(המשך*1)
51) אַרְכַא אַסְפִּיקַא לַא אַהְלא, ולַא סַהְלַא
(אורח ריק – אין ברוך הבא). אורח שבא בידים ריקות ולא הביא מתנה אין מקדימים פניו בסבר פנים יפות.
52) אִיסְרַא בַּאתֵּי אִתְּרֵיאְסַר מַאלִיכְּוַואנֶי –
עשרה בתים ושנים עשר נשיאים. עיר קטנה והכל מתנשאים בה לשלוט 2)
53) בַּאבַּא וְיִמַּא כּוּלּוּ אִתְלוּ / בַּלֵי אַכַא בֶּד זַחְמֵי אֵילֵי
(אב ואם יש לכל, אבל אח בקושי ימצא). אב ואם דואגים תמיד לילדיהם ואוהבים אותם. לא כן אחים: רק בקושי ימצא אח נאמן, ידיד. וכן אמר המשל הערבי: “אב אחד גידל אלף ילדים. אלף ילדים לא גידלו אב אחד”.
54) בֶּד דוּכַּת פַרַחִיֶיה תַּמַה זַרְאֶת
(במקום שמחה שם תפחד). ושני מובנים לדבר: א) אחרית שמחה תוגה. וגלגל חוזר הוא בעולם. ב) בעת שמחה, מקום שאין אנשים נזהרים, בחשבם כי רק ידידים ואוהבים סביבם, דוקא שם אורב השונא וממית את יריבו. והשווה גם לעיל פתגם המדבּר, כשהמזל פועל יש לפחד.
55) בֵּינֵי תּורַא וְתַּוִורְתַּא / גוֹלִכַּא גִנַפֶּיל קַמַה
(בין שור ופרה – העגל נופל ראשון). האב והאם מתקוטטים, הילד הוא הסובל; המנהיגים רבים זה עם זה והעם סובל.
56) בֵּיתַא אֶסְפִּיקַא / בַּלֵי וֵילֵי מִיְליַיא זִיבְּלַא
(בית ריק, אבל מלא זבל). כרגיל, בית מלא כל-טוב מוציאים מתוכו לגל של אשפה, קליפות שיירי אוכל. אבל כאן אין אלא זבל בלבד. הנמשל: אדם ריק מחכמה, אבל טפשות יש בו הרבה.
57) בּיתַא אִיקַא וְרִזֶק אֶרְוִיכַא
(בית צר ופרנסה מרווחה). בית קטן וצר, אבל שלוה בו.
58) בֵּיתַא רִיוַוא וִיגַאוֵי אֶסְפּיקַא
(בית גדול ותוכו ריק). היפוכו של המשל הקודם.
59) בֶּית כִישְׁכַּא דִירְבּוּךְ אֶלְכוֹרוֹךְ לַא מַאכֵיתֶּן / אִילַּא הַאוֶיִּת הַווַא מִיבַּקְרֵיתֶּן וִמְחַקְקֵתֶּין / וּכְרַאיֶי דִירְבּוּךְ מַאכֵיתֶּן.
(בחושך מכתך לחברך לא תכה, אלא תהא חוקר-ודורש היטב ואחר כך תכה מכתך). אדם בא בלילה לביתו ומצא איש זר ישן לצד אשתו, כעס עליו וכרת ראשו. אחר-כך נתגלה שזה היה אחיה הקטן של אשתו.
60) בַּתֶר מִיתְלֵי זִילֵי / לַא אַרְקֵיתֶין בַּתְרֵי..
(אחרי שמת הלב אל תרדוף אחריו). דומה למשל: מה שעבר עבר, ואדם שעשה לך רעה, ואין בו כוח עוד, אל תרדוף אחריו.
61) בַּתֶיר גִינַאוֶית בֵּיתַא / מוּעְצֵילֵילֵי שַׁבַּאַכֶּי וְדַרְגַהֵי.
(אחרי גניבת הבית נעל את הדלתות והחלונות). כלומר יש לדאוג קודם ולא להמתין שיגנבו את הכל3).
62) בּכְתֶּית הוֹיַיא גַּאבַּא דַאר / גֵיבַּא בֵּיתֶית הַוֵילֵי תִּירֵי דַּרְגַאהֵי.
(אשה שהיא יצאנית, צריכה לבית שיהיו לו שתי דלתות). שתוכל להתחמק מן הבית, ותוכל להוציא את עוגביה מהדלת האחת, כשיבוא הבעל מן הדלת האחרת.
63) בַּכְתַּא בֶּית לֵילֵי אֶסְפַּהִין וִבַּסֶמְתַּאלַא / וַבֶּית יוֹמַא רַאבַּא כֶטִיתַא וֶבהְדַלִיתַלַא
(אשה בלילות נחמדת ונעימה היא, וביום הרבה היא שוגה וגדפנית). אשה יפה אך אינה בעלת בית ואין בה שכל.
64) בַּכְתַּא רַאבַּא אֶסְפַּהִין אֵילַא / בְּלֵי בֶּית כַא אֵינַאלַא.
(אשה נחמדת מאד היא, ואולם רק עין אחת לה).
65) בַּתֶיר מִיתְלַא, כְרַאיֶי בְּיַאיֶי בֶּית קַדְרַא
(אחרי שמתה אשתו לבסוף ידע את ערכה).
66) בַּתֶּיר מִיתְלֵי קִינְיַיאנֵי מִיגְ’נוּ כִּיאֶי בֶּית כוּדַאנֶי דוֹהוֹן
אחרי שמת בקרוֹ, אחר כך ידע דרך הטפול בו. עיין ללעיל מס' 61).
67) בַתֶיר מַאְמוֹרֶית בֵּיתַא מֶיגְ’נוּ בִּיַאיֶי כִּימַא מוּצְרֶפְלֵי
(אחרי בנין הבית, אחר כך ידע כמה הוציא). אין להעריך הוצאות הבנין מלכתחילה.
68) בַּתֶיֵר בַּכְתַּא הַאוֵילַא / מֶיגְ’נוּ נַאשַׁא הַווּתַא בְּיַיאֵילַא.
(אחרי שהאשה תלד, אחר כך ידעו אנשים שהיא טובה). רק, אחרי שהאשה ולדנית, מתבלטת תכונתה האמיתית.
69) גוֹ מַסַא שִׁימוֹךְ / בֶּיד אוּרְכַא הירגְוֹךְ.
(בעיר שמך / בדרך בגדיך). בעיר מושבו מכירים את האדם לפי התנהגותו ומדותיו, ואולם מחוץ למקומו מעריכים אותו לפי חיצוניותו ובגדיו.
70) ג’וּגַא חַמַאם בֶּית עוּרטִיַיאתַא לַאת גִישַׁכֶן.
(מעולם לא התחמם בית-מרחץ ע"י נפיחה). הכונה לאדם המדבר ואומר אעשה כך וכך, דבורים שאין עמם מעשים אינם מביאים לידי שום תוצאה.
71) ג’וּגַא מֶנדִי שְׁכִינַא לַא אַכְלֵיתֶּין / דִיר כִּימוֹךְ לַא מַקדֵיתֶּין
(לעולם אל תאכל דבר חם, שלא תשרוף את פיך).
72) גּ’וּגִּ’כְתַא אֶכְּפַלַּא זַרְזוּרַא וּוּתְרוֹהוּן פַיַיארֵי.
(צפור היתה ערבה לזרזיר ושניהם טיבם לעוף). הכונה שלא הלווה ולא הערב אי-אפשר לסמוך עליהם.
73) גִ’וּגִ’כְתַא פִירַא וַזִילַא לַא אַרְקֵיתֶּין בַּתְרַא.
(צפור שעפה והלכה אל תרדוף אחריה). דבר שהלך ממך או אבד אל תבקש אחריו בשעה שאין לך תקוה למצוא אותו.
74) ג’וֹמִנְדי מוּךְ קוֹמֵית כֻוֵי לֵיתֶין אֶסְקִילַא, בְּלֵי פְּלִימַאלֵי.
(שום דבר אינו יפה כמו גוף [קומת] הנחש, אבל הוא עקום). הנמשל: אדם יפה אבל דרכיו עקומות.
75) גֶ’יוַונְיַא בֶּית יוֹמַא קַמַאיַיא פִיעַאלַא גִיכַרְוִי וַגֶטַרְצִי.
