יוֹם יוֹם מעל עמוּדי “דבר” אינו סבלוֹ של אביבי. הוּא רוֹאה סתירה בּין “הטָפה לציוֹנוּת” וּבין האוֹפי המעמדי של העתוֹן. סתירה זוֹ קיימת אוּלי בּמוֹחוֹ של אביבי, אוּלם לא בּחייו של הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי. ועתוֹן הפּוֹעלים אינוֹ טוֹב מן הפּוֹעל.

החבר שמעוֹני מצא בּגידה מעמדית קשה בּזה, שניתנה האפשרוּת למשטרת תל-אביב להשיב על ההאשמוֹת שנשמעוּ בּעתוֹן כּנגדה. איני יוֹדע על פּי איזה שוּלחן-ערוּך של אֶתיקה סוֹציאליסטית אסוּר לתת לנאשם את האפשרוּת להשיב. גם מנהל “הדסה”, אשר ניהל פּוֹליטיקה של שׂטנה נגד הפּוֹעלים ונגד עתוֹנם, קיבּל את האפשרוּת להשיב מעל דפּי עתוֹננוּ. ואשר לשוֹטר, אינני רוֹאה אדם לבוּש מדים כּאוֹיב דוקא. בּמידה שהוּא ממלא את תפקידוֹ בּיוֹשר, הנהוּ אדם עוֹבד כּכל אחד מאִתנוּ. על כּל פּנים אין להתיחס לשוֹטר בּתל-אביב כּאל זַ’נדַרם צאריסטי. יש מעוּנינים להציגם בּפני העוֹלם כּנוֹשׂאי-כּידוֹן של האימפּריאַליזם. נגד מעשׂי חוּליגַניוּת נילָחם תמיד, אם יֵעָשׂוּ על ידי שוֹטרים אוֹ פּוֹעלים.

על האשמוֹת סתמיוֹת לא אשיב. אם יש עוּבדוֹת בּרוּרוֹת – אענה עליהן, ואם ידָרש – אבררן. שוּם זרם לא ימצא, כּי דחיתי איזוֹ תשוּבה שלוֹ, בּלתי אם היוּ בּה דברים “בּלתי-צנזוֹריים”. גם חברי מפלגה מתנגדת חייבים להוֹדוֹת בּזכוּתוֹ של עוֹרך לבחוֹן דבר אם ראוּי הוּא לדפוּס.

שוֹאלים אוֹתי מדוּע לא פּירסמתי גילוּי-דעת חתוּם על ידי “מאוֹת” פּוֹעלים על ההפגַנה בּירוּשלים. אוֹמַר לכם: גם לחוֹפש שבּ“דבר”, שאינוֹ שכיח בּעתוֹני פּוֹעלים אחרים, יש גבוּלוֹת. גבוּלוֹת של טעם וּגבוּלוֹת של שקילת הפסד הפּרסוּם. דבר שאת פּרסוּמוֹ אראה כּמַזיק לענינים החיוּניים של הפּוֹעלים – אגנוֹז, ולא אשׂים לב למֹה שיחשדוּ בּי.

טענוּ שלא פּירסמנוּ את דברי אנשי “איחוּד”. עשׂינוּ זאת בּהכּרה בּרוּרה: עתוֹן ההסתדרוּת יש לוֹ הרבּה חוֹבוֹת בּפני חברי ההסתדרוּת, אוּלם אין לוֹ חוֹבה לשמש מבטא לצוֹררי ההסתדרוּת. “דבר” רשאי לתת ידיעוֹת גם על חוּגים הנמצאים מחוּץ להסתדרוּת, ואפילוּ הידיעוֹת מעוֹלם החרדים שעליהן קָבלוּ פּה אינן פּוֹסלוֹת אוֹתוֹ, אם יש להן חשיבוּת כּל-שהיא, פּוֹליטית אוֹ עתוֹנאית. אוּלם לגבּי חוֹתרים תחת ההסתדרוּת אין לנהוֹג מידה זוֹ. בּהסתדרוּת יש החלטה בּרוּרה על ה“פרקציה”⁵ וגלגוּליה. וכשה“איחוּד” התחיל להמטיר עלינוּ מכתבים וקוֹמוּניקַטים, ולדרוֹש לפרסמם, בּיקשתי מהם רק שׂיחה פּרטית גלוּית-לב, למען בּרר לעצמי מה טיבם. לשׂיחה זוֹ לא זכיתי. וכל עוֹד לא זכיתי, איני רוֹאה זרם זה כּזרם הסתדרוּתי. הטענה שבּתוֹך “איחוּד” ישנם בּעלי כּרטיסי-חבר בּהסתדרוּת – אינה מספּיקה לי. לא הטיפּה הכּשרה “מכשירה” אלא הטיפּה ה“טריפה” מַטריפה.

