הקונגרס הבזילאי החליט בין יתר החלטותיו החשובות גם החלטה אחת, הדורשת למען צאתה לפעולה את כל מרצה ותשומת לבה של ההנהלה. עד אשר יאסף הקונגרס הבא צריך שיוסד באנק יהודי בשביל העבודות הכספיות של התנועה. כבר לפני מכיני הקונגרס הוצעו הצעות כספיות שונות, אלא שיושב-הראש לא נתן לדון עליהן בפומבי, מפני שלא יכלו לדון על הענין הזה בלי הכנה קודמת. בכבודו של הקונגרס בתור בא-כֹחם של היהודים יוכלו להשתמש רק להצעה מנוסה ובדוקה כל צרכה, שתועלתה נעלה על כל ספק. ובאמת טוב היה שלא נתנו את הקונגרס להכנס במשא-ומתן מסוג זה. מטרת הקונגרס הציוני הראשון היתה להודיע גלוי את רצון העם. הדבר הזה נעשה במדה מרובה, שהובישה את בעלי הספק. והנה הם מתחילים מחללים בחלילים אחרים. “טוב ויפה”, אומרים בבת צחוק יותר נדיבה; “אבל הציונים הנם בכל זאת בעלי חלומות, אידיאולוגים, תורניים יותר מדַי. בכל זאת לא יעשה הדבר בנאומים ובגלויי-דעת. לתכלית כזאת צריכים לאחוז באמצעים אחרים, אם בכלל אפשר להשיגה”.
לאט, הננו הולכים הלאה. כמובן יעשה הכל במתינות ובדרך תבונה בה במדה, שמוחזקים אנחנו לבעלי הזיה. ויחד עם זה אין לזוז מן הקו הדק, שעליו אי אפשר שיתחלל כבודה של התנועה או כבוד מנהליה על ידי השכלול החמרי. ואחרי שהצליח זה עתה להבליג על השחוק, שבו כבדו אנשי חסד את הציונות בראשית הויתה, עלינו לשמור על עבודתנו מפני החשד. אם יעשה הכל בתבונה, באמץ-לב וקדם כל בגלוי, אז נסיר גם את המעצור הזה גם מעצורים אחרים.
התנועה זקוקה למוסד כספי, שיספיק לכל צרכיה ויהיה נקי בהנהלתו. התנועה הלאומית צריכה להשתחרר מחסדי הנדיבים וממוסדות הצדקה, לו גם היותר גדולים. ועם זה יש להחזיק בלי הרף בעקר, כי ההנהלה הפוליטית לא תדור לעולם בכפיפה אחת עם הנהלת העסקים. לתכליות כאלה ישמש אוצר התישבות היהודים, שאותו דרש הקונגרס. השורות האלה תפתחנה את המשא והמתן בענין הזה.
באנק קולוניאלי יהודי! קדם כל יתנשא קול צעקה ושחוק על תֹאר-השם. אלה יאמרו, כי אי אפשר לבאנק שיהיה דתי. הרכוש איננו לא נוצרי ולא יהודי, אלא בלתי-דתי. לעומתם ירמזו אחרים על מעשים שהיו בבאנקים למטרות דתיות שנוסדו וכלו בתהו.
מן ההיסטוריה של השערוריות הכספיות ידועים לנו מעשי-תעתועים שונים על-דבר מוסדות, שנוסדו על פי ססמא נוצרית ואחריתם היתה מבהילה. אבל הדוגמאות האלה אולי אינן מוכיחות. במקרים כאלה יש לראות רק נסיונות אנטישמיים, שדוקא בעולם המסחר נפגשו למפרע באיבה הכי עזה ומובנת מאליה. מי יודע, אם לא היה בנסיון האחד או השני איזה גרעין בריא ורק התאחדותם של אלה, אשר ראו בו סכנה לעצמם, גרמה למפלתם? יהיה איך שיהיה, למוסד כזה, אשר לא רק איננו אנטישמי, אלא אדרבה תעודתו היא לפתו את שאלת-היהודים לטובה, למוסד כזה אין לפחד מפני השנאה בעולם המסחר היהודי במדה גדולה מזו של קנאת התחרות הרגילה. אולם בהרהורים כאלה אין אנו צריכים לטפל הרבה, מפני שאין אנו מתכונים, בדברנו על דבר באנק יהודי, לשום ענין דתי, אלא לענין לאומי. דבר זה הן לא נעלם מכל איש.
אמנם דומה שוב, כי נחתכה כאן למפרע השאלה, אם היהודים הנם לאום. קוראי העתון הזה יודעים כבר היטב את השאלה הזאת ואת התשובה עליה. היום כבר עומדים אנו גם בנדון זה על יסוד הקונגרס הבזילאי. אלמלי לא היה הלאום אלא מאות האלפים, שציריהם נתאספו בבזיל, גם אז היינו יכולים לדבר על אדות הלאום היהודי, מבלי לעשות שקר בנפשנו ובלי הפרזה. וחוץ מזה, כשם שהיה הקונגרס הנסיון האידיאלי לקיומו של העם היהודי, כך יהיה יסוד האוצר אחד הנסיונות החמרים לזה.
את יסוד החברה להתישבות היהודים יכולים אנו לציר לנו באפן זה: קבוצת אנשים ישרים נודעים לשם בעולם המסחר תבא במשא-ומתן עם מנהלי תנועתנו. בנוגע לאלה האחרונים, לא יתאים כמובן עם תפקידם להשתתף בהנהלת החברה באיזו משרה שכורה או לקחת חלק באיזו צורה שהיא בהכנסותיה; אלא שצריך להבטיח להם את היכלת לפקח בכל עת על הפוליטיקה של הבאַנק. על ההזמנה לחתימת המניות יחתמו גם הם, כדי לסמן בזה את התכלית, שבשבילה נעשה הכל. מקום החברה יהיה בלונדון. הון המניות יעלה לשני מיליונים ליטראות שטרלינג; מחיר המניה יהיה ליטרא אחת.
האם אין לקוות, כי לחברה בשביל עבודות הישוב היהודי ימצא מספר מספיק של חותמים בכל העולם? על זאת יואיל כל איש לשפוט מעצמו. בתכניות כספיות רגילים להבטיח לחותמים על מניות יחידות הכרת-פנים מיוחדה. מנהג זה צריך לשמש יסוד גם באוצר היהודי. באֹפן זה יהיה למוסד ערך של עזרה עצמית בעד שדרות העם הרחבות.
מה היא אפוא תעודתו של אוצר התישבות היהודים? כשם שהעמדנו עד עכשיו במקום הציונות, הנדיבית את הציונות המדינית, כך נחוץ שיבא בתנועת הישוב במקום מתן-צדקה וקבלת נדבות רק העסק בלבד. על ידי מעשי הצדקה נתדלדלו מעט עד עכשו הנותנים – וגם המקבלים. גדוּל הקבצנים עלה למעלה ראש ולעבודה היה חסר העקר: רגש האחריות. הקולוניסט המצפה תמיד לעזרת הפטרון או האפיטרופוס הרחוק אינו נכנס בגדר אותו המעמד הכלכלי של יהודים, שיצירתו יכולה להועיל באיזו מדה שהיא להרמת המצב המוסרי בקרב עמנו. האכר והאומן היהודי צריך שיגיע בדרך אחרת לחרות כלכלית על אדמתו הלאומית. ערך האדמה הולך וגדול בה במדה, שמתישבים עליה בני אדם. המתישב ראוי אפוא, שתהיה משכרתו גדולה ממתנת-חנם; הוא ראוי לבטחון. נקל להבין, כי הבטחון גדול לנותנים ולמקבלים לא רק בערכו המוסרי, אלא גם בתועלתו החמרית, הרבה יותר מן המתנה. הבטחון שואף לצמיחה, המתנה שואפת לאפיסה. אדם שיש לו בטחון הולך ומתחזק בתנאים נורמליים, ומי שמקבל מתנות הולך ומתנונה במצבו הכלכלי בתנאים נורמליים. כי הנדיב יוצר רק כפויי טובה, מן האמת הזו ומדברי מוסר מרים כיוצא באלה, יכולים אנו לחשוֹך ברגע הזה. בכלל הננו רומזים רק בקצרה על מהלך מחשבותינו, שגם הן גרמו לנו לדרוש צורה של עסק בשביל עבודת ההתישבות היהודית.
לחותמים על מניות הבאנק הקולוניאלי יהיה זה רק ענין של עסק. עליהם יהיה לבחון בינם לבין עצמם, אם עתיד הוא להיות מקום בטוח לפקדון. אם מוסד, אשר מטרתו היא לתת ליהודים החפצים בהגרה תמיכה כדרך הבנקים: בהקפה ובתמיכות אחרות על יסוד ערובות נבונות ובתנאים נוחים – אם יש למוסד כזה, בהיותו תחתהנהלת אנשים ישרים, תקוה שיצליח? את הפעולה צריך להתחיל במושבות הקימות כבר. הקולוניסטים יקבלו בתרועת שמחה הלואות חקלאיות. הם זקוקים להן מאֹד; זאת יודעים אנו מתוך אנחותיהם ותלונותיהם, שהיו נשמעות יותר, אלמלי לא היו מפחדים, פן ימנעו מהם הנדיבים את חסדם. אגודות לחקלאות ולחרֹשת תוסדנה במהרה. כל אלה המכירים בטיבה ובהיקפה של התנועה הציונית מהיום יודעים היטב, כי המונים רבים של יהודים, ביחוד במזרח אירופא, ואפילו באנגליה, באמריקה ובאפריקה הצפונית, נכונים ליציאה. במקומות אחדים כבר הסתדרו קבוצות כאלה, בצפיתן לתכלית העתידה לבא, תחת דגלם של מנהלים אחראים מקרב המפלגה. אלה האנשים אינם צריכים אלא שתנתנה להם הלואות בכל צורותיהן: לשם העברה, עבודה חקלאית, חרֹשת-המעשה, עסקי מסחר ובנין בתים. בהתאם עם אפיו המיוחד של המוסד הזה אין לחשוש לאבוד ממון הרבה בידי לווים רעים, כי עלית מחיר הקרקעות, אשר תקנה החברה, תהיה לרגל ההתישבות בכל אֹפן שקולה כנגד ההפסד. לא מן הנמנע הוא איפוא, כי התועלת המרובה, שיש לקוות לה, תעורר את החפץ גם בלב אנשים שאינם ציונים לחתום על מניות אוצר ההתישבות. אולם יש תקוה, כי המניות תשארנה ברובן בידי ציונים, מפני שאלה כבר עתה מאמינים בדבר ומכירים בהיקפה של התנועה. קרוב אפילו הדבר לודאי, כי עוד לפני הוסד החברה תקמנה במקומות שונים אגודות, שתחפצנה להבטיח לעצמן מספר הגון של מניות.
המשא-והמתן, שנפתח בזה, אפשר שיביא לידי גלוי הצעות מעשיות שונות. מתוך העבודות הקרובות תתראינה התכליות הרחוקות. לחברה כזו עם סניפיה במקומות המרכז של המסחר היהודי אפשר שתהיה התעודה להיות לגורם חשוב בעולם המסחר הכללי. ובעוד שעכשו הרבה בתי אוצר ובעליהם הנם יהודים, אם גם אינם רוצים להודות בזה, ובכל זאת הם מביאים בתעלוליהם נזק מוסרי גדול ליהדות – יהיה על האוצר החדש הזה לספק צרכי היהודים באֹפן שאין לערער עליו. יואיל כל איש לשפוט מעצמו, אם יש תקוה לבאנק יהודי להיות במהרה למוסד עממי.
בהיותו מתחלתו עומד על בסיס בריא, מאורגן על יסודות נבונים של עסק ומתנהל בידי מפקחים לאומיים, יהיה זה בהכרח מוסד חזק מאֹד. כי ירחש הצבור היהודי חבה לבאנק כזה, נוכל לשער מראש, ואין צרך בדמיון חזק יתר על המדה, אם נניח, שהבאַנק היהודי יוכל להתחשב מראשית הויתו עם בעלי עסק במספר רב באירופא, באמריקה ובארצות המזרח.
כלום משמע, שהבאנק הזה עם הון המניות של שני מליונים ליטראות שטרלינג נועד לרכוש בעצמו את הקרקעות הדרושות להתישבות היהודים?
למטרה זו, כמובן, לא יספיק ההון הזה. יש מוסדות להתישבות היהודים עשירים הרבה ממנו, המחכים למלואה של המטרה הזאת, ואחרי שיוצרו התנאים הקודמים בנוגע למשפט הצבורי, ישמשו הם לרכישת קרקעות על פי המשפט הפרטי ולתמיכות נדיבות בעד עבודת האדמה. התישבות היהודים היא היא שצריכה ליצור את הערובות על יסוד המשפט הצבורי על-ידי הפוליטיקה, שינהל הבאנק שלה. אוצר התישבות היהודים יתכונן כעין בעל האוצר הבלתי-אישי של התנועה הציונית, ועליו גם כן להיות סרסור להלואות בשביל אותה הממלכה, שעמה אנו רוצים לבא לידי הסכם, כשתהיה הזדמנות לכך. הננו מסתפקים לעת עתה ברמיזה זו, שבודאי תהיה מובנת לכֹל.
כל מה שהעירונו עד כה אינו, כמובן, “פרוספקט”, אלא ההודעה הראשונה, שעל ידה יודע לחברינו בכל מקום שהם, כי התחילה העבודה המעשית, שהכין והחליט הקונגרס. כדי לשפוט מראש על עתידותיו של הבאנק, נחוץ יהיה אפוא לעבד את יסודות ההתישבות המעשיים, להציע בסדר נכון ומפורט את החֹמר המספרי, הנמצא כבר או שצריכים עוד להמציאו, ולהודיע ידיעות ודאיות על האקלים, תכונת האדמה, האמצעים לסחר הארץ, מצב השוקים, כחות הפועלים הקימים כבר ואלה שצריכים עוד להכניס שמה, ולבסוף על התנאים המשפטיים, שבהם צריך הכל להעשות. נחוץ יהיה להתגבר על כמה מעצורים, להסיר כמה מזמות רעות ומעקשים, והאנשים הנגשים למלא את התפקיד הזה מכירים בכל אלה בכבד-ראש. הנם בטוחים, כי בכל לב ישתתפו במפעלם כל אלה, שהענין הלאומי נוגע אליהם. אגב אין הסכנה, כי לא יבינו אותם בנדון זה, קימת אלא לזמן קצר. כי אחרי שיודע המוסד להנהלת הכספים בשמו, לא יטילו גם מתנגדינו ספק בדבר, כי המנהלים הפוליטיים של התנועה אינם רוצים אלא לפקח על הבאנק. שלא לאחד את הפוליטיקה עם עניני הכספים, זה הוא כבודנו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.