חֲזוֹן נְבִיא-הָאֲשֵׁרָה / שאול טשרניחובסקי

אֲשֶׁר חָזָה בְּיוֹם שְׁחוֹט אֵלִיָּהוּ

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע

מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּמָּלֵט

אֶל עֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַתְּהִי עָלָיו הָרוּחַ וַיִּנָּבֵא בָּעֵמֶק:

עֵדִים אַתֶּם לִי, הַתָּבוֹר הַבּוֹדֵד

וְרִכְסֵי הַכַּרְמֶל הַמַּכְחִילִים מִימִינִי,

הָרֵי-גִּלְבֹּעַ, הָרֵי-מְלָכִים,

וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מוּרָמָה מִגְּבָעוֹת.

יִהְיֶה חֲזוֹנִי לְאַחֲרִית-הַיָּמִים,

יִנְצְרֶנּוּ חֵיק הָעֵמֶק הַגָּדוֹל,

עֲרוּצֵי נְחָלִים עַל מִדְרוֹנוֹת גְּבָעוֹת.

לְאַחַר יוֹבְלוֹת תְּגַלֶּנּוּ הַכִּנֶּרֶת,

שִׁפּוּעֵי רָמוֹת בְּרוּכֵי-שָׁמֶשׁ.

לִלְאֹם יָקוּם חֲלוֹמִי שָׁמוּר,

לַמַּעְפִּילִים מִבְּנֵיכֶם תְּעוּדָתִי אַנְחִילֶנָּה.

אַל תֹּאמְרוּ, הַשּׁוֹחֲטִים: שְׁחַטְנוּם,

אָבְדוּ עוֹבְדֵי-הַבַּעַל, נִכְחָדוּ.

הִנֵּה הַקְהֵה הִקְהֵיתֶם מַאַכְלוֹתֵיכֶם,

פְּגוּמוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם מֵרֹב שְׁחִיטָה,

וְלוֹ לֹא תּוּכָלוּ, כִּי לֹא בְּכֹחֲכֶם הוּא.

הוֹי, הוֹי, כֹּהֲנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים,

צְאוּ וְחִשְׁבוּ, חִקְרוּ וְתִמְצְאוּ:

מָתַי יִמְלֹךְ אֲדֹנָי לְבַדּוֹ

בְּמַאֲמַר-נְבִיאָיו וְתוֹרַת-כֹּהֲנָיו

בְּרַתּוּקוֹת בְּרִית-דּוֹגְלִים בִּשְׁמוֹ,

אִם לֹא לִכְשֶׁתְּשֹׁרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ

וְתִתָּלְשׁוּ כְּהִתָּלֵשׁ הַיַּבְּלִית מִן הַקַּרְקַע.

וְחַקּוֹתֶם חֻקּוֹת, וּגְדָרִים וּסְיָגִים

לְמַעֲשֵׂר וּתְרוּמָה בְּאֶפֶס תְּנוּבָה;

הִלְכוֹת-קֳדָשִׁים תַּעֲמִיקוּ תִּדְרְשׁוּן –

וְעוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לֹא תַקְרִיבוּ;

דִּינֵי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים תַּגְבִּירוּ,

כִּי יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה וּמַעֲשֵׂה שָׁבָתוּ;

אֲחֵרִים יַחְרְשׁוּ – וְאַתֶּם תֹּאכֵלוּ;

נָכְרִים יִרְעוּ – וְאַתֶּם תִּשְׂבָּעוּ;

זָרִים יִבְנוּ – וְאַתֶּם תֵּשֵׁבוּ.

בְּמִסְגְּרוֹת-סְעִיפֵיכֶם לְחַיָּיו שֶׁל אָדָם

לִפְנֵי אֱלֹהַּ אֱלֹהֵיכֶם תִּצְדָּקוּ

בִּבְלִי קַרְקַע וּבְאֶפֶס עֲבוֹדָה,

בְּאֵין מְדִינָה וּבְלִי מַמְשְׁלוֹת-עָם.

וּשְׁכַחְתֶּם אֶת-הַבְּעָלִים וְנִכְרְתוּ מִפִּיכֶם,

מִפִּי זֶרַע-זַרְעֲכֶם, וְלֹא יִזָּכֵרוּ.

בַּעַל-פְּעוֹר הַמַּפְרֶה לְמִפְלֶצֶת יִהְיֶה,

וּבַעַל-זְבוּב לְשִׁמְצָה וּשְׂנוּא אָדָם.

חַי אֲנִי אִם לֹא תֵצְאוּ מְחַפְּשִׂים

נְתוּצוֹת-מִזְבְּחוֹתָם בְּכָל הָאָרֶץ

וּפְלִיט-אֲבָנִים מִשְּׂרִידֵי-בָּמוֹתֵיכֶם

עַל גְּבָעוֹת גְּבוֹהוֹת וְאֶל כָּל תֵּל-חֳרָבוֹת

וְתַחַת כָּל עֵץ עַתִּיק וְרַעֲנָן.

בְּיוֹם פָּקְדִי אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם תִּתְרַפָּקוּ.

הוֹי, הוֹי הָעֵמֶק הַגָּדוֹל וְהַפּוֹרֶה,

אֲשֶׁר בֵּרְכוּ בְּעָלִים כִּלְיוֹתָיו,

עֵמֶק יִזְרְעֶאל, עֵמֶק-קְדוּמִים!

כִּמְלוֹך עָלֶיךָ יְהֹוָה – תֵּשָׁם,

וּבְעָבְדְּךָ לַצָּלוּב יִרְבּוּ חָרְבוֹתֶיךָ,

וּבְצֵל נְבִיא-הַמִּדְבָּר יְכַסּוּךָ בִּצּוֹת,

מְאֵרָה לַחַיָּה וּקְלָלָה לַמְּתִים בָּךְ;

בִּשְׂרִידֵי-חַוּוֹתֶיךָ יִשְׁרֹץ מְתֹעָב-גּוֹי,

בִּנְקִיקֵי הֶהָרִים הַסּוֹגְרִים עָלֶיךָ.

עַד בֹּא יָבוֹא דוֹר-הַמַּעְפִּילִים,

חֲלוּצֵי-הַגּוֹלָה וְחוֹלְמֵי-פְּדוּתֶךָ,

וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי בַּעַל-עֵמֶק,

אֲדוֹן-הַקַּרְקַע, אֲדוֹנֵי-הָעֵמֶק.

וְעָלְתָה קְטָרְתִּי – עֲשַׁן-גֶּלְלֵי-גְמַלִּים,

בֹּשֶׂם אֲדָמָה תְּחוּחָה בְּמַחֲרֵשָׁה,

נִיחוֹחַ עֲרֵמוֹת קַשׁ מַזְהִיב וְיָבֵשׁ

מִתַּחַת לַטֻּרְבָּל וּמִבֵּין מוֹרִיגִים;

וְרֵיחָהּ שֶׁל נִשּׁוֹבֶת קַלַּת-כְּנָפַיִם

בִּשְׁעַת הַהַרְקָדָה וּבְנַפֵּה בַּנָּפוֹת

וְהֶבֶל רְפָתִים עַל זִבְלָן וַחֲלָבָן.

יִרְבְּצוּ שָׂדוֹת עֲיֵפִים מִמַּשָּׂא-

מַעֲנִיּוֹת הָרוֹת לַדָּגָן וְלֶחָצִיר;

פָּרוֹת-אַדִּירִים תִּגְעֶינָה לִמְשַׁגְּלָן,

פַּר אָסוּר בְּבַרְזִלָּיו אֶל חָח בִּשְׂפָתוֹ,

בּוֹרֵץ בְּרָב-אוֹנוֹ, כֶּבֶד-זֶרַע;

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ הַבַּחוּרָה אֶל-הֶרְיוֹן-מֵעֶיהָ

וְתָגֵל בְּגִיחַ בָּנֶיהָ מִתּוֹכָהּ.

כָּל מָקוֹם יֵעָדֵר וִישֻׂדַּד – מִזְבְּחִי,

וַאֲשֶׁר יִזָּרַע וִייֻעַר – בָּמָה לִי.

וְאֶשְׁרֹק לְאָחִי אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה,

לְבַעַל-שָׁרוֹן בִּכְלִיל זְמוֹרוֹת-גַּפְנוֹ,

הַמְּחַיֵּךְ בֵּין עֲצֵי-הָדָר וַהֲדַסִּים

וְתוֹעֶה בִּכְרָמִים שִׁכּוֹרִים מֵחָמֶר;

וּלְבַעַל-הָר אָחִי עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים,

בְּמַשְׁתֵּלוֹת, שֶׁנָּטְעוּ בֵין טְרָשִׁים וַאֲבָנִים,

הוּא גְרַב קֹדֶשׁ הָרֵי יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם.

כִּי צִיּוֹן בַּמַּעְדֵּר תִּפָּדֶה וְשָׂדֶיהָ בָּעֲבוֹדָה,

כְּבִרְכַּת אֵל חָדָשׁ בַּעַל-עֵמֶק.

תל-אביב 1933