אין זו מסיבת יובל, אלא מסיבת יבול; לא מנין שנים, אלא מנין ספרים, עשרה כרכי שירה מקורית ומתורגמת הובאו לגוֹרנה של הספרות העברית. זהו יבול רב ודשן, שאסור ליהנות ממנו בלא ברכה. שכבר אמרו חז"ל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל. ואנו אין אנו רוצים למעול בשלונסקי, אלא לברך ברכת הנהנין בקול רם ובשם המפורש: ברוך אתה, שלונסקי, חכם הרזים, שהגשת לנו את פרי רוחך ויין יצירתך בקנקן מפואר כזה!
אבל לא די בברכה, יש צורך גם בהערכת המבורך, שכן מצירוף שתיהן, מהרגשת תודה ומידיעת הערך, נוצר היחס השלם, המעורר אמון.
אלא שאני אניח הפעם את ההערכה הספרותית לפרופ' הלל ברזל, ואעמוד על עצם כינוס היצירה וערכו.
סופר, שיצירתו מפוזרת על פני שבעים ושבע במות, אפילו הוא מן המעולים, אינו זוכה להיכרות ולא להכרה מצד הרבים. כל אחד מכיר בו משהו, בחינה מסויימת, ורק יחידי סגולה יודעים אותו כולו. אין לסופר תיקון אלא בכינוס כתביו, שרק באמצעותו מצטייר קלסתר-פניו במלואו.
אכן, שלונסקי לא סבל מן הפיזור כסופרים אחרים. מזמן לזמן יצא לאור קובץ שירים או תרגום-מופת, ולפני כמה שנים אף הופיעו שני כרכי שירה מקובצים. אולם יש גם ספרים מפוזרים, וגם הפיזור הזה הוא מכשול. בספריתי מצויים כמעט כל ספרי שלונסקי, ובשעת כתיבת דברים אלה הצצתי לאותה איצטבה, שמעליה הם מבהיקים. אפשר שמבחינה ציורית טהורה הגיוון הזה של ספרים גדולים וקטנים, וכריכות שונות ומשונות – מעלה היא; אך מבחינה ספרותית-פסיכולוגית – לא. הם מבטלים את הרגשת האחדות, כאילו לא מרוֹעה אחד ניתנו.
הנה ליד הספר “דווי”, בכור הספרים של שלונסקי, בעטיפתו הקוביסטית מרובעת הצבעים, לידו קובץ קטן ונחמד “לאבא אמא”, שעליו אפשר לומר: “איידי דזוטר מירכס” (בשביל שהוא קטן – יאבד); זהו מין בנימין, שצריך לשמור עליו שמירה מעולה לבל יאונה לו רע. לצדו – “בגלגל”, עטוף בנייר עבה כתמתם במקום כריכה קשה. בשכנותם הספר “אבני בוהו”, שתבניתו רחבה וגופו אינו מכורך. לידם “על מלאת” בתבנית צרה ובכריכה ירוקה, שעליה שם הספר ומחברו בכתב-יד המשורר. אחריהם, לפי סדר הופעתם – “אבני גוויל”. ו“משירי הפרוזדור הארוך”. שניהם בגודל אחד ומכורכים כריכה קשה, אך תבניתם שונה מן הרגיל. ועל כולם מתנוססים ביהירות-מה שני כרכי השירה המקורית, שיצאו לאור בשנת 1954 בכריכה איתנה ובצבע אדום כהה. הם כאילו משתלטים על קודמיהם ואף על שלאחריהם.
גם תבנית התרגומים שונה ומשונה. ובאיצטבה אחד עולה ואחד יורד, אחד יוצא דופן ואחד יוצא זנב. והמראה הססגוני הזה פורע את תמונת אחדותו של המחבר. לפעמים דומה עליך, שהספרים מתנכרים זה לזה, ואולי אף מתגרים זה בזה, מכל מקום אינם חיים בשלום גמור.
אך הנה הופיעו עשרת הכרכים בתבנית אחת מהודרת. הנייר משופרע דשופרא, צבע הכריכה לבן-אפרורי וסרט אדום וצר על גבו של כל אחד, ואותיות זהב חרותות על הסרט לארכו. אתה נושם: אחדוּת. כל כרך שונה מחברו בתוכנו: זה מכיל שירים ראשונים, וזה שירים אמצעיים ואחרונים; זה תרגום שקספיר] וזה תרגום פושקין, וזה – תרגום שירים מובחרים של עמים שונים. התוכן שונה, אך הצורה אחת. כל ספר נותן משלו לחברו ונוטל מחברו ומוסיף לעצמו. כל כרך משלים את חברו, אפילו מכיל הוא סתירה כנגדו. הם מושיטים יד זה לזה ומצטרפים למנין, למנין ממש, לעדה. עדת-ספרים כזאת השכינה שרויה לא רק בתוכה, אלא גם מעליה. העין נמשכת אליהם והיד משתרבבת לפתוח אותם, ואתה חוזר וקורא ונהנה.
ומה רב הטוּב הצפון בהם: שירה מקורית, למן ראשיתו של המשורר ועד היום. מה רבים בה המשקלים והמידות, דרכי הקיצוב והעיצוב. לכל שיר ניגון משלו, ולכל מחרוזת אוירה משלה. הזמן חקוק בה. כי אין בה רק ביוגראפיה רוחנית של המשורר, אלא של הדור כולו. כל מקום שאתה פותח באים לקראתך שירים ידועים, שהרעישו אותך בשעתם בקצבם, בדימוייהם, במודרניותם ובלשונם. והלא זהו המבחן ליצירת מופת, שאתה יכול לחזור ולקראה מתחילתה וגם מאמצעיתה. כזהו התנ"ך, כזהו יהודה הלוי, כזהו ביאליק ושטיינברג, וכזה הוא גם שלונסקי במיטבו. אנו אוהבים את שירת שלונסקי על כל ניגודיה. אי-שם הם מתיישבים. כשם שהתישב הניגוד שבין המרדן והמסורתן. שלונסקי לא שבר לוחות, גם בשעה שתוכנם חדל לגרותו. הוא פסל לו לוחות חדשים בצד הישנים. לפיכך יש בארונו לוחות שונים, אך אין שברי לוחות. הוא שר על ראשית חדשה בלא שביטל את הראשית הקודמת. על כן יש לקוות, שיכתוב שוב ראשית, וכך עד אין סוף.
על כל אלה אנו מחבבים את שלונסקי ומוקירים אותו ושמחים בעשרת כרכיו, ומאחלים לו רציפות של יצירה עוד שנים רבות.
-
דברי פתיחה במועדון “מלוא” במסיבה לכבוד אברהם שלונסקי בשנת תשל“ב (1971). נתפרסמו ב”על המשמר" ביום 10.3.1971. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.