סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אָדָם צוֹרֵף-זָהָב לָהוּט אַחֲרֵי נָשִׁים וּשְׁתִיַּת יַיִן. נִכְנַס בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אֵצֶל יְדִיד לוֹ וְהִסְתַּכֵּל בְּקִיר מִקִּירוֹת בֵּיתוֹ וְרָאָה בוֹ צוּרַת נַעֲרָה מְפֻתַּחַת, שֶׁלֹּא רָאוּ הָרוֹאִים לֹא יוֹתֵר יָפָה וְלֹא יוֹתֵר חֲנוּנָה וְלֹא יוֹתֵר נָאָה הֵימֶנָּה. הִרְבָּה צוֹרֵף-הַזָּהָב לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וְהִשְׁתָּאָה לְיָפְיָהּ שֶׁל צוּרָה זוֹ, וְנָפְלָה אַהֲבַת צוּרָה זוֹ בְלִבּוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חוֹלֶה וְהָיָה צָפוּי לָמוּת. בָּא אֵלָיו אֶחָד מִידִידָיו לְבַקְּרוֹ. כְּשֶׁיָּשַׁב אֶצְלוֹ שָׁאַל אוֹתוֹ לְמַצָּבוֹ וּמַה הוּא זֶה שֶׁהוּא סוֹבֵל. אָמַר לוֹ: “אָחִי, מַחֲלָתִי כֻלָּה וְכָל מַה שֶׁפְּגָעַנִי מֵאַהֲבָה הוּא, הַיְנוּ שֶׁאָהַבְתִּי צוּרָה מְפֻתָּחָה עַל קִירוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אָחִי”. נָזַף בּוֹ אוֹתוֹ יְדִיד וְאָמַר לוֹ: "זֶהוּ מִמִּעוּט שִׂכְלְךָ. שֶׁהֲרֵי כֵיצַד זֶה תֹאהַב צוּרָה שֶׁבְּקִיר, שֶׁאֵינָהּ לֹא מַזִּיקָה וְלֹא מוֹעִילָה, וְאֵין הִיא רוֹאָה וְאֵין הִיא שׁוֹמַעַת? אָמַר לוֹ: “לֹא צִיְּרָהּ הַצַּיָּר אֶלָּא לְפִי דֻגְמַת אִשָּׁה יָפָה”. אָמַר לוֹ יְדִידוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה שֶׁצִּיְּרָה הִמְצִיא אוֹתָהּ מֵרֹאשׁוֹ”. אָמַר לוֹ: “הֲרֵי אֲנִי מֵת בְּאַהֲבָתָהּ עַל כָּל פָּנִים. וְאִם יֵשׁ לְצוּרָה זוֹ דּוֹמָה לָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵינִי מְיַחֵל לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה, שֶׁיַּאֲרִיךְ אוֹתָהּ בַחַיִּים עַד שֶׁאֶרְאֶנָּה”. כְּשֶׁקָמוּ הַנִּמְצָאִים וְיָצְאוּ, שָׁאֲלוּ לָאִישׁ שֶׁצִּיְּרָהּ וּמְצָאוּהוּ שֶׁכְּבָר נָסַע מִן הָאָרֶץ, כָּתְבוּ לוֹ מִכְתָּב, מְתַנִּים לְפָנָיו מַצַּב חֲבֵרָם וְשׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ בִדְבַר אוֹתָהּ צוּרָה, מַה הוּא שֶׁגָּרַם לָהּ. אִם הִמְצִיאָהּ מִדַּעְתּוֹ אוֹ רָאָה דוֹמָה לָהּ בָּעוֹלָם. שָׁלַח לָהֶם: “צִיַּרְתִּי צוּרָה זוֹ לְפִי מַרְאֵה נַעֲרָה מְזַמֶּרֶת לְאַחַד הַמִּשְׁנִים, וְהִיא בִמְדִינַת כַּשְׁמִיר בִּמְחוֹזוֹת הֹדּוּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע צוֹרֵף-הַזָּהָב דָּבָר זֶה, וְהָיָה בְאֶרֶץ פָּרַס, הִצְטַיֵּד וְנָסַע וּפָנָיו מוּעָדוֹת לְאֶרֶץ הֹדּוּ. הִגִּיעַ לְאוֹתָה מְדִינָה אַחֲרֵי יְגִיעָה שֶׁיָּגַע. כְּשֶׁנִּכְנַס לְאוֹתָהּ מְדִינָה, וְיָשַׁב נָכוֹן בָהּ, הָלַךְ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אֵצֶל אָדָם מוֹכֵר-בְּשָׂמִים מִתּוֹשָׁבֵי אוֹתָהּ מְדִינָה, וְהָיָה אוֹתוֹ מוֹכֵר-הַבְּשָׂמִים מֻמְחֶה וְנָבוֹן וּבַר-דַּעַת, וְשָׁאַל אוֹתוֹ צוֹרֵף-הַזָּהָב בִּדְבַר מַלְכָּם וְאֹרַח-חַיָּיו. אָמַר לוֹ מוֹכֵר-הַבְּשָׂמִים: “בַּאֲשֶׁר לְמַלְכֵּנּוּ, הִנֵּה הוּא עוֹשֶׂה הַיָּשָׁר, יָפֶה בְאֹרַח-חַיָּיו. מֵיטִיב עִם בְּנֵי מַמְלַכְתּוֹ וְשׁוֹפֵט בְּצֶדֶק אֶת נְתִינָיו. וְאֵין הוּא מְתָעֵב שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם מִלְּבַד אֶת הַמְכַשְּׁפִים. וּכְשֶׁמְכַשֵּׁף נוֹפֵל לְיָדָיו אוֹ מְכַשֵּׁפָה, הוּא מַשְׁלִיךְ אוֹתָם לְתוֹךְ גֹּב מִחוּץ לַמְּדִינָה וְעוֹזְבָם בְּרָעָב עַד שֶׁהֵם מֵתִים”. אַחַר-כָּךְ שְׁאָלוֹ עַל-דְּבַר מִשְׁנָיו. סָח לוֹ אֹרַח-חַיָּיו שֶׁל כָּל מִשְׁנֶה וּמַה שֶׁהוּא נוֹהֵג בּוֹ, עַד שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים עַל אוֹדוֹת הַנַּעֲרָה הַמְזַמֶּרֶת, וְאָמַר לוֹ: “אֵצֶל הַמִּשְׁנֶה פְלוֹנִי הִיא”. הֶאֱרִיךְ רוּחוֹ אַחֲרֵי זֶה יָמִים, עַד שֶׁטִּכֵּס תַּחְבּוּלָה. כְּשֶׁהָיָה לַיְלָה שֶׁבּוֹ מָטָר וְרַעַם וְרוּחוֹת סְעָרָה, הָלַךְ צוֹרֵף-הַזָּהָב וְלָקַח עִמּוֹ מִסְפָּר שֶׁל לִסְטִים, וְשָׂם פָּנָיו אֶל מְעוֹן הַמִּשְׁנֶה, אֲדוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה. הִסְמִיךְ לוֹ סֻלָּם עִם קְרָסִים לְהַחֲזִיק בָּהֶם. עָלָה לְמַעֲלֵה הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו יָרַד לְתוֹךְ אוּלָמוֹ, וְרָאָה אֶת כָּל הַנְּעָרוֹת יְשֵׁנוֹת, כָּל נַּעֲרָה עַל יְצוּעָהּ. וְרָאָה יָצוּעַ שֶׁל שַׁיִשׁ וְעָלָיו נַּעֲרָה כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן-הַסַּהַר בַּהֲאִירוֹ בְלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר. שָׂם פָּנָיו אֵלֶיהָ וְיָשַׁב לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, לְהָסִיר הַמִּכְסֶה מֵעָלֶיהָ, וְהִנֵּה עָלֶיהָ מִכְסֶה שֶׁל זָהָב. וְלִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ נֵר מֵאִיר וְלִמְרַגְלוֹתֶיהָ נֵר מֵאִיר. כָּל נֵר מֵהֶם בְּתוֹךְ פָּמוֹט שֶׁל זָהָב נוֹצֵץ. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַנֵּרוֹת שֶׁל עִּנְבָּר, וְתַחַת הַכַּר קֻפְסָה שֶׁל כֶּסֶף בּוֹ כָּל עֶדְיָהּ וְהִיא מְכֻסָּה, לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ. הוֹצִיא סַכִּין וְהִכָּה בוֹ אֲחוֹרֵי הַנַּעֲרָה וּפְצָעָהּ פֶּצַע נִכָּר. הִתְעוֹרְרָה נִבְהֶלֶת וְנִפְחֶדֶת. וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ פָּחֲדָה לִצְעֹק, וְשָׁתְקָה שֶׁחָשְבָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִטֹּל אֶת הָרְכוּשׁ. אָמְרָה לוֹ: “קַח אֶת הַקּפסה וּמַה שֶׁבְּתוֹכָהּ, וַהֲרֵי אֵין לְךָ תוֹעֶלֶת בַּהֲרִיגָתִי, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת חָסוּת מֵאִתְּךָ וּבְיָדְךָ אֲנִי”. נָטַל לוֹ הָאִישׁ אֶת הַקֻּפְסָה וּמַה שֶׁבְּתוֹכָהּ וְהָלַךְ לוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַצּוֹרֵף אַחֲרֵי שֶׁעָלָה לְאַרְמוֹן הַמִּשְׁנֶה וּפָצַע אוֹתָהּ בַּאֲחוֹרֶיהָ, נָטַל אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁהַתַּכְשִׁיטִים בְּתוֹכָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְלָקַח עִמּוֹ אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁהַתַּכְשִׁיטִים בְּתוֹכָהּ, וְנִכְנַס בָּהּ אֶל הַמֶּלֶךְ שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה, נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: "הַמֶּלֶךְ, אִישׁ דּוֹרֵשׁ טוֹב לְךָ אֲנִי, וַאֲנִי מֵאֶרֶץ כֹרָאסָאן וּבָאתִי, עוֹזֵב מוֹלַדְתִּי, אֵצֶל כְּבוֹדְךָ אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדְעָה הַשְּׁמוּעָה בִדְבַר יְפִי אֹרַח-חַיֶּיךָ וּמִנְהַג יָשְׁרְךָ עִם נְתִינֶיךָ, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי לִהְיוֹת תַחַת דִּגְלְךָ. וְהִגַּעְתִּי לְעִיר זוֹ בְסוֹף הַיּוֹם וּמָצָאתִי אֶת הַשַּׁעַר סָגוּר, וְלַנְתִּי מִחוּצָה לוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי בֵּין עֵר וְיָשֵׁן, רָאִיתִי אַרְבַּע נָשִׁים, הָאַחַת מֵהֶן רוֹכֶבֶת עַל מַטְאֲטֵא וְהַשְׁנִיָּה עַל כַּד שֶׁל יַיִן וְהַשְּׁלִישִׁית עַל מֶלְקָחַיִם שֶׁל אֵשׁ, וְהָרְבִיעִית עַל גַּבֵּי כַּלְבָּה1. הֲבִינוֹתִי, הַמֶּלֶךְ, שֶׁמְכַשְּׁפוֹת הֵן הַנִּכְנָסוֹת לִמְדִינָתְךָ. נִגְּשָׁה אַחַת מֵהֶן אֵלַי וּבָעֲטָה בִי בְרַגְלָהּ וְהִכְּתָה אוֹתִי בִזְנַב שׁוּעָל שֶׁהָיָה בְיָדָהּ, וְהִכְאִיבָה לִי. תְּקָפַנִי זַעַם מִן הַמַּכָּה וְהִכֵּיתִי אוֹתָהּ בְּסַכִּין שֶׁהָיָה עִמִּי וּפָגַעְתִּי בַאֲחוֹרֶיהָ כְּשֶׁהִיא מַפְנָה לָנוּס. וּכְשֶׁפָּצַעְתִּי אוֹתָהּ קָפְצָה לְפָנַי, וְנָפְלָה מִמֶּנָּה קֻפְסָה זוֹ וּמַה שֶׁבְּתוֹכָהּ. נְטַלְתִּיהָ וּפְתַחְתִּיהָ וְרָאִיתִי בְתוֹכָהּ תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים אֵלֶּה; קַח אוֹתָם אֵפוֹא שֶׁאֵין לִי צֹרֶךְ בָּהֶם, מֵאַחֲרֵי שֶׁאֲנִי מִתְבּוֹדֵד בֶהָרִים, וּכְבָר פָּרַשׁ לִבִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהִתְנַזַּרְתִּי מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אֲשֶׁר בּוֹ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ פְּנֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה ". עָזַב אֶת הַקֻּפְסָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִסְתַּלֵּק. כְּשֶׁיָּצָא מֵאֵצֶל הַמֶּלֶךְ, פָּתַח הַמֶּלֶךְ אוֹתָהּ קֻפְסָה וְהוֹצִיא אֶת-כָּל הַתַּכְשִׁיטִים מִתּוֹכָהּ וְהָיָה מְהַפְּכָה בְיָדוֹ וּמָצָא בָהּ עֲנָק שֶׁהוּא נָתַן אוֹתוֹ בְמַתָּנָה לַמִּשְׁנֶה אֲדוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁנֶה. כְּשֶׁבָּא לְפָנָיו אָמַר לוֹ: “עֲנָק זֶה הוּא שֶׁנְּתַתִּיו לְךָ בְמַתָּנָה”. כֶּשְׁרָאָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה הִכִּירָהוּ וְאָמַר לַמֶּלֶךְ: “כֵּן, וַאֲנִי נְתַתִּיו בְּמַתָּנָה לְנַּעֲרָה מְזַמֶּרֶת שֶׁאֶצְלִי”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הָבֵא לְפָנַי אֶת הַנַּעֲרָה מִיָּד”. הֵבִיא אוֹתָהּ לְפָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה הַנַּעֲרָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: “חֲשׂף אֶת אֲחוֹרֶיהָ וּרְאֵה אִם יֵשׁ בָּהֶן פֶּצַע אִם לַאו”. חָשַׂף הַמִּשְׁנֶה אוֹתָן, וְרָאָה בָּהֶן פֶּצַע שֶׁל סַכִּין. אָמַר הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ: “כֵּן, שַׁלִּיטִי, פֶּצַע בָּהֶן”. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁנֶה: “מְכַשֵּׁפָה הִיא זוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי הָאִישׁ הַנָּזִיר, בְּלִי כָל סָפֵק וּבְלִי כָל פִּקְפּוּק”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לָשִׂים אוֹתָהּ בְּגֹב הַמְכַשְּׁפִים, וְשָׁלְחוּ אוֹתָהּ אֶל הַגֹּב בְּאוֹתוֹ יוֹם. כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה וְיָדַע צוֹרֵף-הַזָּהָב שֶׁמְּזִמָּתוֹ נֶעֶשְׂתָה כְתֻמָּהּ, בָּא אֶל שׁוֹמֵר אוֹתוֹ הַגֹּב וּבְיָדוֹ כִיס שֶׁבּוֹ אֶלֶף דִּינָר, וְיָשַׁב עִם הַשּׁוֹמֵר, מְשׂוֹחֵחַ עַד שְׁלִיש-הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. נִכְנַס עִם הַשּׁוֹמֵר בִּדְבָרִים וְאָמַר לוֹ: “דַּע אָחִי, שֶׁנַּעֲרָה זוֹ נְקִיָּה מִן הָרָעָה שֶׁסִּפְּרוּ עָלֶיהָ, וַאֲנִי הוּא שֶׁהִפַּלְתִּי אוֹתָהּ”. וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אַחַר-כָּךְ אָמַר לוֹ: “אָחִי, טֹל כִּיס זֶה, שֶׁכֵּן יֵשׁ בּוֹ אֶלֶף דִּינָר וְתֵן לִי אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁאֶסַּע עִמָּה לְאַרְצִי. וַהֲרֵי דִינָרִים אֵלֶּה מוֹעִילִים לְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַחֲבֹשׁ אֶת הַנַּעֲרָה, וַהֲרֵי לְךָ שָׂכָר מֵאִתָּנוּ וַאֲנַחְנוּ הַשְּׁנַיִם נִתְפַּלֵּל לְטוּבְךָ וּשְׁלוֹמְךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ הִתְפַּלֵּא תַכְלִית הַהִתְפַּלְאוּת עַל עָרְמָה זוֹ, וְכֵיצַד עָלְתָה בִשְׁלֵמוּתָהּ. נָטַל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַכִּיס עִם מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְעָזַב אוֹתָהּ לוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה עִמָּהּ בִּמְדִינָה זוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. נָטַל אוֹתָהּ צוֹרֵף-הַזָּהָב מִיָּד וְנָסַע, וְהָיָה שׁוֹקֵד עַל הַנְּסִיעָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאַרְצוֹ וּכְבָר הִשִּׂיג חֶפְצוֹ.
רְאֵה אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, אֶת מְזִמַּת הַגְּבָרִים וְתַחְבּוּלָתָם. וּמִשְׁנֶיךָ הֵם הַמְּשִׁיבִים אוֹתְךָ מֵעֲשׂות מִשְׁפָּטִי. לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה עוֹמְדִים לִפְנֵי שׁוֹפֵט צֶדֶק וְיִתְבַּע דִּינִי מִמְּךָ, הַמֶּלֶךְ". כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרֶיהָ, צִוָּה לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. נִכְנַס הַמִּשְׁנֶה הַחֲמִישִׁי וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ אַדִּיר הַמַּעֲלָה, לְאַט לְךָ וְאַל תְּהֵא נִמְהָר בַּהֲרִיגַת בִּנְךָ, שֶׁעַל-פִֹי הָרֹב כָּל פְּזִיזוּת סוֹפָה חֲרָטָה. וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְךָ שֶׁתִּתְחָרֵט הִתְחָרְטוּת אוֹתוֹ אִישׁ, שֶׁלֹּא צָחַק עוֹד כָּל שְׁאֵרִית יְמֵי חַיָּיו”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד זֶה, הַמִּשְׁנֶה?” אָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ
-
בהוצאת כלכותה כתוב רק: האחת רוכבת על מטאטא והאחרות על מפוח. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.