מקרא בא"מ לונץ
לִפְנֵי כְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הוּא מַתְחִיל לְהַלֵּךְ בִּנְתִיבוֹת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם,
וְהָעִיר תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת אֲדוֹנֵנוּ הַשּׂוּלְטַאן מוּרַאד הַחֲמִישִׁי יָרוּם הוֹדוֹ.
מְהַלֵּךְ כִּמְגַשֵּׁשׁ בַּאֲפֵלָה בַּאֲשֶׁר עֵינָיו עֲשַׁשׁוֹת וְהוּא עִוֵּר גָּמוּר כִּמְעַט
וּבְמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים מֵעֵת בּוֹאוֹ לְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' בּעיה“ק יְרוּשָׁלַיִם ת”ו
הוּא שָׂם אֶת לִבּוֹ לָתוּר וְלַחְקוֹר
אַחַר תְּכוּנַת וְטֶבַע הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת מַצָּבָהּ וּמַעֲמָדָהּ
עַל־פִּי חֻקֵּי הַגעאָגראַפִיע הַחֲדָשָׁה לִשְׁלשֶׁת חֲלָקֶיהַ
חוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת
רַק לְמַעַן בּוֹא עַד תַּכְלִית מַהוּת וּמֶזֶג הָאָרֶץ הַמְהֻלָּלָה הַזֹּאת
וְלֹא עוֹד אֶלָּא עוֹבֵר הוּא עַל פְּנֵי סִפְרֵי שְׂפַת עֵבֶר
אֲשֶׁר יַטִּיפוּ מִלָּתָם עַל הָעִנְיָן הַנּוֹכְחִי, וְהִנֵּה
לְדַאֲבוֹן לֵב עָלָה עַל פְּנֵי כֻּלָּם קִמְשׁוֹנֵי הַ“שְּׁגִיאוֹת”
כִּסּוּ פְּנֵיהֶם חֲרוּלֵי הַגֻּזְמוֹת (זוּלַת אֲחָדִים מֵהֶם הַיּוֹצְאִים מִן הַכְּלָל)
וְלִמְגִנַּת לִבּוֹ נִמְצָא לָמֵד כִּי לֹא הִתְעוֹרֵר אִישׁ עֲדֶנָּה
לִכְתֹּב סֵפֶר אֲשֶׁר יְכַלְכֵּל אֶת כָּל תְּכוּנַת עִיר־הַקֹּדֶשׁ בָּאֵר הֵיטֵב
אִם כִּי לֹא לִפְעָמִים יִמָּצְאוּ סוֹפְרִים וּסְפָרִים רַבִּים
עַל עִנְיָן קָטָן אֲשֶׁר לֹא הָיָה שָׁוֶה לִכְתֹּב עָלָיו אַף סֵפֶר אֶחָד.
עַל כֵּן גּוֹמֵר הוּא אֹמֶר לֶאֱזוֹר כַּגֶּבֶר חֲלָצָיו
לִכְתֹּב עֲלֵי סֵפֶר חֻקָּה אֶת תֹּאַר וּמַתְכֹּנֶת עִיר־הַקֹּדֶשׁ
מַעֲמָדָהּ וּמַצָּבָהּ וּמַצַּב הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ
כְּכָל חֻקֵּי הַטּאָפּאָגראַפִיע דָּבָר לֹא נֶעְדָּר.
“מְאֹד אִוְּתָה נַפְשִׁי”, יֹאמַר בְּ“רֹאשׁ דָּבָר” אֲשֶׁר יִכְתֹּב
“בִּמְקוֹם הַקְדָּמָה” לְסִפְרוֹ, "לְהוֹצִיאוֹ כֻּלּוֹ בְּחֵלֶק אֶחָד
אַךְ לְדַאֲבוֹן לְבָבִי לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהָפִיק אֶת זְמָמֵי לְבָבִי
כִּי יַד הַהֶכְרֵחַ חָזְקָה עָלַי לְחַלְּקֵהוּ לִשְׁנַיִם, וּמִי שָׂר
עִם הַהֶכְרֵחַ וְיוּכַל לוֹ? אַךְ הֱיוּ בְּטוּחִים, קוֹרְאִים יְקָרִים",
הוּא מוֹסִיף וְאוֹמֵר לְנַחֲמֵנוּ, "כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ לִי
הוֹצְאוֹתַי אָז אֲמַהֵר לְהָבִיא עַל מִשְׁבַּח הַדְּפוּס
אֶת הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי".
וְעוֹד:
"וְעַתָּה קוֹרֵא יָקָר! גַם אָנֹכִי בְּעַצְמִי לֹא אֶתְפָּאֵר כִּי
מְלַאכְתִּי נְקִיָּה מִכָּל מוּם וָדֹפִי, רַק זֹאת אוּכַל לְהַגִּיד
כִּי עַד מְקוֹם שֶׁיָּדִי מַגַּעַת עָשִׂיתִי, לֹא מָנַעְתִּי מֵעָמָל נַפְשִׁי
וּמִיגִיעָה גֵּוִי. לֹא הָיִיתִי מָהִיר לִשְׁפֹּט, וְרַק כָּל דָּבָר שָׁקַלְתִּי
פְּעָמִים הַרְבֵּה בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלִי, וְאִם אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה
עוֹד תִּמְצָא מִשְׁגֶּה בִּדְבָרִי עָלֶיךָ לָדוּן אוֹתִי לְכַף זְכוּת:
וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וַחֲכָמָיו לֹא אֵבוֹשׁ לֹאמַר כִּי בְּכָל סִפְרֵי
שְׂפַת עֵבֶר אֲשֶׁר הָיוּ נֶגֶד עֵינַי לֹא רָאִיתִי עוֹד סֵפֶר
אֲשֶׁר יִהְיֶה עָרוּךְ בְּסֵדֶר נָכוֹן, וְדָבָר לֹא יֵעָדֵר בּוֹ, וְיִהְיֶה
נָקִי מִסִּפּוּרֵי הֲבָלִים וּגֻזְמוֹת יוֹתֵר מִמֶּנּוּ,
וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר ‘הַשֵּׂכֶל’ נֵר לְרַגְלָיו וְ’הָאֱמֶת' אוֹר
לִנְתִיבוֹתָיו יוֹדֶה לִדְבָרַי אֵלֶּה".
בִּרְחוֹב־לוּנְץ הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּתֵל־אָבִיב, בַּקֶּטַע שֶׁבֵּין
בִּיל"וּ לִיהוּדָה הַלֵּוִי, בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ בֵּין בֵּיתָהּ לְבֵיתִי,
יָדַעְתִּי בְּשֶׁכְּבָר הַזְּמָנִּים, בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית שֶׁל לֵיל דֶּצֶמְבֶּר
קַר, זֶה חֲמִשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, נְשִׁיקַת אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה.
שָׁלשׁ שָׁעוֹת עָמַדְנוּ כְּמוֹ גְּלָמִים, חֲבוּקִים עַל הַמִּדְרָכָה,
שְׁעוּנִים אֶל גְּדֵר־בֶּטוֹן שֶׁל בַּיִת דַּל, עֵץ־יָקָרַנְדָּה מְאַוֵּשׁ
מֵעָלֵינוּ, מִתְנַשְׁמִים בְּהֶמְיַת־לֵב, צוֹחֲקִים וּנְבוֹכִים
וּמִתְלַחֲשִׁים בְּחִשּׁוּק שְׂפָתַיִם חוֹשְׁקוֹת. בְּלִי דַּעַת מֶה הָיָה לָנוּ.
בִּירוּשָׁלַיִם, כּוֹתֵב א"מ לוּנְץ, כָּל הַחוּצוֹת מְרֻצָּפוֹת אֲבָנִים קְטַנִּים,
חַדִּים וַעֲקֻמִּים. אוּלָם גַּם רְצִיפַת הָאֲבָנִים בְּאֹפֶן רַע וּבְלֹא סְדָרִים
נֶעֶשְׂתָה, גָּדוֹל בְּצַד קָטָן, גָּבֹהַּ בַּעֲקֵב נָמוֹךְ, וְאִם לֹא יִתֵּן הַהוֹלֵךְ —
וּמַה גַּם הָרוֹכֵב — אֶת עֵינָיו עַל דַּרְכּוֹ לִבְלִי יָמִיטוּ רַגְלָיו, אָז לִרְגָעִים יְנַשֵּׁק
אֶת רִגְבֵי עֲפָרוֹ וְאֶת אֲבָנָיו יִרְצֶה.