(סוסה אצילה ביום הראשון מעשיה יתקלקלו ויהיו טובים). הנמשל: לפי מה שינהג אותה בעלה מן היום הראשון תנהג. עליו לחנך אותה וללמדה. וכן:
76) בַּכְתַּא בֶּית כַּלוּתַא גִילֵיפַּא פִיעַאלֶי כַֹּאן הַאוֵי יַאן אֶכְרִיוֵי.
(אשה בזמן שהיא כלה היא לומדת המעשים אם טובים ואם רעים). הכוונה: כפי שאתה מלמד אותה ומרגיל אותה בהיותה כלה, כן תנהג אחר-כך בהיותה אשתך.
77) בַּכְתַּא כַתְתַא לַא מַכֶירְוֵיתֶּין פוֹעַאלֶי דִידַא
(אשה חדשה לא תקלקל את מעשיה). היינו תלמד ותחנך אותה מן היום הראשון.
78) גוֹרַא נַכוֹפַּה גְמַסֵי בִּד כַא פַּארַא / בַּכְתַּא נְכוֹפְּתַה גִמַסְיַא בִּד כַא שַׁארַא.
(גבר ביישן מביאים אותו בפרוטה אחת, אשה ביישנית מביאים אותה בעיר שלמה). הבושה נאה לאשה ואינה נאה לגבר. (גמסיא, גמסי כאן פועל במובן פעול שדיוקו מביא, מביאה).
79) גֵיבֶּד קַדְרוֹךְ דְווֹק קַדיֶר כוֹרוֹךְ.
(אם אתה חפץ בכבודך, כבד את חברך). היינו לפי שתשמור על כבוד אחרים ישמרו על כבודך.
80) גוֹרַא רַאבַּא אָיגְ’וַואנְקַא וֶסְפַּהֶין אִילֶי / בַּלֶי אוּרְזוּתָא לַתְלֶי.
(גבר בחור מאד נחמד הוא ואולם זכרות אין לו).
81) גוֹרַא אִימֶית בַּכְתַּא בֶּשְׁטוֹם מִן בַא בַּאגֶיר הוֹיַיא אִימַא.
(גבר שיהיה עם אשה, טוב לה יותר מעיר [שלמה] שתהיה עמה)
82) גוּמְלַא מְזוֹבִּין בִּיד כַא קֻרוּשׁ וַלַתְלִי קֻרוּשׁ דִיד זוֹנִינֵי.
(גמל נמכה בגרוש אחד, אך אין לי גרוש שאקנה אותו). איש אחד בא אליו בנו ואמר לו: היום גמל בגרוש, אמר לו: ביוקר הוא. לימים בא אליו בנו ואמר ל: היום גמל בעשה לירות. אמר לו: בזול הוא. קנה אותו. אמר לו: הא כיצד? אמר לו: אז לא היה לי גם גרוש, וכיום יש לי ממון הרבה.
83) גַנַאוַוא מַרֵי אֶנְסַאף בֵּישְׁטוֹם מִן מֶיזַבְּנַנַא דִיִד הַאוֶי בֶּיאַנְסַאף.
(גנב בעל-יושר, טוב מסוחר שהוא בלי יושר).
84) גִרְגָ’לָה מוּרִמְלָה אַקְלַה, מִירַא מְנַעְלוּלִי.
(מין שרץ המים הרים רגלו, ואמר עשו לי פרסות ברזל). שרץ מים זה שרגליו דקות מאד כמחט, ראה סוס ששמו לו פרסות של ברזל, וביקש גם הוא שיעשו לו פרסות. ומשתמשים במשל זה, לאדם קטן ועני הרוצה להשתוות לגדולים ולעשירים.
85) גִישֶׁיר בַּגְדַאד זִילֵי בֶּית מַאיַא / נַאשֶׁית שׁוּכוּ יְתוּלוּ בִּיכֵילוּ.
(גשר בגדאד הציפו אותו מים, אנשי שוכו ישבו ובכו). שוכו נמצאת מהלך עשרים יום מבגדאד, בהר, על נהר הנופל לחדקל והם מעבירים את העצים דרך גשר על ההר, כשנהרס הגשר אינם יכולים להשיג עצים.
86) דֵינַא אֶל גוּרֵי / וִתַלְגַא אֶל טוּרֵי.
(מלוה לאנשים / ושלג על הרים). כלומר, האנשים לא ישיבו מה שאתה מלוה להם4).
