שֵׁיזָפִים בַּמִּדְבָּר / אברהם רגלסון
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
בְּיוֹם סִיוָן, עֵת צַבָּרֵי הַגְּדֵרוֹת מִתְפָּרְחִים בִּגְבִיעִים צְהֻבִּים וַאֲדַמְדַּמִּים, וְעִשְּׂבֵי-מִרְעֶה מִתְחָרְכִים-מִשְׁתַּחֲמִים, וּמַטְלִיּוֹת-אוֹר נִקְווֹת אַרְגָּמָן בִּדְגָנִים רוֹטְטִים, – נָסְעָה קְבוּצַת הוֹרִים וִידִידִים (מֵעָרֵי-הַחוֹף, מִן הָעֵמֶק, מִירוּשָׁלַיִם) נִכְחָם דָּרוֹמָה אֶל חֲבִיבֵיהֶם, בָּנִים וּבָנוֹת, בִּמְקוֹם-הֵאָחֲזוּתָם בְּתַחְתִּית-הַנֶּגֶב.
הָאָרֶץ נִקְנֵית בְּיִסּוּרִים; וְכַנִּרְאֶה, נִגְזַר שֶׁאֲפִלּוּ הִסְתַּכְּלוּת-מָה בִּשְׁטָחֶיהָ הַמִּדְבָּרִיִּים שֶׁל הָאָרֶץ, לֹא תִקָּנֶה אֶלָּא בְּיִסּוּרִים. כִּי הִנֵּה נִצָּבִים כִּשְׁלשֶׁת-תְּרֵיסָרִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּגִיל-הָעֲמִידָה, אַף קְשִׁישִׁים מִכָּךְ, בְּחֹם הַצָּהֳרַיִם עַל מִדְרָכָה לִפְנֵי מִסְעָדָה אַחַת בִּבְאֵר-שֶׁבַע, מְחַכִּים לְאוֹטוֹבּוּס שֶׁיַּסִּיעֵם הָלְאָה, וְאוֹטוֹבּוּס אָיִן. וּמְקַנְאִים הֵם בְּחַיָּלִים וְעַסְקָנֵי-צִבּוּר אֲשֶׁר, בְּגִ’יפִּים וְטֶנְדֶּרִים וּמְכוֹנִיּוֹת בַּעֲלוֹת-כִּלָּה, כְּבָר יָצְאוּ מִכָּאן אֶל הַכִּוּוּן הַנִּכְסָף; וְהֵם עַצְמָם – הַכְּלִי שֶׁהֻבְטַח לָהֶם בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. לְאַחַר שָׁעָה הִגִּיעַ: לֹא אֶחָד בִּלְבַד אֶלָּא שְׁנַיִם כְּלֵי-“אֶגֶד” הַמְסֻמָּנִים “מְיֻחָד”. מָקוֹם יִהְיֶה לְכָל הָעֵדָה הַזֹּאת בִּרְוָחָה.
אַךְ יָצָאנוּ אֶת בְּאֵר-שֶׁבַע, טֶרֶם הִקַּפְנוּ אֶת אַחֲרוֹן-בָּתֶּיהָ – וְהַמִּדְבָּר מַתְחִיל מַצְהִיב לְעֵינֵינוּ, וְהִנֵּה עֲמִידָה: מָה הָעִכּוּב? הַמִּשְׁטָרָה הַצְּבָאִית, בְּצוּרַת חַיָּל גְּבַרְתָּן וְחַיֶּלֶת אֲדֻמַּת-לֶחִי, מָצְאָה כִּי הַנְּיָרוֹת אֵינָם בְּסֵדֶר. יָצְאוּ סַדְּרָנִים אֶל הַמִּשְׁטָרָה הָעִירוֹנִית לְהַשִּׂיג רִשְׁיוֹן לְהֶמְשֵׁךְ-נְסִיעָה. וּבֵינְתַיִם יֵשׁ לָהֶם לַנּוֹסְעִים שָׁהוּת לְהִתְבּוֹנֵן בַּמָּקוֹם.
מִשְׁפָּחוֹת בְּצֵל אֵשֶׁל
צִלּוֹ שֶׁל אֵשֶׁל עַתִּיק וְעָנֵף מְשַׁמֵּשׁ מַחֲסֶה לְמִשְׁפְּחוֹת בֶּדְוִים – הַגְּבָרִים עֲמוּסֵי מַלְבּוּשֵׁיהֶם הַשִּׁבְטִיִּים, עֲטִיפָה מֵעַל עֲטִיפָה (בְּיוֹם חַם זֶה!) וְהַנָּשִׁים בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶן הַשְּׁחוֹרוֹת, הָאֲרֻכּוֹת-רְחָבוֹת; וּבְאַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת מִתְרָאָה בְּתוּלָה קְטַנָּה יְפֵהפִיָּה, שִׂמְלָתָהּ מְסֻלְסֶלֶת בִּרְקָמוֹת, וְכָל גּוּפָהּ כָּבֵד בִּנְזָמִים, אֶצְעָדוֹת, סַהֲרוֹנִים וַעֲכָסִים, הַכֹּל שֶׁל כֶּסֶף. בָּחוּר גָּבוֹהַּ אֶחָד, חֹטֶם נִשְׁרִי לוֹ, דּוֹמֶה לְנָסִיךְ הָדִּי, וְתִלְבָּשְׁתּוֹ – חֲלוּק-פַּסִּים, מְגַחֵךְ לְעֻמָּתֵנוּ בְּשִׁנַּיִם בְּרִיאוֹת וַחֲזָקוֹת.
לְבַסּוֹף הִסְתַּדְּרוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת הָעַרְבִיּוֹת בַּחֲבִילוֹתֵיהֶן הַמְרֻבּוֹת, וְנָסְעוּ-לָהֶן עַל חֲמוֹרִים קְטַנִּים וּזְרִיזִים, מְכֻסֵּי-שְׁטִיחִים. וְהִנֵּה גַּם גָּמָל כָּאן, לוֹעֵס קוֹצִים וּבַרְקָנִים, בְּעוֹד הוּא מְחַכֶּה לִבְעָלָיו. רוֹעֶה לְבוּשֹ-סְחָבוֹת הוֹלִיךְ עֵדֶר-עִזִּים הַרְחֵק-הַרְחֵק אֶל אֹפֶק-הַחוֹלוֹת, כְּמִשְׁפַּט אֲבוֹת-אֲבוֹתָיו, לָתֵת לָהֶן לִלְחוֹךְ מַה-גִּדּוּלִים דַּלִּים יִמָּצְאוּ בְּקִמְטֵי-שֵׁפֶל וַאֲפִיקֵי-וַאדִּיוֹת.