בּזה אני מסיים את התשוּבוֹת על מה שנשאלתי, ולא הייתי מסתלק מבּירוּר ספרוּתי וּפּוֹליטי, אלא שהאפשרוּת אינה ניתנת לי. אוּלם אשיב על שאלה אחת, המעסיקה רבּים, שנשאלה מפּי יערי: הרכּב המערכת. קיימת דרישה ליחסיוּת בּהרכּב המערכת. על דרישה זוֹ יש לדוּן מבּחינה פּוֹליטית אוֹ מבּחינה ספרוּתית, מצד עצם העריכה. מבּחינה פּוֹליטית אוֹמרת דרישה זוֹ: העתוֹן הוּא של ציבּוּר הפּוֹעלים כּוּלוֹ, ציבּוּר זה מוּרכּב מזרמים שוֹנים, ועליו לשקף אוֹתם, וּלשם זה צריך שהמערכת תהיה מוּרכּבת מבּאי-כּוֹח הזרמים. לפי זה צריכה המערכת להסתדר על פּי דוּגמת הוַעדה המַתמדת שלנוּ. זוֹהי לכל הפּחוֹת פּרוֹבּלימה אִרגוּנית קשה. אוּלם יש כּאן לא רק שאלה טכנית, אלא גם שאלת התוֹכן והעֶמדה. איני רוֹאה אפשרוּת להוֹציא עתוֹן אשר ישַקף גם את עמדתי וגם את עמדת אביבי, אשר יֵעָרך על ידי עברי ואידישיסט כּאחד. מכּאן אפשר להסיק, כּי אין מקוֹם לעתוֹן של הסתדרוּת. אני לא הסקתי מסקנה זוֹ. לדידי, זכּאית התנוּעה לעשׂוֹת את מעשׂיה, גם אם בִּפְנים יש מיעוּט המתנגד לה. שוּם תנוּעה מעמדית מַקיפה לא תוּכל להתנהל אם תרצה להשכּין בּהנהלה את כּל הכּיתוֹת המתרוֹצצוֹת בּתוֹכה. יכוֹלים בּחיק התנוּעה לטפּח מידה מרוּבּה של חוֹפש הדעוֹת, אוּלם מערכת אינה קדֵירה דבֵי שוּתפֵי. שוּם אוֹרגן ספרוּתי של תנוּעה אינוּ יכוֹל להתנהל על ידי הזרמים שבּתוֹכה, אף על פּי שהוּא יכוֹל לבטא אוֹתם. וּמסוּפּקני, אם ה“פּרַבדהּ”⁶ נוֹתנת אפשרוּת הבּיטוּי לטרוֹצקי⁷, בּמידה ש“דבר” נוֹתן אפשרוּת זוֹ לשׂמאל.

הדמוֹקרטיה, הנתבּעת פּה מפּי כּלּ חסידי החוֹפש, אינה יכוֹלה לוַתר על זכוּתוֹ של הרוֹב להדריך, ואינה מוֹדה בּזכוּתוֹ של כּל מיעוּט להשתתף בּהנהלה וּלהפריע מבִּפְנים. משטר כּזה אינוֹ דמוֹקרטיה אלא אנַרכיה, הדמוֹקרטיה מבטיחה את זכוּת המיעוּטים, אוּלם אינה מַשליטה אוֹתם על הפּעוּלה.

