אין יום עובר כמעט מבלי שיזכר על גבי העתונות הא“י שם המשרד למושבות, מזכירו או סגן-מזכירו – ודעותיהם, החלטותיהם, תכניותיהם ותשובותיהם בנוגע לעניני הארץ. ואעפי”כ אין הידיעות בדבר המבנה הפנימי של משרד המושבות ודרכי פעולתו נפוצות ביותר, לא בין הקהל הא“י ואף לא בקרב המוני העם האנגלי. ככל מוסדות הממשלה הגדולים – נראה אף הוא בעיני הקהל הרחב כאחד מכוחות הטבע רבי-המסתורין שפעולתם מכוסה עלטה. בקיאים יודעים לכל היותר ידיעה מופשטת, שמשרד המושבות הבריטי הוא המוסד הגדול ביותר ממין זה וכמוהו לא קם בזמן מהזמנים. יודעים מפי השמועה שיותר מחמשים ממשלות נבדלות, במושבות פזורות במלוא תבל, נתונות תחת שלטונו;ששטח הארץ הכלול באיזור הנהלתו מגיע ליותר משני מיליון מילים מרובעים. לאמר – ליותר מפי מאתים מן החבל הכלול במנדט הא”י;שמספר האנשים החיים בשטח זה עולה על חמשים מיליון נפשות. אולם כל זה אינו מקנה אלא רושם חוור ומופשט לגבי הדברים. מי שרוצה לחדור מתוך הבנה מעמיקה יותר אל המיכניזם המגשים את הפעולה האדמיניסטרטיבית הענקית הזאת מתוך מעשה יום יום – יכול לספק את רצונו בספרו של סיר ג’ורג' פידיס “המשרד למושבות ולארצות-הדומיניון”. מחבר הספר הזה יודע את פרטי עבודת המשרד ידיעה יסודית ומדויקת. במשך השנים 1916–1921 שמש כפקיד משנה למיניסטר המושבות, ומלא באופן כזה את התפקיד העליון ביותר הקיים במשרד למושבות. ספרו של סיר ג’ורג' פידיס הוא, דרך אגב, אחד ממחזור הספרים הנקראים בשם “מחזור ויטהול” והמתארים את המבנה הפנימי ואת דרכי פעולתם של המוסדות הממשלתיים המרוכזים ברובע ויטהול, הלא הם המיניסטריון לעניני פנים, המשרד להודו, המיניסטריון לחקלאות ולדיוג, הנהלת הדואר הכללית וכו'. כשתסכם את קריאתך במחזור הספרים האלה – תהיה לפניך מעין אנטומיה של הנהלת הקיסרות הבריטית, לכל סעיפיה וענפיה, לכל סבך המוסדות והארגונים1 הפועלים במסגרתה. בין המוסדות האלה משרד המושבות הוא אחד החשובים והמענינים ביותר.
עובדה זו בולטת מספרו של סיר ג’ורג' פידיס, ואין אני מתכוון כאן לאותם החלקים בספר זה המתארים את התפתחותן הפנימית של ארצות הדומיניון והמושבות השונות, אף על פי שגם חלקים אלה הם סיכומים מדויקים ומרוכזים. אולם את כל הדברים הנ“ל אפשר למצוא גם בכל ספר היסטוריה הגון בדבר הקיסרות או בספרי תולדותיהן של המושבות הבריטיות. גם הפרובלימה בדבר הגירת אנשי הודו למושבות הבריטיות באפריקה, וגם הפרובלימה בדבר ההגירה בתוך האימפריה בכלל – כל אלה הן שאלות כלכליות ושאלות מבחינת המדיניות הקולוניאלית. הללו נידונו בכל כובד ראש ע”י כמה וכמה סופרים מומחים לכלכלה ולפוליטיקה של המושבות. הן נידונות גם עכשיו בספרים רבים, ואם לא תקרה תהפוכה בסדרי העולם – ידונו בהן גם להבא. אולם הקו המיוחד המציין את ספרו של סיר ג’ורג' פידיס, המקנה לו חשיבות יתרה ומושך את לב הקורא – ויהא זה מי שיהיה לפי דעותיו הפוליטיים – זהו תאורו החי של המנגנון האדמיניסטרטיבי הפועל בראש הקיסרות. החלק הטכני הזה, כביכול, לאמר – תאור המבנה הפנימי של המשרד למושבות ושיטות עבודתו, הוא הוא המעורר את תשומת לבנו המיוחדת. במובן זה אפשר לומר בודאות, כי לפנינו אחד הספרים הקלסיים מבחינת תורת האדמיניסטרציה.
