¹ (הרצאה בּבית-העם בּתל-אביב, כ“ה בּתשרי תרפ”ח)

עדיין יֶשנה הרגשה, כּי מחוּץ לקיבּוּצים סגוּרים לא נשמעה הערכת הפּוֹעל על מה שהיה בּקוֹנגרס וּמה שעתיד להיוֹת אחריו. בּמצבנוּ אין דבר קשה כּמבוּכה, כּאי-ידיעת הדברים לאמיתם. גם אם נחַלנוּ מפּלה – מוּטב שידע הציבּוּר ויסיק את מַסקנוֹתיו, יצדיק את שליחיו אוֹ ירשיעם, אבל בּל תימשך המבוּכה הרצוּפה יאוּש ואכזבה.

ידעתי, כּי לעיני הקהל הרחב טוּשטש כּל תוֹכן הקוֹנגרס וכל העתיד לצמוֹח ממנוּ על ידי המקרה האחד, הקמת האֶכּסקוּטיבה החדשה בּארץ-ישׂראל, וענין זה מפריע לבירוּר כּל עניני הקוֹנגרס בּהיקפם המלא. קוֹדם כּל דרוּשה תשוּבה על שאלה זוֹ, צריך להסבּיר את המקרה מבּחינה פּסיכוֹלוֹגית. איך זה אפשר הדבר, שקוֹנגרס אשר בּרוּבּוֹ הגדוֹל, בּהכּרתוֹ וּבנטיוֹתיו הוּא נגד ההנהלה החדשה – נסתיים בּאוֹפן כּזה? לשם בּיאוּר החזיוֹן – אמסוֹר תמוּנה אחת קטנה, שיש בּה מעֵין סמל.

רוּפּין הרצה בּקוֹנגרס על שאלוֹת בּנין הארץ. זוֹ היתה הרצאת אדם שעבד שמוֹנה-עשׂרה שנה בּעבוֹדה הישוּבית, ואשר הפעם דיבּר כּאדם פּרטי העוֹמד מהצד – אוֹפן דיבּוּר המשַווה חשיבוּת מיוּחדת. הלא יש נטיה בּחוּגים ידוּעים לוֹמר: “מנהלי המוֹסדוֹת הציוֹניים מבססים את שלטוֹנם על תמיכת הפּוֹעלים ולכן הם מדבּרים אליהם חלָקוֹת”. הפּעם דיבּר איש שאינוֹ עוֹמד לקבּל שׂררה, דיבּר בּלשוֹן צוָאה כּמעט – כּאחד מאנשי המעלה בּציוֹנוּת העוֹשׂה את חשבּוֹן-הנפש שלוֹ ושל התנוּעה. איש שנתאַחדוּ בּוֹ הנסיוֹן המעשׂי עם השׂכּלה גבוֹהה ועם אוֹפי של אדם הוֹגה-דעוֹת, איש המבקש את התכלית העמוּקה של הדברים. וּבפּעם הראשוֹנה מזמן שהתנוּעה הציוֹנית קיימת ניסה האיש הזה לסַכּם בּביטוּיים מעטים את חכמת הציוֹנוּת. פּה היתה קוֹדם כּל הערכת ערך האדם העוֹבד ויצירתוֹ בּמוֹשבים וּבקבוּצוֹת. האֶקוֹנוֹמיסט העמיד בּמרכּז הדברים את נפשוֹ והתלהבוּתוֹ של העוֹבד. והקוֹנגרס קיבּל נאוּם זה בּמחיאוֹת כּפּים סוֹערוֹת – לא רק משׂמאל, אלא הכּל הרגישוּ את מַצפּוּן הציוֹנוּת המדבּר מפּי רוּפּין. וּבין אֵלה שמחאוּ לוֹ כּף דמוֹנסטרטיבית היה נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית חיים וייצמן. למחרתוֹ, בּישיבת הוַעדה המתמדת, בּא אוֹתוֹ וייצמן, אשר בּמחיאת הכּפּים שלוֹ הבּיע את הסכּמתוֹ הנפשית לתכניתוֹ של רוּפּין – בּא והציע את האֶכּסקוּטיבה החדשה. והסתירה הזאת בּין מחיאת הכּפּים לרוּפּין וּבין האֶכּסקוּטיבה שצריכה לקוּם על חוּרבּן מפעלוֹ של רוּפּין, שנתגלתה הפעם בּאישיוּת אחת, מעידה על ההתרוֹצצוּת הפּנימית השלטת בּציוֹנוּת ה“סתמית”.

איך נבאר את החזיוֹן הזה? אילוּ בּאה תנוּעת הפּוֹעלים אל הקוֹנגרס בּמיעוּט קטן, והיתה משפּיעה למרוֹת מיעוּטה על הנהלת הענינים, וּכנגדה היה קם כּל החלק של בּעלי-הבּתים להוֹציא את השלטוֹן מידי הפּוֹעלים; אילוּ ראינוּ שהציוֹנוּת הכּללית עוֹמדת בּמצב-רוּח מַעמדי נגד הפּוֹעל – היה הגמר הזה של הקוֹנגרס מוּבן. אך לא זה היה מצב-הרוּח של הקוֹנגרס. מי שינַתח את מצב-הרוּח הזה כּפי שהתבּטא בּועידוֹת שמסביב לקוֹנגרס וּבנאוּמים בּתוֹך הקוֹנגרס, יִוָכח כּי הנצחָנוּת האַנטי-פּוֹעלית היתה הפּעם לא בּפסגתה, אלא בּמוֹרד. עיפוּ משׂנאת הפּוֹעל. לא היה אוּלי קוֹנגרס שאמרוּ בּוֹ מַחמאוֹת כּה רבּוֹת לפּוֹעלים כּמוֹ בּקוֹנגרס הזה. וגם מפּי האנשים שהרעילוּ בּשׂטנת הפּוֹעל את בּארוֹת ההכּרה הציוֹנית נשמעוּ הפּעם דברי התנַצלוּת. ואפילוּ “המזרחי”, שניסה, כּדרכּוֹ בּקוֹדש, לעשׂוֹת קפּיטל מאֶפּיקוֹרסוּתם של פּוֹעלים, ראה צוֹרך לצאת ידי חוֹבת המַחמאוֹת לפּוֹעל-החלוּץ. מה איפוֹא גרם לכך, שהציוֹנוּת “הכּללית” לא תראה לפניה שוּם דרך אחרת, אלא “שינוּי המשטר”, בּיטוּל ה“קוֹאַליציה”, “אנשים חדשים”, ולא אנשים סתם, אלא “חזקים”?

אני מבאר זאת בּגוֹרם שאינוֹ פּשוּט כּל כּך, ואינוֹ ניתן לעין, וגם אינוֹ גוֹרם סוֹציוֹלוֹגי בּמוּבן המקוּבּל. שוֹרש הדבר נעוּץ, לדעתי, בּסיבּוֹת שאפשר לכנוֹתן בּיוֹלוֹגיוֹת. בּמאַת השנים האחרוֹנה נכנסה היהדוּת לתקוּפה של אִרגוּן פּוֹליטי עוֹלמי. היוּ כּמה התחלוֹת ונסיוֹנוֹת. הָחֵל מ“אַליאַנס”² ו“אַנגלוֹ-ג’וּאיש אסוֹסיאיישן”³, ועד חוֹבבי-ציוֹן והציוֹנוּת המדינית. כּל התחלה כּזוֹ ידעה את חסד נעוּריה, את בּגרוּתה וזקנתה. בּעיני הדוֹר של עכשיו קשוּר המוּשׂג של “אַליאַנס” בּהתבּוֹללוּת, בּכיווּנה של חברת “כּל ישׂראל חברים” בּדמשׂק ואַלג’יר, בּמלחמה בּעד התרבּוּת הצרפתית, בּבּיוּרוֹקרטיה זקֵנה ומעוּפּשת וכוּ'. אבל היוּ ל“אַליאַנס” גם ימים אחרים, ימי כּרֶמיֶה – נסיוֹן לאִרגוּן עוֹלמי של היהדוּת למלחמה על זכוּיוֹתיה, הֶס וקַלישר ראוּ בּה את ראשית ההגשמה הציוֹנית. היוּ לה קרל נֶטֶר⁴ וּמפעל מקוה-ישׂראל. אבל הגוֹרל גרם לכך, ש“אַליאַנס” היתה לסמל של “עבדוּת בּתוֹך חירוּת”. וּכשהקליפּה הזאת נתישנה בּיקש לוֹ רעיוֹן הגאוּלה לבוּש חדש. ואז בּאה עליית בּיל“וּ, קטוֹביץ⁵, הוַעד האוֹדיסאי⁶. ואף תנוּעה זוֹ שהיתה בּראשיתה, בּימי פּינסקר וּבּיל”וּ, בּעלת מעוּף גדוֹל הרבּה יוֹתר ממה שמקוּבּל לחשוֹב עליה, נזדקנה מהר. היא נהפּכה למבצר של הקלריקליזם היהוּדי. למפעל קצוּץ-כּנפים, הבּנוּי על גַבּאוּת פּרוֹבינציאַלית. החלוּ חיפּוּשׂים אחרי לבוּש חדש, שיהא מַתאים לזמן, ואז בּא הרצל עם בּשׂוֹרת הציוֹנוּת המדינית.

וּכשאנוּ רוֹאים עתה מצד הדוֹר השוֹלט בּציוֹנוּת – חוֹסר כּשרוֹן לבקש את האמת בּאוֹמץ-לב, מבוּכה ורפיוֹן ודֶפיטיזם, חוֹסר יכוֹלת לפגוֹש את המַשבּר בּציוֹנוּת על ידי מפעל של בּנין, הכנעה בּפני התפישׂה הטוּריסטית, בּפני כּל כּתב-דילַטוֹריה שיצא מאיזה משׂרד (גם ממשׂרדים ציוֹניים רשמיים בּארץ) – הרי שגם על ההסתדרוּת הציוֹנית עוֹברת מחלה של גיל ידוּע, אשר אם לא תתגבּר עליה, יהא צוֹרך למצוֹא כּלי היסטוֹרי חדש בּמקוֹמה.

וּכשאני רוֹאה את הקוֹנגרס הזה, שהיה הקוֹנגרס הנבחר הראשוֹן⁷, ואשר כּוֹח הפּוֹעלים בּלט בּוֹ בּמידה כּזוֹ הן מבּחינה מספּרית והן מבּחינה רוּחנית, ודוקא בּוֹ נתגלוּ הרפיוֹן והמבוּכה והכנעת הרוֹב הגדוֹל בּפני לחץ בּלתי-מוּבן, חסַר כּל פּרספּקטיבה; את היהדוּת הגרמנית שנתנה לנוּ את הרצל אז, וּבתקוּפת “הציוֹנוּת המעשׂית” וההתעוֹררוּת הלאוּמית בּמערב הבטיחה לנוּ גדוֹלוֹת, ועתה היא שבוּרה וּרצוּצה וכוֹשלת, בּוֹגדת בּאוֹתוֹ אדם שבּא מתוֹכה לארץ – בּרוּפּין, בּוֹגדת בּתנוּעת הפּוֹעלים, וחוֹזרת בּאיחוּר זמן על מעשׂה הבּרַנדייסיסטים⁸ (אשר גם הם נשבּעוּ בּפּיטסבּוּרג⁹ אמוּנים לכמה עיקרים רדיקליים ואחרי כן בּגדוּ בּהם), וציוֹנוּת גרמנית זוֹ נסוֹגה עתה אחוֹר מכּל הקנינים שבּזכוּתם תפשׂה עד עכשיו מקוֹם כּה חשוּב בּציוֹנוּת, ונכנעה לפחדנוּת פּוֹליטית, להוֹרדת הדגל, להסתפּקוּת בּמוּעט בּכל שטח הפּעוּלה הציוֹנית עד כּדי שׂמחה לכל הכרזה של הסתלקוּת מזכוּיוֹתינוּ – כּשאני רוֹאה את כּל אלה, איני רוֹאה כּאן דוקא שכבה של אינטרסים מעמדיים הדוֹחפים את האנשים לעֶמדתם זוֹ, אלא פּרוֹצס טרגי של הזדקנוּת התנוּעה. אנוּ רוֹאים עתה את אלה שהיוּ פּעם בּין מחַדשי כּוֹח הציוֹנוּת – בּזקנוּתם וּברפיוֹנם. אם חסד עשׂוּ עמנוּ החיים אוֹ לא – איני יוֹדע, אבל הם חילקוּ את המחנה הציוֹני לשנַים: את הנוֹער הציוֹני, צבא הציוֹנוּת המַגשים, העבירוּ לארץ. את מחנה הזקנים, נוֹשׂאי התנוּעה הרשמית, השאירוּ בּגוֹלה.

עצם חזיוֹן הציוֹנוּת לעוּמת היהדוּת החנוּטה, מתבּוֹללת-רפוֹרמית אוֹ אוֹרתוֹדוֹכּסית, היה בּוֹ לפני שלוֹשים שנה כּוֹח רבוֹלוּציוֹני עצוּם, ועתה הוֹלכת הציוֹנוּת וחדֵלה מלהיוֹת הכּוֹח הזה. תנוּעה שאינה מקיימת את הרבוֹלוּציוֹניוּת בּחייה, המַשלימה עם הגלוּת וההתבּוֹללוּת – מאַבּדת את סגוּלוֹתיה העיקריוֹת. והיוֹת שיש לתנוּעה מחנה אחד, מחנה העבוֹדה, שהרבוֹלוּציוֹניוּת היא תמצית חייו, – מוּכרחים הניגוּדים לגדוֹל. ואם נצא ונראה, מה היה סכוּם המוּשׂגים שבּעדם נלחם הקוֹנגרס, נוּכל לראוֹת בּרוּר, בּאיזוֹ מידה לא היה כּאן מהגָנת דרכי היצירה, אלא בּיטוּי לחוֹסר כּוֹח וּלחוֹסר אמוּנה.

היה כּאן, קוֹדם כּל, דבר פּסיכוֹלוֹגי מעַנין מאד, העוֹבר על חלקים חשוּבים של הציוֹנוּת, גם הפּרוֹגרסיבית. הייתי קוֹרא לזה: הפּחד מפּני אידיאַליזם. יש בּזה משוּם אִירוֹניה מיוּחדת. הציוֹנים הכּלליים – הלא הם לכאוֹרה בּכל ויכּוּחיהם וכוּ' נוֹשׂאי הדגל של הפּילוֹסוֹפיה האידיאַליסטית. אוּלם כּשהענין מגיע להגשמת הציוֹנוּת, מתגלה כּוֹחה של הפּיכּחוּת המַטריאַליסטית.

“אתם אמנם בּחוּרים מצוּינים, אוּלם אתם הלא אידיאַליסטים. כּלוּם אפשר למסוֹר מפעל משקי רציני בּידי חוֹלמי חלוֹמוֹת?” וכשרוֹן החלימה של הציוֹנוּת הלא היה הכּוֹח שבּוֹ נוֹסדוּ כּל המפעלים; אפילוּ אוֹצר ההתישבוּת¹⁰ נוֹצר דוקא על ידי אנשי-החלוֹם שלנוּ, והוּא מצליח, כּידוּע, כּל כּך יפה בּידי “אנשי-המעשׂה”… עתה בּא הפּחד מפּני הרצוֹן לכיבּוּש (הפחד שנשמע אמש מעל בּמה זוֹ מפּי נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית) בּשעה שלימדָנוּ, כּי יש שעמידה בּמקוֹם אחד מסַייעת לכיבּוּש. נכוֹן, אוּלם הוּא לא הוֹכיח כּי עמידה דלה וריקה מוֹבילה לכיבּוּשים חדשים. פּחד זה מפּני אידיאַליזם, הרגשת ההכרח למסוֹר את המפעל בּידי אנשים שאינם חוֹלים בּתאוַת הכּיבּוּש הציוֹני – תקף גם את אלה המוֹפיעים כּאנשי-הרוּח. כּאילוּ נוֹאשוּ מעצמם, מכּוֹחוֹתיהם. גם אנוּ לא נצלַח, משוּם שיש בּנוּ ניצוֹץ אידיאַליסטי. והקריטריוֹן הוּא – “אנשים הרחוֹקים מכּל אילוּזיוֹת”.

אם להבּיט על הקוֹנגרס מבּחינת הגלגוּלים השוֹנים של הציוֹנוּת – מגמה אחת בּוֹלטת בּוֹ: בּרנדייסיזם בּלי בּרנדייס. אוֹתוֹ הפּזמוֹן, אוּלם המחַצצרים הם אחרים. ורצה הגוֹרל, כּי את דגל הבּרנדייסיזם ירימוּ אלה שקנוּ את זכוּתם בּמלחמה בּוֹ. ודוקא אוֹתוֹ נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית, אשר בּועידת לוֹנדוֹן הרכּין רגע ראשוֹ בּפני בּרנדייס, אוּלם אחר כּך שב ונלחם בּוֹ, בּאשר הבין מתוֹך האינסטינקט הציוֹני שהוּא ניחן בּוֹ לאן תביא דרכּם המעשׂית והעקָרה של סימוֹן¹¹ ודה-לימה¹²; הבין שאין להעמיד בּמרכּז את איזוּן קוּפּת ההסתדרוּת הציוֹנית אלא את קוּפּת המפעל הציוֹני כּוּלוֹ – הוּא שסייע הפּעם לרוֹמם קרן הבּרנדייסיזם. אוֹתה מלחמה בּבּרנדייסיזם (כּבוֹדוֹ האישי של בּרנדייס בּמקוֹמוֹ מוּנח!) היא שנתנה לנוּ את העמק, העליה וכּל הקנינים שבּגללם עוֹד קיימת כּיוֹם תנוּעה ציוֹנית חשוּבה. ואילוּ אחרי שש שנים היוּ בּאים בּעלי-תשוּבה ואוֹמרים: בּרנדייס, דה-לימה וסימוֹן צדקוּ, נשׂים אוֹתם ראשים – היינוּ נפטרים לפחוֹת מן המצב המגוּחך של בּחירת אנשים חדשים לאֶכּסקוּטיבה בּלי ויכּוּח רציני על השיטה והדרכים. ולא צריך היה גם לחפּשׂ אנשים חדשים, כּי הלא סימוֹן ודה-לימה טרם הסתלקוּ מדעתם והם מחכּים ליוֹמם כּי יבוֹא. מדוּע צריך היה וייצמן, שלזכוּתוֹ זקוּפה יצירת קרן-היסוֹד והמלחמה בּבּרנדייסיזם – להיוֹת שליח ליצירת מצב זה?

מתוֹך חוּלשה זוֹ, שאינה יוֹדעת לקבּוֹע שוּם שיטה חיוּבית, בּאה בּקשת המפלט “בּאידיאה הגדוֹלה” של “האדם החזק”. זהוּ מוּשׂג לא חדש. כבר אמר בּרנדייס¹³, כּי כּדי להציל את הציוֹנוּת “צריך לכרוֹת ראשים”. וגם הפּעם הקריטריוֹן בּבחירת אנשים שיבוֹאוּ למלוֹך היה כּשרוֹנם לקצץ – אם תקציבים אוֹ ראשים, ואמוּנת בּוֹחריהם בּאוֹמץ-לבּם לקצץ. הלא חיים אנוּ בּתקוּפה של הערצת אנשים “חזקים”, של רחישת כּבוֹד מיוּחד למזלזלים בּ“דעת הקהל”. זוֹהי המוֹדה. שאלה היא אם בארצוֹת שהדבר נוֹהג שם למעשׂה, סימן הוּא לחוֹזק תנוּעה, אוֹ שמצב-רוּח זה של רדיפה אחרי “גַברוּת” מבּיע בּעצם את רכרוּכיתם הפּנימית של הרצים אחרי המרכּבה. על אחת כּמה וכמה מוּפרך הדבר אצלנוּ, בּתנוּעה הבּנוּיה כּוּלה על מסירוּת-נפש ורצוֹן טוֹב. וצריך היה להבין, כּי דוקא הקוֹשי בּהחזקת האנשים בּמערכה, ההכרח לתבּוֹע מאנשים שיעמדוּ על המשמר, מחַייב יחס אחר לציבּוּר זה; כּי צריך לאַפשר בּמוּבן הפּסיכוֹלוֹגי את החזקת המעמד, וזה לא יתכן בּלי החשבת הציבּוּר. מהוּ ערכּן של מחיאוֹת הכּפּים לרוּפּין ושל ההכרזוֹת, כּי צריך לשׂים קץ לעלילוֹת ולשׂטנוֹת על הפּוֹעלים, אם בּאוֹתה שעה, בּמקוֹם להגבּיר את אמוּנת הציבּוּר בּכוֹחוֹת היצירה העוֹמדים בּמערכה, רוֹאים, “הכרח”, כּביכוֹל, לדחוֹק את רגלי הפּוֹעלים מ“השלטוֹן” ונוֹתנים יד בּזה לכל הלָך-הרוּח של זלזוּל וּביטוּל וּכפירה שהשׂתרר בּעוֹלם הציוֹני? מחוֹסר אוֹמץ הרוּח לצאת לעוֹלם הציוֹני בּהכּרת כּוֹחה וערכּה של היצירה ולהדוֹף אחוֹר את המַשׂטינים, בּאה האידיאוֹלוֹגיה הכּוֹזבת והפּחדנית, המסתלקת מן הדרכים “הישנוֹת” והמוַתרת – בּשנת מַשבּר! – על “הקוֹאַליציה” ועל שיתוּף הכּוֹחוֹת הנוֹשׂאים בּעוֹל.

כּיצד קרה הדבר שקוֹנגרס זה, שבּרוּבּוֹ הגדוֹל לא רצה בּהרכּב זה של ההנהלה החדשה ולא רצה לַחלוֹק לה את הסַמכוּת שבּיקשה, הרכּין את ראשוֹ בּפני רצוֹן המיעוּט? ארבּעה גוֹרמים הם שהביאוּ לכך:

א) מצב הקוּפּה. בּחוּגים רבּים מבּיטים על כּל שאלוֹתינוּ – עליה, עבוֹדה, התישבוּת – מתוֹך השקפה זוֹ על מצב הקוּפּה הציוֹנית. אכן, מצב הקוּפּה מעיק וּמַטריד. אוּלם כּשתנוּעה מגיעה לכך שכּל שאלוֹתיה נדוֹנוֹת מתוֹך ההשקפה, אם הבּוּכהַלטריה של קוּפּתה המרכּזית היא בּסדר; אם מוּשׂג הקוֹנסוֹלידציה וההבראה חָל לא על המפעל ההתישבוּתי, כּי אם על הקוּפּה עצמה – אוֹת וּמוֹפת הוּא לא רק לאִי-הבנת מצב התנוּעה, כּי אם גם לחוֹסר כּל הבנה של מצב המשק. ידעתי, בּעד דברים כּאלוּ יכַנוּ אוֹתנוּ שוּב: בּטלנים. ואף על פּי כן, הריני אוֹמר כּי יתכן מצב רע בּקוּפּה וּמצב טוֹב בּהתישבוּת וּבתנוּעה. וּמאידך, אפשר שיכניסוּ “סדר גמוּר” בּקוּפּה – ויפקירוּ ויפסידוּ את כּל הרכוּש, החָמרי והאנוֹשי. אחרת היוּ נוֹהגים אילוּ היוּ מבינים אצלנוּ שיש לא רק הפסד-קוּפּה, אלא הפסד תנוּעה – אשר בּסוֹף הסוֹפוֹת יעלה אף הוּא לקוּפּה הציוֹנית בּהפסד גדוֹל.

ב) נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית, חיים וייצמן. איני יוֹדע מה היה בּלבּוֹ של וייצמן כּשאָסר מלחמה על הרצל¹⁴, אם בּקלוּת-ראש אוֹ בּלב כּבד ניהל את האוֹפּוֹזיציה נגד יוֹצר ההסתדרוּת הציוֹנית. אוֹדה, לא מתוֹך תרוּעת-שׂמחה ניגש אני לבּיקוֹרת על נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית. בּתנוּעה הציוֹנית אין הנשׂיא דוֹמה לסתם-פרֶמיֶר של ממשלה. ההסתדרוּת הציוֹנית אינה אִרגוּן משקי ואַדמיניסטרטיבי בּלבד, אלא גם תנוּעה, הזקוּקה למנהיג, לאישיוּת עילָאית. מי שמוּכתר בּכתר נשׂיאוּת הנהוּ נכס התנוּעה כּוּלה. “ונשׂיא כּי יחטא” וסבלה התנוּעה כּוּלה, לרַבּוֹת גם האוֹפּוֹזיציה. לתנוּעה כּוּלה חשוּב מאד שלא להפסיד את האֵמוּן בּאדם שבּחרה בּוֹ, ואשר מחר יצטרך לצאת ולבוֹא בּשמה. ותפקידוֹ של וייצמן בּקוֹנגרס הט"ו אינוֹ עלוּל להגבּיר את האֵמוּן בּנשׂיא.

בּנאוּמוֹ הפּוֹליטי בּקוֹנגרס הסבּיר וייצמן את תפקידוֹ המדיני בּמלה “אינטֶרפּרֶטטוֹר”, לאמוֹר: מסבּיר כּלפּי חוּץ את רצוֹן התנוּעה וּמסבּיר כּלפּי פְּנים את מצב הענינים שבּין כּוֹחוֹת חוּץ. הגדרה צנוּעה זוֹ כּשהיא לעצמה אין בּה משוּם מיעוּט דמוּת התפקיד. אַדרבּא, כּש“ההסבּרה” הזאת בּאה להצעיד את מפעלנוּ, כּשהיא משׂכּילה להלבּיש את עמוּקי-מַאוַיֵינוּ בּכלים נאוֹתים ולעשׂוֹת את צרכינוּ מוּבנים וּמוּחשים כּלפּי חוּץ, כּשהיא מלַמדת אוֹתנוּ להכּיר את המציאוּת החיצוֹנית לשם פּעוּלה וכיבּוּשים חדשים – הרי זוֹהי העבוֹדה המדינית המחַנכת והיוֹצרת.

אוּלם יש ו“ההסבּרה” בּאה לאחר כּשלוֹן לשם “צידוּק-הדין”, לשם אמירת “גם זוֹ לטוֹבה” על כּל צרה. אם קרקעוֹת הממשלה מתחלקים לאחרים, המשאירים אוֹתם בּשממתם, ואוֹתנוּ, אכוּלי חוֹסר-העבוֹדה וּרעֵבי-הקרקע, דוֹחים בּלֵך ושוּב, ו“ההסבּרה” הציוֹנית בּאה להוֹכיח כּי הקרקעוֹת אינם מרוּבּים וכוּ', כּמשל “השוּעל והענבים”; אם חיל-הסְפָר, השוֹמר את גבוּלוֹתינוּ והמתכּלכּל על חשבּוֹננוּ, סגוּר וּמסוּגר בּפנינוּ – וּ“מסבּירים” לנוּ, שאין אנוּ צריכים לשאוֹף ל“מיליטריזם”; אם את סגירת העליה “מסבּירים” בּצוֹרך עליה חדשה; ואם על הסכּם המכס הסוּרי¹⁵ מלַמדים זכוּת בּשם “מוּמחים” – כּי אז אנוּ אוֹמרים: על דרך אינטֶרפּרטציה כּזאת לא תהיה תפארתה של הפּוֹליטיקה הציוֹנית.

ולא מתוֹך תפיסה פּוֹליטית כּזאת כּבש לוֹ נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית את מקוֹמוֹ.

אוּלם תפקיד “האינטרפּרטציה” אינוֹ חל רק על היחסים המדיניים. גם בּתוֹך ישׂראל, בּתוֹך התנוּעה הציוֹנית גוּפא, יש צוֹרך גדוֹל “להסבּיר” וּלבאר וּלתרגם מלשוֹן ללשוֹן וּממציאוּת למציאוּת. ואוּלי אין בּימינוּ אדם כּוייצמן, אשר על פּי חינוּכוֹ וקוֹרוֹת חייו מפּינסק ועד מַנשסטר, ועל פּי סגוּלוֹתיו האישיוֹת וניצוֹצוֹת האינטוּאיציה שבּוֹ, יהא מסוּגל לתעוּדה החלוּצית של כּוֹבש היהדוּת למען ארץ-ישׂראל. וּבשעה שהוּא יוֹצא לעוֹלם וּ“מסבּיר את העמק”, את “סוֹלל-בּוֹנה”, את “החלוּץ”, הרי הוּא בּאמת ממלא בּכשרוֹן רב את תפקיד האינטרפּרטטוֹר, “המליץ” בּינינוּ וּבין הגוֹלה. וּבשעה שהוּא מסבּיר לנוּ את הקשיים שבּהם הוּא נתקל בּתפקידוֹ זה, את “המלחמה בגיאוֹגרפּיה”, את הצוֹרך בּהרחבת הסוֹכנוּת, את יסוּריו בּמשׂא-וּמתן עם הנוֹטבּלים היהוּדים – הרי אנוּ מבינים לוֹ. אוּלם גם בּאינטרפּרטציה זוֹ אנוּ רוֹאים עליוֹת וירידוֹת. יש שהוּא עצמוֹ נוֹפל לקרבּן של חוּלשה והכנעה והתבּטלוּת מפּני לחץ זר והוּא רוֹאה אז את תפקידוֹ לבוֹא ולאכוֹף על הישוּב, על ההסתדרוּת הציוֹנית ועל תנוּעת הפּוֹעלים, מצבים שאינם נוֹבעים מהכרח התנוּעה; הוּא בּא כּשליח של מישהוּ זר, המשתלט. וּבקוֹנגרס זה היה וייצמן קרבּן של “אינטרפּרטציה” זוֹ. כּבעלת אוֹב העלה רוּחוֹת מהקרקע ולא ידע לשלוֹט בּהם.

