בצאת החלק הראשון במהדורא השניה, זה כשנתים, קויתי לראות מיד אחריו גם את החלק השני נגמר בדפוס וכולל כל ״המאמרים שיצאו מתחת ידי בשנים האחרונות״. מפני זה נתתי שם ״הקדמה למהדורא שניה״, אשר ברובה היא מתיחסת לא לאותו החלק שבראשו באה, כי אם להמאמרים שעתידים היו לבוא בחלק שלאחריו. אבל סבּות חיצוניות שנו את הדבר. הדפּסת החלק השני נתאחרה ונמשכה עד כה, ובינתים נתרבה החומר על ידי מאמרים חדשים, שפרסמתי בעת האחרונה, עד שקשה היה עתה ליתן הכל בחלק שני זה, שלא יהיה מרובּה בכמוּתו כפלים כהראשון, ובהכרח נשמטו ממנו הרבה מאמרים — כל אלה שנכללו ב״ילקוט קטן״ ועוד אחדים — אשר יקובּצו בקרוב בחלק שלישי.

והפירוּד המלאכותי הזה בין מאמרים הקרובים אלו לאלו בנושׂאם ומשלימים אלו את אלו, מאמרים שבתקופה אחת נכתבו ונדפסו ורוח אחד מחַיה את כולם, — הפירוד הזה אפשר שיגרום גם הפעם לרבים מן הקוראים — דבר שהורגלתי בו כל־כך! — לגַלות פנים בדברי שלא כהלכה וליחס לי דעות והשקפות שלא היו שלי מעולם. לכן מוצא אני עצמי מחויב להקדים ולהזכיר כאן לאלה מן הקוראים אשר לא הקנתּוּר מגמתם העיקרית, כי אין כאן לפניהם אלא חצי דבר והרבה מן הסתום במאמרי החלק זה מפוֹרש במאמרים שיבואו בחלק השלישי, אשר רובם נתפרסמו בזמן אחד עם אלו ועליהם נסמכתי פעמים רבות ולא חשבתי לנחוּץ לחזור ולאמור מה שכבר נאמר בהם.

ואולם בנוגע לעצם הענינים הכלולים בחלק הזה, אינני רואה צורך להוסיף על הדברים שכבר אמרתי באותה הקדמה הנזכרת למעלה. הדברים ההם עוד לא עבר זמנם ואפשר לראותם כאִלו היום נכתבו… מאז ועד עתה, ביחוד בימים האחרונים, הביאו לנו החיים חזיונות רבים ושונים, אשר אִשרו וקימו בכל תוקף את רוּבּי השקפותי על מהלך העבודה הלאומית בקרבנו, ו״הביאור המעשׂי״ הזה ברור ומַספיק הוא הרבה יותר מכל מה שהפה יכול לדבּר. —

אינני חושב אמנם, כי עתה יפקחו הכּל עיניהם לראות נכוֹחה. רק מי שאיננו יודע כלום מתּכוּנות בני האדם והכוחות המניעים את רוחם — הוא יוכל להאמין, כי טעות שהחזיקו בה רבים תעבור מן העולם מיד כששקרוּתה תתגלה לעיני השמש. לא כך הוא מנהגו של עולם ולא כך יתפּתחו הדברים גם בתוכנו. אבל סוף סוף האמת בוקעת ועולה ולא לעולם אפשר יהיה להסתירה באותן התחבולות הריטוֹריוֹת והתיאַטרליות שפרשׂו מצודתן עלינו בשנים האחרונות.

ובתקוה זו הנני מוסר את הקובץ השני הזה לידי הקוראים ואיני מבקש מהם אלא שיקראוהו בשׂימת־לב. גם אלה מהם שכבר קראו את המאמרים הכלולים בו, כל אחד בעת שנתפרסם בפעם הראשונה, — לא יאַבּדו, כמדומה לי, את זמנם לבטלה, אם ישובו ויקראום פה שנית על הסדר: הרבה ענינים נשכחים ישובו ויתעוררו בזכרונם והרבה דעות ״זרות״, שלא נתקבּלו על לבם לפנים, יהיו אולי נראות להם עתה בפנים אחרות¹.

אחד העם

ווארשא, ז׳ אלול תרס״ג.