בְּשַׁעְתּוֹ הִתְקַנּוּ פֹּה מַזְגָּן בַּחֶדֶר הַגָּדוֹל. הַשֵּׁד יוֹדֵעַ לָמָּה.

כְּלוֹמַר, חָשַׁבְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ צֹרֶךְ, בְּכָל זֹאת. אַךְ לֹא הָיָה.

כָּל הַשָּׁנָה, לְרַבּוֹת יְמֵי הַקַּיִץ, הוּא דָּמוּם מֵאֵין דּוֹרֵשׁ לוֹ. הָרוּחוֹת

עוֹשׂוֹת אֶת שֶׁלָּהֶן, וְדַי לָנוּ בְּכָךְ. לְכָל הַיּוֹתֵר, מַפְעִילִים

אֶת הָרַוְחָן (מְאַוְרֵר, בְּפִי הָעָם)…עָלָה כַּמָּה שֶׁעָלָה. מִקַּח־טָעוּת,

אִם תִּרְצוּ, אוֹ טָעוּת בְּהַעֲרָכָה — לֹא חָשׁוּב. נַנִּיחַ לָזֶה. לְעִנְיָנֵנוּ כָּאן

הָעִקָּר הוּא שֶׁמְּנוֹעוֹ, הַקָּבוּעַ מִחוּץ לַחֶדֶר, כַּמּוּבָן, מִתְנוֹסֵס לוֹ

בַּמִּרְפֶּסֶת, שֶׁהִיא לְמַעֲשֶׂה מִרְפֶּסֶת הַמִּטְבָּח, הַפּוֹנָה אֶל צֵלַע הָהָר, מַעֲרָבָה.

כְּשֶׁהִתְחִילָה אֶצְלֵנוּ שְׁנַת־הַיּוֹנָה, כְּפִי שֶׁיְּפֹרַט עוֹד מְעַט, גִּלִּינוּ

שֶׁהַיּוֹנִים הֲלָלוּ נוֹחֲתוֹת עַל תֵּבַת־הַמָּנוֹעַ — הַקְּבוּעָה, כָּאָמוּר,

בְּקִיר הַמִּרְפֶּסֶת — נְפוּחוּת־זְפָקִים, מֻפְנָמוֹת כָּאֵלּוּ, הוֹגוֹת וּמַהְגּוֹת,

טְעוּנוֹת אַתֶּם־יוֹדְעִים־מָה. כָּךְ הָיוּ מְרַפְּדוֹת אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה

בְּלִשְׁלַשְׁתָּן. הִתְחַכַּמְנוּ לִפְרוֹשׂ עִתּוֹנִים יְשָׁנִים עַל אוֹתָהּ תֵּבַת מָנוֹעַ

וּלְהַנִּיחַ אֲבָנִים קְטַנּוֹת בַּפִּנּוֹת לְבַל יָעוּפוּ. הָלָלּוּ, כַּנִּרְאֶה, מְרַשְׁרְשִׁים

בָּרוּחַ, וְרִשְׁרוּשָׁם מַפְחִיד אֶת הַיּוֹנִים הַטַּנְפָּנִּיֹות, וְכָךְ נִפְטַרְנוּ מֵעָנְשָׁן.

לֹא שֶׁזֹּאת הָיְתָה הַכַּוָּנָה אוֹ שֶׁקִּוִּינוּ לְכָךְ דַּוְקָה, אֲבָל — יָצָאנוּ חֲכָמִים.

*

בְּחִבּוּט־כְּנָפַיִם וּבְאֲרֶשֶׁת חֲשִׁיבוּת שֶׁל אֲנִי־וְאַפְסִי־עוֹד

אִוּוּ לָהֶן אֶצְלֵנוּ מִשְׁכַּן־קֶבַע, נוֹטוֹת־חֶסֶד, מְחַרְבְּנוֹת עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְעַל אַדְנֵי־הַחַלּוֹנוֹת. אֲחַר־כַּךְ צֵא וְקַרְצֵף אַחֲרֵיהֶן, מֵאֲרִיחֵי־רִצְפָּה

וּמִטִּיחַ גְּרִיסִי, בִּדְלֵי נוֹצָה בְּלוּלִים בְּדִבְיוֹנִים

צְהֻבִּים־אֲפַרְפָּרִים. מִינֵי פַּשְׁטִידוֹת קְטַנּוֹת, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם. צֵא

וַחֲשׁוֹב גַּם עַל הַכִּנִּים הַקְּטַנּוֹת, שֶׁדַּרְכָּן, לְדִבְרֵי יוֹדְעֵי־דָּבָר, לְהַשִּׁיר אוֹתָן

וּלְשַׁיְּרָן בִּמְקוֹמוֹת קִנּוּנָן אוֹ בִּקּוּרָן — וְהָיָה אִם נוֹסְפוּ גַּם אֵלּוּ עַל שׂוֹנְאֵינוּ!…

מִכָּל־מָקוֹם, הִתְחִילוּ לִנְהוֹג כָּאן מִנְהַג בַּעֲלֵי־בַּיִת לְכָל דָּבָר,

בִּפְרָט אִם נֶעְדַּרְנוּ פֶּרֶק־זְמַן נִכָּר. גַּם עַכְשָׁיו אֲנִי שׁוֹמֵעַ מִדֵּי־פַּעַם,

כְּשִׁבְתִּי בַּחֶדֶר פְּנִימָה, קוֹל צִפְצוּף וּמַשַּׁק כַּנְפֵי סִיּוּר מִבַּחוּץ, אַךְ