הֵרִיחוּ הַזְּבוּבִים אֶת זֵעַת קָרְבְּנוֹת-הָאָדָם הַכְּלוּאִים קִצְרֵי-רוּחַ בָּאוֹטוֹבּוּסִים, וְעָטוּ עֲלֵיהֶם לְעַנּוֹתָם. פָּתְחוּ בְּנֵי-הַחֲבוּרָה בְּהִתְלוֹצְצוּת, הָאֶחָד אוֹמֵר: “נִשְׂכֹּר חֲמוֹר, וְנַגִּיעַ בְּיֶתֶר-מְהִירוּת מֵאֲשֶׁר בָּאוֹטוֹבּוּס הַזֶּה”. אוֹמֵר חֲבֵרוֹ: “אֲנִי מַעְדִּיף גָּמָל”. אוֹמֶרֶת הָאַחַת: “וּבְרֶגֶל אִי-אֶפְשָׁר לָנוּ? טוֹב לוֹ לְאָדָם שֶׁיָּנוּעַ עַל רַגְלָיו שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִשָּׁעֵן עַל מַעֲשֵׂי-מְכוֹנָה וּבְהֵמוֹת”. וְשׁוּב אֶחָד: “הֵן אִי-אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ אֶת הָאוֹטוֹבּוּסִים הֶפְקֵר! נִרְתּוֹם עַצְמֵנוּ לָאוֹטוֹבּוּסִים וְנִמְשְׁכֵם אַחֲרֵינוּ”…
וְהַנֶּהָגִים מָה עוֹשִׂים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? שׁוֹכְבִים הֵם מֵרָחוֹק תַּחַת עֵץ-אֵיקַלִיפְּטוּס וְעוֹשִׂים שִׂיחָה מִקְצוֹעִית זֶה עִם זֶה.
יָם שֶׁל חוֹל
לֹא הֲרֵי הַמִּדְבָּר בִּסְבִיבוֹת מָגֵן וְנִיר-יִצְחָק כַּהֲרֵי הַמִּדְבָּר מֵעֵבֶר לִבְאֵר-שֶׁבַע. שָׁם – עַרְבַת-מִישׁוֹר, וְהַשָּׁמַיִם הַמְּקֹעָרִים הֲפוּכִים עָלֶיהָ מְלוֹא עִגּוּל-הָאֹפֶק; כָּאן – יָם שֶׁל חוֹל, עָשׂוּי נֵדֵי-נֵדִים, תְּלוּלִיּוֹת וּצְלָעוֹת מְחֹרְצוֹת-סַחַף. וְעַל פְּנֵי אֵלֶּה גִּבְעוֹת-הַחוֹל הַמְגֻבָּבוֹת, וּפִירַמִּידוֹת-הַחוֹל הַמִּתְפּוֹרְרוֹת, זְרוּעִים קָדְקֳדֵי-אֲבָנִים, מְצֹרָעִים בַּאֲבַעְבּוּעוֹת-גִּיר. יֵשׁ גַּם כִּפּוֹת, כְּהָרֵי-תָבוֹר בִּזְעֵיר-אַנְפִּין, אֲשֶׁר מִתַּחְתֵּיהֶן מְבַצְבְּצִים שׁוּלֵי-לֹבֶן, כְּאִלּוּ נֶעֱרַם חֲצִי-כַּדּוּר שֶׁל קֶמַח-מֶלֶט עַל בָּסִיס שֶׁל גִּיר.
סַע מִילֵי-מִילִין, וְאֵין אָדָם, וְאֵין יִשּׁוּב, וְאֵין עֵץ – חוּץ מִן שִׂיחֵי-זְרָדִים נְמוּכִים וּשְׂרָכִים קִפּוֹדִיִּים בְּצַד עֲרוּצִים וּבְקִיעִים וַחֲגָוִים תַּחְתּוֹנִיִּים בְּקִפּוּלֵי-הַחוֹל, שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ בָּהֶם שְׁיָרֵי-שִׁקּוּי מֵעוֹנַת-הַגְּשָׁמִים. גָּמָל בּוֹדֵד אִם יֵרָאֶה חֲטוּב-דַּר נֶגֶד הָרָקִיעַ, וּבְקִרְבָתוֹ בֶּדְוִי שַׁח לְקוֹשֵׁשׁ קוֹצִים – הֲרֵי זֶה חִדּוּשׁ. גַּם צִפּוֹר לֹא תֵרָאֶה בַּיְשִׁימוֹן הַזֶּה. אָכֵן, רָאִיתִי זוּג עוֹפוֹת-טֶרֶף – כְּנָפַיִם לְבָנוֹת, וְעַל קְצוֹתָן פַּסֵּי-שְׁחוֹר – נוֹחֲתִים בִּדְאִיָּה אִטִּית. אִם אֵין נִחוּשִׁי מַטְעֵנִי, הוּא-הוּא הָרָחָם הַנִּזְכָּר בֵּין הָעוֹפוֹת הַלֹּא-טְהוֹרִים בַּחֻמָּשׁ “וַיִּקְרָא”.
הַשָּׁמַיִם קְלוּיִים, מִן הַנָּכוֹן, לוֹמַר – קְלוּלִים, מִבַּעַד לִצְעִיפֵי-עָנָן דַּקִּים, רַחֲפָנִיִּים. יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי עֲנָנִים אֵלֶּה לֹא שֶׁל-מַיִם הֵם כִּי-אִם שֶׁל קִמְחֵי-חוֹל קַלִּים, נִשָּׂאִים בָּאֲוִירִים הָעֶלְיוֹנִים. וְאֵימָתַי הִבַּטְתִּי גּוֹן-שָׁמַיִם כָּזֶה? בִּשְׁעַת לִקּוּי-חַמָּה, כְּשֶׁאַפְלוּלִית אֲדַמְדֶּמֶת נוֹחֶלֶת לְתִשְׁבֹּרֶת-שָׁעָה אֶת מֶמְשֶׁלֶת תְּכֵלֶת-הַיּוֹם.
כְּכֹל שֶׁמַּדְרִימִים, הַצִּמְחִיָּה הַשְּׁדוּפָה, הַסְּמַרְמֶרֶת, מַעֲשִׁירָהּ. דּוֹמֶה, צְמָחִים שֶׁמְּקוֹם-חִיּוּתָם הַמִּדְבָּר – לֵב-הַמִּדְבָּר יָפֶה לָהֶם מִכַּנְפוֹתָיו.
בֵּינוֹת אֵלֶּה הַמִּשְׁבָּרִים הַיְבֵשִׁים, הַמּוּצָקִים הַנּוֹזְלִים, פִּתּוּחֵי-הָרוּחוֹת וְחִקְקֵי-הַגְּשָׁמִים (רוּחוֹת גּוֹדְשׁוֹת, מוֹחֲקוֹת, שָׁם מַחֲלִיקוֹת, פֹּה מְטַשְׁטְשׁוֹת; זְרָמִים חוֹצְבִים, מְגַלְּפִים, מַנִּיחִים רשֶׁם קַיָּם אַחֲרֵי הִצָּמְתָם) – מִתְפַּתֵּל וּמִתְנַחְשֵׁל סֶרֶט-כְּבִישֵׁנוּ, וְאָנוּ שָׁטִים בּוֹ תַּחַת אֲהִילָה שֶׁל אָבָק.
שֶׁלֶט וְרֶמֶז-יִשּׁוּב: מַשְׁאַבֵּי-שָׂדֶה. וְכִבְרַת-מֶרְחָק הָלְאָה – שְׁנֵי חִצִּים, הָאֶחָד מוֹרֶה אֶל רְבִיבִים יָמִינָה, הַשֵּׁנִי אֶל נִצָּנָה נִכְחֵנוּ.
וּבְכֵן, מִישֶׁהוּ מֵעֵז לְהִתְנַחֵל כָּאן, לוֹמַר לַיְשִׁימוֹן: “מָעוֹן תִּהְיֶה לָנוּ!” לְצַוּוֹת לֶחָרָבָה: “תְּנִי יְבוּלֵךְ!”
הַמֶּרְחָב הַמַּזְמִין
וַאֲנִי הוֹגֶה בְּאַחַי וּבְשָׂרִי, זֶרַע בַּת-עַמִּי אֲשֶׁר בְּאַמֶּרִיקָה.
מָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם בְּשִׁעֲמוּם-הַגּוֹלָה הַהִיא? מָה הֵם מְכַלִּים נַפְשָׁם בִּצְבִירַת נְכָסִים לֹא-נְכָסִים: בְּהִתְכַּבְּדֻיּוֹת שֶׁל נְשִׂיאוּת בְּמִסְדָּר אוֹ “קוֹנְגְרֶגֵישׁוֹן” וְהִתְחַכְּכוּת אֵצֶל אַחִים שֶׁזָּכוּ לִגְדֻלָּה בַּגּוֹיִם; בַּעֲשִׂיַּת מִלְחָמָה בְּאַנְטִישֵׁמִיּוּת (בִּזְבּוּז מִלְיוֹנִים עַל אֲגֻדּוֹת לְאַחֲוָה בֵּין-דָּתִית); בְּהִתְיַפְיְפוּת בְּפִילוֹסוֹפִיּוֹת וָאֳמָנֻיּוֹת, לֹא קַרְקַע תַּחַת רַגְלֵיהֶן וְלֹא שֹׁרֶשׁ לָהֶן בַּנְּשָׁמָה; בְּהִתְחַמְּמוּת (מַה-פּוֹשֶׁרֶת!) לְאוֹר-צִיּוֹן מִמֶּרְחַקִּים?
וְכָאן, בֵּין בְּאֵר-שֶׁבַע לְסִינַי, זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל מֶרְחָב עָצוּם פְּתוּחוֹת לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה, אוֹתָם וּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וְהוֹנָם וּמִרְצָם, לְמַעַן תֵּת לָהֶם חַיִּים שֶׁל מַמָּשׁ, עֲרָכִים מְגֻלָּמִים, – תּוֹרָה וְתִפְאֶרֶת לֹא מִקַּתֶּדְרָה, לֹא מִדּוּכַן-מַטִּיפִים, כִּי-אִם מִיגִיעוֹת עֲמַל-בְּרֵאשִׁית, מִלַּהַט נִשְׁמַת-הָאֻמָּה.
וְנִגְלָה עָלַי הַסּוֹד שֶׁל מַתַּן-תּוֹרָה בַּמִּדְבָּר.
בְּיִשּׁוּב קָבוּעַ וּמְסֻדָּר אָדָם מִתְכַּנֵּס אֶל קְלִפּוֹת פְּעוּטוֹת שֶׁל קִנְאַת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, שֶׁל מִכְוַת-עֶלְבּוֹן, שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – זוֹ הַהִדַּבְּקוּת בְּיֵצֶר-שְׂרָרָה, תַּאֲוַת-פִּרְסוּם, תְּשׁוּקַת-בֶּצַע וְחִשּׁוּבֵי רִוְחֵי-חֲנֻפָּה. פֹּה בַּמִּדְבָּר נִשְׁבָּרִים הָאֵלִים הַזָּרִים אֲשֶׁר בְּקִרְבֵּנוּ פְּנִימָה, הַפְּסִילִים הַמַּבְהִילִים וְהַתְּרָפִים הַקְּטַנִּים; נְמוֹגִים תְּאָרִים, דְּרָגוֹת, וְ“יִחוּסִים” מְדֻמִּים-מֻסְכָּמִים. עוֹמֵד הָאָדָם עֵירֹם וְעֶרְיָה מִקִּנְיְנֵי-שָׁוְא וְעִטּוּפֵי-הֶבֶל, עָנָו בְּחֵיק גִּלּוּיֵי טֶבַע-שַׁדַּי, יַצִּיב בְּפַשְׁטוּתוֹ הָאֱנוֹשִׁית, אַדִּיר בְּשִׁוְיוֹנוֹ עִם כָּל בְּנֵי-הָאָדָם, מִתְנַהֵר בְּנִיצוֹץ-יוֹצְרִים שֶׁבְּכֻלָּם.
אָז הוּא מוּכָן לַחְצוֹב לוּחוֹת-אֱמֶת מִנַּפְשׁוֹ. לְהַכִּיר אֶת אֲשֶׁר חָשׁוּב וִיסוֹדִי וּמַמָּשִׁי בְּיֵשׁוּתוֹ כִּיצוּר-אָדָם בְּתֵבֵל: קְדֻשַּׁת-הַחַיִּים וּמַעֲלַת-הַשָּׁלוֹם – שֶׁאִבּוּד נֶפֶשׁ אַחַת הוּא מִעוּט הַפָּנִים הָאֱלֹהִיִּים אֲשֶׁר לְתֵבֵל, וְקִיּוּם נֶפֶשׁ אַחַת הוּא תּוֹסֶפֶת-בִּנְיָן לַעֲשִׁירוּתָהּ הָאֲצִילִית שֶׁל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ; קֶשֶׁר הַדּוֹרוֹת וְהַכִּבּוּד הַהֲדָדִי בֵּינֵיהֶם, שֶׁהֵם חַיֶּיהָ וְאֹרֶךְ-יָמֶיהָ שֶׁל מִשְׁפָּחָה וְאֻמָּה, וְהֵם הֶעָרָבִים לְנִצְחִיּוּתָם וְהָאְדָּרָתָם שֶׁל הֶשֵּׂגֵי חָכְמָה וִיצִירָה אֲשֶׁר לְמִין-הָאָדָם; חוֹבַת-הָעֲבוֹדָה וְחוֹבַת-הַמְּנוּחָה, שֶׁשְׁתֵּיהֶן בְּיַחַד עוֹשׂוֹת אֶת הָאָדָם לְבֶן-חוֹרִין.
זֹאת הִיא הַהִתְגַּלּוּת בַּמִּדְבָּר. אֲבָל הַמִּדְבָּר לֹא לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר מִדְבָּר. “לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ”. גְּזֵרָה וְצַו הֵם שֶׁהַשְּׁמָמָה תִּוָּשֵׁב, תִּהְיֶה לִכְפָרִים, לְעָרִים, לְמֶרְכְּזֵי-מְדִינָה.
וְזֶה מְקוֹמוֹ וְתַפְקִידוֹ שֶׁל הַחִנּוּךְ, מַה שֶׁנִּקְרָא בְּפִי אֲבוֹתֵינוּ תַּלְמוּד תּוֹרָה: בְּתוֹךְ תְּנָאֵי הַיִּשּׁוּב הַמְסֻבָּכִים וְהַמֻּרְכָּבִים – לִלְמוֹד, לִשְׁמוֹר, לְקַיֵּם וְלַעֲשׂוֹת אֶת לִקְחֵי הַפַּשְׁטוּת וְהַשִּׁוְיוֹן וּקְדֻשַּׁת-הַחַיִּים, שֶׁנִּתְמַצּוּ מִתּוֹךְ הַמַּסָּעוֹת וְהַחֲנָיוֹת בַּיְשִׁימוֹן. אַף זֶה מִטְעָנָן הַחִנּוּכִי שֶׁל כַּמָּה מִצְווֹת בְּמָסֹרֶת-יִשְׂרָאֵל (בָּהֶן – אֲכִילַת-מַצָּה, יְשִׁיבָה בְּסֻכָּה): לְהַחֲזִיר מַחֲשַׁבְתֵּנוּ אֶל תְּנָאֵי-הַמִּדְבָּר, אֶל רִאשׁוֹנֵי-הַזְּמַנִּים, בְּטֶרֶם הָיוּ הֶבְדֵּלֵי רְכוּשׁ וְיַחְסָנוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אָז הֻרְגְּשׁוּ בַּעֲלִיל יִקְרַת-עֶרְכָּהּ שֶׁל כָּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ, וְחוֹבַת שֻׁתָּפוּת-הַכֹּל בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דּוֹר בְּדוֹרוֹ.
אֲבָל פֹּה, בְּזֶה הַנּוֹף הָאַפְרוּרִי, בְּזוֹ מַמְלֶכֶת-הַחוֹלוֹת הַמִּתְיַצֶּקֶת גַּבְשׁוּשִׁים, נַחְשׁוֹלִים, כֵּפִים וַעֲרוּצִים וְשִׁבְרֵי-סֶלַע נֶגֶד עֵינֵינוּ, שׁוּב הַתּוֹרָה הִיא בְּשַׁלְהֶבֶת-נְתִינָתָהּ כְּקֶדֶם, בְּהוֹדָהּ וּמוֹרָאָהּ הָרִאשׁוֹנִים. וִילָדִים וִילָדוֹת שֶׁלָּנוּ, נֵעוֹרוּ בָּהֶם, הוֹמִים בָּהֶם, חַסְדֵי נְעוּרֵי-הָאֻמָּה מֵחָדָשׁ, וְהֵם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם בְּטֹהַר וּתְמִימוּת אֶת עֹל הָעֲשִׂיָּה-וְהַשְּׁמִיעָה, אֶת מִצְוַת הַגְשָׁמַת הַחֵרוּת.
הִנֵּה אָהֳלֵיהֶם הַקְּטַנִּים, הַמְאֻבָּקִים, תְּקוּעִים בְּפִזּוּר עַל שִׁפּוּעָהּ שֶׁל גִּבְעָה. בְּפִנָּה שֶׁלְּרַגְלֵי הָאֳהָלִים – בִּצְבּוּצִים זְעִירִים שֶׁל נִסּוּיֵי-מֶשֶׁק. וּבְרֹאשׁ-הַגִּבְעָה – צְרִיפִים אֲחָדִים, רַעֲנַנֵּי-צֶבַע. וַהֲרֵי הֵם עַצְמָם, הַצְּעִירִים. צוֹחֲקִים וּפְרוּעֵי-רֹאשׁ הֵם רָצִים לִקְרָאתֵנוּ. אָנוּ פּוֹרְצִים בְּ*"הֵבֵאנוּ שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם* ".
מִמִּי אָנוּ מְבִיאִים שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם? אוּלַי מִתֵּל-אָבִיב, אוּלַי מִבְּאֵר-שֶׁבַע. אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה:
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מִיהוּדָה הַלֵּוִי, אֲשֶׁר עָרַג: “הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם, וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעֱרָב”.
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מִן יְשַׁעְיָה, אֲשֶׁר בִּשֵּׂר: “הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה – עַתָּה תִצְמָח; הֲלֹא תֵּדָעוּהָ. אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁימוֹן נְהָרוֹת”.
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מִמשֶׁה רַבֵּנוּ, אֲשֶׁר שָׁר (וְהוּא עַצְמוֹ רָץ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּסּוּס, וְנָפְלוּ עַצְמוֹתָיו בַּמִּדְבָּר):
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר
וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן…
יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ
וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי,
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע
וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.
“שֶׁהֶחֱיָנוּ”
מִי יָבוּז לָאַוְזִיָּה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת, לַלּוּל הַקָּטָן הַזֶּה, וּלְעוֹפוֹתֵיהֶם הַמְעַטִּים? מִי יִצְחַק עַל הַחֲמוֹר, הַמְפַשֵׂק אָזְנָיו לִשְׁמוֹעַ נְעִירַת עַצְמוֹ – חֲלוּץ-בְּהֵמוֹת זֶה, אִמְּצוּהוּ לָהֶם הַמִּתְאַחֲזִים? מִי יִלְעַג לְגִדְרַת-הַצֹּאן הַדַּלָּה הַזֹּאת וּלְדַיָּרֶיהָ הַצַּמְרִיִּים, מְלֻכְלְכֵי-הָאָבָק? מִי יִתְלוֹצֵץ עַל הַגִּנָּה הַזְּעִירָה הַזֹּאת שֶׁרָאשֵׁי-יָרָק צָצִים מֵעֲרוּגוֹתֶיהָ? יוֹדַעַת כָּל בַּעֲלַת-בַּיִת בְּחוֹלוֹן אוֹ קִרְיַת-שָׁלוֹם, כִּי אֵין תּוּתֵי-שָׂדֶה מְתוּקִים מֵאֵלֶּה הַמַּאְדִּימִים בְּחֶלְקַת-חָצֵר הַמֻּשְׁקֵית בְּיָדָהּ שֶׁלָּהּ; כִּי אֵין בַּנַּנָּה מְרַוָּה מֵאוֹתָן הַנִּקְטָפוֹת מֵעֵץ, מַרְחִיב עָלָיו מִמַּעַל לִקְצֵה מִרְפֶּסֶת-בֵּיתָהּ. עַל אַחַת כַּמָּה-וְכַמָּה פֹּה, בַּמִּדְבָּר הָרָחוֹק וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, אֲשֶׁר זֶה אַלְפֵי שָׁנָה לֹא נָגְעָה בּוֹ יַד-אָדָם לַעְדּוֹר וְלִזְרוֹעַ… אִם רְאוּיָה בֵּיצָה, אִם רָאוּי פְּרִי, לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם “שֶׁהֶחֱיָנוּ” מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, הֲרֵי-זֶה מַתַּן-תַּרְנְגֹלֶת רִאשׁוֹן מִשִּׂבְכַת-הַלּוּל שֶׁבְּכָאן, צְנוֹנִית רִאשׁוֹנָה הַנִּמְשֵׁית אֲדֻמָּה וַחֲרִיפַת-רֵיחַ מִגִּנַּת-הַיָּרָק הַזֹּאת.
אֲנַחְנוּ פֹּה! מֵרִיעַ שֶׁלֶט מֵעַל בָּמָה אֲרָעִית שֶׁל בַּד-וּקְרָשִׁים, מִבֵּינוֹת דִּגְלֵי-צִיּוֹן מִתְנוֹפְפִים, בְּצַד-הַגִּבְעָה הַשֵּׁנִי, מֵעֵבֶר לַצְּרִיפִים שֶׁבָּרֶכֶס; וּבַמּוֹרָד, בֵּין הַצְּרִיפִים וּבֵין הַבָּמָה – שׁוּרוֹת צְפוּפוֹת שֶׁל סַפְסְלֵי-עֵץ.
דּוֹמֶה, אָנוּ מַכִּירִים אֶת הַמִּלִּים שֶׁבַּשֶּׁלֶט. אֵיפֹה שָׁמַעְנוּ אוֹתָן? הֲלֹא זוֹ אֲמִירַת הַסִּיּוּם, נִיב הַגֵּאוּת וְהָרַעַם, בְּשִׁיר-הַגֵּיטָאוֹת “אַל-נָא תֹאמַר”…
צְאוּ וְהִסְתַּכְּלוּ מַה בֵּין אֲמִירָה לַאֲמִירָה.
בְּשִׁיר-הַגֵּיטָאוֹת מַה-פֵּרוּשׁ “אֲנַחְנוּ”? – הָעָם הַיְּהוּדִי כֻּלּוֹ. וּמַה-פֵּרוּשׁ “פֹּה”? כָּל אַרְצוֹת-פִּזּוּרֵינוּ עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.
בַּשֶּׁלֶט הַזֶּה הַמּוּבָן הוּא מְרֻכָּז וּמְצֻמְצָם עַד אֵין-שִׁעוּר לְעֻמַּת קוֹדְמוֹ. “אֲנַחְנוּ” – הָא אֵינוֹ אֶלָּא חֲבוּרַת הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה. וּ“פֹה” מַה-פֵּרוּשׁוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: שַׁדְמוֹת שֵׁיזָף, אַדְמַת-הַחוֹלוֹת אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלֵינוּ מַמָּשׁ, פְּאַת-הַיְשִׁימוֹן אֲשֶׁר בְּהֶקֵּף מַבָּט אֶחָד נַשִּׂיגֶנָּה, וְהִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת עַד גִּבְעוֹת-סִינַי וְהַמְּזִמּוֹת הַנִּרְקָמוֹת תַּחְתָּן…
“אֲנַחְנוּ פֹּה” הַשֵּׁנִי – יֵשׁ בּוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּרִאשׁוֹן, אֶלָּא שֶׁהוּא עָמוּס רִכּוּז-שֶׁבְּהִתְיַחֲדוּת, צִמְצוּם שֶׁבִּיצִירָה, גִּילַת-בִּרְכַּת עֲתִידוֹת.
נֶשֶׁק קַבָּלִיִּי וּמַעַרְכוֹן אַקְטוּאָלִי
תָּפְסוּ הָאוֹרְחִים אֶת הַסַּפְסָלִים, וּצְעִירִים שֶׁבָּהֶם הִצְטוֹפְפוּ מֵאָחוֹר בַּעֲמִידָה, וְהוּחַל הַטֶּקֶס – חֲגִיגַת הָעֲלִיָּה עַל הַגִּבְעָה, וְהַהַעְתָּקָה מֵאֹהֶל אֶל צְרִיף: מִצְעַד הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת, הֲנָפַת הַדֶּגֶל וְשִׁחְרוּרוֹ לָרוּחַ; סֵדֶר דִּגּוּל-נֶשֶׁק (וַאֲנִי, בִּהְיוֹתִי הֶדְיוֹט בְּכָל כְּגוֹן דָּא, נִדְמוּ לִי גִּנּוּנֵי-הַנֶּשֶׁק כְּנַעְנוּעֵי-לוּלָב קַבָּלִיִּים בִּידֵי זִקְנֵי בֵּית-כְּנֶסֶת); וּנְאוּמֵי-בְּרָכָה מֵאֵת רָאשִׁים וּקְצִינִים שֶׁל הַצָּבָא, נְצִיגֵי “הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר”, אִישׁ מִן הַקִּבּוּץ הַשָּׁכֵן רְבִיבִים (זֶה הַקִּבּוּץ יוֹשֵׁב בְּמֶרְחָק הָגוּן מִכָּאן, וְהוּא נַעֲשָׂה בַּר-מִצְוָה עַד שֶׁזָּכָה לִשְׁכֵנִים-מִתְיַשְּׁבִים מִדָּרוֹם לוֹ) – אִישׁ כְּדַרְכּוֹ בֵּרַךְ אֶת הַצְּעִירִים הַמִּתְנַעֲצִים פֹּה בְּאַחֲרִית-הַנֶּגֶב לְכוֹנֵן יִשּׁוּב אֶחָד, וְלָסֹל מְסִלּוֹת לְרִבְבוֹת-רִבְבוֹת אָדָם וּבְהֵמָה וּשְׂדֵי-תְרוּמוֹת וְגַנֵּי-חֶמֶד. בְּקוֹל צָלוּל קָרְאָה אַחַת-הַבָּנוֹת אֶת מְגִלַּת-הַיְסוֹד.
הַפְסָקָה לִטְעִימָה קַלָּה וּלְרִוּוּי-צִמָּאוֹן בְּמַשְׁקֵה-הֲדָרִים, וּלְסִיּוּר בַּצְּרִיפִים הַקְּטַנִּים בְּרֹאשׁ-הַגִּבְעָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶחְנְכוּ בְּלִינָה. הַצְּרִיף הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו, זֶה חֲדַר-הָאֹכֶל, קֻשַּׁט בְּצִלּוּמִים מִן הַיָּמִים הַ“קְּדוּמִים” (כְּלוֹמַר, מִלִּפְנֵי חֳדָשִׁים סְפוּרִים) שֶׁל תְּחִלַּת-הֵאָחֲזוּת, וְצִיּוּרִים סִמְלִיִּים – עֲשׂוּיִים בְּרֹב-כִּשְׁרוֹן עַל יְדֵי חָבֵר מֵעֵין-הַמִּפְרָץ – שֶׁל הָ“עֲנָפִים” הַשּׁוֹנִים, כָּל-כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ וְכָל-כַּמָּה שֶׁמְּקֻוֶּה מִמֶּשֶׁק פֹּה. וְשׁוּב הִתְכַּנְּסוּת לְמַחֲצִית הַתָּכְנִית הַשְּׁנִיָּה, אֲשֶׁר כָּלְלָה תִּשְׁלֹבֶת שֶׁל זִמְרָה וְדִקְלוּם, וְרִקּוּד בְּלִוּוּי חֲלִילִים וְאַקּוֹרְדִּיּוֹן.
אַף הֻצַּג מַעַרְכוֹן אֲשֶׁר כּוֹתְבָיו וּמְבַצְּעָיו יָפֶה-יָפֶה כִּוְּנוּ לַשָּׁעָה וְלַמָּקוֹם: מַעֲשֶׂה בִּלְקֻטַּת צְעִירִים (כְּמוֹ אֵלֶּה הַמְשַׂחֲקִים), שֶׁהוּטְלוּ אֶל בֵּין-גְּבָעוֹת אֵי-שֶׁהוּא בְּלֵב הַיְשִׁימוֹן, וְאֵין שָׁם כְּלוּם חוּץ מֵאָבָק פּוֹרֵחַ (כְּמוֹ עַנְנֵי-הַחוֹלוֹת הַלָּלוּ אֲשֶׁר לֹא חָדְלוּ לִרְחוֹף עַל פָּנֵינוּ אַף רֶגַע בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַטֶּקֶס הַזֶּה). מִיָּד מַתְחִיל דִּמְיוֹנָם שֶׁל הַצְּעִירִים מְשַׁעַשְׁעָם, וְהֵם חוֹזִים קִבּוּץ מֻשְׁלָם בַּמָּקוֹם: כָּאן רֶפֶת, שָׁם בֵּית-אֹכֶל עִם גִּנַּת-נוֹי… אֶלָּא שֶׁפּוֹרְצוֹת מַחֲלוֹקוֹת: גִּבְעָה מִנֶּגֶד, שֶׁהָאֶחָד רוֹצֶה לְהָקִים עָלֶיהָ אֶת בֵּית-הָאֹכֶל, רוֹצָה הָאַחַת לָשִׂים שָׁם דַּוְקָא בֵּית-יְלָדִים; אִישׁ-לוּל אֶחָד, הַמּוֹנֶה אֶת מְטִילוֹתָיו בְּאַלְפֵיהֶן (בַּחֲזוֹן-דִּמְיוֹן, כַּמּוּבָן) מִתְדַּיֵּן וּמִתְוַכֵּחַ עִם תּוֹרָנִית-מִטְבָּח, שֶׁאֵין הוּא מַסְכִּים לְהַעֲנִיק מִן הַבֵּיצִים הַמְרֻבּוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא חֲמִשִּׁים בִּלְבַד לִשְׁלשׁ סְעֻדּוֹת-הַשַׁבָּת…
נַעֲשִׂים הַצְּעִירִים כִּתִּים-כִּתִּים, חֲבוּרוֹת-חֲבוּרוֹת… וְאֶחָד מֵהֶם נוֹעֵץ אֶת חָטְמוֹ בָּאֲדָמָה, וּמֵרִיחַ – נֵפְטְ!… וּכְבָר הוּא מַפְלִיג בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל שֶׁפַע-מָמוֹן שֶׁיִּזְרוֹם לַגִּזְבָּרוּת מִן הַנֵּפְטְ הַזֶּה – יִהְיֶה קִבּוּצָם הֶעָשִׁיר בְּכָל מִשְׁקֵי-הָאָרֶץ… וּמַה יַּעֲשׂוּ בְּכָל הַכֶּסֶף הָרַב הַהוּא?… וְנַעֲרָה אַחַת מִתְיַשֶּׁבֶת בִּפְרִישַׂת-שִׂמְלָתָהּ עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל הַנֵּפְטְ הַמְדֻמֶּה, וְאֵינָהּ זָזָה מִשָּׁם, פֶּן יָבוֹא קַפִּיטָלִיסְט לַחְטוֹף חֶלְקָה טוֹבָה זוֹ מִיָּדָם, וְיִזְדָּרֵז לְהַתְחִיל בְּקִדּוּחַ.
עַד שֶׁהַצְּעִירִים שׁוֹגִים בִּפְלֻגְתּוֹת וְדִמְיוֹנוֹת, בָּא “קוֹמַנְדְּקַר” לְהַסִּיעָם מִשָּׁם אֶל מָקוֹם אַחֵר…
וּבָזֶה הָעִנְיָן הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּמַּעַרְכוֹן יֵשׁ עֹקֶץ אַקְטוּאָלִי. כִּי גְזֵרָה יָצְאָה שֶׁמַּנִּיחֵי הַיְסוֹדוֹת לַמֶּשֶׁק בְּשַׁדְמוֹת-שֵׁיזָף, לֹא יֵשְׁבוּ פֹּה לִצְמִיתוּת, אֶלָּא יְפַנּוּ מְקוֹמָם לְמִתְיַשְּׁבִים קְבוּעִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. אֶפְשָׁר יֵשׁ בְּכָךְ מִשּׁוּם הַקְנָיַת אִידֵיאָה לְאֻמִּית: כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה לוֹחֵם לָאֻמָּה כֻּלָּהּ, כָּךְ אַתָּה בּוֹנֶה לָאֻמָּה כֻּלָּהּ, וְלֹא לַהֲנָאָתְךָ הַפְּרָטִית! וְקִבּוּצֵי-הָאָב (יְחִיעָם, מֶרְחַבְיָה, עֶבְרוֹן, עֵין-הַמִּפְרָץ), שֶׁמֵּהֶם בָּאִים מְיַסְּדֵי שַׁדְמוֹת-שֵׁיזָף, וַדַּאי רוֹצִים שֶׁחֲנִיכֵיהֶם אֵלֶּה יַחְזְרוּ הַבָּיְתָה.
אַף עַל פִּי כֵן, עֵרֶךְ לֹא-יְשֹׁעָר יֵשׁ לַהִדַּבְּקוּת-בְּמָקוֹם, הַנּוֹבֶטֶת בַּלְּבָבוֹת לְגַבֵּי נְקֻדַּת-יִשּׁוּב שֶׁאֲנָשִׁים בְּמוֹ יְדֵיהֶם הֱקִימוּהָ מֵרֹאשׁ-בְּרֵאשִׁית. וּבְיוֹם-מַשְׁבֵּר, כְּשֶׁהַכֹּל נָתוּן בְּמִשְׁקֹלֶת, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא תַּכְרִיעַ הִדַּבְּקוּת זוֹ לְכַף-הָעֲמִידָה בְּכָל מַסָּה וּמִבְחָן. לְפִיכָךְ, סְבָרָתִי הָעֲנִיָּה הִיא, שֶׁאֵין לִשְׁלוֹל מֵחֲלוּצֵי הֵאָחֲזוּת בְּחֶלְקַת-מִדְבָּר אֶת הַזְּכוּת עַל הִתְנַחֲלוּת שָׁם, אִם רְצוֹנָם בְּכָךְ.
מַאֲבָק נֶגֶד שִׁנּוּי הַשֵּׁם
וְדִין הַשֵּׁם כְּדִין הַהִתְיַשְּׁבוּת. כְּשֶׁהִכְרִיז נְצִיג-הַמּוֹסָדוֹת כִּי לֹא עוֹד יִקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם שַׁדְמוֹת-שֵׁיזָף, כִּי שֶׁלַח יִהְיֶה שְׁמוֹ – נִצְטַחֲקוּ הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת. הֵם יָדְעוּ כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים נֶאֶבְקוּ נֶגֶד שִׁנּוּי-הַשֵּׁם, וְלֹא נִרְצְתָה עֲצוּמָתָם. שְׁנֵי נִמּוּקִים נָתְנוּ הַמּוֹסָדוֹת לְשִׁנּוּי-הַשֵּׁם; וּלְשֵׂכֶל אִישׁ מִן הַחוּץ, שְׁנֵיהֶם נִרְאִים קְלוּשִׁים לְמַדַּי: א) אֵין לַשֵּׁם שַׁדְמוֹת שֵׁיזָף שֹׁרֶשׁ בְּמָסֹרֶת קְדוּמָה: ב) הַשֵּׁם שֶׁלַח מִשְתַּלֵּב יָפֶה עִם עוֹד שֵׁמוֹת שֶׁל נְקֻדּוֹת-הֵאָחֲזוּת בְּשִׁמְמוֹת-הַנֶּגֶב.
