בלעדי ברל. בלעדי האש היוקדת הזאת בתשוקת גאולה והתעלות למעמד ולעם. בלעדי מורה הדרך הנאמן והמוסמך, אשר שוליו מלאו את היכלה הרוחני והמעשי של תנועת העבודה העברית. בלעדיו, בשכול וביתמות, – שומה עלינו להמשיך את דרכנו.
בשכול וביתמות הננו ממשיכים כבר שנים. תוך טפח קצר של זמן, עתה על קירות בית התנועה גלריה מפוארת של אישים, שנעקרו מתוכה שלא בעתם. אם בידי אדם ואם בידי שמים ואם בידי המקרה המהלך באופל – וכל אחד מהם דבקו בשרשיו העקורים מהרגבים הפוריים ביותר של נשמת התנועה. ארלוזורוב, ביילינסון, אהרונוביץ', דב הוז – ועתה ברל כנצלסון!
מה היה? מה היה בשבילנו? מה היה לתנועה? מה חלקו בהנחת יסודותיה, בהצבת דלתותיה, בצמיחתה, בגידולה, בכוון דרכה, בעליתה ובהצלחותיה, בנשמתה הרוחנית, בדפיקות לבה היוצר, במעשיה התרבותיים, בכיבושיה החלוציים? – יבוא יום וכל זה יסוכם ויוערך כהלכה. רק אז יתגלה גודל הפרצה שנפרצה בתנועה ועוצם האבדה שאבדה לציונות ולעם העברי במותו החטוף.
עתה לא נרבה דברים עליו. הננו אוננים עדיין. כל שנאמר תוך אוננות ותוך התדהמה שירדה עלינו פתאום, יחסר ניבו. להעריך לא נוכל, להעלאת הדמות השלמה של האישיות הנפלאה בסגולותיה – לא נגיע. תוך דומיה הובלנו אותו למנוחתו העולמית, בדרך הארוכה מירושלים-תל-אביב עד שפת הכנרת. ללא הספדים וללא נאומים. הרגשנו שכל מלה אשר תוגד עתה תקצר מהכיל את אשר עם הלב – אך מתוך הדומיה הכבדה הזאת בקעה זעקת התנועה על אסונה.
עתה רק תוהים אנחנו על האפלה שהשתררה. שוב לא נראה אותו בקרבנו. נאלם דום איש השיחה השוקקת. רבת התבונה ועתירת הלימודים. נעצמו לעד העינים החכמות המשוטטות והמדובבות בלי הרף. שוב לא נבדוק את ענינינו לאור שכלו הבהיר ולא נבחון אותם בקרנים החודרות של כוח שיפוטו השקול והמהיר. שוב נבקש את הסמכות המכריעה והמנחילה בטחון – ואיננה.
כי איש הסמכות הגדול היה. דבריו נפלו תמיד בכובד רב על כף המאזנים. כמעט תמיד הכריע. כמעט תמיד נלחם בעוז ובתוקף על דעותיו, עד כדי הכרעה. כמעט תמיד שפע כוחות הוכחה נפשיים ואינטלקטואליים, עד כדי היותו הפוסק האחרון, החותם כל ויכוח ומנסח ניסוח סופי כל שאלה וכל ענין, שהדעות מחולקות בהם.
פלא יועץ! לא נעשה כמעט דבר נכבד בתנועה, בציונות ובישוב, בלי לשאול את פיו. מעולם לא שימש בתגא. אך מצודת רוחו היתה פרושה על פני שטחים נרחבים. עניני קרקע ועניני התישבות, עניני תרבות ועניני ספרות, עניני נוער ועניני חינוך, ענינים כלכליים וענינים מדיניים – את הכל ליווה וטיפח ויזם והניע והדריך, על הכל שפך מרוחו, מידיעתו העמוקה, מפקחותו, מחרדתו ומנאמנותו.
פלא לוחם! אחד מכינוייו הספרותיים היה ירובעל. הוא רב את ריב אלהי האמת של התנועה ושל הציונות נגד האלילים ועובדיהם, נגד ממעטי הדמות ומסלפיה, נגד נועצי החרבות בפרוכת ונגד כל המוסיפים מכשולים מבפנים על החתחתים המרובים הנתונים על דרכנו מבחוץ.
איש מלחמה היה כל ימיו. ומלחמתו – מלחמת קודש: על הצלת האומה שכליונה החרוץ בגולה היה ידוע לאנשי הרוח בקרבנו עוד זמן רב לפני טרבלינקה ואושבנצים; על א"י עברית, על קיבוץ גלויות ישראל, על יצירתה ואחדותה של תנועת הפועלים העברית ככוח בונה ומשחרר אדם ועם, על עצמאות מדינית, על נוער עברי, על אחדותו, על חינוכו וטיפוחו הרוחני למען יעודו במאבק העם על חרותו הלאומית ובמאבק תנועת הפועלים על חרותו החברותית והאנושית.
איש מלחמה היה, לא רק כלפי יריבים וממרים, כי אם גם כלפי ידידים וחברים ההולכים אתו יחד צמודים במצוות ובמעשים. זאת היתה מלחמה על גבורת היצירה החלוצית, על יתר היקף, יתר מאמץ ויתר זריזות בפעולה. מעולם לא נחה דעתו מן הנעשה ומן המוקם. מעולם לא שר הימנונים להישגים שהושגו. כל הישג היה בשבילו רק לנוח קפיצה להישגים חדשים מרובים וגדולים יותר. כל מכשיר חדש שנוצר, היה רק צבת לצבת חדשה. תמיד שאף ליותר, תמיד פרץ מן המיצר, תמיד היה דרוך מנוחה. תמיד דחק את הזמן והקץ.
תמיד לחם – וכלי מלחמתו: הרוח, הבטוי הנועז וכבד האחריות בכתב ובעל פה, החובק זרועות תרבות, זרועות תרבות עברית עמוקה ושרשית, אך גם זרועות תרבות עולם, רבת צדדים ורבת גונים.
נפרצה פרצה גדולה בחומתנו – והיא לא מהרה תסתם ותתמלא.
איך יהיה בלעדיו? – שומה עלינו להמשיך את דרכנו, את דרכו – גם לאחר מותו נרו יאיר!
(הפוה״צ, שנת ה-37, גליון 47)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.