הנני מתכבד לפתוח את האסיפה. ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.
אחרי 40 גלויות שגלתה סנהדרין החדשה, הועד הפועל הציוני, דרך כל הוינא’ים הקלן’ים, הברלין’ים והלונדון’ים הננו נמצאים סוף סוף כאן בביתנו. השמחה גדולה. אני מקוה כי רוח ירושלים תשכין ביניכם אהבה, אחוה, שלום ורעות. הישיבה הראשונה של הועד הפועל בארץ ישראל, בירושלים – המטרופולין של האומה היהודית בעולם, תפתח תקופה חדשה בעבודת התחיה ובבנין הארץ.
שמחתנו מהולה, בצער. אנו חדורים כולנו כאב. אנו עומדים כולנו בחרדת הקודש וביראת הכבוד לפני הכסא הריק הזה משמאלי, העטוף שחורים. אנחנו מספידים במקום הזה שבו צריך היה לשבת ראש חברנו, אחינו וראש לנו, המנוח אריה ליב מוצקין ז"ל. אי אפשר למחות את הרושם ולשכוח את אותה האישיות המיוחדת במינה שההסתדרות הציונית והועד הפועל זכו להיות מונהגים על-ידה במשך הרבה שנים.
זאת היתה אגדה. ילד פלא, עילוי למתימטיקה, הובא לברלין לפני כיובל שנים. ברלין היתה אז מרכז המדעים, ובמקצת גם מרכז החופש המדיני. הביאו את הילד מהעיירה הקטנה ברוברי, הסמוכה לקיוב, לעיר הגדולה קיוב. שם עמדו על כשרונותיו והתייעצו מה לעשות בילד הזה. הרגישו שאיזה אור גדול בא לעולם עמו ורצו לתת לו את היכולת לפתח את כשרונותיו וללמוד במקום מתאים. היה אז בקיוב אחד העסקנים המצוינים שלנו בקונגרסים הראשונים פרופ' מנדלשטם. החליטו לשלוח אותו לברלין. שם הכניסו אותו לבית פרופ' דוד קסל. זה היה אחד מחכמי ישראל בגרמניה מחוקרי המקורות ואחד מאותם האנשים המעטים שריח היהדות והתורה מהזמן הקדמון עוד נשאר בו. בחוג מבורך ומעולה חונך הילד והספיק לפתח את כשרונותיו. שם גמר את חוק הלימודים בגימנסיה, ושם קנה לעצמו ידיעות שאפשר לרכשן בברלין. למד את הדייקנות שנשארה בו לכל ימי חייו, נטיה למספרים ולהרכבות בכל מה שמתמטיקה נותנת לאדם. נכנס לאוניברסיטה. התחיל להתערב בויכוחים באגודת הסטודנטים, התחיל לשמוע וללמוד, ומתוך הלימוד נעשה למלמד, נעשה לראש המדברים בכל מקום.
גם אני הייתי מבקר שם מפעם לפעם. כל אלה ששמעו אותו זוכרים את מוצקין, שבכל מקום שהיתה אסיפה הוא היה בא לשם והוא נאם בביאור הרעיון הלאומי שהיה אז משום גילוי דבר חדש. גם עשה אספות, הקהיל קהילות. עליו אפשר לאמור את הביטוי שהוא היה “רב פעלים מקבציאל”. הוא הירבה לפעול וקבץ יחד, חיבר, לא כל כך ספרים, אלא חבר אנשים, איש לאיש, כוח לכוח, יחיד ליחיד. והסגולה הזאת נשארה בו כל ימי חייו. הוא לא היה מן הרודפים אחרי כבוד לשבת בראש, אלא היה איזה דבר תוסס בפנימיותו שהכריח אותו לנהל את האסיפות. הוא היה אחד מהמעוררים הראשונים לרעיון הלאומי והא"י עוד בתקופת חיבת-ציון. חיבת ציון היתה תנועה גדולה בעולם היהודי כבר בזמן ההוא. כבר אז היתה תנועה של מעשים. אולם בכל ארץ וארץ היה לה אופי מיוחד, באשכנז היה לה אופי אקדמי. והימים ימי מלחמה עם המתנגדים מימין ומשמאל, ולא רק מימין ומשמאל, כמעט עם כל מחנה היהודים באשכנז. כמעט כולם עמדו מנגד ואלה המעטים, חלוצי החלוצים, היו צעירים אשר באו מארצות אחרות. והצעיר הזה, שהיה עילוי במתמטיקה, הפך את פניו מההנדסה, והשקיע את עצמו באותה העבודה העיונית של הכשרת הרעיון הציוני.