בְּצֵאתִי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַסַּיֶּרֶת בַּחֲרָה לָהּ מַרְגּוֹעַ עַל פִּנַּת גַּג מִמּוּל,

שֶׁלֹּא כְּבֶעָבָר, כְּשׁנֹּוחֲתוֹת הָיוּ עַל תֵּבַת מְנוֹעַ הַמַּזְגָּן. הִנֵּה זֶה שׁוּב,

אֲנִי שׁוֹמֵעַ, פָּרְשׂוּ אֶבְרָה לִפְרוֹחַ. אֶפְשָׁר לַחֲשׁוֹב מִי יוֹדֵעַ מָה! בְּסַךְ־הַכֹּל

מְדֻבָּר בְּמַסַּע־חָלָל צָנוּעַ לְמַדַּי: לֹא בֵּין־כּוֹכָבִי אֶלָּא, לְכָל הַיּוֹתֵר, בֵּין־כַּרְכֻּבִּי.

*

יוֹנִים, יוֹנִים. בִמְטֻשְׁטָשׁ צָפִים־עוֹלִים בִּי פֵּרוּרֵי דַּעַת וְהַשְׂכֵּל. מִימֵי בֵּית־הַסֵּפֶר,

מִשִּׁעוּרֵי הַטֶּבַע. לְמָשָׁל, שֶׁכַּמָּה מִתְּכוּנוֹתֵיהֶן הֵן הִפּוּכוֹ שֶׁל הַמְיֹחָס

לָהֶן. שֶׁהֵן אָנֹכִיּוֹת דַּוְקָה, רָעוֹת־מֶזֶג, אֲפִלּוּ אַכְזָּרִיּוֹת בֵּינָן לְבֵין

עַצְמָן. וּבְהֶקְשֵׁר אַחֵר עוֹלֶה בְּזִכְרוֹנִי מַעֲשֶׂה בְּיוֹנֵי־דֹּאַר שֶׁבָּהֶן,

סֵמֶל שֶׁל מְסִירוּת וְאִינְטֶלִּיגֶנְצְיָה, בְּמוּבָן יָדוּעַ, וְהֵן שֶׁנָּחֲתוּ הַיְשֵׁר

אֶל קַעֲרַת הַגַּרְעִינִים בַּחֲצַר מִפְקַדְתּוֹ שֶׁל הַקָּצִין הַתֻּרְכִּי בְּקֵיסַרְיָה,

בְּדַרְכָּן מִתַּחֲנַת־הַנִּסְיוֹנוֹת בְּעַתְלִית אֶל קַוֵּי הַבְּרִיטִים, וּבָזֹאת

הִסְגִּירוּ לְמַעֲשֶׂה אֶת אַנְשֵׁי־נִילִ"י וְהֵסַבּוּ בְּמוֹתָהּ שֶׁל שָׂרָה.

*

יֵשׁ לָהֶן, מִן הַסְּתָם, חַיֵּי־צִבּוּר מְעַנְיְנִים, אֲבָל אֲנִי אֵינֶנִּי

מְעֻנְיָן בָּהֶם. לִי, סוֹף־סוֹף, הֵן מַשְׁאִירוֹת, עַל מִרְפֶּסֶת הַמִּטְבָּח,

אֶת הַמּוּצָר הַסּוֹפִי בִּלְבָד. בְּמִדַּת־מָה יֵשׁ לִי אָמְנָם

עִנְיָן כָּפוּי בַּסְּקָטוֹלוֹגְיָה שֶׁלָּהֶן, אַךְ מַה לִּי וְלָאֶסְכָטוֹלוֹגְיָה הַקְּשׁוּרָה

בָּהֶן מִשּׁוּם־מָה, לַסִּמְלִיּוּת הַמַּחֲלִיאָה וְהַמְטֻכְסֶסֶת שֶׁהִדְבִּיקוּ לָהֶן בְּנֵי־נֹחַ.

בְּיִחוּד אוּלַי בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ, בְּדוֹרוֹתֵינוּ. בְּנֵי־אָדָם אָנֹכִיִּים, רָעֵי־מֶזֶג כְּמוֹהֶן.

דּוּ־פַּרְצוּפִיִּים, אֲפִלּוּ אַכְזָרִיִּים. כְּמוֹ הַסּוֹבְיֵטִים, בְּשַׁעְתּוֹ, שֶׁהִסְתַּיְּעוּ

לְצֹרֶךְ זֶה בְּשֵׁרוּתָיו הַמְּסוּרִים שֶׁל פַּבְּלוֹ פִּיקַסּוֹ, מִתָּמֵם וּבֶן־אַלְמָוֶת.

כְּמוֹ תַּלְמִידֵיהֶם לְיָמִים, אַבּוּ־עַמַּאר וְחֶבֶר הַ“אַבָּוַאת” שֶׁלּוֹ, הַמְּשַׁלְּחִים בָּנוּ

כְּלֵי־חָמָס עַל צְחוֹר כַּנְפֵי יוֹנָה, עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהֶם. וּכְמוֹ

תַּלְמִידֵיהֶם שֶׁבְּכָאן, מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּתְרָס כִּבְיָכוֹל, כָּל אֵלֶּה

שֶׁבְּחֶרֶט, בְּאֹמֶר וּבִצְלִיל הֵם שׁוֹטְפִים אוֹתָנוּ, כְּמוֹ לְתֻמָּם,

בְּפוֹרְנוֹגְרַפְיָה שֶׁל שָׁלוֹם.

טבריה, ספטמבר 1987