נצחון פרעה נכו בכרכמיש. שעבוד ממלכת יהודה בידו. איבת שכני יהודה הרעים. פרעה נכה מגלה את יואחז מצרימה וממליך את יויקים. עונש כסף כבד. יואחז מת בארץ גלותו. יויקים נוגש את עמו. אכזריות יויקים ובצעו. קשר על ברית יאשיהו ללכת בדרכי ישראל. שנאת יויקים את הנביאים. כהני און ונביאי שקר. חכמה מזויפת וכחש בה‘, אומץ ירמיהו. מזמת הכהנים להמיתו. אחיקם בן שפן מציל אותו. הנביא שמעי’ מקרית יערים ואחריותו. פשחור בן אמר ומעלליו. חנופת נביאי השקר. מלחמת פרעה נכו השנית בכרכמיש ומפלתו. נצחון בבל. קדמות עם בבל. התלכדם עם הכשדים. אופית אומה זו וטיבה. נבוכדנאצר מלך בבל משעבד את ממלכת יהודה. בזה במקדש. ילדי שרים ומעט מזקני השרים מובאים בבלה. תוכחות ירמיהו נקראות לפני העם. יויקים שורף את מגלת ירמיהו. יויקים מורד בממלכת בבל. חיל בבל בארץ ישראל. הארץ מרמס לגדודי אויביה. ירושלם מפלט לבני ערי הפרזות. בצרת, חורב ותחלואים. מות יויקים ומלוכת יויכין. נבוכדנאצר בא על ירושלם. יויכין ואמו ושריו וגבוריו מגלים בבלה. שבי ובזה ביהודה. יויכין בכלא בבבל. הרס ומשסה בערי הארץ. הנגב' גשם. נבוכדנאצר ממליך את צדקיהו. ריב ירמיהו ונביאי השקר. חנני' בן עזור. הכהונה בפחזותה והנבואה במעוטה.

3152–3166

ופרעה נכו הצליח מאד במלחמתו וילכוד את הארץ מנחל מצרים גבול קצה נגב יהודה עד פרת, ויהודה היתה למרמס לרגלי חיל מצרים, ולשחוק לשכניה העמים הקטנים השמחים לאידה.

שַׁסֻהוּ כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ ; הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו:

הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו ; הִשְׂמַחְתָּ כָּל-אוֹיְבָיו:¹

ומלך מצרים שש בנקמתו, להודיע את ידו לישראל ולהוכיח להם, כי הוא המושל בארצם. ויהי בשבתו ברבלה בארץ חמת בדרך משובו מן המלחמה, ויאסור את יואחז מלך יהודה אחרי מלכו שלשה חדשים. ויקח את אליקים הבן השני² ליאשיהו וימליכהו (3152–608) ויקרא לו שֵם אחר, למען דעת כל העם כי מידו לו הממלכה, ויסב את שמו יהויקים לאמר: יָקֵם ה' אלהיך את הברית אשר כָּרַתָּ לי לעבדני ויהי בך לעד. – ויתן פרעה נכה עֹנש על ארץ יהודה, מאה ככר כסף וככר אחד זהב. ואת יואחז האמלל הוליך אתו שבי מצרימה וימת שם ביגונו. ויהויקים נגש את עם הארץ, למלא לו את הכסף ואת הזהב, אשר נטל עליהם מלך מצרים, אשר בטחו בו רבים מקרב השרים ויצר מאד לישראל ויבא דבר ירמיהו:

גַּם-בְּנֵי-נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד:³

וגם מבית לא היה נחת, כי הרבה יהויקים לעשות את הרעה בעיני אלהים ואדם. וישפוך גם הוא דם נקי ככל אשר שפך מנשה, ועיניו ולבו לא יהו בלתי אם אל הבצע ואל העושק⁴. וַיֵּזַל מאד לבלתי שלם גם לשכירי יום, אשר שכר לבנות לו בית ארזים⁵. וַיִמָצֵא קשר באיש יהודה וביושבי ירושלם, אשר אמרו לחדש את עבודת הגלולים בקרב עמם ולהפר ביד רמה, את הברית אשר כרת יאשיהו לאבד כל זכר⁶ לאלהים אחרים בישראל. ואף כי לא עשו הקושרים עוד תושיה רבה וגם המלך לא נדח אחרי עצבי הגוים, לשום אותם לו ולעמו לאלהים, היה יהויקים כדוב אורב לנביאים, ויד הכהנים ונביאי השקר, אשר רבו בימים ההם היתה עמו. ותאצל מאת פני יהויקים רוח שקר וכחש ומעל על פני כל העם, ויהי אנשים בדור ההוא אשר התהללו בחכמתם⁷ על תורת ה' אשר אתם וימשכו בשבט סופרים⁸ ותוכם אָוֶן ומרמה. ויהי המעט, כי זנו אחרי עיניהם וישחיתו את דרכם⁹ ומלאו את בתיהם עושק וחמס¹⁰ ויכחשו גם בה‘¹¹ ויסר מעליהם בדבר הזה המעוז האחרון הנותן נשמה לעם, והשומר אותו מרקבון וכליון. וישובב העם משובה נצחת¹². ויהי ירמיהו האיש האחד, אשר עמד כעמוד ברזל וכחומת נחשת ולמגן, למוסר ולצדק ולטהרת רוח עמו, ולא חת ולא זע מאיש. ויהי בשנה הראשונה למלוך יויקים ויעמוד ירמיהו בחצר בית ה’ וינבא באזני העם הבאים להשתחות שמה, כי כגורל שילה יהיה גורל הבית הזה, אם לא ישובו מחטאותיהם. ויתפשוהו הכהנים ונביאי השקר וכל העם ויאמרו להמיתו. וישמעו השרים וַיִּוָעֲדוּ אל בית ה‘, ויגישו הכהנים אליהם את משפטם וגם ירמיהו דבר באזניהם דברים נכוחים. ויצדיקו אותו השרים לאמר: "אין לאיש הזה משפט מות, כי בשם ה’ אלהינו דבר אלינו". ואנשים מזקני הארץ קמו למליצים לנביא, בהזכירם את דרכי מלכי הצדק, אשר קמו בישראל והליכותיהם הנעימות עם הנביאים, אשר נבאו להם קשות ויטו את לב העם אחרי ירמיה. וראש מליצי הנביא הזה, אשר הפך את לב העם לטובה, היה השר אחיקם בן שפן, איש יקר רוח וטהר לב¹³.

בימים ההם היה עוד נביא, אשר התנבא כדברי ירמיהו ושמו אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים, אך לנביא האמלל הזה, לא קמו גואלים, כאשר קמו לירמיהו, ויהי כשמוע אוריהו, כי כלה מאת המלך להמיתו, ויקם ויברח מצרימה. אך חמת יהויקים לא שככה, וישלח את השר אלנתן בן עכבור¹⁴ ואנשים עמו, ויביאו את אוריהו הנביא ממצרים, ויך יהויקים העריץ את קדוש ה' וימיתהו¹⁵. ונביאי השקר אשר דברו סרה בשם ה‘, הרימו ראש בימים ההם ויהיו רעים לישראל מנביאי הבעל, אשר קמו בשמרון¹⁶, כי שמה את ידם עם הכהנים¹⁷, אשר השחיתו את דרכם בדור ההוא, להטות את לב העם אליהם. ותהי עמם גם יד פשחור בן אמר הכהן משרי הכהנים ומנכבדיהם, וינבא גם הוא בשקר¹⁸. ויתהפכו הנביאים הנבלים ההם בתחבולותיהם, להניא את לב העם משמוע בקול נביאי האמת, ולהסב אותם אל חזון תעתועיהם ויתנו ללעג בעיניהם, את נבואות הצדק, אשר קראו להן הנביאים הראשונים "משא דבר ה’". ויתלוצצו בלשון תהפוכות ויאמרו, כי אמנם משא ומעמסה הן¹⁹ ויספרו חלומותיהם אשר בדו מלבם באזני אוהביהם²⁰. וילמדו גם הם את לשונם לדבר צחות, למען משול ברוח הקהל. ויהי כי נבצרה מאיש מהם לברוא לו ניב שפתים, ויגנבו דברים איש מאת רעהו וינאמו נאום²¹. ויחזקו את יד אנשי הזרוע לבלתי שובם מדרכם הרעה²²; וימצאו בדבר הזה חן בעיניהם. ויורו את העם ללכת איש בשרירות לבו, באמרם, כי בגלל זה לא תבוא על איש רעה²³. ולמען קנות את לב הנפתים והנרפים, נבאו להם כל היום כי שלום יהיה לעם²⁴, ויתעיבו מאד לטהר בעיני שומעיהם את חטאת הזמה מטומאתה ולשומה בדבר, אשר אין עָוֶל בו²⁵ וידיחו בדבר הזה את השובבים הזונים אחרי עיניהם, ללכת אחריהם. ותצא מאת נביאי השקר בירושלם חנופה²⁶ לכל עם הארץ.

וישב יהויקים לבטח בשלש השנים הראשונות למלכו, כי חזה בצל מלך מצרים, אשר ידו רמה בעת ההיא. אך עד מהרה מטה יד הממלכה הזאת, אשר דמתה לאיש זקן, אשר כרבותו לאמץ כחו, כן ירפה וכן יחלש. כי תחת נבו פלאסר מלך בבל הראשון, אשר בו נלחם פרעה נכו ויצלח, גם עתה נבוכדראצר בנו, אשר יקראו לו גם נבוכדנאצר, איש “מרגיז ארץ מרעיש ממלכות” ותהי ראשית גבורתו להשיב מכה רבה אל חיק מצרים, אשר אמרה לשום מעצור לרוח נבו פלאסר אביו בהלחמו עליו על יד פרת. ויקרא נבוכדראצר מלחמה על פרעה נכו, ויצא לקראתו ויחן גם הוא על כרכמיש. ופרעה נכו אשר התהלל בגבורתו, בזה בלבו את המלך הצעיר, אשר לא יצא לו עוד שֵם ואשר אביו לא עמד בפניו, ויעט אליו ברוב חילו בסוס וברכב. וכוש ופוט עמו, תופשי מגן ורומח ולודים דורכי קשת²⁷ ויאמר לכלות אויבו כרגע.

מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה ; וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם

וַיֹאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה-אֶרֶץ ; אֹבִידָה עִיר וְיֹשְבֵי בָהּ²⁸

אך שם, על יד נהר פרת כשלו ונפלו, כי הדוף הדף מפניו נבוכדראצר את חיל פרעה עד מעבר לנחל מצרים ויקח מידו את כל אשר היתה לו מן הנחל ההוא עד נהר פרת²⁹.

והעם הזה עם בבל הבא מארץ צפון, אשר שִנְעָר³⁰ היתה אדמת מכורתו, גוי איתן ועתיק ימים³¹ היה, אשר יצא לו שֵם בממלכות בימים קדמונים מאד³². וירבו הימים וַתִּשַׁח בבל לפני אשור ותסר למשמעתו. וימשול אשור גם בחבל אחד מארץ ארם נהרים, אשר שם שוטטו מעולם בני כשׂד³³ הארמי. ויהפכו מלכי אשור את הצִיָה הזאת לארץ מושב³⁴, ויהיו הכשדים לעם יושב על אדמתו. ובהתפרץ מדי וארם נהרים ובבל מפני אשור ונבו פלאסר הכשדי מולך אז בבבל, היו בבל וכשדים לעם אחד ולממלכה אחת. ותקרא המלכות על שם בבל³⁵ ואנשי החיל היו הכשדים³⁶. ויהיו הכשדים גם חכמי בבל וכהניו חוברי חבר ובעלי הכשפים חוברי השמים החוזים בכוכבים המודיעים לחדשים את אשר יבא על הארץ³⁷. ויקסמו קסמים ויקלקלו בחצים וישאלו בתרפים ויראו בכבֵד³⁸, לדעת אם יצלחו במלחמה כי עצביהם היו אלהי מלחמה בעיניהם³⁹. ולמן העת אשר נתכו שני העמים למוצק אחד, נהפך עם בני בבל, אשר עיניו היו מעולם אל חרשת המעשה⁴⁰ ואל תענֻגות בשר, לגוי אכזרי מאד, אשר לא ידע רחם⁴¹ גוי אשר “הרחיב כשאול נפשו והוא כמות לא ישבע”⁴²; לעם בוצע בצע, אשר “כלו לחמס יבא לאסוף כחל שבי ולרשת משכנות לא לו”⁴³. ויהי למחתה לכל משפחות האדמה, כי ידו היתה נטויה “תמיד להרג גוים” ולשום את ארצותם למרמס לו⁴⁴ “ולהעלות בחכה, לגרור בחרמו ולאסף במכמרתו” את כל האדם⁴⁵. ויהי כי חזקה יד עם בבל, עד כי “במלכים התקלס ורוזנים היו משחק לו וישחק לכל מבצר”⁴⁶ ויהי באכזריותו ובכחו “לפטיש כל הארץ”⁴⁷ “מכה עמים בעברה רודה באף גוים”⁴⁸ על כן רפו ידי ישראל מאד וימס לבו, כאשר קרב לבא על אדמתו, חיל הגוי המר והנמהר הזה, המון גדודי צבא, מחזיקי קשת וכידון ופרשים רוכבי סוסים, אשר קלו מנמרים חדו מזאבי ערב⁴⁹ ואף כי ראתה בת יהודה לא את ולא שתים זרים באים בגבולה, נחשב מראה האויב הצר הזה בעיניה, כדבר אשר לא יאמינו בו, כי יסֻפָּר⁵⁰.

כי למען קַיֵם את כל חבל הארץ ההוא בידו, עלה נבוכדראצר על יהויקים הנאמן לפרעה נכו, אשר למשמעתו סר, ויאסרהו (3155–605) בנחשתים להוליכו בבלה⁵¹. וַיִכָּנע יהויקים מפניו ויבא את צוארו בעול מלך בבל, ויהי לו עבד נושא מנחה. וירף נבוכדראצר את ידו ממנו ולא הוליכו עמו. ויקח מחמדת כלי בית ה'⁵² וימלא את אשפנז רב סריסיו ויבחר ילדי חן מזרע המלוכה ומבני השרים ואנשים מזקני⁵³ העם ויעלם עמו בבלה, לגדלם שם להיות סריסים בהיכל מלך בבל⁵⁴. ויבא ביום הוא חזון ישעיהו, אשר נבא לחזקיהו זה כמאה שנה לאמר: "מבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד, יֻקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל⁵⁵, וגם לאדום לבני עמון ולמואב הודיע נבוכדראצר את ידו הקשה, ככל אשר הודיע למצרים וליהודה ויכנע גם אותן⁵⁶.

אך בכל הרעה הבאה על יהויקים, לא שת לב גם הוא גם עַמו. ותכבד יד יהויקים על ירמיהו על הוכיחו את בית המלך ואת העם ויעצרהו בבית הכלא⁵⁷. ויצו ירמיהו את ברוך בן נריה תלמידו בדבר ה‘, לכתוב את כל הדברים אשר נבא לישראל ואת כל התוכחות אשר הוכיח אותם, זה שלש ועשרים שנה, למען תמצא יד איש אחר לקרוא אותם לפני העם גם בהיות הוא עצור בבית האסורים. ויעש כן ברוך בן נריה ויכתוב את חזון ירמיהו ויהיה ברוך עולה פעם בפעם אל בית ה’, וקורא את הספר באזני העם. ויהי בשנה החמישית ליהויקים בחדש כסלו ביום צום, ויוָעד עם רב מכל ארץ יהודה ירושלימה אל בית ה‘. וימצא בן נריה את לבבו, ויקרא לפני הקהל הגדול את דברי הספר, אשר היה משפטו עד העת ההיא לקרוא רק באזני מתי מספר בבית ה’. והשר גמריהו בן שפן אבי השרים ישרי הלב, נתן לו מקום בלשכתו אשר במקדש, לשבת ולהשמיע משם את דבריו. וישמע מיכיהו בן גמריהו ויבא אל סוד השרים ויתיעצו לסבב את פני הדבר כי יקראו הדברים באזני המלך, אולי יבין לאחריתו. ויהי כי ידעו את לב יהויקים הקשה, ותהי ראשית עצתם לצַות את ברוך, כי יתחבא הוא וירמיהו, פן תצלח בהם חמת המלך, ואחרי כן הכשירו את הדבר. וישלח המלך את יהודי בן נתניהו סריסו וַיָבֵא את המגלה ויקראה יהודה לפניו, ויהי כי לא טובו בעיני המלך דברי הספר ויקרעהו קָרוע והשלך על האש הבוערת על הָאָח אשר לפניו. ויאטם את אזנו לקול השרים אשר הפגיעו בו, לבלתי שרוף את המגלה הזאת, ויצו לתפוש את ירמיהו ואת ברוך ולעשות בהם שפטים, אך שניהם נעלמו מעיני עבדי יהויקים. ועל המלך הזה חזה ירמיהו חזות קשה ויכתוב עוד הפעם את תוכחותיו על ספר ויוסף עוד עליהם דברים רבים.

וחמת המלך יהויקים עלתה על ירמיהו ועל ספרו על הנבאו, כי תרום יד מלך בבל⁵⁸ על ישראל, אם לא ימהרו לשוב אל ה', כי נָטֹה נטה יהויקים אחרי מצרים גם אחר הביאו את צוארו בעבודת נבוכדראצר. ויחשוב מחשבות כל היום לפרוק מעליו את עֻלו. ויהי מקץ שלש שנים ליום הכנעו מפני הכשדים, ויבצע את אשר זמם, וימרוד במלך בבל וימנע את מנחתו ממנו. ולא אחר נבוכדראצר לפקוד עליו את עון בגדו בו, וישלח בו את חילו, הלא הם גדודי הכשדים וגדודי ארם⁵⁹ האויבת לישראל מעולם, אשר נסבה לבבל ביום נפול אשור. וגם גדודי מואב וגדודי עמון שכני יהודה הרעים פרצו בארץ וינטשו בשדות ויארבו על הדרכים⁶⁰ וישימו אותה לחרדה.

רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי בֹּסְסוּ אֶת-חֶלְקָתִי

נָתְנוּ אֶת-חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה⁶¹

עַל-כָּל-שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים כִּי חֶרֶב לַיָי

אֹכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ

אֵין שָׁלוֹם לְכָל-בָּשָׂר⁶²

ויאספו העם אל עריהם מפחד אויב ויחישו להם מפלט בירושלם גם בית הרכבים⁶³, המה ויאזניהו בן ירמיהו בן חבצניה הראש לבית אבותם. והרכבים הלא המה בני יהונדב בן רכב, אשר השביע אותם אביהם בימי המלך יֵהוא, לבלתי שתות יין ולבלתי בנות בתים, כי אם לשכון באהלים ולהיות רעי צאן ובקר. ויצורו חיל הכשדים על ירושלם, ויהיה המעט לישראל, כי כתרוהו אויביו מסביב ותהיינה השנים ההן שנות בצורת⁶⁴ ושדפון⁶⁵ חורב⁶⁶ וצמאון⁶⁷ דֶבֶר בבהמה⁶⁸ ומְמותי תחלואים באדם⁶⁹ ויבערו תועי לבב וַיִוָאלו לחשוב להם לעון, את עזבם עבודת מלכת השמים. ויעשו בנפשם שקר, כי ידה בכל הרעות האלה הבאות עליהם⁷⁰.

וימת יהויקים בשנת האחת עשרה למלכו, אחרי מלאת שמונה חדשים למצור אשר שמו הכשדים על העיר⁷¹ וימלוך (3163–597) יהויכין בנו תחתיו, אשר נקרא גם יכניה, בן שמנה עשרה שנה. ויהי מקץ שלשה חדשים ועשרה ימים למלכו, ויבא גם נבוכדראצר לכלכל את דבר המצור והמלחמה וַיַבְלֵג יויכין על מגורתו אשר יגור מפני מלך בבל⁷² ויצא לקראתו לכפר את פניו הוא ואמו המלכה נחשתא בת אלנתן, ושריו וסריסיו ועבדיו. ולא האזין אליו מלך בבל ולא האמין לו, וַיִוָעַץ להוריד מכסא ישראל את בית יהויקים, אשר המליך מלך מצרים אויב בבל ומבקש רעתה, ולהסב את המלוכה אל איש אחר מבית דוד. ויקח את יויכין ואת אמו ואת כל אנשיו, אשר ברגליו ואת נשי ביתו ואת ילדיו⁷³ וישם עליהם משמר. ולמען היות יהודה למן היום ההוא ממלכה שפלה לבלתי התנשא עוד עליו, לקח “את אילי הארץ”⁷⁴ עשרת אלפי איש ממרום העם, ובתוכם שרי יהודה אלפַיִם, ושבעת אלפים אנשי חיל גבורים עושי מלחמה, והחרש והמסגר⁷⁵ אלף איש עושה מלאכה, אשר לא נמצאו כמוהם בארץ בבל⁷⁶. ויבז את אוצרות בית ה' ובית המלך, ויקצץ את כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל הקדש, ויולך את השבי ואת הבזה בבלה. ויתן נבוכדראצר את המלך יויכין האמלל אל בית הכלא ויהי אסור שם שבע ושלשים שנה. ויהי כי המה לב העם למלך הצעיר, אשר הלך בגולה ויקראו את שמו לזכר עולם את שער בית ה', אשר משם יצא, אחרי התפללו, אל מחנה בבל, שער יכניה⁷⁷. ותהי ארץ בבל למיום גלות שמה מלך יהודה ושריו אילי הארץ למושב אצילי בני ישראל כאלף וחמש מאות שנה⁷⁸. ולמען מנוע את העם מדרך מצרים אויבתו היושבת בנגב, סגר את ערי נגב יהודה הקרובות לה ולא נתן בהם יושב⁷⁹. ויהי כי נשַמה כל אדמת הנגב ותרב חית השדה, ותהי לארץ למשכלת עד גלות הארץ⁸⁰ ותהי השארית אשר נשארה ביהודה ובירושלים כתאנים, אשר לא תאכלנה מרוע⁸¹ כי לא השאיר נבודראצר ביהודה רק את דלת עם הארץ. וידי צבאות בבל אשר עברו בארץ חלו מאד בערים רבים להרוס ולנתוץ. ותרבינה ביהודה הערים החרבות והנשמות והנהרסות⁸² עד אשר קראו לאנשי הערים ההן “יושבי החרבות”⁸³ ותהי הארץ לחרבה לחרפה וגדופה ומשמה⁸⁴ באשמת יהויקים אשר התגרה ברעה.

ויַמלך נבוכדראצר על יהודה את מתניה⁸⁵ הבן השלישי ליאשיהו⁸⁶ בן אחת ועשרים שנה, איש רך לב ורפה ידים⁸⁷, ויכרות עמו ברית וישביעהו בה' להיות נאמן לו ויסב את שמו צדקיה (3163–697) לאמר: ה' צדקך יהי בך לעד על השבועה אשר נשבעת לי⁸⁸. ואף כי מטה יד ישראל מאד בעת ההיא, לא התיאש עוד ירמיהו הנביא מן הטובה ותהי עצתו אמונה לצדקיהו מלך יהודה ואל עמו לאמר, “הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ואת עמו וחיו”⁸⁹. כי צָפֹה צָפָה הנביא הזה ברוח קדשו, אשר אָצל עליו ה‘, כי לא לאֹרך ימים יכון כסא בבל⁹⁰. על כן אין טוב לעמים, כי אם להכנע מפני הגוי הקשה הזה, עד בוא עת ארצו גם הוא. וינח לישראל מעט בימים הראשונים, אשר נשא צדקיהו את עול בבל, ותרם קרנו. ויהיו מלאכי הגוים הקטנים אשר מסביב באים בבית מלך ישראל, וגם מלאכי צידון בתוכם⁹¹, להסית אותו לשית ידו עמם לפשוע במלך בבל. ויבא ירמיהו אל מלאכי מלכי הנכר וישם בפיהם דברים לדבר באזני אדוניהם, לנטות את שכמם גם הם, לעבוד את נבוכדראצר ולא יכרתו ברית איש עם ראהו ועם מלך יהודה, להתפרץ מפני הממלכה הגדולה והחזקה לרע להם, ולא ישעו אל דברי עונניהם וקוסמיהם, אשר קמו גם בקרבם, לעוררם לפרוק עול מלך בבל⁹². ולמען המרץ את דברו, עשה לו ירמיהו במצות ה’, מוסרות ומוטות וישלח אל מלכי הגוים ביד מלאכיהם לאות להם, כי צוה אלהים לשום את צוארם בעול נבוכדראצר, למען ישקטו גוי גוי במקומו ולא יגלו מארצם. ומי יודע אם לא עשו דברי הנביא פֶּרִי, לולא יצאו לו לשטן, חבר פוחזים וריקים בעלי לשון, אשר שמו את נפשם לנביאים⁹³. וחנניה בן עזור מגבעון בראשם. ויעשו שקר בנפש הקהל, כי בעוד שנתים ימים, ישבר עול מלך בבל וכל גולי יהודה⁹⁴ וכל כלי בית ה' ישובו ירושלמה. ויריבו נביאי השקר בירמיהו, אך הוא לא חת מפניהם ולא הפל דבר מדבריו ארצה. וימת חנניה בן עזור נביא השקר בשנה הראשונה למלוך צדקיה. אך דברי השקר, אשר הפיץ הוא וחבר מרעיו, הצמיחו לענה ורוש. וימלאו נביאי השקר את כל הארץ, חזון שוא, ומקסם חלק, ויהי ירמיהו בעת ההיא כמעט הנביא האחד⁹⁵ על אדמת ישראל, אשר נבא בשם ה' על כן האמינו העם, כי מבלעדיו לא יקום עוד נביא והנבואה תתום כלה. ויהי למשל בפיהם: “יארכו הימים ואבד כל חזון”⁹⁶ והכהונה שבה גם היא עשר מעלות אחורנית, ויכהנו גם ערלי בשר בבית ה'⁹⁷.