עוד לפני שהיה הקונגרס הראשון היה הוא אחד העסקנים הראשונים והנואמים הראשונים לא רק בברלין עצמה אלא גם בערים אחרות. בימיו, לרבות הלילות, עסק מוצקין באסיפות. זו היתה עבודה יסודית שבלעדה לא היתה לנו ההסתדרות הציונית. וכאשר נשמע השופר של משיח, וכאשר נקרא הקונגרס לבזל, היה הוא אחד הראשונים שלא פקפק. רישומו היה ניכר כבר בקונגרס הראשון. הוא טיפל בתכנית הבזילאית. בכל העבודות היסודיות התיאורטיות ראינו את מוצקין לא רק בפיו אלא גם בעטו, בכתב. לא כתב הרבה, אבל החליף הרבה מכתבים.
מוצקין היה אחד המומחים בשאלות היהודים ברוסיה, לכל אותו פרק הפרעות, הרדיפות והגזירות, לכל אותה התקופה של הנדודים, היציאה מרוסיה לאמריקה. כמעט שלא נעשה בעל מקצוע לענין הפוגרומים. והוא זכר את הכל, כי היה לו זיכרון כבור סיד אשר אינו מאבד טיפה. וכאשר רצינו באותו הזמן לדעת איזה דבר על בוריו בנוגע ליהודים ברוסיה, היינו פונים אל מוצקין. שלוש שנים אחרי פטירתו של הרצל, אחרי הפוגרום שהיה בשדליץ, רצינו להוציא לאור ספר על הפוגרומים. פנינו למוצקין. הוא חיבר כרך היסטורי מרובה-ערך אשר בו אסף וליקט את כל החומר החשוב על הפוגרומים. הוא עבד בעבודה זו יחד עם חבר של מומחים, שביניהם היו גם אנשים שלא הסכימו עם מוצקין בנוגע להשקפותיו הלאומיות, אבל כל הזמן כיבדו והעריצו את מוצקין כבעל מקצוע בשאלת היהודים ברוסיה.
ובתנועה הציונית אנו רואים אותו הולך באמת מחיל אל חיל. אני זוכר פרק אחד בחייו. נשלחה משלחת ע“י הועד הפועל הציוני לא”י. זה היה בזמן שהמרכז היה בברלין. למשלחת, שהיתה צריכה ללכת לא"י ולבקר את הענינים עד כמה הם מתאימים לתכלית שלנו, נבחרו מוצקין, יוליוס סימון, בוריס גולדברג, ואנוכי. עשינו בה חדשים אחדים, ומסרנו חומר על ביקורנו. אותו החומר ישמש חומר היסטורי על תולדות הישוב בזמן ההוא.
בראשית המלחמה יצאנו שנינו יחד מברלין לקופנהגן. בחודש השני למלחמה נפרדנו. אני הלכתי ללונדון והוא נשאר כמעט כל ימי המלחמה בקופנהגן, חוץ מזמן קצר ששהה באמריקה והשתתף שם בעבודות ההכנה לקונגרס היהודי באמריקה שהועיל הרבה לתנועה הציונית, ושעשה הכנות גדולות בשביל ועידת השלום בפאריס. רק עברה המלחמה, רק התחילה התקופה של שביתת הנשק, נפגשנו בפאריס ועשינו את ההכנות למלחמת ההגנה על המיעוטים. ואז מתחילה אותה התקופה בעבודתו של מוצקין בפאריס, הידועה לכולם. אחר כך עברנו למקומות אחרים. היו לנו ימים טובים ורעים, בשעה שנתקבלנו בועידת השלום. אבל היו זמנים קשים, בשעה שצריך היה להלחם עם ממשלות שונות על הכרת זכויותינו. לא אגע בכל הפרטים ההם. אני רוצה רק לשים כבוד לאותו הנשיא שהיה כל כך מרובה הצדדים ושהיה באמת רב-פעלים מקבציאל.
הלך והתפתח מתוך עצמו, למד הרבה וקנה לו ידיעות, וקנה לו נסיון גדול. הכרנו בו ובחרנו בו להיות ראש הועד הפועל וראש הקונגרס. והוא הצטיין בשני תפקידיו אלה. כולכם זוכרים איך מילא את תפקידו והכיר כל דבר, והיה מדקדק בכל דבר קטן, אבל לא נשתקע בקטנות. הוא עסק בקטנות כדי להשיג את הגדולות. בכל ימיו לא שכח את משאת הנפש הגדולה, שבשבילה נוצרנו ובשבילה נוצרו חוקים ודיני דינים, אספות וקונגרסים. היו בו סגולות של השכל הישר, היתה לו סגולה של הגיון בריא, של כוח זכרון משום מתת אלהים. והעיקר–היה לו לב טוב ומזג טוב. התנועה הלאומית איננה מקצוע מדעי, שבו מספיק שאיזה איש יהיה חכם גדול ויהיה בקי במקצועו. צריך גם לב. רחמנא לבא בעי. בציונות – על אחת כמה וכמה. היה לו לב מרגיש, אוהב, היה נאמן לאלה האוהבים אותו. לא בגד מעולם באיש ולא בגד מעולם בדעה. היה נאמן רוח, נאמן בדבריו, עומד בדיבורו וקיים מה שהבטיח עד כמה שיש בכוח אדם לקיים. זאת היתה הרכבה של מידות טובות עם מעלות גדולות.
יש פה דבר טראגי מיוחד שאותו אדם, שהשתוקק כל כך והשתדל כל כך ודיבר על לב כל אחד מאתנו, והתפלל אלינו ואמר לנו: בואו נתאסף בא“י, למה אתם נודדים מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, דוקא על אותו האיש עלינו לאמור “קריינא דאיגרתא להוי פרונקא”2. זה שעורר אותנו להתאסף בא”י לא הספיק לבוא אתנו לארץ ישראל. ומקומו נשאר פנוי בתוכנו.
אולם אחטא לאמת אם לא אעמוד על התקופה הראשית שלו, תקופת ההוד היותר גדולה בעיני העם היהודי, בתקופה בה כיהן כנשיא הקונגרס. הקונגרס – זהו המדור הגבוה ביותר שלנו, הגבוה מעל גבוה. הוא ניהל את הקונגרס ומילא אותו בתוכן שלו ועל כל צעד ושעל היה מורגש מוצקין, נשמתו היתה בתוך הקונגרס הציוני. אינני יודע כמה יימשכו עוד קונגרסים וכמה תימשך עוד הפרלמנטריות בעולם. אך אם נדבר על פרלמנטריות יהודית, הרי מוצקין היה ויישאר בהיסטוריה כהתגשמות הפרלמנטריות היהודית. אפשר להגיד שמוצקין היה קנאי, אשר מסר את נפשו על החוקה הקונגרסאית. היו גם ביניכם אנשים שהזהירו את מוצקין שלא יפריז על המידה במסירותו זו, כי את בריאותו הוא קובע. הרופאים דיברו על לבו. אשתו דיברה על לבו; אבל כל זה לא הועיל. ובכל העבודות האחרות שעשה בגלוי ובחשאי היה שוקע ימים ולילות.
נעדר מאתנו אותו יחיד הסגולה, אותו איש האשכולות, אותו החביב, אותו הפועל – זה התואר הגדול ביותר שאני יכול לתת לאיש – אותו הזקן שהיה פועל יותר מן הצעירים, אותו בן גרמניה שהיה יהודי רוסי, יהודי מזרחי יותר מכמה מהיהודים המזרחים, אותו האיש היקר שהיה גם בעל דעה לעצמו, אבל שהיה גם מכבד ומחבב את כל הדעות השונות שישנן בתנועה הציונית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.