רבותי, הבימה הזאת של אגודת הסופרים העברים בישראל, שאליה הוזמנתם קרויה בשם “בימת הספר”. כלומר, זוהי בימה, שמעליה מעריכים ספר חדש שיוצא לאור, או חוגגים יובלו של סופר, או דנים באחת מן הבעיות הספרותיות העומדות על הפרק. גם הערב התכנסנו, כדי להעריך קובץ, היינו, ספר חדש שהופיע בימים אלה. אולם ברצוני לומר בפתח הערב הזה, שאני פותח את המסיבה הזאת בהרגשה מיוחדת, שלא ידעתיה בערבי-בימה אחרים. כי יש ייחוד לערב הזה, ויש ייחוד לספר הנדון, יש ייחוד למחבר הספר, ללשון הספר ולשבט היהודי שממנו יצאה משפחת באאזוב בגרוזיה. ואני מוסיף עוד ייחוד: סופרי ישראל מבטאים בערב זה את הזדהותם עם יהדות גרוזיה.
משעתה שצורפתי לועד הציבורי להנצחת זכרם של בני משפחת באאזוב, צללתי קצת לסוגיה זו, ששמה יהדות גרוזיה. קראתי מה שיצא לאור בעברית על יהדות זו ושמעתי בשתי ישיבות דברים חשובים עליה, אף חזרתי וקראתי את הערכים באנציקלופדיות על נושא זה, ונוכחתי לדעת דבר מפורסם שאינו צריך עוד ראיה: עד כמה חשוב הקיבוץ היהודי הזה, ששכן אלפי שנים באיזור הדרומי-מערבי של קאווקאז, ועד כמה אין אנו יודעים עליו הרבה.
גם יהירות וגם תמימות היתה בנו, ביהדות האשכנזית, שלא ראתה את כל המפה של יהדות העולם, באופן שחלקים נכבדים ממנה נתעלמו מן העין ומן הלב. עד לראשית המאה העשרים היתה יהדות תימן, מארוקו, בוכרה, גרוזיה ועוד, ענין לכמה חוקרים, אבל לא היו קיימות בתודעה החיה של האומה כולה קיום שלם, פועל ונפעל. לאט לאט נוכחנו לדעת מה גדולה היתה הטעות. המפה היהודית גדולה הרבה יותר. שנים-עשר השבטים, שהיו קיימים בראשיתה של האומה, קיימים גם היום, וכל אחד מהם חשוב לעצמו והוא חוליה בשלשלת-הזהב. יש להדגיש, שסופרים עברים לא השלימו עם ניתוק השבטים והלכו לארצות רחוקות ונידחות כדי לבקש את אחיהם שם. דיינו להזכיר בדורות האחרונים את אלעזר הלוי, פרופ' יוסף הלוי, נחום סלושץ, יעקב ספיר, וביחוד את צבי כשדאי, שחקר את יהדות גרוזיה. אולם זה כטיפה מן הים. יהדות גרוזיה היא שבט מופלא ותוסס, ששכינת ישראל שרתה עליו קרוב לשלושת אלפים שנה. גולת גרוזיה היא, אולי, הוותיקה שבגלויות, ולכן נס קיומה גדול מנס קיומן של יהדויות אחרות. על שבט זה בארץ רחוקה ונידחת עברו כמעט כל הזרמים הרוחניים שעברו על יהדות אירופה והשפיעו עליו ועיצבו את צלמו היהודי המובהק. ביחוד השפיעה עליו תנועת התחיה, הציונות. הכיסופים המשיחיים שהיו מהבהבים ביהדות זו כל הימים, נדלקו באש-קודש עם בוא הבשורה הציונית על שיבת-ציון ועל ישוב הארץ מחדש. עכשיו אנחנו יודעים שהפניה הגדולה והמרעישה של שמונה-עשרה משפחות יהודיות בגרוזיה אל “הוועדה לזכויות האדם” של או“ם באוגוסט 1969, שהגיעה לתעודתה אחרי גלגולים רבים – היתה כעין התפרצות של געש ציוני, שחלחל בסתר ובגלוי. היא השמיעה באזני העולם כולו את תביעתה הזועקת והנחרצת להרשות עליתו של כל יהודי בגרוזיה, הרוצה לעלות לישראל. אנו זוכרים איזה רטט עבר אז בלב כולנו, בשעה שהגב' גולדה מאיר, שהיתה אז ראש הממשלה, קראה את המכתב הזה בכנסת. ואמנם קריאה נועזת זו של ח”י משפחות, שהיה בה משום קידוש השם, לא היתה לשוא. חלק גדול לה בפתיחת השער לעליה. כמחצית של יהודי גרוזיה עלו לישראל. והם בארץ, והולכים ומשתרשים בכל ענפי העבודה והחיים. אבל עלינו להקדיש יתר תשומת לב ומאמצים ומחשבה לקליטתו של שבט נפלא זה, שאיחר לבוא, ולא באשמתו. לפי כל הסימנים עתיד הוא לתפוס מקום חשוב בחיי העבודה וגם בספרות. ספרו של נתן אליהשווילי על “היהודים בגרוזיה ובא”י", שיצא לא מזמן לאור, הופעתו המיטי אורית של דב גאפונוב, שתרגם תרגום עברי קלאסי את האפס הלאומי של גרוזיה “עוטה עור הנמר”, וכן כתבי יד שלא הופיעו עדיין וכוחות אינטלקטואליים המתגבשים והולכים בישראל מקרב שבט זה – רק מרמזים על האפשרויות הממשיות והפוטנציאליות הגנוזות בו.
על כן אני רואה ביזמתה של הגב' גולדה מאיר, שיצרה את הוועדה להנצחת דוד והרצל באאזוב, אמצעי גדול ורב-ברכה להיכרות הדדית, להתקרבות ולליכוד עדות שונות לעם אחד. גם פגישה זו צריכה להיות התחלה למעשים נוספים ותרומה להשגת המטרה המבוקשת.
רבותי, בפעם הראשונה בימי חיי, אני משתתף אקטיבית במסיבה לכבוד ספר, שלא קראתיו, שלא יכולתי לקראו, הואיל ונכתב בשפה הגרוזינית, שאינני נזקק לה. שם הקובץ “דוד והרצל באאזוב”, ולפי תוכן הענינים, הכתוב גם עברית, אני למד, שזהו קובץ עשיר, מקיף ורב-משתתפים ונושאים, הממצים לא רק את חיי משפחת באאזוב ופעילותה הציונית המסועפת, אלא באנתולוגיה זו מסופרות תולדותיה של יהדות גרוזיה, הווייתה הציבורית והרוחנית, חייה הכלכליים, מפלגותיה, השתתפותה בקונגרסים הציוניים, פגישותיה עם יהודים אשכנזים, שאיפתה הלוהטת לציון, מאבקיה המדיניים, ועלייתה לישראל. גם המדור הספרותי הטהור תופס בה מקום חשוב, במקור הגרוזיני ובתרגום מן הספרות העברית. ראוי לציין, שדווקא הענף העיוני ביותר של החסידות, חב"ד, הוא שנקלט ביהדות גרוזיה ושמר עליה מפני טמיעה והתפוררות.
על קובץ זה ועל יהדות זו ידובר במסיבה זו.
-
דברים ב“בית הסופר” במסיבה לרגל הופעת הקובץ בשפה הגרוזינית “דוד והרצל באַאַזוב – מבשרי הציונות בגרוזיה”, שבה הרצו והשתתפו באי–כוח עולי גרוזיניה בישראל, ביום ב‘ באדר ב’ תשל"ו (4.3.1976). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.