‘דבר’ 17 בדצמבר 1954
…“הנשאר – כולו בדעה אחת, כי תשועת ישראל וארץ-ישראל עתידות לבוא לא על-ידי נביאים ולא על-ידי בעלי פוליטיקה גבוהה, לא על-ידי פרדסנים ולא על-ידי פרולטריון רוחני, כי אם על-ידי קיבוצי אנשי-עבודה חדשים, שיבואו בכוח איתנים ובזרמים מתוּנים לתכלית יישוּבית, בצורת קבוצות או מושבי עובדים, ביד קולקטיבית-לאומית מסוּדרת”.
– י. ח. ברנר, תר"פ
על “החלוצים הרומנטיים ביותר של ש”י עגנון וגם של ד. שמעונוביץ, ההולכים לארץ הצבי בכוונות יתרות ודחילו ורחימוּ“, כבר עִרער בשעתו, בתר”פ י. ח. ברנר, והן איזמלוֹ לא ידע רחם בחישוּף חוּלשות ונגעים. שולל הצבעים הכוזבים היה.
והיום מן הדיסטאַנס, התמונה בהירה ויסודותיה צלולים יותר, האורות והצללים כאחד. לא ראשונים לציון, לא נעלים בגבורה אישית על קודמיהם, ולא מחדשים ונועזים מאלה שבאו אחריהם. אך ייחודם הגדול, המקורי, ייחוד-ראשונים שהוא זכות-ראשונים – אפשָר מיצוּייה בזוֹ האזעקה הפנימית להגשמה עצמית על מלוא משמעוּתה הלאומית והאנושית והמוסרית.
בתקופה של שפל וייאוש, התפוררות ונסיגה; של יתמוּת יהודית שלאחר קישינוב1 עיר-ההריגה והומל2 ו“1905”3 – באה בשׂורת הנועזים, שתפארתם עצם חייהם וחלוציוּתם נשמת אפם. ובארץ – אותות משבר-אוגנדה וטריטוריאליזם4 יישובי, אופוטרופסות ותמיכה5, וכמובן התנכרות לפועל, זרות ובדידות, השפלה וניצוּל מחפיר במושבות. נוכח השממה האנושית האיומה, הם לא הביאו עמם סיסמאות ופרוֹגרמות. בגופם ובנפשם חצבו ערכים, שהיו אבני- שתייה לעתידנו, וזו גדולתם. חוּש-אמת, חוּש-תחייה, חוּש-חיים, אשר לא יכזיב, הִדריכם.
החלוּציות היא סגולה, תכונה – “כשרון”. גבורה בה ונאמנות בה. יפי-נפש וחן-אדם. נכונוּת-הקרבה ותביעה עצמית. ממוּתר האדם היא [עליונות האדם], הרדוּם בו פנימה, אך בעִתים-של-חסד נדלקת היא באור-יְקָרוֹת [ממוקד וחזק (זכריה, יד 6)]. מה רבים ומגוּונים גילוייה, ותמציתה: אש התמיד של המרד במציאוּת, במוסכמוֹת, באשליות הנוחיוּת המדומה וההסתגלות והכניעה. היא, החלוציוּת, המהפיכה היהודית, יורשתו של קידוש השם, שרָוותה טל-מולדת ודבקה בשליחות העם – ובזה סוד כוחה.
חמישים שנה שאין דומה להן בתולדות ישראל לעוֹצם החרדות והזוועות ולשֶׂגב תקוות. רבים המתנבאים עתה במחנה לקץ החלוציוּת, משָׁל טחו עיניהם לראות, כי בלעדיה אין לנו חיים וטעם-חיים, משל לא השכילו להבין כי חמוּרים שבעתיים מן ההתחלה – ההמשך ומִבחניו. הלא נשאב עידוד ואמונה מהעפלתם של חולמים ולוחמים ראשונים, שאינם אלא ממשיכים – מִמרד סיני עד מרד מסדה ועד לצעירי בנינו שעתיד ישראל ועתיד הסוציאליזם היהודי בידיהם, ואשר צמד סגולות-השתייה שלו הן:
החלוציוּת והשליחוּת.
-
פרעות קישינוב – 1903 [“הפוגרום הגדול”] וב–1905 [“הפוגרום הקטן”]. ↩
-
הומל [היום בבלארוס], פרעות ב–1903. בעקבות הפוגרום היגרה לארץ–ישראל קבוצה של חלוצים שלחמו בפורעים בנחישות – מראשוני העלייה השנייה ביניהם יחזקאל חנקין. ↩
-
פרעות הימין הקיצוני – “המאות השחורות” – ברחבי רוסיה (בתמיכת שלטון הצאר), שלוּוְתה בתעמולה אנטי–יהודית חריפה. בין השאר נפגעו הקהילות היהודיות באודיסה, רוסטוב, מינסק, וארשה, בוקובינה ואחרות (ראה ‘שינאת ישראל והאנטישמיות’ – יח‘ 7–6 האונ’ הפתוחה). ↩
-
תנועה ששאפה להשיג טריטוריה לעם היהודי בכל מקום אפשרי, לאו דווקא בארץ ישראל. ↩
-
הכוונה למשטר הפקידות של הברון רוטשילד במושבות. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.