נגדע ארז. הלך לעולמו אחד הגדולים שבדור, אדם גדול ויהודי גדול, בעל מוח ובעל לב, שמעטים דוגמתו לא רק בדור יתום זה, אישיות עשירה ומזהירה, בעל כשרונות גאוניים וידיעות עמוקות ורחבות בכל חדרי תורה, תלמיד חכם במשמעותה היהודית היפה של מלה זו ועם זה איש מעשה ורב פעלים, שעיניו ולבו היו נתונים כל הימים לעמו והיה שוקד על תקנתו ונלחם לכבודו בגאון עוז כאחד מגבורי יהודה הקדמונים. ר' יעקב בר' ישעיהו מזא“ה (מזרע אהרן הכהן), רבה המפואר של קהלת מוסקבה במשך עשרות שנים, שהלך בדרך כל הארץ בהיותו בן ששים וארבע, היה איש האשכולות, סופר עברי בעל סגנון מזהיר, ושנון, נואם מן הנואמים הגדולים, אשר דבריהם כאש בוערת ומטילה סערה מזקקת ומטהרת ללבבות, איש מדע חריף ובקי, המושל בכח זכרון מופלא ויחיד במינו בים הגדול של ספרות ישראל וספרות המדע העולמית, עסקן לאומי וצבורי מבני העליה המעטים, היודעים להטיל את כח אישיותם ונפשם הגדולה לתוך כף המאזנים של הדור, פרקליט ומליץ כביר-כח לעמו בימי הרעה והחושך של רוסיה הצארית, אחד מנביאיה וחסידיה הנלהבים של תנועת התחיה הלאומית בישראל מימיה הראשונים של “חבת ציון” ואילך, רועה נאמן ורב השפעה לעדתו ודוגמא ומופת של “רב מטעם”, היודע לישא את דגל ישראל ברמה ולהגן על כבוד עמו ותורתו בכשרון וברוח גבורה ומסירות נפש כנגד תקיפי עולם, למן הנסיך הגדול סרגיוס לבית רומאנוב, שליטה העריץ של מוסקבה, ועד שליטי הצ’יקה הבולשביסטית ומרשיעי הברית שלנו מן ה”ייבסקציה".

מפעלים יחידים מפרשת מלחמותיו ידועים ומפורסמים בקהל. כל יהודי רוסי יודע את התפקיד הגדול, שמלא המנוח בימי ענין בייליס, את מלחמתו הנהדרה והחרוצה במחשבת הזדון, שרקמו אותה שעה על עם ישראל כחות החושך השליטים, ממיניסטר המשפטים שצ’גלוביטוב ועד אחרון המסיתים וגבורי הפרעות של המאה השחורה. הכל זוכרים, כיצד קדש אז המנוח את שם ישראל ברבים, כיצד התייצב בפני אויביו התקיפים, מזוין לא רק בידיעותיו המרובות והעמוקות, אלא גם בכשרון פולמוסי גאוני, בכח טמפרמנט סוער ובוער בזעם תוכחה של נביא האמת והצדק. ואולם מפעלים ממין זה לא היו אלא החוליות הבולטות ביותר בשלשלת פעולותיו ומלחמותיו במשך עשרות שנים. במשך עשרות שנים ידע להתאבק עם שלטון הרשע של סרגיוס, להגן על כבודה ועניניה של קהלת ישראל במוסקבה, להגן על עצמו ועל תעודתו, ומעמדתו לא זז. הוא לא נכנע בפני הכח הגס ולא כפף מעולם את קומתו המוסרית הזקופה. מי שבא לידו לשמוע את דרשותיו של הרב מזא“ה בבית הכנסת הגדול במוסקבה בימי השלטון הצאריסטי יודע, כמה העזה וגבורה אזרחית-לאומית היו בדרשות ההן. מה שהעיז הרב מזא”ה לאמור בפרהסיה במעמד אלפי איש, לא העיזו אחרים לאמור אפילו בחדרי חדרים. ולא רק על שלטון הרשע הניף את שוט זעמו ולעגו. הוא ידע לדבר משפטים גם עם העם, עם רוסיה האינטליגנטית והמתקדמת, על חטא שהם חוטאים לעם ישראל. הבקיאים בעניני היהדות הרוסית יודעים לספר דברים מרעישים על נאום שנשא בימי “האביב” הרוסי באחת הועידות שעל שם פירוגוב, על נאומו שנשא בשעת הלוית הנסיך אבגינס טרובצקוי וכדומה.

הגורל העמיד את הרב מזא“ה, שהיה ביסודו ובשורש נשמתו טפוס של תלמיד חכם יושב אוהל, דוגמת גדולי התורה בדורות שעברו, – במערכות הראשונות של הנלחמים את מלחמת עמם וכבודו. אין פלא איפוא, אם סערת המלחמות שאינן פוסקות הוציאה אותו מעולמו הפנימי והביאתו לפזר את כוחותיו הנפשיים לכל רוח ולשבב את נשמתו שבבים-שבבים. מזא”ה העסקן ואיש המלחמה הצבורית קפח את מזא“ה הסופר ואיש המדע. ואף על פי כן נתבצר לו מקום כבוד בספרות ישראל. משנתו של מזא”ה בספרות היתה קב ונקי. בימי נעוריו התפרסם מזא"ה כפובליציסטן מזהיר ורב כשרון. מערכת מאמריו “אלו הן האשמות”, שבהן הגיד לעמו את פשעו, פשעי הגלות, הטילו בשעתם סערה ללבבות. בשנות חייו האחרונות, משנת 1918 ואילך, עסק בכתיבת זכרונותיו. וכשבקרו ביאליק במוסקבה בשנת 1921 ראה בידו מספרו זה כשבעים גליונות של דפוס מוכנים וערוכים בכל.

בימי השלטון הבולשביסטי טעם המנוח טעם סבל ויסורים, ולא רק של הכלל בלבד. גם עליו עברה הכוס. הסבלות והיסורים דכאו את נפשו והשפיעו לרעה על מצב בריאותו. לפני שנים אחדות הגיעתנו השמועה המעציבה, שמזא“ה נסתמא. מאז עזבוהו כוחותיו ומצב בריאותו הלך ורע מיום ליום. היו ימים, שהמצב נשתנה לכאורה לטובה. הודיעו, שאור עיניו שב אליו, שהוא עומד לצאת לחוץ לארץ, לעלות לא”י. ואולם כל אלה לא היו, כנראה, אלא מקסם כזב. בליל שבת זה גאלהו המות, הגואל האחרון, מיסוריו. ר' יעקב ב“ר ישעיהו בזא”ה איננו עוד בין החיים. אחרי מטתו יתאבלו לא רק מכיריו ומכבדיו המרובים, יתאבל לא רק הקורא העברי הותיק, יתאבלו לא רק חבריו הציוניים והלאומיים. אחרי מטתו תתאבל כל היהדות הרוסית כולה, יתאבל עם ישראל כולו. נשמתו תהא צרורה בצרור החיים הלאומיים של עם ישראל.

“הארץ”, כ“ד כסליו תרפ”ה, 21.12.34.