87) דוּמִיכֶת כַּלְבַּא אַרֶבִּי שִׁנֶי אִדְרֵי גַאוֶית קַאלְוַוא / וִבַּתֵיר מוֹפֶּיק, הֶישׁ פְּלִימַאוֵיוַוא.
(זנב הכלב ארבעים שנה נתון בתוך בית הדפוס ואחרי שהוצא עוד היה עקום). שהיה עקום מטבעו אי-אפשר לישרו.
88) דוּנְיֶיה גֶ’שַׁאְשַׁא בְּלֶי לַאת גֶיכַרְוַוא.
(העולם מתנועע אבל איננו נחרב). כלומר, גלגל הוא החוזר בעולם, הרבה צרות עוברות על האדם, ובכל זאת אין להתיאש.
89) דוּגְלַאנַא בַא גְדֹאַיַיא כֵּיס כוֹרֵי כֵּיכֶל.
(השקרן ארוחת צהרים אחת אצל חברו אוכל). שכן לא יזמין אותו חברו פעם אחרת.
90) הִיל לַא גַבְּרֵיתֶין, קַאם דַיַין אֶל דִין תוֹרָה לַא מְלֵיתֶין וִלַא אַזֵיתֶּין.
(עד שלא תהיה מוכרח, לא תעמוד ולא תלך לפני דיין לדין-תורה). מוטב לך לוותר ולהתפשר עם בעל-דינך ולא ללכת להשפט לפני דיינים.
91) הֶינִי הֶינִי / מַא אֶנְפִּקְלֶי מִינִי.
(לא כלום אני, לא כלום אני / ומה יצא ממני). כלומר: לא החשיבו אותי ובטלו אותי, ולבסוף יצאתי נכבד וחשוב.
92) יַרִיכֶי גִילַקְטִי כוֹכֶי / וַכִּירְיֶיה גִילַטְמִי וִגְבַּאכִי.
(ארוכים מלקטים אפרסקים וקצרים סופקים על פניהם ובוכים). הארוך, גבה-הקומה מגיע אל העץ למעלה וקוטף לו מפריו, והקצר אין דבר עולה בידו. הנמשל הוא, גם על העשיר והעני.
93) כַא יַאלָא אֶבְּמַרְאֶי אַלְפַּא בְּהֵמוֹת.
(ילד אחד רועה אלף בהמות). הנמשל: אין העיקר השנים והגודל הגופני, אלא השכל והתבונה.
94) כַא נַאשַׁא מְתּוּרְבִּשְׁלֵי. מַרוּלֵי עֶשֶׂרֹ-מַכּוֹת / כַא נַאשַׁא מוּרְפֵּילֵי פּוֹכַא, מַרוּלֵי לְחַיִים טוֹבִים.
(איש אחד התעטש; אמרו לו עשר מכות. איש אחד נפח נפיחה אמרו לו: לחיים טובים). הראשון היה עני וכשהתעטש, במקום לומר לו “אסותא” אמרו לו “עשר מכות לך”. כנגד זה השני היה עשיר, ואפילו שנפח נפיחה חלקו לו כבוד ואמרו לו “לחיים טובים”.
95) כַא אֵינַא אֶל סֶילְקַא וִיכַא אֵינַא אֶל כּוּתִילְכַּא.
(עין אחת אל הסלק ועין אחת אל הקציצה). מעשה והביאו לפני אדם סלק שהיה יפה מאד ומתוק וקציצה של בשר, ולא ידע במה לבחור, עד שאכלו אחרים את שניהם נשאר קרח מכאן וקרח מכאן.
96) כַּאן כַא אֵינַא פִּיקֵיאְלַה / אֶנְטוֹר אֵינַא כֵיתַא.
(אם עין אחת פקעה, שמור על העין השניה).
97) כַבְּרִית אֶנְפִּיקְלֵי מִן תִּירֵי סִיפְוַותַא / גֶיכַדֶ’ר כּוּלַא מַאתַא.
(דבר יצא משתי השפתים והוא יהיה בכל העיר). היינו: אם ספרת סוד, יתפרסם בכל העיר, כי עוף השמים יוליך את הקול.
98) כּוּת מוֹכִימְלֵי פַּאתֶי לַאת גִיפַּאיֶישׁ חְדַאדַא.
(לא כל המשחיר פניו נעשה [על ידי כך] נפח).