וּמבּחינת העריכה עצמה: לכל פּעוּלה יש תנאים טבעיים שלה, שבּלעדיהם לא תיכּוֹן. עריכה היא קוֹדם כּל ענין שבּטעם. ואיני סבוּר שלגבּי עריכה יש טעם משוּתף אפילוּ בּמפלגה אחת, ואיני מאמין שקוֹאוֹפּרציה של מפלגוֹת יכוֹלה לצווֹת על הטעם. יש מוֹסדוֹת שאוֹתם הוֹלמת אוּלי קוֹאוֹפּרציה. הנה בּנשׂיאוּת הועידה אפשר להתוַכּח כּכל אַוַת הנפש, אוּלם אם תכניסוּ יסוֹד זה בּעריכה של עתוֹן יוֹמי – לא יקוּם הדבר. כּאן אפשר לאַחר חצי שעה, ועתוֹן, אם תאַחר בּוֹ, ילך לאיבּוּד, ואיש לא יזכּוֹר לוֹ את חסד היחסוּת. אין לך ענין שיש בּוֹ מקוֹם לניגוּדים פּוֹליטיים, מוּסריים, אֶסתטיים ואפילוּ בּלשניים כּבּיטוּי. וכשם שאין להרכּיב קבוּצה על ידי מינוּיים של מפלגוֹת, כּי אם על ידי בּחירה עצמית, כּך הדין בּקוֹלֶגיוּם של מערכת.

ארלוֹזוֹרוֹב עירער על מנהגנוּ לנהל מוֹסדוֹת על ידי קוֹלגיוּם. הוּא נוֹטה להנהלת-יחיד. אני מסכּים אִתוֹ, שכּמה מוֹסדוֹת אצלנוּ היוּ מרויחים על ידי זה. וגם יש מוֹסד שמתנהל כּכה: בּנק הפּוֹעלים, ואין “הפּוֹעל הצעיר” מערער על זאת. וגם אני אין עיני צרה בּזה. עתוֹנוּת יוֹמית דוֹרשת, לדעתי, עריכה אינדיבידוּאַלית. יכוֹלתי להביא כּמה ראַיוֹת מדברי אנשים מנוּסים בּעריכה. גם בּקרב “הפּוֹעל הצעיר” ידוּעה הדרישה של עוֹרך יחיד. אין מצדי כּאן תאוַת דיקטטוּרה. בּ“דבר” קיים קוֹלגיוּם אידיאלי, קבוּצה. הלוַאי על כּל הקבוּצוֹת. אוּלם קוֹלגיוּם אין פּרוּשוֹ קוֹנפדֶרציה של מפלגוֹת. לא הייתי מסכּים בּשוּם אוֹפן למינוּי חברים גם מצד מפלגתי. אין קוֹלגיוּם כּזה קיים אלא על יסוֹד בּחירה עצמית. התנאי שבּלעדיו לא תוּכל העבוֹדה להיעשׂוֹת הוּא אֵמוּן הדדי מוּחלט.

רבּים לא האמינוּ בּאפשרוּת קיוּמוֹ של עתוֹן ההסתדרוּת. טרם שכחתם ודאי. אני האמנתי. אם כּי ידעתי, כּי נשקפת לעתוֹן מצוּקה חמרית, מיעוּט הדמוּת, אי-אֵמוּן והתנגדוּת. גם על זה אפשר להתגבּר, אם בּפנים שוֹלט האֵמוּן האישי. הסכּמתי פּעם אפילוּ לקוֹלגיוּם של מפלגוֹת, אוּלם בּרגע שהוּברר לי, כּי אין האֵמוּן האישי, כּי אין הגנה על כּבוֹד חבר, כּי יש דם סוּמק טְפֵי – הסתלקתי מזה. ידעתי כּי בּאוירה של חַשדנוּת לא אוּכל לעשׂוֹת דבר. בּמערכת הכרחית לא רק הבנה משוּתפת בּענינים העיקריים של ההסתדרוּת, ולא רק קרבת טעם, דרוּשים גם יחסי כּבוֹד מאדם לאדם, הידיעה לסלוֹח שגיאוֹת וּלבקש את תיקוּנן, ולא להטיל כּוַנוֹת זרוֹת, ולא לראוֹת שגגה כּזדוֹן. מידוֹת אֵלוּ אינן מן המצוּיוֹת בּיוֹתר אצלנוּ. בּאוֹתה הבּחירה העצמית שהוּנחה בּיסוֹד המערכת הקיימת כּיוֹם השׂגנוּ זאת, והיא שעמדה לנוּ להחזיק מעמד בּתנאים הקשים, שאיני מקוֹנן עליהם.

לי ולחברַי ההכּרה הגמוּרה, כּי עשׂינוּ את עבוֹדתנוּ בּאמוּנה, כּי משוּם זרם בּהסתדרוּת לא ניטלה האפשרוּת של בּיטוּי מלא ויש בּגדר יחסי כּבוֹד להסתדרוּת ולחברים.