מניח אני את כל העסקים, ואיני מהרהר אלא בים.
הוי, טוהר שלו, והוי, חיים שלו!
אך תפקח העיר עיניה, והנה הוא שטוח לרגליה מרבד-כחול חדש מעוגל באופק, מעשה ספיר ומשי, ככר רחבה לתעבורת הרוחות, מקוה לשמי-התכלת על אורם וענניהם. והוא מטבילם במעינותיו, מעשירם בעשרו, שוברם לקוים ירוקים-ירקרקים, מכנסם בשלוליות-ארגמן, ממוגגם בנהרות-סגול.
בימי-סתו אלה נקשרים ממעל לו העננים, נצבּרים צבּורים של ענקי חלזון ודיו סגולה. לא על פני הרקיע הם פרושים, כי אם מודבקים הם לצלעות-המערב, מרחפים לרוחב בין השמים ובין הים, עד שכמעט אפשר להביט למעלה מהם, והם גושי צבע גלמי לאלכימיקה של המים.
גם כי לא יגבהו הגלים המרקדים עלה וירוד, אדיר רעש המשברים בהתנגשם עם החולות המשופעים בסמוך לחוף. והמשברים – שורות שורות, טור אחר טור, עדר רודף עדר; בחופש הם משתערים על החוף, לא מתוך קצב צבאי כי אם מתוך רוגז משותף, זה מקדים קמעא, זה מפגר קמעא וזה יוצא דופן.
משבר שהוא רחוק מן החוף, הוא גם הגדול שבהם. ירוק הוא מתרומם, נצב לשון-איזרמגד, ועד שצורתו שלמה, הוא כושל, מתמוטט, קווצתו נופלת על גופו באשד-קצפים גולש; עוד עמוד-קצף זרוק ממנו כלפּי מעלה, והוא כבר התעגל, השבּר ואיננו, וקצפיו מתפזרים ונשאים על גל חדש הקם. בצללי ענני-סתו המצובעים, זועף המשבר בירק כבד וכחול עמוק עד לשחור; תציץ השמש בו, והוא נעשה ירקרק-שקוף, עליז וקל.
ופלאית רקמת-הקצף הקרובה, זו התארגות בלתי-פוסקת של חוטי-חלב נוזלים, מתגלגלים בעיגולים, משתרשרים בשרשראות, רצים סחרחר כפרחים לבנים מונעים בכברה. ויש שהחלב הופך חום מהרימו ענני גרגירי-חול תוך-תוכו.
וראי טהור יש לים, הוא המקום אשר שם המים שוטפים את החולות ושבים אחור, והחולות נוצצים מרוטב. ברצועה לחה זו אפשר לראות בבהירות את כל העננים, דלוקי יין צהוב בשחר, סגולים ומכסיפים ביום. גם צפור כי תעבור, תיראה בו. עד שהמים נספגים בחול, ונעכר הראי, כבר באים מים אחרים ומחדשים את פניו; כן הוא מאיר וכוהה חליפות.
ובאיזה שפע של צורות שבים המים אחור. בכוח הם שבים, סורקים וסוחפים החולות; והם עשויים זרמים ופלגים וקילוחים, מתנגשים זה עם זה, מתכנסים איש לרשות חברו, סבּים בסיבּובים סחרחריים, תוססים ורצים. צדף כי יתעקש, ולא יחפוץ לרוץ אתם, הרי הם נוטלים החול מסביב לו, חורצים חריץ בהיקפו, עד שהוא מתחיל שוקע. לא לחנם החול כולו ברוד ומשובץ קונכיות וצדפים, כרובד-עוגה עשיר בשזיפים. יש והזרמים והשבים יסלסלו סלסולים דקים בחול, יעשו בהם חצאי-לולאות, זה בתוך זה, כסימני הגידול בקרש המנוסר.
על החול רצות צפרים קטנות, מנומרות, כסנונית גדלן, אלא שמקורן ארוך ורגליהן דקות וגבוהות, והן נוקרות-נוקרות במקוריהן ברוצן. בא גל גדול ועשה בריכה פתאומית על החול, לא תלכנה מסביב לו, כדרך שאני עושה, אלא תעופנה מעבר לו, ושוב הן נוקרות רוץ ונקור. שורה אין-סופית של חורים קטנים מנקדת את שביל-ריצתן. מה שמותן לא אדע; שארותיהן על חוף אגם-אירי באוהייאו, קרויות יונקות-החול. וראיתי בז בודד, גדול, רחב כנפיו החומות-עקודות, אשר עזב את הרריו ובא אל החוף לבקש דג מת או מאכל-נבלה אחר מפליטת הים.
מעטות ספינות-הקיטור על יד יפו. שתים-שלוש הן עומדות להן מפוחמות וסבלניות. וספינות-המפרש, נטולות מפרשיהן, מתרוממות כשלדים דקים בנמל. יצאו שתים מאחיותיהן ברוח-תשרי חזקה ולא-סוערת, ומפרשיהן המרובים מנופחים היטב, והן טסות בלבנוניתן כנגד אופק ענני-הסגול, במרומי השפה הרחוקה של זו צלחת-הים הכחולה, העומדת – וגליה יפוזו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.