99) כּלְבַּא גְינַאוֶויךְ מִן בַּאבֶּי אֶגְלַאיֵיפּ
(כלב הנובח, מאביו למד).
100) מִיסְתַּא מִיסְתַּא נְיפֵּישַׁא דִיקְנַא.
(שערה, שערה – ולא נשאר זקן). מרט תמיד רק שערה אחת, לבסוף לא נשאר לו כל זקן. הוא מוציא מעט, אבל במשך הזמן הוא נשאר חסר כל.
101) נַאשֶית בַּכְּתַּא אֶל תַּבְתַּא / נַאשֶית גוֹרַא אֶל קוֹרַא.
(משפחת האשה על הספה, משפחת הגבר בקבר). הכוונה שהאשה היא השולטת בבית, כשיבואו לביתה ממשפחתה תקבלם בסבר פנים יפות ותושיבם על הספה. כנגד זה אין למשפחת הבעל כל מקום בבית, וכשהם באים עינה צרה בהם.
102) עוּרְטִיתַא גַאוֶית שׁוּקִית צִפַארֵי דֵיעְתַּלַא.
(נפיחה בשוק הצורפים-נחושת תאבד). היינו: לא תשמע מפני רעש המקבות.
103) קוֹקַא מִירֵי: אֶקְרִי דִיהְווַאלֵי / אִיתְּרַאנַא מִירֵי: אַתַּה אֶנְפֶּקְלִי מִיגַיוֹךְ.
(הקדרה אמרה: הרקעיתי זהב הוא / כף הנחושת אמרה: עכשו יצאתי ממך). הכוונה, שהקדרה המלאה תבשיל, אין איש רואה קרקעיתה, מתפארת שקרקעיתה זהב, ואולם הכף הבוחשת יודעת את האמת לאמתה ומגלה אותה.
104) קוּקְתֶּיתּ תּוֹרַאלֵי כַאבַּנִיַיה / חֶיס וְקַאלַא לַאתּ כֵּיתֶי מִינַא
(קדרה ששברה המבשלת, רעש וקול לא יבוא ממנה). המבשלת מפחדת מבעלת-הבית מסתירה את הנזק שהסבה בשבירת הקדרה.
105) שַׁרִיעֶתֶּיתּ תִּירֵי שִׁידַאנֵי ג’וּ קַאצִ’י לֵיבֵּי קַאטֵיאְלַא.
(משפט שבין שני משוגעים שום שופט לא יוכל לשפוט).
106) מֻחַמַּד מִיתְּלֵי מֻחַמַּד אֶמְכּוֹיֶיפְלֵי / וְבַּכְתַּא מִירַא: מֻחַמַּד מִן גֵיב מֻחַמַּד / שַׁיְטַאן ג’יהֵילֵי מזוֹחִמְלֵי.
(מחמד מת, מחמד מתענג / האשה אמרה: מחמד במקום מחמד / השטן התעייף ויגע). אשה מת לה בעלה ושמו מחמד. נשאה לבעל שני ששמו גם הוא מחמד, וזה השני מתענג עליה. האשה אומרת: זה גבר וזה גבר, השטן, היינו מלאך המות, רק לחנם מתעייף ויגע.
107) לְבֵּית קַאצִ’י מִיתְּלֵי זִילוּ קַאם לֵיבֵּי וֶלִתְזַיְיַאיֶי / יוֹמֶיתּ קַאצִ’י מִיתְּלֵי גּ’וּכַא לַאתּ זִילֶי כִּסְלוֹהוֹן אֶל תַּאזְיַאיֶי.
(כלב הקאצ’י מת, כלם הלכו לפני הלויתו [ובאו] לנחם / ביום שהקאצ’י מת אף אחד לא הלך אצלם לנחמם). היינו, כל זמן שהקאצ’י (השופט) חי יראים מפניו אפילו כלבו מת, מלוים אותו ומנחמים את הקאצ’י על מותו. ואולם כשמת הקאצ’י עצמו ויראתו סרה מעל פניהם לא בא איש לנחם את משפחתו.
108) כַּלְבַּא פִּיסֶר כַּלְבַּא לַא כִּיכְלֵיא.
(כלב בשר כלב אינו אוכל). הנמשל: הגויים עושים רע לישראל ולא לגויים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות