סִפְּרוּ שֶׁאַרְבָּעָה מִן הַסּוֹחֲרִים הִשְׁתַּתְּפוּ בְאֶלֶף דִּינָר. שָׂמוּ אוֹתָם בֵּינֵיהֶם וְהִנִּיחוּם בְּכִיס אֶחָד, וְהָלְכוּ אִתָּם לִקְנוֹת סְחוֹרָה. מָצְאוּ בְדַרְכָּם גַּן יָפֶה. נִכְנְסוּ וְעָזְבוּ אֶת הַכִּיס אֵצֶל שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ גַן. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ טִיְּלוּ בִקְצֵה הַגַּן וְאָכְלוּ וְשָׂתוּ וְהֵטִיבוּ אֶת לִבָּם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: “אֲנִי יֵשׁ עִמִּי מִשְׁחַת-בְּשָׂמִים. בּוֹאוּ וְנִרְחַץ רָאשֵׁינוּ בְמַיִם אֵלֶּה הַזּוֹרְמִים וְנִמְשַׁח עַצְמֵנוּ בַבְּשָׂמִים”. אָמַר הַשֵּׁנִי: “נִהְיֶה זְקוּקִים לְמַסְרֵק”. אָמַר הָאַחֵר: “נִשְׁאַל אֶת הַשּׁוֹמֶרֶת אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָה מַסְרֵק”. נִגַּשׁ אֶחָד מֵהֶם אֶל הַשּׁוֹמֶרֶת וְאָמַר לָהּ: “מִסְרִי לְיָדִי אֶת הַכִּיס”. אָמְרָה לוֹ: “אֵינִי מוֹסֶרֶת אֶלָּא בְמַעֲמַד כֻּלְכֶם, אוֹ שֶׁיְּצַוּוּנִי בְנֵי-לִוְיָתְךָ שֶׁאֶתְּנֶנוּ לְךָ”. וְהָיוּ בְנֵי לִוְיָתוֹ בְמָקוֹם שֶׁהָיְתָה רוֹאָה אוֹתָם הַשּׁוֹמֶרֶת וְשׁוֹמַעַת אֶת דִּבְרֵיהֶם. אָמַר הָאִישׁ לִבְנֵי-לִוְיָתוֹ: “אֵין הִיא מַסְכִּימָה לָתֵת לָנוּ כְלוּם”. אָמְרוּ לָהּ: “תְּנִי לוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דִּבְרֵיהֶם, נָתְנָה לוֹ אֶת הַכִּיס. נָטַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וְיָצָא, בּוֹרֵחַ מֵהֶם. כְּשֶׁהִתְמַהְמֵהַּ לַחֲזֹר אֲלֵיהֶם בָּאוּ אֶל הַשּׁוֹמֶרֶת וְאָמְרוּ לָהּ: “מַה לָּךְ שֶׁאֵין אַתְּ נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַמַּסְרֵק?” אָמְרָה לָהֶם: “לֹא בִקֵּשׁ מִמֶּנִּי אֶלָּא אֶת הַכִּיס, וְלֹא נְתַתִּיו לוֹ אֶלָּא בִרְשׁוּתְכֶם וְיָצָא מִכָּאן לְדַרְכּוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַשּׁוֹמֶרֶת סָפְקוּ עַל פְּנֵיהֶם, וְתָפְסוּ אוֹתָהּ בִּידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהּ: “אָנוּ לֹא נָתַנּוּ לָךְ רְשׁוּת אֶלָּא לָתֵת מַסְרֵק”. אָמְרָה לָהֶם: “לֹא נֶאֱמַר לִי מַסְרֵק”. תָּפְסוּ אוֹתָהּ וְהוֹבִילוּהָ אֶל הַקָּאצִ’י. כְּשֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו, סִפְּרוּ לוֹ אֶת הַסִּפּוּר. חִיֵּב אֶת הַשּׁוֹמֶרֶת בַּכִּיס, וְחִיֵּב אֶת בַּעֲלֵי חוֹבוֹתֶיהָ שֶׁחָבוּ לָהּ לְשַׁלֵּם בַּעֲדָהּ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁחִיֵּב הַקָּאצִ’י אֶת הַשּׁוֹמֶרֶת בַּכִּיס, וְחִיֵּב אֶת בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת שֶׁחָבוּ לָהּ לְשַׁלֵּם בַּעֲדָהּ, יָצְאָה נְבוֹכָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לָהּ דֶּרֶךְ. פָּגַשׁ אוֹתָהּ נַעַר, שֶׁגִּילוֹ בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ הַיֶּלֶד כְּשֶׁהִיא נְבוֹכָה, אָמַר לָהּ: “מַה לָּךְ, אִמָּא?” לֹא הֶחֱזִירָה לוֹ תְשׁוּבָה, שֶׁבָּזָה לוֹ לִצְעִירוּת שָׁנָיו. חָזַר לְפָנֶיהָ עַל דְּבָרָיו פַּעַם וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. הִגִּידָה לוֹ אֶת עִנְיָנָהּ עִם בַּעֲלֵי-דִינָהּ. אָמַר לָהּ הַנַּעַר: “תְּנִי לִי אֲדַרְכְּמוֹן שֶׁאֶקְנֶה בוֹ מְתִיקוֹת וַאֲנִי אוֹמֵר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁתְּהֵא לָךְ בּוֹ הַצָּלָה”. נָתְנָה לוֹ הָאִשָּׁה אֲדַרְכְּמוֹן וְאָמְרָה לוֹ: “מַה אֶצְלְךָ לוֹמַר?” אָמַר לָהּ הַנַּעַר: "חִזְרִי אֶל הַקָּאצִ’י וְאִמְרִי לוֹ: “הָיָה בֵינִי וּבֵינֵיהֶם תְּנָאי שֶׁלֹּא אֶתֵּן לָהֶם הַכִּיס אֶלָּא בְמַעֲמָדָם הָאַרְבָּעָה”. חָזְרָה הַמּוֹכֶרֶת אֶל הַקָּאצִ’י וְאָמְרָה לוֹ מַה שֶּׁאָמַר לָהּ הַנַּעַר. אָמַר לָהֶם הַקָּאצִ’י: “כְּלוּם הָיָה בֵינֵיכֶם וּבֵינָהּ כָּזֹאת?” אָמְרוּ לוֹ: “כֵּן”. אָמַר לָהֶם הַקָּאצִ’י: “הָבִיאוּ אֵפוֹא אֶת בֶּן לִוְיַתְכֶם וּטְלוּ אֶת הַכִּיס”. יָצְאָה הַשּׁוֹמֶרֶת שְׁלֵמָה, וְלֹא הִגִּיעַ לָהּ שׁוּם נֵזֶק וְהָלְכָה לָהּ לְדַרְכָּהּ.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי בְנוֹ, וְהַמִּשְׁנִים וְכָל הַנִּמְצָאִים בְּאוֹתוֹ מוֹשָׁב, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: “אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, בִּנְךָ הוּא הַמְצֻיָּן בִּבְנֵי דוֹרוֹ”, וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ וְאֶת הַמֶּלֶךְ. אִמֵּץ הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנוֹ אֶל לִבּוֹ וּנְשָׁקוֹ בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו, וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל עִנְיָנוֹ עִם הַנַּעֲרָה. נִשְׁבַּע בֶּן-הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא הִיא שֶׁפִּתְּתָה אוֹתוֹ. הֶאֱמִין לוֹ הַמֶּלֶךְ לִדְבָרָיו וְאָמַר לוֹ: “כְּבָר הִשְׁלַטְתִּיךָ עָלֶיהָ. אִם רְצוֹנְךָ בְכָךְ, הֲרֹג אוֹתָהּ, וְאִם לַאו עֲשֵׂה בָהּ מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ”. אָמַר הַנַּעַר לְאָבִיו: “הַגְלֵה אוֹתָהּ מִן הָעִיר”. וְיָשַׁב בֶּן-הַמֶּלֶךְ עִם אָבִיו בַּנְּעִימִים שֶׁבַּחַיִּים וּבַהֲנָאָתָם עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת. וְזֶהוּ סוֹף מַה שֶׁהִגִּיעַ אֵלֵינוּ מִסִּפּוּר הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ וְהַפִּילֶגֶשׁ וְשִׁבְעַת הַמִּשְׁנִים

[סוֹף סִפּוּר אַלסִּנְדְבָּאד וְשִׁבְעַת הַנָּשִׁים¹

**

**

פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל בְּנוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ בִּדְבַר עִנְיַן הַפִּילֶגֶשׁ, וּמַה שֶּׁטָעֲנָה שֶׁהוּא בִקֵּשׁ לְפַתּוֹתָהּ וּלְהַדִּיחָהּ. זִכָּה הַנָּסִיךְ אֶת עַצְמוֹ וְנִשְׁבַּע בֵּאלֹהִים הָאַדִּיר וּבְחַסְדּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא הָיְתָה כָזֹאת מֵאִתּוֹ, וְשֶׁרַק הִיא הִיא שֶׁפִּתְּתָה אוֹתוֹ וּבִקְּשָׁה לְהַדִּיחוֹ, וְאָמַר: “וַאֲנִי מָשַׁלְתִּי בְרוּחִי. וְהִבְטִיחָה אוֹתִי שֶׁתַּשְׁקֶה אוֹתְךָ סַם-הַמָּוֶת שֶׁתְּמִיתְךָ בוֹ, וְתִהְיֶה לִי הַמְּלוּכָה. כָּעַסְתִּי עַל דְּבָרֶיהָ וְאָמַרְתִּי לָהּ: ‘אֲרוּרָה, אִם תִּנָּתֵן לִי הָרְשׁוּת לְדַבֵּר, אַעֲנִישׁ אוֹתֵךְ’. פָּחֲדָה מִפָּנַי וְעָשְׂתָה מַה שֶׁעָשְׂתָה”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַפִּילֶגֶשׁ, וְאָמַר לָעוֹמְדִים לְפָנָיו: “כֵּיצַד נַהֲרֹג אֶת הַפִּילֶגֶשׁ”. יָעֲצוּ אֲחָדִים לִכְרֹת אֶת לְשׁוֹנָהּ, וַאֲחָדִים יָעֲצוּ לִשְׂרֹף אֶת לְשׁוֹנָהּ בָאֵשׁ. וְכַאֲשֶׁר עָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמְרָה הִיא: "אֵין עִנְיָנִי עִמָּכֶם אֶלָּא כְעִנְיַן הַשּׁוּעָל. אָמְרוּ לָהּ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמְרָה הַפִּילֶגֶשׁ: "שִׁמְעוּ מִפִּי: