ההסתדרוּת העברית בּאמריקה הכריזה על “שבוּע וחוֹדש עברי”. בּתי-ספר רבּים והסתדרוּיוֹת שוֹנוֹת משתתפים בּתעמוּלה. “התאחדוּת צעירי-ציוֹן” פּירסמה חוֹזר לחבריה לעוֹררם לעבוֹדה למען “השבוּע העברי”. “סניף בּרוּכוֹב של צעירי-פּוֹעלי-ציוֹן” משתתף אף הוּא בּעבוֹדת השבוּע, הוּא מינה לשם כּך ועד מיוּחד וקרא לאסיפה מיוּחדת, אשר בּה הרצה החבר א. לוין על התנוּעה העברית בּאמריקה ועתידה, והמשוֹרר מ. פיינשטיין – על השירה העברית הצעירה. “אחדוּת צעירי ארץ-ישראל” (?) עוֹרכת קוֹנצרט לכבוֹד “השבוּע”. “השוֹמר הצעיר” שבּניוּ-יוֹרק הבטיח עזרתוֹ לכל עבוֹדה עברית. עד כּמה רב ערכּן של כּל ההבטחוֹת הללוּ – העבוֹדה תגיד.
העתוֹנוּת בּאידיש, בניוּ-יוֹרק ובערי-השׂדה, נענתה בחמימוּת רבּה לקוֹל ההסתדרוּת העברית. ה“טאג” הניוּ-יוֹרקי, המסדר נשפי-רדיוֹ משלוֹ, הכניס לכבוֹד “השבוּע” בּתכנית נשף-הרדיוֹ שני נאוּמים של חיים גרינבּרג, בּעברית וּבאידיש, על חשיבוּתה של הלשוֹן העברית, וּבֶּרתה לַלצ’וּק, המשׂחקת העברית הצעירה, הטעימה משירי-עם של ח.נ בּיאליק: “לא בּיוֹם ולא בּלילה” וּ“מנהג חדש בּא למדינה”. ד“ר ש. מַרגוֹשס, עוֹרך ה”טאג“, פּירסם מאמרים מיוּחדים בּאידיש וּבמדוֹר האנגלי על ערך העברית. אוּלם הגדיל ה”טאג" לעשׂוֹת, שליוֹם ו' אייר הקדיש עמוּד שלם בּעברית לכבוֹד “השבוּע”. מעשה כּזה מצד עתוֹן, הנחשב לעתוֹנה של האינטליגנציה היהוּדית, ושעל עוֹזריו הקרוֹבים נמנים אידישיסטים מוּבהקים וקנאים – אינוֹ צריך להשלוֹת את מי שהוּא, כּי כּבר בּאוּ ימים טוֹבים לעברית, אוּלם הוּא אוֹת בּשׂוֹרה לשינוּי מזג-האויר. השתתפוּ בּעמוּד העברי: ד“ר ש. מרגוֹשס, ר. בּריינין, ד”ר א. קוֹרַלניק, ש. רוֹזנפלד וא. מ. רוּבּין. ואפילוּ תמוּנתוֹ של בּן-יהוּדה בּאה בּוֹ.
בּריינין בּמאמרוֹ “אליעזר בּן-יהוּדה והרחבת הלשוֹן העברית” הוֹלך ומפליג בּשבחוֹ של בּן-יהוּדה, ש “החל לבקש דיוּק בלשוֹננוּ”, עד שהוּא מסיים בּהכרזה: “לוּלא בּן-יהוּדה, אין אני יוֹדע איך היינוּ כּוֹתבים כּיוֹם עברית”.
ד"ר ש. מרגוֹשס דוֹרש “הרחבת הגבוּלים”: “כּל זמן שהדיבּוּר העברי הוּא אבן-השתיה של כּל המפעל העברי בּאמריקה, אי אפשר לקווֹת שהעם יטה אוֹזן. – – התעמוּלה העברית בּמוּבן הרחב טרם התחילה. התנוּעה העברית היתה השתקנית היוֹתר גדוֹלה. ואם לפעמים הרימה את קוֹלה והיוּ השוֹמעים אך אלה שכּבר אין להם צוֹרך בּהטפה. – – המטרה: התרכּזוּת העם מסביב לתרבּוּת העברית, אם גם דרכים שוֹנוֹת מוֹבילוֹת אליה מפּינוֹת שוֹנוֹת”.
ש. רוֹזנפלד מגלה טפח מן המצב העגוּם של התנוּעה העברית: “אם נחפּוֹץ לברוֹא יש, נחדל מקרוֹא את האַיִן בּשם יש (ואנחנוּ קוֹראים!)” – על כּל עוּרבא פּרח ספרוּתי אנוּ קוֹראים: “גם זוֹ לטוֹבה”, וכל אוֹנאַת ציבּוּר אנוּ מצדיקים בּ“גם זוֹ לטוֹבה”. וכל בּיקוֹרת נגד מעשׂיהם של גָרי החוּרבה אסוּרה, מסוּכּנת, כּוֹרה שוּחה, חס ושלוֹם, תחת קיוּמה של התרבּוּת העברית בּאמריקה, “וכל המרשה לעצמוֹ מלה נגד הסטאטוּס קבוֹ משתיקים אוֹתוֹ”. והוּא דוֹרש מִלְתָא זוּטְרְתָא: “חברה חיה, ממשית”, אשר כּי “יפנוּ אליה – וּמצאוּה, וכי ידבּרוּ אליה – תענה. וּמה שתוּכל לעשוֹת בּשביל מוֹסדוֹת עבריים בּארצוֹת אחרוֹת – תעשׂה, עשׂיה ממש; וכי תבטיח – תקיים. וכי תאמר להפיץ ספרים עבריים – תפיצם, וּמחירם תשיב לבעליהם, בּדיוּק וּבעתוֹ”. “הלא מעט הוּא!”
וא. מ. רוּבּין מתַנה את צערם ועלבּוֹנם של הקוֹראים-המשׂכּילים מן “הדוֹר הישן”, אשר הלשוֹן העברית החדשה “היא בּעיניהם לשוֹן עילגים” ו“הספרוּת החדשה היא להם כּשׂחוֹק ילדים” ו“עוּלי-הימים בּוֹז יבוּזוּ להם”. ולבּם דוה: “הם החזיקוּ את שפתנוּ, בּנוּ את ספרוּתנוּ ויעשׂוּ נפשוֹת לרעיוֹן הלאוּמי, ועתה הם עזוּבים לנפשם ללא ספר וּללא ספרוּת”. וקוֹראים אלה אשר לפנים היתה העברית משׂוֹשׂ-לבּם “אמרוּ נוֹאש”. הם אינם קוֹראים עברית, ממאנים לנגוֹע בּספר עברי – – וּמַשׂטמתם העצוּמה, אשר תקנן בּלבּם לשפת-עֵבר החדשה, היא שגרמה להם אפילוּ למנוֹע מילדיהם כּל חינוּך עברי. הכּוֹתב עצמוֹ אינוֹ מעיז להאשים את “מנהלי ספרוּתנוּ”, אוּלם מלשוֹנוֹ ניכּר, שאף הוּא הנהוּ אחד מבּני הדוֹר ההוּא, התוֹלה את הקוֹלר בּ“מנהיגי הספרוּת” אשר שכחוּ את חסד-נעוּריו של הקוֹרא הישן. ואינוֹ רוֹאה כּי הענין חמוּר מזה: ההוָיה הישׂראלית הסחוּפה היא היא שגרמה לספרוּתנוּ שתהא משַכּלת מפּעם לפעם שכבוֹת שכבוֹת של קוֹראים. וּכשהם חוֹזרים אחר כּך אליה, הריהם בּחינת חוֹני המְעַגֵל, ו“דוֹרם נגלה” מהם, סוֹפריהם האהוּבים הלכוּ ואינם, ואת לשוֹן הדוֹר הצעיר, שצמח בּינתים ועלה למערכה, לא יבינוּ.
“הדוֹאר”2 מציין בּ“קוֹרת-רוּח מיוּחדת” “את העמדה החדשה שתפס ה”טאג" ביחס לעבוֹדה העברית". “אנוּ מאמינים בּלב שלם – מוֹסיף “הדוֹאר” – כּי יחסי ידידוּת והבנה בּין העתוֹנוּת העברית וּבין העתוֹנוּת היהוּדית-הלאוּמית יכוֹלים לסייע הרבּה לעמדה התרבּוּתית של כּל הישוּב היהוּדי בּאמריקה. התנוּעה הציוֹנית לא היתה מגיעה למדרגתה אילמלא העתוֹנוּת היהוּדית. – – לפיכך אנוּ מקדמים בּברכה את היחס החדש, הטוֹב והישר, לעברית שנתגלה בּזמן האחרוֹן בּעתוֹנוּת היהוּדית – – מאמינים אנחנוּ, כּי זוֹ רק התחלה טוֹבה וההמשך הטוֹב יבוֹא”.
סיון תרפ"ז
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.