כשפרצה מלחמת העולם היה לוין בארצות הברית. הוא ניסה לשוב לאירופא ולא עלה בידו. מיד יצא לפעול בקרב ציוני ארצות הברית. מעמדו כחבר הוועד הפועל הציוני המצומצם – נתן לו סמכות נרחבת לכך והעמידו בראש פעולה זו. מועטים המכתבים ששרדו מימי עשייתו בארצות הברית באותן שנים, אך בכל מה ששרד יש משום מראה מקום למעשים, ללבטים ולמצבו של ישראל בימי המלחמה. התנועה הציונית היתה פזורה בכל המדינות הלוחמות. עם המלחמה ישבה ההנהלה הציונית בברלין. חבריה הבינו שהתנועה הציונית חייבת לשמור על נייטראליות. בזמן הראשון נותקו הקשרים בין המרכז וסניפיו בכל הארצות. רק לאחר מכן זומנה ועידה לשטוקהולם, ומקום המרכז הועתק לקופנהאגן. לוין השתדל שהמרכז יועתק לארצות הברית, וביקש מאת חיים וייצמן שישתדל בדבר. הוא גם ביקשו להשתתף בוועידת שטוקהולם כנציג ציוני ארצות הברית, אלא שוייצמן לא הלך לאותה ועידה.
בארצות הברית נתכנסה ב-30 לאוגוסט 1914 ועידה ארצית שלא מן המניין. נבחר “ועד זמני להנהלת ענייניה של הציונות” בראשותו של השופט העליון לואיס בראנדייס, שבאותו פרק זמן עדיין עורך-דין היה בבוסטון. ועד זה ביקש לקבל לידיו את תפקידי ההנהלה הציונית. גם חיים וייצמן, שישב באנגליה תמך בכך. הוועד הזמני התחיל עוסק באיסוף כספים למען ארץ-ישראל, ובפעולה פוליטית. הפעולה עיקרית היתה להשפיע על הממשלה האמריקאית שתתערב ותשדל את ממשלת תורכיה לטובת הישוב העברי בארץ-ישראל ותצילהו מרעב ומכליה.
כאמור היו עיקר עיסוקיו של לוין בארצות-הברית עינייני התנועה הציונית. הוא יצא לשם בימי הריתחה של מלחמת הלשונות, לשם גיוס כספים למפעל החינוכי היישובי. באה המלחמה ודומה היה שהעניינים ישתקעו בצורה כלשהי, ובאותה מלחמה פנימית תבוא הפוגה, שכן הכל יצפו לסופה של המערכה. ולא כן היה.
בארץ-ישראל רדפה השררה המקומית בירושלים, יפו וחיפה את היסודות החדשים של הישוב היהודי. והנה אירע דבר. אנשי השלטונות החלו לשפוך חמתם על “השומר”, על “פועלי-ציון” ועל כל אלה שמילאו תפקיד פעלתני במלחמת הלשונות. נפל החשד על אנשי ה“עזרה” שידם בדבר. אף הממשלה עצמה נוכחה מיד שרדיפות אלה הן תולדה של עלילות-דברים והעבירה את בעהא-עדין, האחראי להן, ממשרתו. אולם בגרמניה הופיעו בעתונים, שהיו נתונים להשפעת ה“עזרה”, דברים בזכותם של הרודפים.
בינתיים השתמשה ה“עזרה” במבוכה של שעת המלחמה, והוציאה את הטכניון למכירה פומבית. בשעת המכירה לא יכלו להשתתף אלא המפקחים מטעם ה“עזרה”, משום שכל שאר החברים היו אזרחים של “ארצות האויב”. עמדה “חברת עזרה” וקנתה את הטכניון בחצי חינם והעבירה אותו לרשותה.
יעקב שיף עמד עדיין לצידם של אנשי ה“עזרה” כנגד הציונים. אף הגיעו הדברים לידי פרסום מכתבים גלויים שלו נגד לוין ודברי תשובה של לוין אליו.
אל ד"ר חיים וייצמן
(*תורגם מאנגלית)
8 בספטמבר 1914
אין צורך להאריך את הדברים על האסון המקיף כעת את חלקה הגדול של אירופא. זו היא התקופה הראשונה של המלחמה, ואף איש אינו יכול לנבא את סופה, וגם אין צורך להאריך דברים על הסכנות האיומות שאחינו נתונים להן.
היהודים באמריקא, שלהם מזל טוב יותר, ואלה מארצות נייטרליות אחרות יתאחדו ללא ספק כדי לעזור לקרבנות; ואנו הציונים נקח חלק בפעולה זו. אולם המשבר מטיל עלינו חובה אחרת שהיא אולי גדולה יותר. חובתנו הראשית היא לסייע ולתמוך בהסתדרות הציונית, שנוסדה במשך שנים של מאמץ גדול ובקרבנות כה רבים. בחורינו הצעירים משרתים בצבאות, אשר מגינים על ארצותיהם השונות. אירגוננו המרכזי נהרס וחבריו פוזרו. הקשר בין ועדנו הפועל לבין ארץ ישראל נותק זמנית.
ד"ר שמריהו לוין, חבר הוועד הפועל המצומצם, ששהה במשך שבועות מספר בארצות הברית, עשה נסיון בלתי מוצלח לשוב למטה הכללי על סיפון אנית “קרונפרינצסין ציציליה”, אבל נאלץ לחזור לניו-יורק כשהוכרזה המלחמה. כעת הוא בקרבנו, ומוכן לעזור לנו בנסיוננו להקים מחדש את מפעלי הארגון, ולאחות את החוטים הקרועים של הפעולה הציונית.