וּבְהֶעָרָה יֵאָמֵר:
"הַפֶּחָה אֲשֶׁר הָיָה פֹּה לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדִים סָלַל לוֹ מְסִלָּה מִבֵּיתוֹ —
בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת הֻכְרַח לַהֲרֹס מְעַט מֵהַכִּפּוֹת וְהַתְּקָרוֹת הַמְּתוּחוֹת מֵעַל
הָרְחוֹבוֹת — עַד “שַׁעַר שְׁכֶם” אֲשֶׁר לֹא רָחוֹק הוּא מִמֶּנּוּ — דֶּרֶךְ
“שׂוּק אִיל קוּטַאנִין” הַנִּשְׁעָן לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ — וְדֶרֶךְ הַשַּׁעַר הַזֶּה
נָסַע כָּל הַיּוֹם בְּמֶרְכָּבָה מְרַקְּדָה לְבֵית הַקַּיִץ אֲשֶׁר הָיָה לוֹ
לֹא רָחוֹק מִדֶּרֶךְ יָפוֹ". [וּבֵית־הַקַּיִץ הַזֶּה, כִּמְדֻמֶּה, הֲלֹא הוּא
עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְהוּא הַנּוֹדָע בְּשֵׁם “בֵּית טִיכוֹ”.]
גַּם בְּ“שׁוּקֵי הַמִּסְחוֹר” מְהַלֵּךְ א"מ לוּנְץ הַצָּעִיר בְּעֵינָיו הָעֲשֵׁשׁוֹת.
רַק שְׁנַיִם הֵם הַשְּׁוִָקִים הָאֵלֶה, כַּכָּתוּב בְּסִפְרוֹ, הַנִּמְשָׁכִים עַל־פְּנֵי כָּל הָעִיר,
אֶחָד לְאָרְכָּהּ וְאֶחָד לְרָחְבָּהּ. אֶחָד הַהוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ הָעִיר יָחֵל מִ“שַּׁעַר יָפוֹ”
וִיכַל בַּשַּׁעַר הַמַּעֲרָבִי שֶׁל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ הַנִּקְרָא “בַּאבּ אִיל סִינְסִלֶע”
וּבַמּוֹרָד יַעֲשֶׂה דַּרְכּוֹ. חֵלֶק קָטָן מִמֶּנּוּ הוּא יוֹתֵר רָחָב מִשְּׁאַר הַשְּׁוָקִים,
וְהַמִּסְחוֹר יַעֲלֶה בּוֹ כְּפוֹרַחַת, וְהֲמוֹנִים הֲמוֹנִים יָרוּצוּ בּוֹ רָצוֹא וָשׁוֹב,
וּבוֹ יִמָּצֵא לִקְנוֹת כִּמְעַט אֶת כָּל הַסְּחוֹרוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּתֵבֵל,
מֵאֲגֻדַּת אֵזוֹב קְטַנָּה אֲשֶׁר אֲגוֹרַת נְחשֶׁת עֶרְכָּהּ עַד
גְּלוּמֵי מֶשִׁי חֲטוּבוֹת אֵטוּן פַּארִיז
וְאַבְנֵי כַּדְכֹּד וְשֹׁהַם מַעֲשֶׂה יְדֵי אָמָּנֵי אַמְשְׂטֶרְדַאם
אֲשֶׁר אֲלָפִים מְחִירָם,
וְהַרְבֵּה חֲנוּיוֹת מֵהָעוֹמְדִים בּוֹ לֹא יֵבוֹשׁוּ לַעֲמֹד
גַּם בְּעָרֵי אֵירוֹפָּא הַגְּדוֹלוֹת.
בִּסְבִיבוֹ יֵשְׁבוּ בְּנוֹת הַכְּפָרִים
הַמְּבִיאוֹת מְעַט מִתּוֹצְאוֹת אַדְמָתָם לִמְכֹּר,
פֹּה יִרְבֶּה מִסְפַּר הָעוֹבְרִים לִמְאֹד עַד כִּי
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יִדְחֲקוּ, וְרַק בִּכְבֵדוּת
נְפַנֶּה לָנוּ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר.
וְהַשּׁוּק הַשֵּׁנִי, הֲלֹא עֵינָיו הָרוֹאוֹת, יָחֵל “מִשַּׁעַר שְׁכֶם”
וְיַעֲבֹר עַל פְּנֵי כָּל רֹחַב הָעִיר, דֶּרֶךְ “רְחוֹב הַיְּהוּדִים”,
וִיכַל בְּקִרְבַת “שַׁעַר צִיּוֹן” וְהוּא
קָצָר הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן,
וְגַם בְּאֵיכוּתוֹ שָׁפָל הוּא מִמֶּנּוּ. וּמַרְאִיתוֹ לֹא יַרְהִיב,
אַךְ בִּמְקוֹמוֹת אֲחָדִים יַשְׁלִיךְ עוֹד פַּלָּצוּת וּזְוָעָה וְגֹעַל־נֶפֶשׁ.
וּמִלְּבַד שְׁנֵי רְחוֹבֵי הַמִּסְחוֹר הָאֵלֶּה, הַהוֹלְכוֹת עַל פְּנֵי כָּל הָעִיר,
יִמָּצֵא עוֹד רְחוֹב מִסְחָר אַחַת, אֲשֶׁר לֹא תִּמָּשֵׁךְ
עַל פְּנֵי כָּל הָעִיר, אַךְ גְּדוֹלָה הִיא בְּאֵיכוּתָהּ, וְהִיא הָרְחוֹב
הַמּוֹבֶלֶת אֶל הַגראַבּעסקירכע מִפְּאַת מַעֲרָב,
וּבְעַרְבִית תִּקָּרֵא “שׂוּק אִיל בַּאטְרַאק אִיל זָדִיד” (הֶחָדָשׁ),
וְהִיא רְחָבָה יוֹתֵר, וְגַם רִצְפַּת קַרְקָעִיתָהּ יוֹתֵר טוֹב
מֵהָרִאשׁוֹנָה, וּפְתוּחָה הִיא לְמַעְלָה, וּבָהּ עוֹמְדִים
הַחֲנוּיוֹת הַיּוֹתֵר גְּדוֹלוֹת — בְּאֵיכוּתָן וְכַמּוּתָן — וְהַרְבֵּה מֵהֶן
יְכוֹלוֹת לְהִתְחָרוֹת גַּם עִם חֲנוּיוֹת אֵירוֹפָּא הַגְּדוֹלוֹת.
לִפְנֵי הַגראַבּעסקירכע יִגְדַּל הַמִּסְחוֹר בְּנֵרוֹת־דּוֹנַג
טַבָּעוֹת אֶצְעָדוֹת חֲרוּזֵי אַלְמֻגִּים
וּשְׁאֵרֵי דְּבָרִים מְלֶאכֶת אוּמָנֵי בֵּית־לֶחֶם.
וְכָאן נִוָּכַח לִרְאוֹת כִּי בַּעֲלֵי הַחֲנוּיוֹת הֵמָּה
נוֹצְרִים וִיהוּדִים, יִשְׁמְעֵאלִים רַק מְעַט.
כַּיּוֹם יִנּוֹן שְׁמוֹ שֶׁל א"מ לוּנְץ בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם,
אִם גַּם בִּרְחוֹב שֶׁהוּא יוּבָל לְמִדְרְחוֹב בֶּן־יְהוּדָה.
שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה זֶה רְחוֹב שׁוֹקֵק תְּנוּעָה וּמִסְחָר, וּבוֹ
הֲלֹא הָיְתָה תַּחֲנַת מוֹנִיּוֹת הַ“חַטְפָנִים” לְתֵל־אָבִיב, לֹא הַרְחֵק
מִמִּשְׂרְדֵי “קֶשֶׁר” וְ“אָבִיב”, “אַרְיֵה” וְ“עָתִיד” כָּאן גַּם
יָשַׁב בַּקְשִׁי, סַנְדְּלָר־אוּמָן, שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה הוֹד־מַעְלָתוֹ הַנָּצִיב
הָעֶלְיוֹן הַבְּרִיטִי מַזְמִין נַעֲלַיִם לוֹ וּלְבֵיתוֹ. בְּזֶה הָרְחוֹב,
בַּחֲנוּת זְעִירָה וּגְדוּשַׁת חֲמוּדוֹת, קָנִינוּ בִּזְמַּנּוֹ, בְּעֶצֶם הַצֶּנַע,
שָׁטִיחַ פַּרְסִי רִאשׁוֹן לָנוּ וּלְבֵיתֵנוּ.
בָּתֵּי הָעִיר (מַמְשִׁיךְ לוֹ הַמְחַבֵּר) הֵמָּה כֻּלָּם מֵאַבְנֵי גִּיר (קאַלק שטיינע)
לְבָנִים, מְרֻבָּעִים, וְכָל עֵץ לֹא יָבוֹא בָּמוֹ, וְגַם כִּפַּת הַגַּג
נִשְׁעֶנֶת רַק עַל קַשְׁתּוֹת אֶבֶן הַיּוֹצְאִים מִקִּירוֹת הַבַּיִת, וְעַל כֵּן
לֹא יִירְאוּ מִשְּׂרֵפַת אֵשׁ. כָּל גַּגּוֹת הַחֲדָרִים הַגְּדוֹלִים עֲשׂוּיִים כִּפּוֹת
(קופּפעלען), וּבְהַבָּתִּים הַגְּדוֹלִים יִמָּצְאוּ שְׁתַּיִם וְיוֹתֵר. קִירוֹת הַבַּיִת פְּנִימָה
טוּחִים בְּטִיחַ לָבָן הַמַּזְהִיר (גלאַזירט), וְעַל כֵּן לֹא יוּסְדוּ בְּשִׂיד,
רַק יְכֻבְּסוּ בְּמַיִם וּבוֹרִית עֲדֵי יוּסַר חֶלְאָתָם מֵהֶם.
חַלּוֹנֵי הַבָּתִּים קְטַנִּים לִמְאֹד, וּבְבָתֵּי הַיִּשְׁמְעֵאלִים
עוֹד הֵם מְכֻסִּים מִבַּחוּץ בְּתֵיבַת עֵץ מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה
וּדְלָתוֹת קְטַנּוֹת לָהּ לְפָתְחָן, הַצְּבוּעוֹת יָרֹק (גרין) אוֹ אָדֹם. וְאִילוּ
פִּתְחֵי הַבָּתִּים פְּתוּחִים לְהֶחָצֵר, וְגַם הֵמָּה קְטַנִּים.
הַבָּתִּים [זֹאת לָדַעַת] אֵינָם בְּנוּיִים בְּמִשְׁטָר יָשָׁר, רַק אֶחָד בַּעַל
מַכְפֵּלָה [מַשְׁמַע: קוֹמָה] אַחַת, וְאֶחָד בַּעַל שְׁנַיִם אוֹ שָׁלשׁ, אֶחָד
גָּבֹהַּ וְאֶחָד נָמוֹךְ, אֶחָד נִכְנָס וְאֶחָד
יוֹצֵא.
לְקִירוֹת הַבָּתִּים מִבַּחוּץ בְּנוּיִים אִצְטַבָּאוֹת וְסַפְסְלֵי אֶבֶן
אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יֵשְׁבוּ בְּלֵילֵי הַקַּיִץ, חֶבֶר רֵעִים וַאֲהוּבִים, לְהִתְעַנֵּג
עַל נֹעַם הֲדַר הַטֶּבַע וְכָל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָתָהּ. בְּהַרְבֵּה בָּתִּים יִמָּצְאוּ
עֲצֵי פֶּרִי, אֲשֶׁר בְּצֵל דָּלִיּוֹתֵיהֶם יֶחֱסוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מֵחֹם הַשֶּׁמֶשׁ
בִּימֵי הַקַּיִץ. עַל דַּלְתּוֹת הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר נָסְעוּ לְמעקקא
(מְקוֹם קֶבֶר מְחוֹקְקָם) חֲרוּתִים אוֹ כְּתוּבִים בִּצְבָעִים שׁוֹנִים
שִׁירִים, מִכְתָּמִים, אֲמָרִים בִּכְתָב וּבִשְׂפַת עַרְבִי. תַּנּוּרִים לְהָחֵם
אַיִן, וְאֵשׁ לֹא יֵעָשֶׂה לְבַשֵׁל, וְאָז רַק מִגַּחֲלֵי עֵץ. בִּימֵי הַחֹרֶף
עֵת יִגְדַּל הַקֹּר יַעֲמִידוּ בְּאֶמְצַע הַבַּיִת אֲגַן נְחשֶׁת גָּדוֹל הַמָּלֵא
גֶּחָלִים לוֹחֲשִׁים וּסְבִיבוֹ יֵשְׁבוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לְהָחֵם.
גֶּשֶׁם יָרַד לְסֵרוּגִים בַּבֹּקֶר הַחָרְפִּי בּוֹ נָסַעְתִּי בְּמוֹנִית־שֵׁרוּת
בְּקַו טְבֶרְיָה–רֹאשׁ־פִּינָּה–צְפָת. הַנֶּהָג הָיָה אוּלַי זִילְבֶּרְשְׁטֵין.
קַר הָיָה, וֶהָאִשָּׁה1 שֶׁיָּשְׁבָה לְיָדִי עַל הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי, בּוֹגֶרֶת
הַרְבֵּה מִמֶּנִּי, סְמוּקַת־פָּנִים, גְּרוּשָׁה אוֹ אַלְמָנָה, נִלְחֲצָה
אֵלַי כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהָחֵם, לָהּ וְלִי. מַרְבַּת־שִׂיחָה הָיְתָה.
חִישׁ הִתְבָּרֵר שֶׁהִיא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל לוּנְץ, בַּעַל "נְתִיבוֹת
צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם". אוּלַי בַּת־זְקוּנִים שֶׁלּוֹ, אוּלַי אַחְיָנִיתוֹ.
מִמֶּרְחַק הַזְּמַן אֵינִי זוֹכֵר לָבֶטַח. אִם אֵינִי טוֹעֶה,
הִצִּיעָה שֶׁאַמְשִׁיךְ אִתָּהּ לִצְפָת. לֹא יָכֹלְתִּי. מַעֲשִׂים
הָיוּ לִי מִשֶּׁלִּי בְּרֹאשׁ־פִּנָּה. אַחַר־כָּךְ הִזְדַּמֵּן לִי שָׁם,
לְיַד הַפּוֹסְטָה, טְרֶמְפּ יָשָׁר עַד תֵּל־אָבִיב, בַּלִּימוֹזִינָה הַמְפֹאֶרֶת
שֶׁל עֶפְרוֹן הַצָּעִיר. כָּךְ, עַל כָּל פָּנִים, נִקְשַׁרְתִּי לְזִכְרוֹ
שֶׁל א"מ לוּנְץ, תַּיָּר־חוֹקֵר סָגִי נָהוֹר, אֲשֶׁר “הַשֵּׂכֶל”
נֵר לְרַגְלָיו וְ“הָאֱמֶת” אוֹר לִנְתִיבוֹתָיו.
וְעַכְשָׁו, בִּמְשֹׁךְ קֶרֶן הַיּוֹבֵל, וַאֲנִי בַּעֲרוֹב יָמַי,
יְרוּשַׁלְמִי לְשֶׁעָבָר, יְרוּשַׁלְמִי־תָּמִיד “בְּהַכָּרָה”, הוֹגֶה אֲנִי
בַּסֵּפֶר שֶׁכָּתַב הָאִישׁ בַּאֲבִיב יָמָיו, לִפְנֵי קָרוֹב
לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, עַל צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. כָּכָה
עִנְיָנֵינוּ מִשְׂתָּרְגִים.
טבריה, אפריל 1988
-
ו' החיבור מנוקדת בסגול במקור – הערת פב"י. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות