¹

הגיע לידי גליוֹן “הארץ” וּבוֹ פּרטים של משפּט קרקעוֹת בּבית-הדין המחוֹזי בּחיפה.

המשפּט מעַנין מכּמה בּחינוֹת. הנדוֹן: תשלוּם פּיצוּיים בּעד חלקת אדמה שהוּפקעה לפני כ"א שנה על ידי הממשלה התוּרכּית. והחלקה אינה חלקת אדמה סתם, אלא שטח שעליו עוֹמדים וקיימים בּניני מסילת-הבּרזל בּחיפה. המידַיינים, ממשלת ארץ-ישׂראל וּגברת בּריטית. ולא גברת בּריטִית סתם, אלא מרת טמפּלטוֹן, כּלוֹמר, אלמנתוֹ של סיר לוֹרנס אוֹליפַנט², אנגלי מפוּרסם זה (משער אני, כי הוּא מפוּרסם הרבּה יוֹתר בּין בּני עמנוּ מאשר בּעמו וּבארצוֹ), שחש איזוֹ קרבה משוּנה לארץ-ישׂראל וגם לישׂראל עצמוֹ ועסק בּציוֹנוּת מדינית וּבהגירה יהוּדית שלוֹשים וחמש שנה לפני היוֹת הצהרת בּלפוּר.

אוּלם לא אלה עוֹררוּ בּי הפּעם ענין מיוּחד. לא הצד הרוֹמַנטי שבּשם בּעלה של האשה התוֹבעת, לא הצד המשפּטי שבּתביעה ואף לא אוֹתה השאלה המענינת, המתעוֹררת לרגל המשפּט: חמישה-עשׂר הדוּנמים הללוּ שהתוֹבעת מעריכה אוֹתם עכשיו בּשלוֹשים וּשנים אלף לירה ויוֹתר (כּאלפּיִם וּמאתים לירה הדוּנם!), מה שוּלם בּעדם בּשעת הקניה? (נוֹשׂא מעַנין למחַשבי חשבּוֹנוֹת וּלחוֹקרי עניני הרֶנטה הקרקעית בּארץ ישׂראל!)

אוּלם תשׂוּמת-לבּי הוּפנתה לשני פּרטים צדדיים, צדדיים בּהחלט, שסוּפּרוּ אגב אוּרחא בּהרצאת דברי המשפּט. והם:

א. כּאחד התוֹבעים הפּרטיים מצד מרת טמפּלטוֹן הוֹפיע בּבית-הדין מר סאקר, חבר ההנהלה הציוֹנית.

ב. חבר ההנהלה הציוֹנית, שהוֹפיע כּתוֹבע פּרטי בּבית-הדין, נתבּקש שם אגב אוּרחא להגדיר את מַהוּת המוּשׂג מַנדט. תשוּבתוֹ המענינת עוֹררה את בּא-כּוֹח הממשלה לציין, כּי “הוּא מקוה שהניסוּח הזה לא ניתן בּשם ההנהלה הציוֹנית”. ועל זאת השיב חבר ההנהלה הציוֹנית, כּי הוּא “מוֹפיע כּאן כּבא-כּוֹחה של הגברת טמפּלטוֹן ולא בּשמה של ההנהלה הציוֹנית”.

______

אין לי אלא מה שהכַּתב מספּר לתוּמוֹ. אוּלם גם למקרא המעט הזה נתגלוּ כּמה פּליאוֹת וּשאלוֹת שאיני פּטוּר מהביאן לפני הקוֹרא.

פּליאה ראשוֹנה היתה: חריצוּתוֹ של מר סאקר. אמנם שמענוּ עליה מראש. נתקיים בּנוּ: ראית איש חרוּץ בּמלאכתוֹ – בּראש ההנהלה הציוֹנית יתיצב. בּחריצוּתוֹ זוֹ תלוּ את תקווֹתיהם תוֹמכיו וּבוֹחריו, אוּלם מה שנתגלה לפנינוּ עוֹבר גם את גבוּל התקווֹת: הקוֹנגרס הט"ו הכניס רפוֹרמה נוֹעזה בּשלטוֹן הציוֹני. בּמקוֹם ההנהלה הרחבה, הענֵפה, כּבדת-התנוּעה, בּאה – השלישיה, המצוּמצמת וקלת-ההחלטה. והנה כּעבוֹר זמן קצר נמצא האחד מן השלישיה³ מיוּתר בּארץ וַיוֹאל לצאת למסעוֹתיו בּשליחוּת קרן-היסוֹד. נשארוּ שנַיִם. וּמהשנַיִם הללוּ אין לנוּ, כּלוֹמר, לציוֹנוּת, אלא אחד וחצי: האחד עוֹבד את מחצית יוֹמוֹ בּמשׂרדוֹ הפּרטי כּעוֹרך-דין וּמחצית יוֹמוֹ השנית בּלבד מספּיקה לוֹ כּדי לקפּל תחתיו את מחלקוֹת ההתישבוּת, העבוֹדה, המדיניוּת (את העליה אין נוֹהגים עכשיו להזכּיר) – ונוֹסף עליהן כּל עניני ההנהלה סתם. האין זוֹ חריצוּת מַפליאה? האין לפנינוּ מוֹפת של קימוּץ בּאנשים? גם חסידיו של המשטר הישן חייבים להוֹדוֹת, כּי רוּפּין, אוּסישקין, קפּלנסקי וּשפּרינצק לא גילוּ מעוֹלם מידה כּזוֹ של חריצוּת.

אוּלם פּליאה זוֹ עוֹררה גם שאלה: אם ה“אֶפישֶנסי” של מר סאקר היא כּל כּך גבוֹהה, עד שהוּא, שאך זה הציץ ונכנס לפּרדס הענֵף של המשק החקלאי וּשאר הענינים הישוּביים בּארץ, הנהוּ מקיף עתה את כּל הענינים בּמחצית היוֹם – מה איפוֹא אפשר לקווֹת ממנוּ, אילוּ היה מקדיש לעם ישׂראל גם את מחצית יוֹמוֹ השניה? האוּמנם יסכּימוּ שוֹלחיו וּבוֹחריו וּנתיניו סתם – לוַתר על מחצית היוֹם הזה, המגיע להם? אך אמרתי להיאָחז בּרעיוֹן זה, ונזכּרתי כּי מר סאקר איננוּ, חלילה, עבד לשוֹלחיו, כּי הוּא נמנה על אלה המעטים המאוּשרים, שמשׂכּוּרתם אינה ניתנת מקוּפּת הקהל וּלפיכך הם זוֹכים לעבוֹד את עבוֹדת העם “שלא על מנת לקבּל פּרס”. מִי זה איפוֹא יעֵז לוֹמר לוֹ מה יעשׂה בּזמנוֹ שלוֹ, הפּרטי? הצבא הציוֹני המִסכּן! אין לוֹ אלא להוֹדוֹת למפקד, אשר ניאוֹת להקדיש למענוֹ חלק מזמנוֹ!

וכיון שניתן פּתחוֹן-פּה לשוֹאל, צפה שוּב שאלה: אכן, תנוּעה דַלפָנית כּתנוּעתנוּ הלאוּמית אין לה אלא לקבּל בּהוֹדיה מה שנוֹתנים לה. ואף על פּי כן, כּלוּם אין שיטה זוֹ של חלוּקת-זמנוֹ של המנהיג, חציוֹ לציוֹן וחציוֹ לבּיזנס, עלוּלה להביא לפרקים לידי ניגוּדים וּסתירוֹת, האין יש שהתפקיד האחד יפגע כּלשהוּ בּתפקיד השני? וכאן מתגלה הפּליאה השניה: קיימת חלוּקת-תפקידים מוּפלאה בּין המנהיג וּבין עוֹרך-הדין הפּרטי. מר סאקר הצליח להוֹכיח בּעליל, כּי אין מלכוּת אחת נוֹגעת בּחברתה, וכי המנהיג הציוֹני שבּוֹ אינוֹ מחייב לחלוּטין את העוֹרך-דין החרוּץ.

הלא כּה יספּר הכַּתב:

"בּהמשך הויכּוּחים נתבּקש האדוֹן סאקר מאת אב-בּית-הדין, האדוֹן ליט, להגדיר לוֹ את המוּשׂג “מנדט”. על זה ענה האדוֹן סאקר, שיוֹתר קל להגדיר מה אינוֹ מנדט. לפי דעתוֹ היא צוּרת שלטוֹן עליוֹן (סוּברניוּת) של ממשלה ידוּעה על איזוֹ מדינה. סוּברניוֹת זוֹ היא בּמקרה הנדוֹן בּידי אנגליה, אבל היא מוּגבּלת על ידי המנדט.

איני חכם-משפּטים, ואיני יוֹדע לשם מה פּנה אב-בּית-הדין בּשאלת-חכם זוֹ דוקא לחבר ההנהלה הציוֹנית העוֹמד לפניו, וּלשם מה בּאה התשוּבה המהירה והמוּצלחת הזאת. רשאי אני לסמוֹך על מר סאקר, כּי ודאי הצריכוּ האינטרסים של הקליאֶנט שלוֹ את ניסוּחוֹ זה. על כּל פּנים אין להטיל כּל ספק בּדבר. שבּא-כּוֹחה של הגברת טמפּלטוֹן לא הוּשפּע בּהגדרתוֹ זוֹ מעמדתוֹ הציוֹנית הגבוֹהה.

ואכן, כּשבּא-כּוֹחוֹ של הצד השני, של ממשלת ארץ-ישׂראל, מר דוּכן, העיר על זה: “אני מקוה, כּי הניסוּח הזה לא ניתן בּשם ההנהלה הציוֹנית”, השיב חבר ההנהלה הציוֹנית מיד: “הערה זוֹ אינה מוּבנת לי כּל עיקר. אני מוֹפיע כּאן כּבא-כּוֹחה של הגברת טמפּלטוֹן ולא בּשמה של ההנהלה הציוֹנית”.

הנה כּי כן, התחוּם בּין התפקידים השוֹנים מסוּמן בּדקוּת וּבדיוּק להפליא. ותֵיתי לֵיה למר דוּכן, שגרם להבלטתוֹ. “הארץ” התעבּרה על כּבוֹדוֹ של חבר ההנהלה הציוֹנית וקָבלה מרה על הערתוֹ של מר דוּכן. ללא כּל יסוֹד. לא רק משוּם שאין רחמים בּדין, בּין שני עוֹרכי-דין המתנצחים בּהלכה, ולא רק משוּם ששליח ציבּוּר שמחל על כּבוֹדוֹ – כּבוֹדוֹ מחוּל, אלא גם משוּם שהתוֹצאה החיוּבית הספוּנה בּהערתוֹ זוֹ הלא היא שגרמה לכך שתישָמע לפחוֹת הוֹדעה ברוּרה, כּי הגדרה זוֹ של מַהוּת המנדט אינה בּאה מטעם ההנהלה הציוֹנית, אלא מאת בּא-כּוֹחה של הגברת טמפּלטוֹן. ודאי אין זה מן הנמנע, שגם לאחר זה יבוֹא מי שיהיה זקוּק לכך ויסתייע בּהגדרה המוּצלחת של בּא-כּוֹחה של הגברת טמפּלטוֹן, ואף יתעקש ויגיד כי מחבּר ההגדרה הלֵזוּ נבחר בּמוֹ ידיו של הקוֹנגרס הציוֹני לעמוֹד בּראש הנהלת עניניו בּארץ-ישׂראל, אוּלם אם יִקרה כּזאת, הרי ודאי לא בּעֶטיוֹ של מר דוּכן.

וּפליאה גוֹררת פּליאה. הוֹפעתוֹ הפּוּמבּית הראשוֹנה של מר סאקר בּבית-הדין (לאחר היבּחרוֹ בּקוֹנגרס) גילתה בּבהירוּת רבּה את ההרמוֹניה שבּין תפקידיו המדיניים של בּא-כּוֹח ההסתדרוּת הציוֹנית בּארץ ובין תפקידיו הפּרקליטיים של בּא-כּוֹח הגברת טמפּלטוֹן. והיא שגרמה לי להעיף עין על שאר התפקידים העמוּסים על כּתפיו של מר סאקר, מחוּץ לכל התפקידים שהוּטלוּ עליו על ידי הקוֹנגרס הציוֹני, בּשעת היבּחרוֹ. וּלפי שעה מצאתי, כּי מר סאקר יש לוֹ תפקידים מסוּימים – ולא תפקידי כּבוֹד בּלבד, אלא דוקא “על מנת לקבּל פּרס” – בּחברוֹת אלוּ: “אפּ”ק", “קהילית ציוֹן”, “מפרץ-חיפה”, “חברת החשמל”, סינדיקט למכרוֹת (ים המלח), בּנק איפּוֹתיקאי, בּנק מרכּזי למוֹסדוֹת שיתוּפיים.

ואני מניח, שלא מניתי את כּוּלן.

הפּליאה היא לא בּשפע החברוֹת והעסקים, שמר סאקר הוּא יוֹעצם המשפּטי וּבא-כּוֹחם. הפּליאה היא שוּב בּשטח ההרמוֹניה. כיצד עוֹלים בּד בּבד האינטרסים של כּל החברוֹת הנ“ל ועניניה של ההסתדרוּת הציוֹנית וקרנוֹתיה וּמוֹסדוֹתיה וּמשקיה? הרי לא רק בּין עניניה של מרת טמפּלטוֹן וּבין עניניה המדיניים של הציוֹנוּת יש שתתגלה סתירה. הרי אפשר, למשל, שתתגלה סתירה גם בּין עניני האפּ”ק וּבין עניניה של “קהילית-ציוֹן”, בּין עניני חברת מפרץ-חיפה וּבין עניני קרן הקימת. הלא אפשר שיהיה דין וּדברים, נאמר, בּין חברת החשמל וּבין אחד המשקים של ההסתדרוּת הציוֹנית, ועוֹד יוֹתר הלא אפשר שיתגלה בּמקרה מן המקרים ניגוּד ענינים רציני בּין אחת החברוֹת הנ"ל וּבין ההסתדרוּת הציוֹנית אוֹ אחד ממוֹסדוֹתיה – על עניניהם של מי יגן אז מר סאקר, אשר לא כּשוֹפט עליוֹן הוּא יוֹשב בּינינוּ, אלא המשמש בּשׂכר את כּל אחת מן החברוֹת הנזכּרוֹת, וּבאוֹתה שעה הנהוּ גם בּא-כּוֹח כּבוֹד של ההסתדרוּת הציוֹנית? למי יוּתן משפּט הבּכוֹרה?

וּפליאה זוֹ אינה מוּסבת דוקא למר סאקר, המַשכּין על ידי “אוּניה פּרסוֹנַלית” הרמוֹניה גמוּרה בּין עניני ההנהלה הציוֹנית וּבין כּל מיני מוֹסדוֹת וחברוֹת, בּיניהם גם כּאלה העוֹמדים לגמרי מחוּץ לרשוּתה וּלהשפּעתה של ההסתדרוּת הציוֹנית. תפיסה ציבּוּרית זוֹ, כּשהיא לעצמה, מפליאה אמנם, אוּלם היא אינה עשׂוּיה להפליא אצל מר סאקר, ההוֹלך בּזה, כּנראה, לשיטתוֹ. הפּליאה בּעיקר חלה על אלה האחראים בּמידה מרוּבּה לבחירתוֹ של סאקר והיוֹדעים גם את מצב הענינים מלפני היוֹת המשפּט בּחיפה. האם לא עמדוּ חברי האֶכּסקוּטיבה עצמם בקוֹנגרס על משמר ה“אִינקוֹמפַּטיבּיליטי”⁴, האם לא הגריסוּ גם מוֹצקין⁵ וגם ליפּסקי⁶ את שיניהם בּמלה לוֹעזית איוּמה זוֹ? הרי עם כּל חילוּקי-הדעוֹת בּפּרטים, היתה בּזה כּוָנה מסוּימת וּמוּסכּמת ללמד את העוֹלם הציוֹני, כּי יש תפקידים שאינם מתאחדים בּנוֹשׂא אחד. יש סבוּרים, למשל, כּי אי אפשר להיוֹת פּקיד האֶכּסקוּטיבה אוֹ אפילוּ איזוֹ קרן מרכּזית אוֹ בּנק ציוֹני, ועם זה גם חבר הועד הפּוֹעל הציוֹני. אוּלם כּלוּם ניתן לאַחד בּנוֹשׂא אחד בּאוּת-כּוֹח ושירוּת האינטרסים של חברוֹת קפּיטליסטיוֹת עם בּאוּת-כּוֹח עליוֹנה של התנוּעה הציוֹנית?

ואף זוֹ פּליאה. מר סאקר אוֹהב לזקוֹף לזכוּתוֹ, בּניגוּד לקוֹדמיו, כּי אינוֹ נוֹהג לדבּר סתוּמוֹת. הלָאו שלוֹ לָאו, וההן – הן. האם לא יִפָּלא איפוֹא הדבר, שבּשעה ש“מַמליכיו” של מר סאקר הוֹדיעוּ בּקוֹנגרס, כּי הוּא ניאוֹת לקחת את המַכשלה הציוֹנית תחת ידיו, “בּתנאים”, לא ראוּ כל צוֹרך, לא הוּא ולא תוֹמכיו, להוֹדיע בּין שאר התנאים, שאין הוּא מוּכן להעמיד לשירוּת ההסתדרוּת אלא את מחצית יוֹמוֹ, וכי גם בּשמשוֹ בּכתר של חבר ההנהלה הציוֹנית יוֹסיף להוֹפיע בּבתי-הדין כּתוֹבע פּרטי ויוֹסיף לשרת בּשׂכר כּמה וכמה חברוֹת פּרטיוֹת?

עם עלוֹתוֹ של הרֶז’ים החדש נמצאוּ לוֹ נוֹשׂאי-כּלים רבּים, אשר הכריזוּ על הרוּח האַנגלוֹ-סַכּסית הבּריאה, אשר תשתלט מעתה בּאַדמיניסטרציה הציוֹנית, על המטאטא הכּבּיר אשר יטאטא השמד את המנהיגים והיחסים “הסוֹביטיים” שהשתלטוּ, כּידוּע, בּימי אוּסישקין ורוּפין וּבאי-כּוֹח אגף העבוֹדה – ישׂמחוּ עתה כּל המנצחים בּמתנת חלקם-חלקנוּ: בּהבראה החברתית, בּבּצרוֹן המשקי וּבפּרסטיז’ה המוּסרית של המשטר החדש.

ארזה, ט“ז בּאדר [תרפ”ח].