כּשהלכנוּ לקוֹנגרס ידענוּ היטב מה חשיבוּתוֹ. הקוֹנגרס עצמוֹ הוּא גוֹרם חשוּב בּמצב-הרוּח של היהדוּת, וּמלבד חשבּוֹן הקוּפּה יש גם חשבּוֹן זה. “קוֹנגרס רע” פּירוּשוֹ לא רק השחתת עצבים של ציריו, אלא גם עבוֹדה רעה של הקרנוֹת, וּממילא מצב רע בּקוּפּה, למרוֹת פּוּלחן הקוּפּה ו“היד החזקה”. אימתי היה הקוֹנגרס זקוּק להתנַערוּת וּלהתאַזרוּת כּמוֹ הפּעם?

אמרנוּ: אַל יתבּזבּז הקוֹנגרס לשוא. בּאנוּ על מנת להטוֹת שכם, בּכל היקף העבוֹדה והאחריוּת. ואם למלחמה – שתהא גלוּיה, מתוֹך בּירוּר הדברים לגוּפם. והתשוּבה הראשוֹנה שקיבּלנוּ היתה: בּלעדיכם אין הנהלה. אפשר היה להקים הנהלה בּלי אגפּים, אילוּ היוּ נמצאים האנשים הראוּיים לכך, בּני-סמך ממש, אוּלם כּאלה אינם. וּבמצב-רוּח כּזה התנהל הקוֹנגרס ימים אחדים. והנה בּאמצע הקוֹנגרס צפה מחָדש הצעה זוֹ של ה“שלישיה”¹⁶, ולא נתקבּלה על דעת הרוֹב. ניתנה לה הערכה שלילית גמוּרה. איני מתכּוון לפסילה אישית, אלא לתכנית, לתנאי כּניסתם לעבוֹדה, לאוֹפן בּחירתם. והיה בּרוּר שהנשׂיא עצמוֹ מפקפּק. הוּא אמר: “אין זוֹ אֶכּסקוּטיבה שלי, אך יש סיטוּאַציה מיוּחדת, ואין לי הצעוֹת אחרוֹת. זוֹהי הצעה לשעה”. נשׂיא בּמצב של קרבּן, נכנע ללחץ – אין זאת תמוּנה מַרנינה. ונשׂיא הנתוּן ללחץ, הריהוּ גם מוֹסיף בּכל כּבדוֹ על הלחץ. יש בּציוֹנוּת מצב המַקנה לנשׂיא כּוֹח שאיננוּ בּארצוֹת המשטר הפּרלמנטרי. הדבר הקוֹבע את ערכּה של האישיוּת המַנהיגה בּציוֹנוּת הוּא המתבּטא בּשטח: “לפני מלכים יתיצב”. ולא רק לפני מלכים, אלא גם לפני “גבירים”! אחד מחזיוֹנוֹת-הלוָאי הכי-טרגיים של תנוּעתנוּ.

ג) יוֹעצי הנשׂיא. חזיוֹן זה של השפּעה מאחוֹרי הקלעים, יחסי “חצר”, אף הוּא נתאַזרח בּתנוּעה. זה שנים אחדוֹת שחילוּפי גַברא אינם פּוֹסקים כּמעט בּכל שׂדוֹת הפּעוּלה, סימן שגם היוֹעצים אינם “מאריכים ימים”. כּהחליף כּסיוֹת-יד יחליפוּם.

והפּעם רצה הגוֹרל שיוֹעצים אלה אשר השתמשוּ בּכל כּוֹח הלחץ שהיה להם, בּאוּ מהחוּג הדפיטיסטי, אוֹבד-העצוֹת, החסר כּל דרך של פּעוּלה והעוֹין את כּל מה שאינוֹ מַשלים עם הרפיוֹן.

ד) בּעלי הכּסף. אם אתם סוֹברים, כּי אלה הם נוֹתני הכּסף, הרי אתם טוֹעים. אלה אינם אלא הגוֹבים, המתַווכים בּין הקרנוֹת והנוֹתנים, ואלה רוֹאים את עצמם חייבים להַתווֹת את הדרך. “אם תמשיכוּ לעשׂוֹת כּך וכך – לא יתן התוֹרם את כּספּוֹ!” התוֹרם הִפקיד, כּביכוֹל, בּידיהם את רצוֹנוֹ, וכל מה שהם דוֹרשים אין זה רצוֹנם הפּרטי, חלילה, אלא רצוֹנוֹ של נוֹתן הכּסף. היוּ ימים שבּשם נוֹתן הכּסף היה מדבּר, למשל, עמנוּאל ניוּמן¹⁷. עכשיו, כּשהוּא עבר לאוֹפּוֹזיציה, יוֹדע אחר את נפש תוֹרמוֹ. וּבכל מקוֹם יש חוּג כּזה המנַצל את עבוֹדתוֹ בציוֹנוּת ורוֹאה את עצמוֹ כּחוֹתך הגוֹרל.

בּתוֹך המַשבּר הכּלכּלי והפַּניקה הרוּחנית חָברוּ כּל הגוֹרמים האלה יחד. התוֹצאה אינה בּחירתה בּלבד של אֶכּסקוּטיבה זוֹ, אלא גם שינוּי רציני בּסדרי השלטוֹן הציוֹני. עד כּה היה נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית דוֹמה על פּי סמכוּתוֹ לנשׂיא ארצוֹת הבּרית יוֹתר מאשר לנשׂיאה של צרפת: נשׂיא נבחר ואֶכּסקוּטיבה מוּתאמת לוֹ. אוּלם עכשיו הציגה האֶכּסקוּטיבה תנאי לנשׂיא – שלא תהיה תלוּיה בּוֹ. זכוּת שלא ניתנה לאוּסישקין וּלרוּפּין ניתנה לסאקר¹⁸. מבּחינה קוֹנסטיטוּציוֹנית יש בּזה שינוּי עצוּם: הנשׂיא ויתר על כּמה מזכוּיוֹתיו וּזכוּיוֹת חבריו שבּחוּץ-לארץ; השאיר לעצמוֹ את התיק הדיפּלוֹמַטי וּמסר את כּל העבוֹדה הציוֹנית המעשׂית להנהלה החדשה.