הנסיון הראשון להקמת הנהלה מאוחדת לכל חבלי המושבות המרוכזים תחת הדגל הבריטי – חל בשנת 1660, ביום שנתמנתה ועדה מיוחדת ל“ארצות המטעים” על ידי מועצת הכתר בלונדון. כעבור חדשים מספר הורחבה סמכותה של ועדה זו ושונה שמה ל“מועצה למושבות המטעים בחו”ל" (Council of Foreign Plantations). בין התפקידים, שהוטלו על מועצה זו יש לציין ביחוד את אלה: לקבל דינים וחשבונות קבועים מצד המושלים במושבות על דבר הנהלתם, וחקיקת חוקים חדשים;לנהל חלופי מכתבים תמידיים עם המושלים;לדאוג להפצת הדת הנוצרית; לנסח הוראות ופקודות מדויקות, כדי למנוע מעשי פריצות בצבור בעלי-המטעים ומשרתיהם; לתקן את שיטות ההנהלה במושבות הבריטיות ע“י השואה אל דרכי ההנהלה במושבות זרות. תפקיד אחרון זה היה בתקופה ההיא מהקשים ביותר, מכיון ששאר המדינות לא רק נמנעו מקבל בסבר פנים יפות כל חקירה ודרישה ביחס לשיטות ההנהלה בחבל הנתון תחת שלטונן, אלא אסרו אפילו קשרי-מסחר ובקורים של זרים במושבותיהן. מאז ועד היום עברה הנהלת עניני המושבות אטפים2 רבים ומשונים. במידה ידועה אפשר אפילו לומר שבהרפתקאות-סדור אלה משתקפות כל התקופות החשובות בתולדות ההתישבות הבריטית. בחצי הראשון של המאה הי”ח, למשל, נכללים עניני המושבות בסמכותו של המיניסטריון למסחר, ששמו היה אז “המועצה למסחר ולמושבות”. בתקופת המרד האמריקני מעבירים את אלה לרשותו של המיניסטריון לעניני הפנים. בפרוץ מלחמות נפוליאון מושלכים השיירים הדלים, שנשארו אחרי הכרזת עצמאותן של ארצות הברית, כספחת עלובה לידי המיניסטריון למלחמה. עם גמר המלחמות שקועה אנגליה בפתרון שאלות פנימיות, וקודם כל בהקמת החרושת הצעירה. הנהלת עניני המושבות מתגוללת באיזו פנה נדחת. ורק בשנת 1854, בזמן שמדיניות קולוניאלית חדשה הולכת ועולה על במת ההיסטוריה ויחד אתה כל השאלות הכרוכות בה, כגון הגירה והתישבות המונית, הבטחת שוקים וחמרים גלמיים, – נוצר גם המשרד למושבות בצורתו המודרנית. מאז ועד היום הלך זה הלוך והתפתח והרחיב את פעולתו.
באופן רשמי מוטלת כל האחריות למשרד על מזכיר הממלכה למושבות. הוא החותם על כל ההודעות הרשמיות, ואין מכתב יוצא את המיניסטריון שלא יפתח במלים: “נצטויתי ע”י מזכיר הממלכה למושבות ל…" לגבי התקופה שלפני 40–50 שנה ישנה עדותו של סיר ג’ון ברמסטון (“המשרד למושבות מבפנים”, Empire Review אפריל 1901), וזו מספרת כי באותה תקופה היה עוד המיניסטר רואה בעיניו שלשת רבעים מן הקורספונדנציה של המשרד, ושהפקיד המשנה למזכיר המושבות היה בודק כל מכתב שיצא. כיום דבר זה הוא, כמובן, מן הנמנע. חלק גדול מזמנו של מזכיר המושבות מוקדש לפגישות, לפרלמנט ולמפלגה. אם כי יש לו לשכה מיוחדת בבית הפרלמנט, ששמה נשלחות חבילות הניירות לשעת הישיבה, כדי שיוכל לעיין באלה במשך שעות הערב – הרי גם שם השיחות עם צירי בית הנבחרים, הן ממפלגתו והן מהאופוזיציה, גוזלות הרבה זמן. האחריות הממשית עוברת יותר ויותר לידי פקיד המשנה ולשלשת הפקידים הסגנים ולחבר הפקידים בכלל. בשנת 1872 הגיע המספר הכללי של כל פקידי המשרד למושבות (חוץ מעוזרים טכניים פשוטים) בסך הכל ל-18 איש. לשנת 1880 קבע סיר ג’ון ברמסטון את המספר הכללי של עובדי המנגנון, החל בפקיד המשנה למזכיר וגמור בשמשים, ל-60 איש. וגם בשנת 1924 לא עלה המספר בסכומו האחרון על 220 איש. בנוגע לזה מדגיש סיר ג’ורג' פידיס פרט אחד רב עניין. הוא כותב (עמוד 15):
“על אף היקפו הרחב של יפוי-הכוח הנתון למזכיר הממלכה בתוך תחומיו, אין בכוחו להוסיף אפילו שמש אחד למנגנון או להעלות את משכורתו של אחד הפקידים בלי רשיון מפורט מצד גזברות המדינה, והרשיון הזה ניתן רק אחרי בדיקה ממושכת וקפדנית ואחרי שמוכח הצורך בתכלית ההוכחה”.