בשיתוף פעולה עם ד"ר לוין כינסה הסתדרות ציוני אמריקה ועידה יוצאת מן הכלל של ציונים אמריקנים, שהתקיימה ביום ראשון 30 באוגוסט 1914. הועידה הזאת החליטה לייסד מיד ועד ארעי מנהל לענינים ציוניים כלליים, אשר יקבל לידיו כל פעולה, שנעשתה עד עתה על-ידי הוועד הפועל שלנו, ובעיקר קיום המוסדות הארץ-ישראליים. במלים אחרות: זו היא העברת המטה הכללי של משרדנו המרכזי אל אדמת אמריקה הנייטרלית. ייעשה מאמץ לבוא במגע עם חברי הוועד הפועל האחרים.
אנו מודיעים בשמחה מיוחדת, כי מר לואי ד. ברנדייס מעיר בוסטון, אחד מאנשי המדינה החשובים ביותר בארצות הברית, אשר הצטרפותו לציונות נודעה לפני שנתיים שלוש, הסכים ברגע מכריע זה לקבל על עצמו את המשרה האחראית של יושב ראש הוועד הארעי המוציא לפועל.
אנו בטוחים, כי תתנו את תמיכתכם לוועד הארעי ולמוסדות שנוצרו על ידינו בארץ ישראל. אנו תקוה, כי מיד תתקשרו עם הוועד הזה. ובדרך זו אנו מודיעים לכם, כי כל הסכומים לטובת מפעלים ציוניים שונים שהועברו עד עתה אל הוועד הפועל, יש להעבירם מתאריך זה ועד להודעה חדשה אל הוועד הארעי, שגזברו הוא מר א. לוי לוין-אפשטיין. כל המכתבים יש לשלוח אל: הוועד הפועל הארעי לענינים ציוניים כלליים, בית אוליאן, 33 וסט 42 סטריט, ניו-יורק.
תרומות כספיות לטובת הקרן הקיימת יש לשלוח על-פי הוראות שנתקבלו מהלשכה הראשית של הקרן הקיימת בקלן.
אנו הציונים, קיבלנו עלינו את אחריותנו במרץ ובכוח מכופל ובבטחון בנצחון הסופי של עניננו. עלינו, הציונים בכל הארצות הנייטרליות, הוטל התפקיד לקיים את הסתדרותנו ולתמוך בחיים החדשים בארץ ישראל במשך משבר בלתי צפוי זה.
בתקוה על שלום מהיר ובברכות ציון אנו
ש. לוין
בשם הוועד הפועל המקשר
ל. ליפסקי
בשם הסתדרות ציוני אמריקה
אל ד"ר א' האנטקה, ברלין
(*תורגם מגרמנית)
ניו-יורק, 10 בספטמבר 1914
ידידי החביב!
רק ביום שני, 7 בספטמבר, קיבלתי את סימן החיים הראשון ממך, מכתבך מיום 13 באוגוסט, אשר בו שמחנו מאוד, אני וידידנו כאן בניו-יורק. ממכתבם של האדונים פרופיסור ווארבורג וסוקולוב אל מר נתן שטראוס למדים אנו, כי אמנם עוברים זמנים קשים מאוד על מרכזנו הציוני, אבל שהוא במובן מסויים מוכשר לפעולה; דבר זה הוא הפתעה נעימה בעבורנו.
עכשיו רוצה אני לתאר לך, באיזה מצב נמצאנו כאן משעת פרוץ המלחמה ועד קבלת מכתבך. לא מרצוני הטוב שבתי לניו-יורק; ומכיוון שאני וידידינו כאן הבינונו את רצינות השעה, החלטנו אחרי שיקול דעת רב לכנס ועידה יוצאת מן הכלל של כל האיגודים הציוניים באמריקה כדי למצוא דרכים ואמצעים לשמור על ההסתדרות הציונית ועל המוסדות, שהיא הקימה בארץ ישראל, מנזקים, ושלא תיפגע יותר מדי קשה מן המשבר.
הוועידה כונסה על-ידי ועל-ידי ההסתדרות המקומית בדרך טלגרפית, והתקיימה ב-30 באוגוסט כאן בניו-יורק. כ-200 צירים באו לועידה מכל פינות הארץ. מצב הרוח התאים בהחלט לרצינות המצב ונתקבלו החלטות חשובות.
החלטה ראשונה: לאור המצב הנוכחי באירופה אשר על ידו נפגעו קשות ההסתדרות הציונית, ועדותיה ומוסדותיה, מחובתנו היא לקבל עלינו לעת עתה את תפקידי ההנהלה הציונית. לשם תכלית זו תיבחר ועדה, אשר תמלא את התפקיד הזה בהסכמת חברי הוועד הפועל או בשעת הדחק במקום חברי הוועד הפועל עד שיחזור המצב לתיקונו או עד כינוס הקונגרס.
החלטה שניה: הוועדה הארעית תהיה מורכבת מ-11 חברים.
החלטה שלישית: לשם התמיכה בהסתדרות הציונית והמוסדות שהקימה בארץ ישראל תיאסף קרן בגובה של 100,000 דולר.