עַל הָאֶחָד יֵשׁ לְהָשִׁיב: וְכִי זְקוּקִים אָנוּ דַּוְקָא לְמָסֹרֶת קְדוּמָה – וּמָסֹרֶת קְרוֹבָה אֵין לָהּ תֹּקֶף? הִסְכִּינוּ הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה עִם הַשֵּׁם שַׁדְמוֹת שֵׁיזָף, שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיָה קְצָת מוּזָר לְאָזְנֵיהֶם; הִתְחִילוּ מְחַבְּבִים אוֹתוֹ, קָרְאוּ לְבִטְאוֹנָם “הֵד הַשְּׁדֵמוֹת”, וּלְעַצְמָם “שֵׁיזָפִים”, עַל-דֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ מְכַנִּים אֶת יְלִידֵי-הָאָרֶץ צַבָּרִים. וּפִתְאוֹם כּוֹפִים עֲלֵיהֶם שֵׁם אַחֵר.
הַנִּמּוּק הַשֵּׁנִי נוֹתֵן מָקוֹם לַחֲשָׁד, כִּי הַוַּעַד מַנִּיחַ-הַשֵּׁמוֹת הִבִּיט בְּמַפַּת-נְיָר, וְלֹא בְּמַפַּת-הָאָרֶץ הַחַיָּה – בְּחֶבֶל-הָאָרֶץ הַזֶּה גּוּפוֹ. אִם מִלְּשׁוֹן-עֲרָב לֻקַּח הַשֵּׁם שַׁדְמוֹת שֵׁיזָף**, יֵשׁ לוֹמַר כִּי שִׁבְטֵי-הַיְשִׁימוֹן הַנַּוָּדִים חָשׁוּ אֶת מַרְאֵהוּ וְרוּחוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם, וְהִשְׂכִּילוּ לְכַנּוֹתוֹ בְּצֶדֶק פִּיּוּטִי, יוֹתֵר מֵאַנְשֵׁי-וַעַד בְּלַמְדָנוּתָם.
כָּל-עוֹד לֹא נֶחֱרַת שֵׁם-הַנְּקֻדָּה בַּמַּפּוֹת, אֶפְשָׁר לָהֶם לְאַנְשֵׁי-הַוַּעַד לְוַתֵּר עַל מִדּוֹתֵיהֶם וּלְהַנִּיחַ הַשֵּׁם כְּקַדְמוּתוֹ. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: “אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַגְּדוֹלִים נִשְׁמָעִים לַקְּטַנִּים”…
וְהַשֵּׁם שֶׁלַח, מַה יְּהֵא עָלָיו? כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ נָאֶה הוּא; וּמַה-גַּם שֶׁהוּא מְרַמֵּז עַל הַכָּתוּב בִּנְחֶמְיָה: “… בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה, וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח”. וּשְׁלשָׁה פֵרוּשִׁים לוֹ: א) כְּלִי-זַיִן, הַשָּׁלוּחַ בַּאֲוִיר נֶגֶד אוֹיֵב, כְּגוֹן חֲנִית אוֹ רֹמַח; ב) שְׁלוּחָה, הַיּוֹצֵאת מִגֶּזַע-עֵץ, וְעִתִּים הִיא הוֹוָה לְשָׁתִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ; ג) רְצוּעָה שֶׁל מַיִם, הַמִּשְׁתַּלַּחַת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְהַשְׁקוֹתָהּ. כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַלָּלוּ יָאִים הֵם לִנְקֻדַּת הִתְיַשְּׁבוּת-וַהֲגַנָּה בְּשִׁמְמוֹת-הַסְּפָר. יִשָּׁמֵר, אֵפוֹא, הַשֵּׁם שֶׁלַח בִּשְׁבִיל וְלַד-יִשּׁוּב שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד, וּכְבָר הוּא בְּרֶחֶם-הַתִּכְנוּן; אֲזַי יַרְגִּישׁוּ הַנִּשְׁלָחִים שָׁמָּה לִמְלָאכָה וְלִשְׁמִירָה בְּיָפְיוֹ וְיָאוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַשֵּׁם לְמִן תְּחִלַּת-הַהַתְחָלוֹת. וְהַ“שֵּׁיזָפִים” שֵׁיזָפִים יִשָּׁאֵרוּ.
בִּגְלַל אָבוֹת
עַד שֶׁלֹּא יָצָאנוּ בַּחֲזָרָה אֶל בְּאֵר-שֶׁבַע, עָטַף עֲרָפֶל סָגֹל אֶת מֶרְחַקֵּי-סִינַי. מְמַלֵּאת אֲפֵלָה אֶת עֻמְקֵי-קִמְטֵי הָרָמוֹת הַמְבֻקָּעוֹת וְהַמְבֻלָּקוֹת וְאֶת הַשּׁוּחוֹת לְמַרְגְּלוֹתָן; וְשֶׁמֶשׁ-זְעַפְרָן מַנְהִירָה אֶת צַלְעוֹת-הַגְּבָעוֹת הַפּוֹנוֹת אֵלֶיהָ, וְכָל צֵלַע-גִּבְעָה מִזְרָחִית שׁוֹרָה בְּצֵל.
בִּזְכוּת יְלָדֵינוּ, זָכִינוּ גַּם אָנוּ, אָבוֹת וְאִמָּהוֹת שֶׁל הַ“שֵּׁיזָפִים” לְהַרְגִּישׁ בִּגְדֻלַּת הַמּוֹלֶדֶת וּבִגְבוּרַת-הֶעָמָל הַמְיַשֶּׁבֶת אוֹתָהּ וְגוֹנֶנֶת עָלֶיהָ, לַעֲשׂוֹתָהּ קִנְיַן-אֹם, מוֹרֶשֶׁת-נְצָחִים, נַחֲלַת עוֹבְדִים עִבְרִים לְדוֹרֵי-דוֹרוֹת. כַּכָּתוּב: “בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי-בְנֵיהֶם”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.