¹

(הערוֹת לא קלוֹת)

ממשלת ארץ-ישׂראל נוֹתנת לנוּ, כּידוּע, דוּגמאוֹת יפוֹת של מחלת-הפּרֶסטיז’ה. הממשלה אינה שוֹגה לעוֹלם. כּל משגה של כּל פּקיד היא נוֹטלת תחת חסוּתה, כּל שטוּת שלוֹ מוּכרזת לשיטה. כּל מה שדאף² וקיתרוֹטש³ עתידים לחַדש ראוּי לצידוּק החטא בּפי אֶמרי⁴. כּזאת היא תוֹרת הפּרסטיז’ה של הממשלה. אוּלם יש שגם גוּפים אחרים לוֹקים בּמחלה זוֹ.

נמצא מי שהעיר, כי הממוּנה על הכרוֹניקה בּ“הארץ” עשׂה משערוּריית ליל שׂמחת-תוֹרה מין פּוּרים-שפּיל: “קבּלת-פּנים לזרוּבּבל”. נמצא מי שחשב, כּי “כּוֹתרת” זוֹ על גבּי הידיעה אינה לכבוֹד ל“הארץ” ואינה הוֹלמת את סגנוֹנוֹ הרגיל. נמצא מי שאמר, כּי מ. ג., שפּסק אמנם את פּסוּקיו נגד אַלָמוּת, לא טרח לציין את העוּבדוֹת כּהוָיתן. ויצא הקצף! בּעל הכרוֹניקה, שנאלץ לכתוֹב דברי “בּירוּר”, הרים את ה“כּוֹתרת” ואת אוֹפן מסירת הדברים שלוֹ למַדרגה עליוֹנה של אהבת-שלוֹם וּרדיפת-שלוֹם וה“טשטוּש” המהוּלל הוּאַר בּאוֹר הפּילוֹסוֹפי של “התרחקוּת מסנסַציה והרעשת הדעוֹת”, בּרוּח הדברים הטוֹבים שנאמרוּ בּשעתם בּגליוֹן-היוֹבל של “הארץ” וּבמסיבּוֹת החגיגיוֹת. וּבכן, לא מקרה, חלילה, אלא “שיטה”. ולא די לוֹ ל“הארץ” בעמידה עקשנית “על כּבוֹדוֹ”, הלך והוֹציא למערכה סוֹפר כּמַר מ. בּנאל (גליון 2788) להצליף על המערערים בּ“פוּלסין של דיוֹ”. סוֹפר זה, המכריז על עצמוֹ, בּניגוּד לאחרים, כּי “המלים החריפוֹת-חריפוֹת, הממוּלחוֹת-ממוּלחוֹת חסרוֹת בּלכּסיקוֹן” שלוֹ, רוֹאה לוֹ חוֹבה להכריז, בּגלל הערוֹת הבּיקוֹרת הדלוֹת, כּי “אנוּ עוֹמדים בּפני מהוּמוֹת חדשוֹת של פּוּלמוֹס וּקטטוֹת” ולא, חלילה, “בּשל היחס לעצם המעשׂה” של הפקרוּת, אלא אך בּשל הבדלי טמפּרמנט וסגנוֹן. וּבכן, אלה שהעיזוּ לדוּן לגנַאי את סגנוֹנוֹ של “הארץ” בּמסירת המאוֹרעוֹת וּבהאַרתם, אינם בּלשוֹנוֹ של הסוֹפר, שאינוֹ אוֹהב להשתמש “בּבּיטוּי החריף והמַבהיל”, אלא מביאים עלינוּ “מהוּמוֹת של פּוּלמוֹס וּקטטוֹת” – לא פחוֹת! אכן, עתה ידעתי, כּל הנוֹגע בּמ. ג. וּבכרוֹניקה של “הארץ” – סכּנה הוּא ממיט עלינוּ.

מ. בּנאל תוֹמך את יתדוֹתיו בּמידוֹת-ההגיוֹן. הוּא שלמד, כּפי עדוּתוֹ, “את תוֹרת ההגיוֹן בּאוּניברסיטה”, יוֹדע וָעֵד, כּי “יש הגיוֹן ויש הגיוֹן”. “יש הגיוֹן שבּא מן השׂכל ויש הגיון הבּא – מן המפלגה”. מוּבן, שאנשי “דבר” אוֹ החבר א. פרידלַנד⁵, שגינה את עמדת “הארץ” בּמוֹעצת עיריית תל-אביב, לא חלק ולא נחלה להם בּ“הגיוֹן הבּא מן השׂכל”. ממרוֹם ההגיוֹן האוּניברסיטאי יצא איפוֹא פּסק-דיני לשבט. האקבּל אוֹתוֹ מבּלי ערעוּר? לא. היוֹם הוּכרז על הגיוֹני, כּי מן המפלגה הוּא, וּמחר ימָצא, כּי גם לבּי ונפשי לא מִשלי הם, אלא מן המפלגה. ואני מה עוֹד ישאר לי? כּיצד אעמוֹד, איש המפלגה, בּפני אנשים שאינם מן המפלגה, הנאמנים ממילא גם על ההגיוֹן מן השׂכל ועל כּל מעלוֹת טוֹבוֹת אחרוֹת? אגש נא אל ההגיוֹן הבּא מן השׂכל של מר מ. בּנאל הנכבּד “לדעה מה יֵעָשׂה בּוֹ”.

לפרקי ההגיוֹן קוֹדמים פּרקי קריאה. מ. בּנאל מספּר לקוֹראיו, ראשית, כּי ב. כ. קוֹבל על מ. ג. שדיבּר על “מאוֹרע”. לאחר קביעת עוּבדה זוֹ הוֹלך מ. בּנאל וּמסבּיר, כּי “אף המאוֹרעוֹת ההיסטוֹריים הגדוֹלים – מאוֹרעוֹת הם”. נוֹכחתי לְבָשתי מה עלוּב הוּא ההגיוֹן מן המפלגה הפּוֹסל על לא דבר את המלה “מאוֹרע”. אלא חפצתי להיוָכח עין בּעין אימתי פּסל ב. כ. מלה כּשרה זוֹ. והנה מה שמצאתי כּתוּב: מ. ג. מדבּר על מאוֹרע שאירע “בּקלוּבּ פּוֹעלי-ציוֹן”, המרכאוֹת בּפירוּש על שתי המלים הללוּ, הלקוּחוֹת מדברי מ. ג., וּכלל לא על המלה מאוֹרע. וּליתר בּירוּר נאמר מיד לאחר זה: “האם גם להתקפה של פּוֹרעים על קלוּבּ ציוֹנים כּלליים יקָרא מאוֹרע שאירע בּקלוּבּ?” האוּמנם ההגיוֹן הבּא מן השׂכל הוּא הוּא שאינוֹ רוֹצה להבחין בּין מה שאירע בּקלוּבּ (כּלוֹמר, בּפנים, מתוֹכוֹ) לבין התקפה על קלוּבּ (כּלוֹמר, מן החוּץ)? איזהוּ ההגיוֹן המטשטש את שני המוּשׂגים האלה ועוֹשׂה את ב. כ. לאוֹיב המלה “מאוֹרע” דוקא?

וּפרק קריאה שני. “ב. כ. מביא ציטטה מדברי מ. ג. המדבּר על ההתנגשוּת בּין “פּוֹעלי-ציוֹן” השׂמאליים וּבין חבוּרת הצעירים הלאוּמיים”, ודן אוֹתה לגנאי. כּן, בּלשוֹן העברית יוֹדעים להבחין בּין התנגשוּת להתנפּלוּת. את ההגיוֹן והצדק שבּערבּוּב שתי המלים טעמנוּ כּוּלנוּ, וּמ. ג. בּתוֹכנוּ, בּימי ועדת הייקראפט⁶ (שראתה את הפּוֹגרוֹם בּיפוֹ כּ“התנגשוּת”), ועדה זוֹ שההיסטוֹריוֹן מר מֶדזיני גוֹמר עליה את ההלל. מר מ. בּנאל, הסבוּר כּי מ. ג. אינוֹ עשׂוּי לשגוֹת, היה חייב, לכאוֹרה, להוֹכיח כּי אמנם לא היתה כּאן כּלל התנפּלוּת אלא התנגשוּת, אוֹ להוֹדוֹת כּאיש ישר כי צָדַק ב. כ. בּזה שהוּא דן את המלה “התנגשוּת” לגנאי. ולמה לא יאמר, מה שערוּריית שׂמחת-תוֹרה בּלשוֹנוֹ: התנגשוּת או התנפּלוּת?

וּפרקי-קריאה אלה בּאוּ להוֹכיח, בּשם ההגיוֹן מן השׂכל, כּי שאוֹל חָטא ההגיוֹן מן המפלגה של ב. כ.

לאחר הנצחוֹנוֹת הקלים בּשׂדה הציטטוֹת עוֹבר מ. בּנאל אל העיקר, אל גילוּי הסתירה העמוּקה שבּין שתי מידוֹת ההגיוֹן: בּשלמה מ. ג. הרי הוּא שוֹלל כּל מעשׂי-אַלָמוּת “בּכל מקרה, בּכל פּנים ואוֹפן”, אבל ב. כ. שבּימי המאוֹרעוֹת בּהדר-הכּרמל “התפּלל אז בּדביקוּת חסידית בּנוּסח של “יהי חלקי עמכם”, ואַתם שלדידכם “מעשׂי-אַלָמוּת בּשם העבוֹדה המאוּרגנת הם מוּתרים” – אתם למה רגָשתם? אוֹתה טענה מוּצגת גם בּ”דוֹאר היוֹם" בּידי עזמות, כּעֵטוֹ הטוֹב עליו. הוּא המגלה את לבּוֹ בּשעת-חדוה כּי “בּינינוּ לבין עצמנוּ בּדיעֲבַד, לאחר שצעירים קנאים כּיבּדוּ את “פּוֹעלי-ציוֹן” – יבוּסם להם ויֶערב להם, כּי ראוּיים הם לחוּטרא של ה”בּרית" (תתבּע נא ה“בּרית” את עזמות⁷ לדין!), יוֹדע וָעֵד כּי הפּוֹעלים בּארץ עשׂוּ מעשׂי-אַלָמוּת אשר “ישארוּ כּתמי-עוֹלם”, והוּא שוֹאל בּרגש: מאימתי “אתם קוֹראים תגָר על מעשׂי-אַלָמוּת”?

דרך ההיקש ההגיוֹני של עזמות הוּא קל בּיוֹתר. אפשר אפילוּ להעלוֹת שמוֹת של כּל מיני מקוֹמוֹת, אשר פּוֹעלים הוּכּוּ שם, ולטעוֹן על האַלָמוּת של הפּוֹעלים.

אוּלם כּלוּם מה שיאה לעזמות יאה גם למ. בּנאל? המתקנא מ. בּנאל בּמוּשׂגי עזמות על מַהוּת המוּסר החברתי של הפּוֹעלים? בּעצם הויכּוּח מסביב למעשׂי-הדר-הכּרמל נכתבוּ בּעתוֹן הפּוֹעלים הדברים האלה: ⁸

“ידעתי גם ידעתי, כּי כּל אַלָמוּת וכל מעשׂה הפקרוּת מתנקמים בּחיי החברה עשרת מוֹנים. כּי בּחיינוּ אנוּ לא יתכן מפעל היצירה בּאויר של אַלָמוּת כּל-שהוּא. וגם זאת ידעתי: בּעד זגוּגיוֹת מנוּפּצוֹת ישלם תדיר, קוֹדם כּל, הפּוֹעל בּעוֹרוֹ וּבנפשוֹ. – – כּי אין אוֹיב מסוּכּן יוֹתר לפּוֹעל מאשר זה המַדריך אוֹתוֹ בּדרך האַלָמוּת והפּריצוּת, בּין אם הוּא בּא מסִטרא דשׂמָאלא, לשם דחיקת הקץ, כּביכוֹל, וּבין אם הוּא בּא מסִטרא דימינא, לטמוֹן לוֹ מוֹקש וּלהעמיד בּנסיוֹן את כּל סבלוֹ. כּי חרב-פּיפיוֹת היא האַלָמוּת, אשר האוֹחז בּה לא ינָקה”.

לפי הגיוֹנוֹ של מ. בּנאל זה נקרא: “מעשׂי-אַלָמוּת בּשם העבוֹדה המאוּרגנת הם מוּתרים”!

והשאלה ששאלתי “אם השׂבע אשר לא יבין לנפש הרעֵב, אם זכּאי הוּא לדוּן את חברוֹ הרעב ועוֹד בּכל חוֹמר הדין”, וּדברי, כּי “אין לי הבּטחוֹן הגמוּר, כּי הייתי טוֹב מהם אילוּ נמצאתי עתה בּמצבם” – נתפּרשוּ על ידי מ. בּנאל כּ“יהי חלקי” בּמעשׂי-אַלָמוּת. זהוּ ממידוֹת ההגיוֹן הבּלתי-מפלגתי?

אקבּל לרגע את ההגיוֹן הזה. נניח שהתרתי לאנשים רעבים, מקוּפּחי-חיים, מחוּסרי-עבוֹדה המשוועים לחלוּקה צוֹדקת של העבוֹדה, שגם בּשוֹטרים איימוּ עליהם, נניח שהתרתי להם ניפּוּץ-זגוּגיוֹת. היש מכּאן להקיש משהוּ גם על “קצת מצעירינוּ” אשר סידרוּ הפגנת-אגרוֹפים “לכבוֹד” לשוֹננוּ? שם היוּ רעבים. למַה רעבים כּאן, האִם לדבר ה'? ללשוֹן העברית אשר מ. ג. וּב. כ. אינם רעבים לה?

היקש זה אף הוּא ממידת ההגיוֹן הפּשוּט הוּא? ויוֹדע אני כּי שוּב אֶתן נשק בּידי מתנַגדי: הנה הוּא מבחין בּין אַלָמוֹת ואַלָמוֹת. אמת נכוֹן הדבר. איני מאוּשר כּמ. בּנאל לוֹמר כּי אני שוֹלל מעשׂי-אַלָמוּת בּכל מקרה, בּכל פּנים ואוֹפן. בּנעוּרי הייתי חבר לפינחס דַשֶבסקי⁹. מעשׂה הפּוֹעל הבּוּנדאי הירש לֶקֶרט¹⁰ היה בּעיני מעשׂה רב. גם מבּחינה לאוּמית. את מעשׂהוּ של שוַארצבּוֹרד אין אני פּוֹסל מבּחינה מוּסרית כּלל וּכלל. ודאי עוֹד תצמחנה לי צרוֹת מהוֹדאה זוֹ, אך יִצרי מפתה אוֹתי להוֹדוֹת על האמת, כּי שאלת האַלָמוּת בּיסוֹדה נשׂגבה ממני, ואני מתלבּט בּה. ויש גם מעשׂי-אַלָמוּת, שאני דוֹחה אוֹתם למעשׂה, ועם זה אני שוֹאל למקוֹרוֹתיהם וּמבקש להם “סליחה וחנינה” לאחר המעשׂה. אפשר שכּל זה הוּא מפּני ליקוּי הגיוֹני שבּי, אבל הגיוֹנוֹ של מ. בּנאל, האוֹמר להטיל צל על זכוּתי להעריך את האגרוֹף כּפוֹסק בּשאלוֹת תרבּוּתיוֹת – מַהוּ?

_______

ההגיוֹן הבּלתי-מפלגתי של מ. בּנאל אינו רוֹאה בּעמדת מפלגוֹת הפּוֹעלים בּענין זה אלא… “ריצה מתוֹך בּהלה של התחרוּת לפני מרכּבתה של “פּוֹעלי-ציוֹן”. הוּא רוֹאה את “אחדוּת-העבוֹדה” וּ”פוֹעלי-ציוֹן" כּמסייעוֹת בּהכרזוֹתיהן “לנַוול את ארץ-ישׂראל וליתן את הישוּב לשמצה בּעוֹלם”. וההגיוֹן של איש מפלגה כּמוֹני אוֹמר, כּי עמדת מפלגת הפּוֹעלים עשׂוּיה לגוֹלל (בּמקצת!) את החרפּה מעל הארץ והישוּב ועשׂוּיה למנוֹע את חזרת החרפּה הזאת להבּא.

אמרתי: בּמקצת, כּי שתיקתם הפּעם של רבּים מאוֹיבי האַלָמוּת הפּרינציפּיוֹניים, הרוֹאים אַלָמוּת בּכל שביתה, אינה עשׂוּיה לסייע לתקן את מצב הדברים. לא עזמות הוּא היחידי היוֹדע, כּי סוֹף סוֹף, “הלא אלה צעירים – “ולאד”!”

אני מתחיל להוֹדוֹת כּי ההגיוֹן שלי הִטעַני. סבוּר הייתי כּי לא פּרסוּם הדברים מנַוול את ארץ-ישׂראל, אלא הדברים עצמם ואף טשטוּשם והשתקתם. וסבוּר הייתי כּי אנשים מסוּגוֹ של מ. בּנאל, אשר עיניהם למַה שנעשׂה בּתפוּצוֹת ישׂראל, לא יבחרוּ בּדרך זוֹ. וטעיתי. כּמה פּעמים נזדמן לי לעמוֹד על בּמוֹת יהוּדיוֹת בּחוּץ-לארץ וּלקבּל חצים ואבני-קלע. מעוֹלם לא חששתי לעשׂוֹת לצחוֹק את הדיבּוֹת (של “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאליים חלק הגוּן בּהם) כּי אנוּ נוֹתנים כּאן את האידישיסטים למשיסה, כּי אנוּ יוֹרדים לחייהם של אוֹתם היהוּדים האוּמללים שאינם יוֹדעים עברית וכל אוֹתם תלי-התלים של שקרים וּלעזים שמפיצים בּחוץ-לארץ בּניצוּל כּל מעשׂה שטוּת והתהללוּת של “ולאד” שוֹנים בּארץ. ושמעתי את הדיבּוֹת הללוּ לא רק מפּי מוֹציאיהן, כּי אם גם כּשהן נשנוֹת אפילוּ בּפי סוֹפרים עברים בּגוֹלה. הייתי עוֹשׂה את הדיבּוֹת לאַל, מבּלי שאהיה חוֹשש כּי מישהוּ יכחישני על פּנַי. ידעתי כּי אני רשאי להכריז בּרמה על כּוֹחה של העברית בּארץ, על כּיבּוּשיה ועל הדבקים בּה, על הכּוֹחוֹת הפּנימיים שגילתה כּאן, מבּלי שתהיה זקוּקה לשוּם קנאוּת של הבאי, שאינה אלא גנאי לנוּ. ידעתי כּי בּחוּגי האידישיסטים אינם יוֹדעים להבחין בּין הידחוּת האידיש בּתוֹקף הצמיחה התרבּוּתית העברית, שאינה פּוֹסקת והיא הוֹלכת וּממלאה את חלל הוָיתנוּ כּאן, וּבין הטפת בּוּז ואיבה וירידה לחייו של מי שאינוֹ עברי. ידענוּ כּי שם מחליפים בּכוָנה את המוּשׂגים וּמשתדלים לתת אוֹתנוּ כּיֶבסקים עברים. וראינוּ את עצמנוּ זכּאים להילָחם בּכל כּוֹחנוּ על הצגת אמת החיים הארץ-ישׂראליים לאמיתם. והנה נתבּרר כּי טעינוּ. כּי עלינוּ להוֹדוֹת, כּי אכן יש בּארץ אֶלמנטים, העלוּלים “לנטוֹע” את העברית בּאמצעי היֶבסקציה (מה עלתה לנטיעת “האידיש” שם בּאמצעים אלה? – בּזה כּדאי להתבּוֹנן). והמלחמה בּהם נראית בּעיני מ. בּנאל כּניווּל שֵם ארץ-ישׂראל.

ההגיוֹן הבּלתי-מעמדי של מ. בּנאל אינוֹ יכוֹל לקבּל את הגוון המעמדי, שמפלגוֹת הפּוֹעלים מגלים בּענין בּיש זה. “אוֹתם הבּחוּרים, מחוֹללי השערוּריה, התכּוונוּ לא למפעל מעמדי אלא למעשׂה גבוּרה “לאוּמית”. כּאילוּ מ. בּנאל אינוֹ יוֹדע כּמה מעשׂי התנפּלוּת על פּוֹעלים בּעוֹלם שנעשׂים לאו דוקא מתוֹך סיסמאוֹת מעמדיוֹת, אלא מתעטפים בּאיצטלה “לאוּמית”. כּאילוּ כּל מעשׂי האיבה לפּוֹעלים בּארץ הָחֵל מן “הגדעוֹנים”¹¹ בּשעתם (לפני המלחמה העוֹלמית ועד בּני-אִכּרים בּזכרוֹן-יעקב הָשַתָא – נעשׂוּ מתוֹך הכרזוֹת מעמדיוֹת דוקא. כּאילוּ אין הפּוֹעל יוֹדע מתוֹך נסיוֹנוֹ כּי דמוֹ שלוֹ חיוָר טְפֵי בּתוֹך כּל חברה מעמדית. מ. בּנאל הנהוּ אוֹיב לפרזיאוֹלוֹגיה מעמדית (פרזיאוֹלוֹגיה לא-מעמדית – שַאֲנִי!). הכוֹפר הוּא גם בּזה שאנוּ חיים בּחברה מעמדית? וּבחברה אשר כּזאת פּוֹנה הגבוּרה “הלאוּמית” על פּי קו ידוּע דוקא. הראינוּ כּאן בּארץ מעשׂי התנפּלוּת על אוֹתן החברוֹת הלאוּמיוֹת הנכבּדוֹת, אשר כּל שׂיחן ושׂיגן הוּא בּגרמנית וּבאנגלית? היעלה על לב הגבּוֹרים “הלאוּמיים” לנפּץ שם גוּלגלוֹת, ואפילוּ להכריז על הוֹצאוֹתיהן “חרם”, כּמוֹ שמכריזים על עתוֹנים עברים? היאמרוּ לאחוֹז בּאמצעים כּאלה נגד “אגוּדת ישׂראל”? ואם יאחזוּ – הישב גם אז ה”אזרח" הארץ-ישׂראלי שוֹקט על שמריו? האין לראוֹת בּזה, וּבכמה חזיוֹנוֹת אחרים, שהפּוֹעל בּארץ משמש קו ההתנגדוּת הפּחוּתה לערוֹת עליו את שפע “הגבוּרה הלאוּמית”?

ועוֹד קצת הגיוֹן. מ. בּנאל אינוֹ מסתפּק בּהערכת עמדתה של האחת משתי מפלגוֹת הפּוֹעלים. הוּא אוֹחז בּאמצעי בּדוּק וּמנוּסה: “את אנשי “הפּוֹעל הצעיר” הייתי רוֹצה לשאוֹל בּיחוּד: מה פּירוּש מחאתם, התמרמרוּת מוּסרית אוֹ סוֹלידריוּת מעמדית?”

על טוּב הטעם הזה, הנאחז בּהפרדה בּין אחים, היוֹדע לחַלק לכל אחת ממפלגוֹת הפּוֹעלים את מתנת-חלקה, למי התמרמרוּת מוּסרית וּלמי סוֹלידריוּת מעמדית – לא אדוּן כּאן. בּרוּך השם, פּוֹעלי ארץ-ישׂראל הוֹלכים ונגאלים מחלוּקה מגוּחכת זוֹ, וּנקוה שלא יתנוּ להעלוֹתם בּחַכּה זוֹ. אוּלם אנוּ בּהגיוֹן עַסקינָן. מר מ. בּנאל אינוֹ חשוּד, כּמוּבן, על סוֹלידריוּת מעמדית אחרת גם בּשעה שהוּא מגנה את הסוֹלידריוּת המעמדית של הפּוֹעלים, והגיוֹנוֹ הבּלתי-מעמדי סבוּר כּי התמרמרוּת מוּסרית נפגמת אם היא מלוּוה בסוֹלידריוּת מעמדית, שהיא מטבעה חזיוֹן בּלתי-מוּסרי. והגיוֹן זה אוֹמר: כּי מי שמגלה את האוֹפי המעמדי שיש למעשׂי-גבוּרה אלה, לא די לוֹ שהוּא נאשם על “דמַגוֹגיה מפלגתית” אלא משתף את עצמוֹ עם “המגינים על משטר הדמים והאַלָמוּת” וכוּ' וכוּ'. הזהוּ כּוֹחוֹ של “ההגיוֹן הבּא מן השׂכל”?

חשון תרפ"ט.