הוועדה נבחרה והיא מורכבת מהכוחות הציוניים הטובים ביותר שבארץ. יושב בראשה מר לואי ד. ברנדייס, ואינני צריך להגיד לך כמה חשוב שיתוף פעולה של מר ברנדייס לעניננו בחדשים הקשים האלו. הקמנו משרד ומיד התקשרנו עם כל ההסתדרויות הציוניות וגם עם ארץ-ישראל. ביקשנו את כל ההסתדרויות לתמוך במפעלנו ולתרום מצידם כספים לשם הגדלת קרננו.
לאור העובדה, כי אמריקה תופסת את המקום השני בעולם, במה שנוגע למספר אחינו החיים כאן, ולאור העובדה כי אמריקה נשארה בהחלט נייטרלית במלחמת העולם הזאת, מצאו ידידינו כאן לנחוץ ולדרוש, לקבל על עצמם את המעמסה הכבדה של כל האינטרסים הציוניים, עד שהנהלתנו המרכזית לא תוכל לקבל על עצמה את עבודתה באין מפריע.
הנך רואה, אין מדובר כאן בוועדת עזרה רגילה, אשר דאגתה היחידה היא לגבות כספים, אלא בוועדה ארעית לצרכי כל הענינים הציוניים, אשר הנהלתנו המרכזית אינה יכולה לטפל בהם. לכן גם החלטנו, כי הוועדה הארעית תפעל בהסכמת חברי הוועד הפועל המצומצם. נשתדל להגיע במגע בכתב עם כל אחד מחברינו. יהיה זה רצוי ומעשי מאוד, אם ידידנו סוקולוב יוכל לבוא הנה מיד. בכל אופן אבקשך להעביר אלינו מיד ובמברק את הסכמתך בדיעבד למעשינו כאן, שנוכל להופיע בצורה אבטוריטטיבית בכל המעשים שיהיו נחוצים.
נשתדל לתת גם לרשותך ולרשות הד"ר רופין אמצעים כספיים, ברגע שהעברת ממונות תהיה בגדר האפשר.
בדרישות שלום לבביות, שלך
ש. לוין
אל חיים וייצמן, מנצ’סטר
(*תורגם מגרמנית)
ניו-יורק, 2 באוקטובר 1914
חיים חביבי,
קשה מאוד לתת ממרחקים תמונה ברורה של המאורעות. שוררת התלהבות גדולה והרגשת חובה לגבי ארץ ישראל. הם מבינים כי ברגע זה תלויים אנו אך ורק באמריקה. מן הצד האחר קיימות אי הבנות קטנות, שגרמו למורת רוח בלתי מוצדקת. הקושי בכך הוא, כי לא תמיד מגלים האנשים את אשר בלבם, ורק באופן מקרי מתגלות מספר נקודות חלשות.
כרגע הענינים כמו שהם כך הם:
שלחתי לך את כרוזינו ודין וחשבון קצר על תוצאות הוועידה של כל הציונים האמריקניים, שהתקיימה ביום 30 באוגוסט. אני מקוה שקיבלת את הכל.
בשעת הוועידה עדיין לא היה לנו שום סימן חיים מחברי הוועד הפועל המצומצם, ואני פה סבור הייתי, כי הוועד הפועל המצומצם איבד כל אפשרות לפעול. התייעצתי עם חברינו לדעה המהימנים ביותר. הם אמנם מהווים כאן לעת עתה רק חוג קטן ביותר, אולם קשרתי אתם יחסים ציוניים אינטימיים ביותר, ואני משער, כי הם יהיו לגרעין בריא להסתדרותנו העתידה באמריקה.
אחרי שיקול דעת מעמיק מצאתי למועיל – מאחר שעלינו לדאוג עכשיו להצלת מוסדותינו ולשמירה על קיום הסתדרותנו – להקים כאן באמריקה ועד זמני. אסור לנו לראות בו ועדת הצלה בלבד. הוא מוכרח להיחשב למוסד ארעי לצורך של הענינים הציוניים הכספיים, האירגוניים והמדיניים. כמובן נתקבלה הצעתי, כי על ועד זמני זה לפעול בהסכם עם חברי הוועד הפועל המצומצם, עד כמה שאפשר יהיה לבוא במגע אתם, עד שיחזור המצב לתיקנו.
רק ביום 13 באוגוסט קיבלתי מכתב ראשון מד"ר הנטקה, שבו הוא מודיע, כי הוא בעצמו, פרופ' ווארבורג וסוקולוב נמצאים במקומם, ועושים כל מאמץ אפשרי לשמור על קיום ההסתדרות.
ממכתב אחר שקיבלתי מד"ר הנטקה למדתי, כי הוועד הפועל המצומצם כינס ועידה לשטוקהולם ליום 27 באוקטובר, כדי להתייעץ שם עם חברי הוועד הפועל, שהמגע אתם אפשרי, על המצב החדש.
מכתב דומה קיבלתי ממר [יוליוס] ברגר, אשר שוהה כנראה כעת בקופנהאגן. תבין בוודאי, כי עתה נשואות עיני כל אל אמריקה, מקווים לעזרה מארץ נייטרלית זו לא רק לטובת בתי הספר, “השומר”, איגוד הרופאים וכו', אלא גם מאמינים בכך, כי אמריקה תוכל לתת למוסדות הבנק שלנו את האמצעים כדי להתגבר על המשבר – לתכלית זו יש, לפי הודעתם של קאן וקואן, צורך במיליוני פרנקים אחדים, ויש לגבותם באמצעות מכירת מניות או דפוזיטים. גם הקרן הקיימת שיגרה הנה נציגה, ד"ר אפשטיין, שבפיו המשאלה הענווה, שאמריקה תעמוד בפרץ ותמלא את הגרעון, שנגרם על-ידי המלחמה בהכנסותיה שוטפות של הקרן הקיימת לישראל.
היום, ביום 3 באוקטובר, שמעתי לתמהוני, כי גם מר קפלנסקי עוזב היום את רוטרדם לפי פקודת הקרן הקיימת, כדי להפליג לאמריקה. מר קאן לא מצא לנחוץ לשאול אותי מלכתחילה, אם הרגע הנוכחי מתאים לשליחותו של מר ק[פלנסקי]. אני מצטער מאוד, כי שולחים הנה על דעת עצמם אדון שני, בלי שיהיה מושג מה על האפשרויות כאן באמריקה, וקוראים לנו לעזרתו בדיעבד. עלי למחות נמרצות נגד ניהול הענינים בצורה כזאת. אני מוסיף ואומר, כי אנו כאן עובדים ביחד עם מר אפשטיין בהתאמה שלמה.
עכשיו, חיים חביבי, ברצוני להגיד לך את הדברים כהוויתם:
1) הועידה החליטה לאסוף 100,000 דולר, בעיקר לשם שמירה על קיומם של המוסדות, אשר בהם תומכת ההסתדרות הציונית, וגם לשמירת קיומה של ההסתדרות עצמה. אני כולי מקווה, כי נגבה את הסכום הזה עד סוף שנה זו, אולם הדבר לא יהיה קל. גם אמריקה סובלת בעקיפין מן המלחמה, והדיבורים על תנאים כלכליים טובים ( Hochkonjunktur ) הם תקווה לעתיד ( Zukunftsmusik ). נוסף לזה עוד דבר חשוב: על יהדות אמריקה לאסוף כעת סכומים גדולים בעבור אחינו, שהם בצרה בכל חלקי העולם. לתכלית זו תכונס ועידה יהודית כללית של כל האירגונים האמריקניים הארציים לאמצע חודש אוקטובר; בועידה זו נהיה מיוצגים גם אנו בתורת ציונים. אנו כבר נתנו מכספינו אנו סכום של 12,500 דולר לוועד האמריקני היהודי (* American Jewish Committee ) אשר באדיבותו מסר לרשות מר ד"ר רופין סכום של 50,000 דולר לצרכי קרן הלואות. אולם זו היא טיפה בים בהשוואה לגודל התפקיד, אשר יש למלאו כאן כעת. הלך הרוחות כאן ככה, שקל יותר לקבל תרומה של 25 דולר מלמכור מניה וכו'. אי אפשר לדבר על פקדונות ( Depots ) באוצר ההתישבות היהודית; כל אחד רועד על פרוטתו.
2) ממכתבו של [יוליוס] ברגר מסיק אני, כי מהרהרים על כך, להעביר את ההנהלה אל ארץ אירופאית נייטרלית. לדעתי יש להעביר את ההנהלה לאמריקה עד השלום, כי, ראשית, אמריקה היא המרכז היהודי השני בגדלו, ובו תמצא ההסתדרות הציונית כר נרחב לפעולתה. שנית, רצוי גם מבחינה מדינית, כי ההנהלה תימצא כעת בארץ נייטרלית בהחלט, כלומר: לא באירופה, ששם יש אפשרויות לתסבוכות בכל מקום. סימנים רבים גם מעידים על כך, כי באמריקה תתקיים ועידה בינלאומית גדולה בשעת כריתת השלום. יש לנו כאן האישים, שיסייעו להסתדרותנו בעצות ובמעשים על-ידי השפעתם הגדולה כאן. מר ברנדייס מבוסטון, כעת יושב ראש של הוועד הזמני, הוא אישיות רצינית, בעלת השפעה מדינית, ומועיל לנו מאוד, כי האיש הזה העמיד את עצמו לרשותנו. אני כבר הופעתי יחד אתו באסיפות, אשר היו גדולות גם לפי קנה המידה האמריקני, בפילאדלפיה, בלטימור, רוצ’סטר, פיטסבוריג ובוסטון. בשבוע הבא נצא שוב למסע ונבקר בכל המקומות הגדולים במערב. גם מר ליפסקי, אשר עכשיו הוא מאנשי שלומנו כליל, והתפטר מכל משרותיו האחרות, עובד בחריצות באירגונה החדש של הסתדרותנו. הנך רואה, כי יהיה זה משגה להתישב בשטוקהולם או בקופנהאגן; כי מהלך הרוחות באמריקה אפשר לנצל לטובתנו רק כשיהיו האנשים כאן בטוחים לחלוטין, כי נמסר לידיהם תפקיד אחראי עד מאוד, מעל לגבולות של הסתדרות ארצית. בהכירי את מהלך הרוחות הזה, ניסיתי בזמני מיד למסור ליד הוועד הזמני דרגה גבוהה של אחריות והתוצאה מכך היתה אימוץ כוחות שלא היה עד עכשיו.
בישיבת הוועד הזמני הוחלט לוותר על משלוח נציגים להתיעצויות בשטוקהולם שאנו דרשנוהו, בגלל קשיים טכניים. כנגד זה החלטנו לכתוב לך בשם הוועד הזמני בפרוטרוט ולבקשך לייצג את האמריקאים בשטוקהולם. מכתב זה ישוגר אליך בקרוב. אולם רציתי להודיעך באורח פרטי על הענינים עד כמה שאפשר, ואבקשך מאוד, חיים חביבי, שתשתמש בכל השפעתך, כי הצעתי תתקבל. עבדתי כאן קשות ועדיין תפקידי אינו קל. ויהיה זה אסון, אם ברגע זה לא אהנה מן האמונה המלאה של חברי הקרובים לי ביותר, כמו עד עכשיו.
בדרישות שלום לבביות לכולכם,
ש. לוין
אל חברי הוועד הפועל המצומצם, ברלין
(*תורגם מגרמנית)
ניו-יורק, 20 באוקטובר 1914
אדונים נכבדים מאוד!
קיבלתי את מכתביכם מיום 25 ו-27 בספטמבר וגם את חוזרכם מיום 28.9. אישורי על המכתב, אשר שלח אלי מר [יוליוס] ברגר, הגיע בינתיים בוודאי לידיכם. עד שמכתב זה יגיע לידיכם, תוצאות התיעצותכם בשטוקהולם כבר תהיינה ידועות. כבר הודעתי לכם כי מסיבות טכניות לא היה לאל ידינו לשגר מכאן נציג לשטוקהולם. לפיכך התקשרנו עם פרופ' וייצמן וביקשנוהו לנסוע לשטוקהולם בתורת נציגו של הוועד הארעי. נתנו לו הוראות מפורטות, וכמו כן שלחנו העתקים מהוראות אלה אליכם. אנו תקוה כי פרופ' וייצמן לקח חלק בהתיעצויות בשטוקהולם.
אני שמח, כי תעריכו את פעולתנו כאן. הכל ששים לקראת העבודה, אבל דרוש מאמץ ללא גבול להשיג את המטרות הנחוצות. הקרקע כאן באמריקה בלתי מעובדת כמעט, ועבודתי העיקרית היא, למרות שחסרה כל הכנה לכך כעת בשעת הצרה הדוחקת, להגיע בהכרח להצלחות חומריות. לבסוף נצליח בכך, ואני מקווה כי ממאמץ זה תצא לנו הסתדרות חזקה יותר.
הסכנה בכך היא, כי ירגיש הוועד הארעי שהוא משמש כעין משרד לגביית כספים, אשר יבטלוהו ממילוי תפקידו, ולכן יאבד את חשקו לעבודה. בגלל חשש זה ביקשתיכם לתת לוועד רשות פעולה רחבה; ביקורת תמידית מצידי היא הערובה שלא ישתמשו בה לרעה.
מהלך הרוח בוועד הארעי – כלומר הרוח של מספר חבריו – אינו מסור לענינינו כל כך, שאפשר לנו לוותר על דירבון זה, היינו: ההכרה וההערכה החיצונית, שממלאים תפקיד חשוב בקרב המפלגה.
בכל זאת מקווה אני, כי הוראותיכם לגבי החובות והזכויות ששלחתם לוועד הארעי, תספקנה לעת עתה. אמסור לכם דינים וחשבונות נוספים, לאחר שאאסוף ידיעות מדוייקות על הרושם שעשה מכתבכם. בגלל מספר הרצאות שהרציתי בארץ, עוד לא היה הפנאי לכך.
אחרי המשלוח הראשון של 50,000 דולר – שהוועד האמריקני המשותף העבירוֹ לא“י, ואנו השתתפנו בו בסכום של 12,500 – שיגרנו משלוח שני אל ד”ר רופין. ואלה הם הסכומים: 10,000 דולר מנתן שטראוס בעבור ד“ר ברין, 2,000 בעבור אחיות “הדסה” ועוד אלפים אחדים בעבור אנשים פרטיים. גם משלוח זה נמסר לידי הד”ר רופין באמצעות השגריר מורגנטאו ושולם לו בזהב. אנו מקווים לשלוח סכומים נוספים לד“ר רופין לטובת המוסדות ובזמנים קצובים (נקבע עבורו סכום של 30,000 דולר לשנה). 5,000 דולר הראשונים ניתנו לשם הקלת מצב הדחק הכללי. לחלוקתם דאגה ועדה, אשר אליה השתייכו לפי דרישת הוועד האמריקני המשותף, נוסף לד”ר רופין, האדונים אהרונסון ואפרים כהן.
את המכתב הזה שולח אני דרך שטוקהולם. ביום ראשון הבא תתקיים כאן ועידת הארגונים היהודיים השונים. נהיה מיוצגים בה. אמסור לכם דין וחשבון. לצערי עלי כרגע לנסוע הרבה. רק הבוקר חזרתי מסינסינאטי ואסתדר כך, שאשהה שבועות מספר בניו-יורק שאוכל להתכתב אתכם.
דרישות שלום לבביות, שלכם
ש. לוין
אל חברי הקוראטריום
ניו-יורק, 18 בינואר 1915
אדון נכבד עד למאוד!
במצורף תמצא את העתקו של מכתב מאת מנהל המכון היהודי לחינוך טכני בארץ ישראל, ד"ר נתן בברלין, מיום 10 בדצמבר 1914, אל הנהלת הקרן הקיימת לישראל הנמצאת עתה בהאג, הולאנד. מכתב זה תהיה למד ממנו, כי ההנהלה הברלינאית הפסיקה לחלוטין את תשלומי המכון. כסיבה לצעד זה צויין מצבו של המאזן, שתואר בשני המספרים שהובאו. את המכתב הנזכר משלים מברק שהגיעני היום מאת אחד מחברי-הקוראטריום של הטחניקום, שנמנה על הקוראטוריום כנציג ההסתדרות הציונית:
“Concourse Technicum opened date Auction first March. We endeavour prevent Auction effectuate Protest Motzkin.”
מכאן מתברר, כי ההנהלה בברלין כוונתה למסור את הטחניקום למכירה פומבית ב-1 במרץ שנה זאת.
אמנם אינני נמנה עוד עם חברי הקוראטוריום, כמוני כמוך, אדוני הנכבד עד למאוד, אך על אף זאת רואה אני חובה לעצמי לנסות פעם נוספת ולפעול למען כך, כי הטחניקום, שבהקמתו ניתלו תקוות גדולות כל כך בכל המחנות, לא יימנע ממנו למלא את יעודו האמיתי. רצונו המפורש של מר שיף היה בשעתו, כי הטחניקום לא יהיה שייך לאחד הארגונים היהודיים הקיימים, אלא ייקבע לו קיום עצמאי ובלתי-תלוי על יסוד תקנון מיוחד. לזאת לא נאותה אגודת “עזרה” של יהודי גרמניה אלא לאחר עבודה רבה ומאומצת. אולם מדיניותה כולה היתה מכוּונת לעשות שוב את הטחניקום קניין-יחיד לעצמה. דבר זה מתגלה ברורות מחדש בהודעה שלפנינו על מכירה פומבית, שבואה הצפוי כבר איימו בו אותם האדונים בישיבת הקוראטוריום ביולי.
פני-המצב הנם עכשיו כך: במקומם של שלושת חברי הקוראטוריום שפרשו בשעתו ושייצגו את העמדה הלאומית, הצטרפו להנהלה שלושה אדונים אחרים אשר אף עמדתם כך. רק עקב פרישתם של חברי הקוראטוריום האמריקניים השיגה אגודת “עזרה” בקוראטוריום את הרוב אליו שאפה מזה זמן רב והמאפשר לה עתה לנהוג לחלוטין כראות עיניה באין מפריע. זאת ועוד – כי עתה, בהימשך האסון העולמי, הרי חברי הקוראטוריום הרוסיים (ארבעה מבני בית ויסוצקי) והאנגליים (פרופסור וייצמאן) וכן הקרן הקיימת לישראל חלקם אינם יכולים לבוא בקשרים עם ברלין אפילו בחליפת מכתבים. על אף זאת נקבע על-ידי האדונים הברלינאיים בזריזות רבה ביותר מועד קצר, מאחר שסבורים כי יוכלו להעביר את הטחניקום לרשותם באופן סופי.
לכך, כי יתגלעו סכסוכים חדשים בקרב העם היהודי, ודאי שאין הרגע המתאים. אולם צעד זה של האדונים הברלינאיים צופן בתוכו כה הרבה מן האסון להתפתחותה של ארץ ישראל בעתיד ולשלום בקרב היהודים עד כי יש לנסות ולהפעיל הכל כדי שלפחות יידחה העניין עד לאחר סוף המלחמה, עת אפשר יהיה לראות את פני-המצב ביתר בהירות וביתר מנוחה. לכן פונה אני אליך, אדוני הנכבד עד למאוד, וכן אל שאר חברי הקוראטוריום לשעבר, בבקשה הדחופה להפעיל את מלוא-השפעתך – שלא פגה גם עם פרישתך מן הקוראטוריום – כדי שלפחות תידחה מכירתו הפומבית של הטחניקום עד לאחר כריתת השלום.
ברגשי כבוד מצויינים
חתום: ד"ר ש. לוין
אל הוועד הפועל המצומצם, ברלין
ניו-יורק, 25 בינואר 1915
רעים יקרים,
במצורף שולח אני לכם את תשובתו של מר שיף על מכתבי מיום 18 בינואר אשר העתקו צרפתי לכם במכתבי הקודם, וכן גם את תשובתי אל מר שיף מן היום. מתוכה הנכם למדים, כי מכאן אין לנו לצפות לתמיכה יתירה, עד כמה שניתן לחזות מראש; מכל מקום אמשיך בהשתדלויותי. אך עליכם לפעול במקום המעשה בדרכים משפטיות למען סיכול כוונתה המחוכמת של אגודת “עזרה”.
על המצב כאן אפשר לומר היום רק מעט מאוד. מודאג אני עד למאוד בשל כך שידידינו יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] אינם פוסקים מלדחות את צאתם לאמריקה. אני, מצדי, עדיין רואה כנקודת הכובד של משימתנו את הבטחת קיומם של המוסדות הציוניים שכבר קיימים. לכך אפשר להגיע על-ידי ארגון קפדני של כוחות-העבודה שלנו כאן בארץ. את חליפת המכתבים אותה מנהלים מר קאן, פישר ובודאי גם אחרים עם אמריקה באופן פרטי לחלוטין רואה אני כהרת-אסונות, ועלי להפעיל חלק גדול ממרצי להטייתה של השפעה מזקת זאת. על המאורעות האחרונים בא"י בוודאי יש בידכם ידיעות מפורטות יותר מאשר לנו כאן. יצחק [שטראוס] משתדל לקבל ידיעות מהימנות ולהסביר את העניין לציבור כאן. מר קואן ראה צורך, בראיון שנשלח הנה אתמול באורח טלגראפי ופורסם בעתונים היהודיים, לאשר את הידיעות המוגזמות על ארץ ישראל כנכונות, ועם זאת להצביע על העזרה שהושטה בכך על-ידי הממשלה האנגלית. מר קואן אפילו הציע, כי הנהלת הוו[עד] הפ[ועל] תימסר לידי מר קאן ופישר. אלה הם המדינאים הגדולים שלנו! הרי תבינו, רעי היקרים, אילו קשיים ניצבים לפני כאן: מה מאוד רוצה הייתי למלא כל משאלה ממשאלותיכם כדי ליטול מעליכם את הדאגות הכספיות. אך בתנאים הקיימים רוצה הייתי לייעץ לכם להשתמש בכל הכספים הנכנסים, ובעיקר בכספי השקל, בראש ובראשונה למטרות ההסתדרות [הציונית] בברלין עצמה, מאחר שאין אנו יודעים, מה צורה ילבשו פני הדברים. עלי יקל יותר להשיג כאן דבר-מה למען ארץ ישראל, כך שתוכלו, לפי שעה, להשתמש בכל האמצעים שברשותכם למען קיומו של המשרד המרכזי בברלין.
הברכות הלבביות ביותר, שלכם
ש. לוין
אל יעקב שיף, ניו-יורק
ניו-יורק, 26 בינואר 1915
מר שיף הנכבד מאוד,
מיטב תודותי לך על מכתבך מיום 20 בינואר ועל מכתבו של ד"ר נתן שצורף אליו ושקראתיו בעניין ואחזירנו בזאת.
חייב אני להפנות את תשומת לבך עוד לשתי נקודות. ההכרזה על פשיטת הרגל של הטחניקום אין להבינה בשום פנים ואופן כתוצאה של המצב החדש שנוצר על-ידי המלחמה. כי בכך כבר איימו בישיבה שביולי 1914, שעה שהעיר מר ג’יימס סימון באזני מר ויסוצקי ושאר חברי הקוראטוריום, כי אגודת “עזרה” לא תירתע מפני מסירת הטחניקום למכירה פומבית. בישיבה הנזכרת הציג מר ויסוצקי דרישה אחת ויחידה כתנאי קודם להמשך תמיכתו בטחניקום ביד רחבה, היינו: מזכיר שאינו תלוי באגודת “עזרה”. מר ג’יימס סימון וד"ר נתן העדיפו לוותר על תרומות נוספות של מר ויסוצקי, ובלבד שלא ירשו את הפרדתה של הנהלת הטחניקום מאגודת “עזרה” אפילו מבחינה טכנית גרידא.
כן ארשה לעצמי להעיר את תשומת לבך על כך, שהמדובר אינו בהכרזה על פשיטת רגל בלבד, אלא במכירתו הפומבית של הטחניקום שנקבע לה מועד קצר ביותר. בכך מן הנמנע הוא, בתנאים הנוכחיים, כי הקרן הקיימת וכן משפחת ויסוצקי יוכלו להשתתף. המדובר כאן אינו כל כך באמונך האישי באנשי אגודת “עזרה”, אלא בעובדה, כי לא רק את הציונים אלא גם את משפחת ויסוצקי אומרים לסלק באופן כזה מן הקוראטוריום, ובדרך של חוסר-התחשבות רב ביותר. לא אנו ראויים שיאשימו אותנו בניהול של מדיניות-פירוד, ועדיין מוכנים אנו גם עכשיו להמשיך ולעשות למען המפעל שכמעט הושלם, אם רק אפשר יהיה למצוא בסיס. אלא שפעולתה האחרונה זו של אגודת “עזרה” נראית לי כמסכלת כל מחשבה שכזאת.
במיטב הברכות הנני המסור לך כליל
ש. לוין
הרגשה מכאיבה היא לי כל פעם מחדש בראותי, כי הנך מטה אוזן קשבת יתר על המידה לתאורם החד-צדדי של האדונים מגרמניה.
אל ד"ר א. האנטקה, ברלין
ניו-יורק, 17 בפברואר 1915
ידיד יקר!
הגיעני מכתב מאת גיסי מר כהנהיים, הוא מודיע לי כמה וכמה דברים בשמך. משתמש אני בהזדמנות נוחה כדי לשלוח לך את מיטב ברכותי.
[יוליוס] ברגר הטיח כלפי האשמות ברמיזא. הבנתיו ואין בלבי עליו בשל כך. אך מה מאוד אפשר לטעות מחמת המרחק! האם אתה ויקירינו לא הרגשתם כלל בדרך אלחוטית, כי הייתי והנני אתכם כליל? האם לא הבנתם כלל מה קשה היתה המשימה שעמדה בפני כאן, וכי נאלץ הייתי לעמוד על דעתי שתתקבל?
אכן אבטיחך, ידידי – מעולם עוד לא גרמה לי פעולתי סיפוק כה רב כבפעם הנוכחית באמריקה. אלא שצער רב מצטער אני על כי כוחות-עבודה מועטים לנו מכדי שנוכל לנצל במלואה את האווירה שנוצרה ועל כי יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] דחו את ביקורם. סבור אני, כי כאן אפשר לראות את הדברים ביתר-בהירות.