מַהי התכנית הגלוּיה והבּרוּרה שבּשמה נבחרה האֶכּסקוּטיבה? חוֹבה לוֹמר ששוּם תכנית כּזאת לא שמענוּ – לא הקוֹנגרס, לא הוַעדה המַתמדת, לא החוּגים שניהלוּ את המשׂא-וּמתן. חברי האֶכּסקוּטיבה לא אמרוּ, מַהי תכניתם הישוּבית, מהי שיטתם הפינַנסית, מהי מערכת המפעלים הכּספּיים שהם אוֹמרים להקים, כּיצד הם פּוֹתרים את שאלוֹתינוּ הקשוֹת. מבּלי שיהיה לי רצוֹן כּל-שהוּא להתכּבּד בּקלוֹנם, צריך אני לוֹמר כּי את תכניתם אפשר לסַכּם בּשני פּסוּקים. א' – “אני ואַפסי עוֹד”. אין כוֹח ודעה בּציוֹנוּת מבּלעדינוּ (אף על פּי שדרישת הריכּוּז, שנשמעה כּלפּי קרן-היסוֹד והקרן הקימת, לא חלה, חלילה, על “הדסה”!); ב' – אין יוֹצרים בּקוּפּה יש מאַין. קוֹדם כּל – איזוּן הקוּפּה. יהיה כּסף – נעשׂה, לא יהיה – לא נעשׂה. אלה הם שני הקוים, וּמלבדם לא נשמעוּ שוּם רעיוֹנוֹת, לאוּמיים וסוֹציאליים, פּוֹעליים או בּוּרגניים – לא שמענוּ מפּיהם, כאשר שמענוּ, למשל, הצעת מלוה מפּי ניידיץ¹⁹ אוֹ מפּי יעקוֹבּסוֹן²⁰, הַתוָיַת דרך ההתישבוּת מפּי רוּפּין.

כּל הלַך-הרוּח הזה הנאחז בּאדם “חזק” ואוֹמר לוֹ: “קצין תהיה לנוּ, והמַכשלה הזאת תחת ידיך”, יש לוֹ סמוּכין בּעוֹלם הגדוֹל. הלא בּתקוּפת גדוּלתוֹ של מוֹסוֹליני אנוּ חיים. ושוֹכחים כּי ההיסטוֹריה אינה קצרת-שנים כּל כּך, והיא יוֹדעת גם את סוֹפה של “יד חזקה”. וגם בּהיסטוֹריה שלנוּ היה לפנים המלך רחַבעם, ולוֹ יוֹעצים אשר הראוּ “גבוּרה” בּ“ואני איַסר אֶתכם בּעקרבּים”. רוֹצה אני להאמין, שסאקר לא יבקש “גבוּרה” מעֵין זוֹ. הענין יהיה מגוּחך וגם כּל נסיוֹן לנהל את הישוּב בּארץ מבּלי לדבּר אתוֹ וּלהבין לוֹ – לא יִצלח.

ואשר לפּרוֹגרמה. ּבַועדה המַתמדת הגדרתי את השיטה הזאת כּ- receivership, ממוּנוּת על מפעל שפּשט את הרגל. לפני הקוֹנגרס הלבּישוּ אוֹתה בּמלים יפוֹת: מוּמחיוּת וקוֹנסוֹלידציה. צחקנוּ לכך. הלא האמריקאים היוּ פּוֹסלים את קפּלנסקי²¹ על שהיה “מוֹרה הגימנסיה”. אוּלם עכשיו, משעלה על כּסאם של רוּפּין, אֶטינגר וקפּלנסקי מוּמחה מוּפלג בּהתישבוּת כּמר בּבלי²² – נתחַוור לגמרי המוּשׂג “מוּמחיוּת”.

וקוֹנסוֹלידציה מַהי? הצגת דרישוֹת למשקים אוֹ הבטחת תנאי התפּתחוּתם? עכשיו, כּשראינוּ את התקציב – 106.000 לירוֹת להתישבוּת בּכלל, וּבתוֹך זה רק 8000 להתישבוּת חדשה, – כּלוֹמר, תקציב להספּקה – הבינוֹנוּ את פּירוּשה של “קוֹנסוֹלידציה”.

מכּל הפּרוֹגרמה המפוּרסמת של ולטש נתגשמוּ איפוֹא למעשׂה שני תנאים: א) הוּקמה הנהלה בּלי אגפּים (נוּסח אחר – בּלי כּנפים), וּ-ב) על מה שלא הרבּוּ לדבּר, אבל עשׂוּ בּחריצוּת – פּתרוֹן שאלת חוֹסר העבוֹדה על ידי יציאה.

אין כּאן שאלה של אוֹפּוֹזיציה פּרלַמנטרית. המצב הוּא הרבּה יוֹתר רציני. אנוּ – צבא העוֹמד בּמערכה בּלי זין מספּיק וּבלי מזוֹן מספּיק. כּשגבר המַשבּר והתנאים הוּרעוּ, והקוּפּה נתרוֹקנה וּמצב-הרוּח קשה וצריך היה להלהיב את הצבא למען יוּכל לעמוֹד, לבל תידחה שעת-הסגוּלה לדוֹרוֹת, וּדרוּשים היוּ שני דברים – מזוֹן ונשק – בּאוּ ואמרוּ: פחוֹת מזוֹן ושוּם כּדוּרים וּבמקוֹם מפַקדים משלכם – – –

השאלה: מדוּע נכנענוּ למצב זה? התשוּבה קצרה והיא כּלוּלה בּ“משפּט שלמה”. בּרגע האחרוֹן כּשהאשה הזרה צרחה: גזוֹרוּ, אמרה האם: יהי לה הולד וּבלבד שיחיה. בּתוֹך חוֹסר-האמוּנה, בּהרעלת האויר, כּשהקוֹאַליציה נפסלה כּערבה חבוּטה, כּשצירים לעשׂרוֹת נתפּזרוּ, כּשמנהיגים איימוּ כּי הקוֹנגרס יִמוֹג בּלי אֶכּסקוּטיבה, היה המצב כּזה שיכוֹלנוּ להפריע בּעד כּל הקמת הנהלה, אבל להקימה בּכוֹחוֹת עצמנוּ לא יכוֹלנוּ: כּי לא מצאנוּ בּכל הציבּוּר הבּעל-בּיתי חלק נאמן ואמיץ, המכּיר בּערך הפּוֹעלים ואינוֹ פּוֹחד מאִיוּמי גוֹבי-הכּספים. כּאלה לא היוּ. היתה אוֹ אוֹפּוֹזיציה לשמה, פּוֹליטית, שאין לה שוּם דרך פּעוּלה חיוּבית משוּתפת אִתנוּ, אוֹ “המזרחי”, שבּיקש להרויח זכוּיוֹת יתירוֹת וּלהטיל דתיוּת על ידי גזירוֹת, אוֹ האוֹפּוֹזיציה של איזמוֹז’יק²³ וסוּפּרסקי²⁴ – בּצירוּף עם כּל אלה לא יכוֹלנוּ להקים הנהלה אחרת, וּכשעמדנוּ בּמצב טרגי, שלא אנחנוּ יצרנוּהוּ, אמרנוּ: מוּטב שנתן לנסיוֹן זה להיעשׂוֹת משנתן מקוֹם לאַנַרכיה וּלהתפּוֹררוּת. החבר לוֹקר הכריז ּבשמנוּ: “לא חפצנוּ בּכם, אוּלם הסיטוּאַציה הציוֹנית הביאה לידי כּך. ועכשיו – מעשׂיכם ירַחקוּכם וּמעשׂיכם יקָרבוּכם”. אפשר שטעינוּ, אפשר שניוָכח כּי מוּטב בּלי הנהלה מאשר עם הנהלה כּזוֹ, אוּלם בּרגע המַכריע, בּמצב של אַחריוּת גדוֹלה מאד, בּאין חוּג רציני אשר עליו נוּכל להישען, לא ראינוּ כּל אפשרוּת להכניס את התנוּעה בּמשׂחק של שלטוֹן-פּוֹעלים אשר ימוּגר למחרתוֹ.

­­­­­­­­______

אם לדבּר על הקוֹנגרס מחוּץ לשאלוֹת ההנהלה וּשאלת התקציב – אשר הרכּבוֹ ידוּע – יש לציין בּוֹ כּמה וכמה חזיוֹנוֹת חיוּביים וחשוּבים. הקוֹנגרס היה נבחר, היה בּוֹ אגף עבוֹדה חזק, עם הרבּה אנשים היוֹדעים את הענינים. מבּחינות אֵלוּ עלה על כּל הועידוֹת הציוֹניוֹת שקדמוּ לוֹ, ותוֹצאוֹתיו יכלוּ להיוֹת אחרוֹת לגמרי. מסקנוֹת הועדוֹת הפּוֹליטית וההתישבוּתית מעידוֹת על כּך. ההחלטוֹת הפּוֹליטיוֹת אינן כּלל וכלל לפי הקוּרס הרשמי. אפשר, כּמוּבן, לאמוֹר, שאם אין תקציב אין לכל אלה ערך רב. אוּלם יש להחלטוֹת אֵלוּ ערך חינוּכי וּמוּסרי.

עבר הזמן ש“זרים” נחשבוּ למוּמחים בּשאלוֹת ההתישבוּת והישוּב הארץ-ישׂראלי היה אילם. אנשי העבוֹדה בּועדוֹת היוּ הפּעם האנשים הבּקיאים בּיוֹתר, וּלדבריהם הטוּ אוֹזן גם מתנגדיהם. בּהחלטוֹת ישנם כּמה דברים העוֹמדים בּניגוּד גמוּר לכּיווּן החדש בּהסתדרוּת הציוֹנית. ההחלטוֹת על ההתישבוּת הן כּוּלן בּרוּחנוּ. מקוֹצר הזמן לא אפרט אוֹתן. הכּרת ההסתדרוּת, הכּרת ההסתדרוּת החקלאית, הם כּיבּוּשים לא קטנים. ואם נבוֹא להעריך את פּעוּלתנוּ בּקוֹנגרס, נוּכל לוֹמר בּלי גוּזמה: בּאוּת-כּוֹח הפּוֹעלים בּקוֹנגרס היתה חזקה וּבעלת השפּעה, וגם אוֹיביה הכּירוּ בּמשקלה. לזכוּת גדוֹלה של אגף-העבוֹדה בּקוֹנגרס זה יש לחשוֹב את העבוֹדה ההרמוֹנית של הסיעוֹת בּרוֹב הדברים, מחוּץ למקרים בּוֹדדים. ואת התלכּדוּתוֹ הפּנימית ואת כּוֹחוֹ להדוֹף אחוֹר התקפוֹת משׂנאיו גילה בּענין “ניר”.

העתוֹנוֹת לא הבהירה את הענין. העתוֹנוּת האוֹפיציוֹזית סיפּרה על זה כּעל “מהוּמה”. אוּלם בּשוּם דבר בּקוֹנגרס לא נתגלה כּל כּך הניגוּד הפּנימי העמוֹק בּין המחנוֹת, לא נתגייסוּ כּל כּך הכּוֹחוֹת, לא פּירפּרה נשמת הקוֹנגרס, כּמוֹ בּ“מהוּמה” זוֹ. השאלה לא זכתה לויכּוּח עיוּני רציני. ואף על פּי כן ידע כּל ציר שעליו להצבּיע נגד. נגד מה? אפילוּ נגד זה שהשאלה תימסר לבירוּר רציני לועד הפּוֹעל הציוֹני. חפצוּ בּכוֹח רוֹב מסוּפּק אוֹ קטן “לחתוֹך” בּשאלה. כּתב השׂטנה של דה-לימה נגד “ניר”, המלא בּוּז לתנוּעת הפּוֹעלים וּבוּרוּת גמוּרה בּעצם השאלה, עשׂה את שלוֹ. והצירים ידעוּ שהם צריכים להציל את התנוּעה הציוֹנית מסכּנת “ניר”. ההצבּעה השֵמית הזאת בּשאלה הקטנה אם להצבּיע בּקוֹנגרס אוֹ למסוֹר את השאלה לעיוּן נוֹסף, היתה בּעצם שאלה זוֹ: בּעד עצמאוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים אוֹ נגד. והזכּירה הצבּעה זוֹ את ההצבּעה השמית בּועידת לוֹנדוֹן בּשאלת הקרקע²⁵. גם אז נוּצחנוּ. דרישתנוּ למנוֹע את הקנין הקרקעי הפּרטי בהתישבוּת הציוֹנית נראתה אז כפַנטַסטית. וציוֹנים טוֹבים ורדיקליים טענוּ אז כּנגד אי-מעשׂיוּתנוּ. אוּלם שבע השנים שעברוּ מאז הוֹכיחוּ למַדי, היכן היתה הראִיה ההיסטוֹרית הנכוֹנה. בּשתי ההתנַגשוּיוֹת הגדוֹלוֹת הללוּ – בּלוֹנדוֹן תר“פ ובבּזיל תרפ”ז – נלחמה תנוּעת העבוֹדה על נפשה ממש, וּבשני המאוֹרעוֹת הללוּ גילתה התנוּעה מה גדוֹל כּוֹחה המוּסרי, גם בּשעה שהיא בּמיעוּט. זוֹ היתה “טבילה בּאש” בּלשוֹן צבאית. הכּוֹחוֹת שמחוּצה לנוּ, הרגילים לראוֹתנוּ בּויתוּרים וּבקרבּנוֹת בּלתי-פּוֹסקים, ראוּ הפּעם מה כּוֹחה של הסערה הנפשית, מה כּוֹחוֹ של החשמל הגנוּז בּתנוּעת הפּוֹעלים בּעת שהיא מתפּרצת להגן על קניניה העיקריים. ואיזוֹ אחדוּת פּנימית של כּל אגף-העבוֹדה התגלתה בּמאוֹרע זה! לא לחינם נסוֹגוּ אחוֹר אוֹיבי “ניר” והבינוּ, כּי רק מתוֹך הבנה הדדית עם הפּוֹעלים יש לפתוֹר גם את שאלת “ניר” בּחוֹזים.

______

להערכה נכוֹנה של מצב הציוֹנוּת כּיוֹם וגם של מה שנתהווה בּקוֹנגרס אין די רק בּמַה שנראה לעין. יש שבּחזית הגדוֹלה והבּוֹלטת חלה תבוּסה, וּבאיזוֹ פּינה אחרת צמחה ישוּעה. כּך היה בּועידת לוֹנדוֹן. לכאוֹרה ניצח הבּרנדייסיזם, אוּלם בּאוֹתוֹ מעמד גם נתקבּלה החלטה קטנה על קרן-היסוֹד. הענין נדמה פּעוּט בּראשיתוֹ, אוּלם עמוֹ, ועם הגבּרת הקרן הקימת, בּא כּיבּוּש העמק. גם עכשיו, אם נראה את מצבה האמיתי של הציוֹנוּת, נביא בּחשבּוֹן לא רק את בּחירת ההנהלה וקיצוּץ התקציב, כּי אם גם את המפעלים החיוּביים, והם שנַים: מפעל העבוֹדה כּאן בּארץ²⁶, אשר שנה וחצי נלחמנוּ עליו, וכל המוּמחים הכּספּיים התנגדוּ לוֹ. והדבר השני – החשוּב מזה – מפעל קנדה למען הקרן הקימת²⁷. בּישיבת הדירקטוֹריוֹן של הקרן הקימת, ערב הקוֹנגרס, נעשׂה נסיוֹן הפוּך מזה שעשׂה הקוֹנגרס עצמוֹ – נסיוֹן של התאמצוּת לרכּוֹש 50.000 דוּנם להכנת בּסיס ל“עמק” חדש, לישוּב אינטנסיבי צפוּף! – מתוֹך מפעל זה של רכישת קרקע בּאיזוֹר המַטעים להתישבוּת צפוּפה צוֹפה לקראתנוּ מפעל ישוּבי גדוֹל לימים הקרוֹבים. ונוֹסף לזה יש בּוֹ כּדי דוּגמה של פּעוּלה ציוֹנית ואפשרוּת של התנַערוּת בּציוֹנוּת.

ועוֹד דבר אחד הוֹצאתי מהקוֹנגרס, ואיני יודע אם יעלה בּידי למסוֹר אמוּנה זוֹ לכם. ראיתי את ההסתדרוּת הציוֹנית בּכשלוֹנה. ראיתיה גם בּשפלוּתה. אוּלם כּך ראיתי רק את ההסתדרוּת הציוֹנית הקיימת, לא את התנוּעה הציוֹנית ולא את השאיפה הציוֹנית. בּדוֹר הזה התחוֹלל מַשבּר פּנימי. מלבד חלקים ממנוּ שימצאוּ בּקרבּם את הכּוֹח להתלכּד עם העבוֹדה – אוּלי אבוּד הוּא הדוֹר הזה. אוּלם התנוּעה הציוֹנית אינה נגמרת בּדוֹר זה וּבשכבה זוֹ. בּכל מקוֹם – בּמקוֹמוֹת רבּים – ראיתי דוֹר צעיר, הדוֹר הכי-צעיר אשר לציוֹנוּת: החלוּץ וּתנוּעת הנוֹער. כּמוֹ תמיד בּדברי ימי ישׂראל אנוּ נמצאים בּמצב של מלחמת כּוֹחוֹת היסטוֹריים עמוּקים. אוּלי לא היה עוֹד מצב של אַסימילַציה עממית כּה רחבה – מאוֹנס וּמרצוֹן, כּאשר בּימים אלה. לא היה כּוֹחן של התרבּוּיוֹת הזרוֹת כּה חזק, לא גברוּ בּמידה כּזוֹ הקריֶריזם והמַטריאַליזם, לא נשקפה סכּנה כּזוֹ של כּלָיה וּשמד, כּאשר בּדוֹר הזה. ונדמה שעוֹד לא קמוּ בּיהדוּת כּוֹחוֹת אַקטיביים, אשר יהיוּ כּה חדוּרים בּגעגוּעים וּבמסירוּת-נפש לארץ-ישׂראל לקשוֹר בּה את חייהם – כּאשר בּדוֹר הזה. בּדוֹר הזה של התנַוונוּת תרבּוּתית ראיתי אלפי ילדים בּגוֹלה המדבּרים עברית. זוֹהי היאָבקוּת כּוֹחוֹת היסטוֹריים בּגילוּיים חזקים מאד.

כּמה קשה עכשיו, בּמצב הקשה, בּסבל האישי, בּסיכּוּיים הזעוּמים – כּמה קשה להחזיק מעמד נפשי. בּכל עתוֹנוּת ה“בּוּנד” וּשאר אוֹיבי ציוֹן לוֹעגים למשבַּתּנוּ. אוּלם אנוּ רגילים להספּדים כּאלה עוֹד מהקוֹנגרס הראשוֹן. ואחת התכוּנוֹת הכי-נחוּצוּת לנוּ – לראוֹת את התנוּעה לא רק בּענפיה, כּי אם בּשרשיה, לא רק בּגילוּייה החיצוֹניים, אלא בּמקוֹרוֹת שמהם היא מפכּה. ואם כּי יש בּגידה בּרחוֹב היהוּדי וגם במחנה הציוֹני גוּפא – יש לי הכּרה גמוּרה, שהמקוֹרוֹת שמהם ינקנוּ ואשר הם הם שהביאוּנוּ עד הלוֹם – לא נידלדלוּ. ואם נחלנוּ מפּלה בּקוֹנגרס זה חוֹבתנוּ לראוֹת את הדברים נכוֹחה: לא כּשלוֹן אדם שנפל ושבר את ראשוֹ היה זה, אלא כּשלוֹן ילד שהחל ללכת ונפל. צריך להוֹסיף לכת! וּמכּאן: לכבּוֹש את התנוּעה הציוֹנית. אין דרך לציוֹנוּת מאשר להיכּבש על ידי תנוּעת הפּוֹעלים, ואין דרך אחרת לפּוֹעל מלכבּוֹש את התנוּעה הציוֹנית בּמאַת אחוּזיה וּלהשליט בּה את רוּחוֹ, בּמשק וּבתרבּוּת. ואם נחלנוּ מפּלה – הרי לא משוּם שלא ידענוּ לבנוֹת משק, אלא מפּני שהיינוּ צעירים יוֹתר מדי, ישבנוּ חבוּיים בּפינה, הסתפּקנוּ בּאִרגוּננוּ הפּנימי, בּחיי כּת, חיי קבוּצה קטנה, אפילוּ לא מעמד; וּכשהתחלנוּ להיוֹת מעמד – לא היה לנוּ האוֹמץ לאמוֹר: לא רק מעמד אנוּ אלא המוֹן בּית ישׂראל! אני מאמין שבּמידה שהפּוֹעל יתגבּר, יצא ויכבּוֹש את ההמוֹנים, יגלה עד כּמה עוֹלה הוּא על אחרים – לא רק בּמסירוּת-הנפש, בּמעוּף הציוֹני וּבראִיית העתיד, אלא גם בּחריצוּת המעשׂית.

יש צוֹרך בּדוֹר צעיר שיעלה על הבּמה ויכבּוֹש את הציוֹנוּת. אנוּ רוֹאים חוֹסר כּל כּשרוֹן של הציוֹנוּת הקיימת לחנך דוֹר צעיר. רק אנשים עם אידיאה סוֹציאליסטית ואֶתיקה סוֹציאליסטית מוּכשרים לתפקיד זה. דוקא עכשיו, כּשאנוּ משוּחררים מהקוֹאַליציה הכּוֹזבת, נוּכל להתמכּר לעבוֹדתנוּ החינוּכית. לעמוֹד בּמלחמה, בּאוֹפּוֹזיציה, אשר תדוּן את ההנהלה בּצדק ותהיה נכוֹנה למלחמה מאוּרגנת. והתנוּעה שלא כָּנפה את דגלה, היחידה בּציוֹנוּת הרוֹאה דרך להרחבה – עתה הגיעה שעתה לריכּוּז כּוֹחוֹת, לכיבּוּש פּנימי בּציוֹנוּת וּבארץ וּלכיבּוּש חיצוֹני בּכל רחבי הגוֹלה.

חשון תרפ"ח.