אשר למאורעות האחרונים בארץ ישראל, הרי רואה אני בהם מעשה-תגמול מכוער. אין ספק, כי אינטריגה מקומית חלק לה בדבר.
על מכירתו הפומבית של הטחניקום פורסמו כאן מאמרים חריפים בעתונות כולה, האנגלית והיהודית כאחד. נסינו לנקוט גם דרכים אחרות. אני בוטח: היה לא תהיה, כי גזל הטחניקום יביא יתרונות לאגודת “עזרה”.
מר פישר – לא השבתי לו דבר וחצי דבר על הדין-והחשבון שלו. להשיב לו כגמולו – את זאת יש לדחות עד לוועידה השנתית הבאה. יסוד לי להאמין, כי גם מר קאן משתדל באמונה לפעול, באמצעות חליפת מכתבים פרטית, גם עכשיו, כפי שהיה פועל תמיד, במיוחד במלחמת השפות. אך אל יאוש, רעי! יותר מאי-פעם שלמה אמונתי, כי פנינו לקראת עתיד לאומי טוב יותר.
יש שמבדח הדבר בעיני: נראה, כאילו לא אני גיליתי את אמריקה, אלא אמריקה היא שהפעם גילתה אותי.
לפני זמן קצר כתבנו לך בפרוטרוט. אקווה, כי מכתבנו הגיעך.
אודה לאל עליון על כי נתן בי כוח ועל כי היה לאל-ידי לעבוד במשנה מרץ. לעתים – באופן אינטנסיבי עוד יותר מבמלחמת השפות.
עוסק אני הרבה גם בפעולה ספרותית. אחרי ככלות הכל מלא אני געגועים. כלל לא ידעתי, עד כמה קשור אני קשרים אמיצים אל ידידי המערביים.
מסור נא בשמי שלום לבבי לאשתך, לילדך ולידידינו. אמור-נא לאלה האחרונים, כי לוין אתם, כי מעריך הוא אותם וכי רוצה הוא בנצחון רק אתם.
בידידות של אמת
שלך
שמריה
אל ד"ר א. האנטקה, ברלין
ניו-יורק, 4 באפריל 1915
ידיד יקר,
למותר לומר לך עד כמה רוגזים כאן בכל החוגים, ללא יוצא-מן-הכלל על אנשי אגודת “עזרה” בשל מעשם האחרון בפרשת הטחניקום. במכתבך האחרון עוד הטלת ספק בכוונותיה של אגודת “עזרה” בהכריזה על פשיטת-הרגל. לי היה נהיר הדבר, וודאי לי, כי מלחמת השפות כולה לא היתה בגדר מלחמה עקרונית לגבי אנשי אגודת “עזרה”, אף לא מנקודת-הראות של מחנה העמדה הנוגדת, זו הדוגלת בהתבוללות. אגודת “עזרה” לא היתה לנגד עיניה אלא מטרה אחת בלבד – לקבל את הטחניקום לרשותה; ובכן – עתה השיגה את מבוקשה.
גם המאורעות האחרונים בארץ ישראל מוסיפים לי הרבה להבנת הדברים לעומקם. ההפרדה החמורה שבין ציונים ללא-ציונים אי אפשר לראותה בשום פנים כתוצאה של פעולת הממשלה התורכית. ודאי לי, כי אינטריגות סמויות מן העין היה להן כאן חלק. דין-וחשבון מהימן שהגיענו מהתם כבר מצויות בו אי-אלו אסמכתות להנחה כזאת.
אני מודיע לך זאת למען תפקח את עיניהם של החוגים הנוגעים בדבר.
יחיאל [טשלנוב] ונחום [סוקולוב] קיבלתי מהם חדשות. לפיכך אין הם אומרים לבוא הנה אלא לזמן קצר בלבד; אך טועים הם טעות גמורה אם סבורים היו, כי הזמנו אותם לשם ניהול תעמולה ציונית. המדובר לא היה אלא בחילופי-דעות ובקביעת העיקרים לפיהם עלינו לכוון את פעולתנו – מצד אחד, ומאידך – בביסוסה היציב של ההסתדרות הציונית כאן, למען עשותה ראויה לפעולה, דבר הטעון כוחות-עבודה רבים. לדאבון-לבי לא עלה בידי להקנות ליחיאל [טשלנוב] ולנחום [סוקולוב] מושג ברור על המשימות כאן.
מכיון שאומרים הם שלא לשהות כאן אלא זמן קצר מאוד בלבד, הגענו לכלל סברה, כי יותר מן התועלת יהיה בכך שידחו את צאתם לדרך עד אמצע יוני, למען יוכלו להשתתף בוועידה הציונית האמורה להתקיים בסוף יוני.
לדאבון-לבי שוב אינני מרגיש בטוב לאחרונה. זה לי שבוע שנפלתי למשכב. הרופאים מבטיחים לי, כי בקרוב שוב אהיה בקו הבריאות. אלא שמסעות ועבודה מאומצת אהיה נאלץ לוותר עליהם בחדשים הקרובים. אבקשך שלא לומר מאומה על דבר מחלתי לאיש, ובמיוחד לבני משפחתי – אך רואה אני חובה לעצמי להודיע על כך לך. יצחק [שטראוס] מבקרני לעתים קרובות עד למאוד ומוסר לי את החדשות שהוא מקבל.
במיטב הברכות הלבביות ביותר
שלך
ש. לוין
ברכותי הלבביות ביותר לרעינו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.