50–60 איש בערך מתוך חבר פקידים זה עובדים כיום אך ורק במחלקת הרגיסטרציה ובארכיון. ואמנם על מחלקה זו במשרד המושבות מוטלים תפקידים בעלי חשיבות מיוחדת. כל מכתב ומכתב הנכנס אינו אלא חוליה בשרשרת של קורספונדנציה מסובכת ומשולבת. אם ינתק הקשר הקבוע שבין חוליה וחוליה מפאת לקויים ברגיסטרציה – יכול הדבר להטעות בהחלט את החלטת גורלה של שאלה רצינית וחשובה. בזמן ישיבות הפרלמנט מתוספות כמה שאלות חדשות, וע“י כך מתרבה העבודה במחלקה.אנו קוראים בכל יום וים בעתון על דבר שאלות כאלה, שהסגן הפרלמנטרי למזכיר המושבות עונה עליהן. בשעת הקריאה אין אנו מעלים על דעתנו, שבמשך כל מושב ומושב נשאלות כמה מאות שאלות, ועל המשרד למושבות לעיין בהן ולהכין את התשובות. על פי תאורו של סיר ג’ורג' אנו לומדים, כי ההודעה הראשונה בדבר שאלה מסוג זה מגיעה על פי רוב למשרד בבוקרו של היום שבו צריך לתת את התשובה בבית הנבחרים. עבודות אחרות נדחות, אוספים ומשוים את הניירות השייכים לענין, מנסחים טויטה לתשובה ומגישים אותה לשם אשור למזכיר הממלכה עוד לפני הפסקת הצהרים. מחוץ למחלקה הזאת נעשית העבודה האדמיניסטרטיבית במשרד המושבות בשתי לשכות עיקריות, הלשכה למושבות ולארצות החסות והלשכה למזרח התיכון. מ-1907 עד 1925 התקיימה עוד לשכה שלישית, היא הלשכה לארצות הדומיניון שהפכו אותה אחר-כך למשרד לארצות הדומיניון העומד ברשות עצמו. הלשכה למושבות ולארצות החסות מחולקת לתשע מחלקות, הכוללות את כל מושבות הכתר בחלקי תבל שונים ומתנהלות כל אחת ע”י פקיד המשמש סגן למזכיר. הלשכה למזרח התיכון הוקמה בשנת 1921, וברשותה הענינים הנוגעים לארם-נהרים, ארץ- ישראל, עדן וארצות ערב העומדות תחת השפעת אנגליה. (כאן בולטת העובדה שענייני ארץ-ישראל נכללים, בגזירת התנאים, במחלקה שכולה מרוכזת בחפושי פתרון לפרובלימה הערבית מבחינת האינטרסים של הקיסרות הבריטית). חוץ מן הפעולה האדמיניסטרטיבית הרגילה – נעשית כאן עבודת ההכנה והפקוח על פרסום החומר המוצא לאור – בכמות רבה מדי שנה בשנה – על-ידי המשרד למושבות. בתקציב בית-הדפוס הממשלתי עולה חשבון משרד המושבות לדברי דפוס 7 אלפים לירה לשנה, וכל הספרים הלבנים והכחולים האלה דורשים מידה רבה של עיון ופקוח על ההגהה וההדפסה.
בין המזכירים ישנם ארבעה הגרים בקביעות בבית המיניסטריון, כדי לטפל בענינים המתעוררים לאחר שעות העבודה הקבועות. לפי בטויו של סיר ג’ורג' פידיס: “המשרד עוצם רק עין אחת”. תפקידם של “המזכירים הגרים בקביעות” הוא, ביחוד, לפקח על הטלגרמות המגיעות בכל שעות הלילה. ומכיון שרובן כתובות בכתב-סתרים – יש לתרגמן קודם ללשון בני אדם, כדי לברר את מידת התכיפות שבהן. וכדי שלא יאמרו שכל הפקידות במשרד למושבות מורכבת ממזכירים יבשים וביורוקרטים קפדנים – נרשה לעצמנו כאן הערה רומנטית אחת, לאמר – שמקרב פקידות זו יצאו עד עכשיו גם חשמן גדול לכנסיה הקטולית3 (הקרדינל מנינג), גם אחד המשוררים המפורסמים בזמנו, גם כמה וכמה מושלים, גם המלומד הסוציאליסטי הידוע, שהוא כיום מזכיר הממלכה למושבות, וגם המזכיר לעניני הודו בממשלת מקדונלד הראשונה, הוא לורד אוליביר.
מסביב למשרד המושבות הוקמה מערכת שלמה של מוסדות-עזר, מוסדות צדדיים ומקצועיים שאף הם נכנסים פחות או יותר בגדר הנהלת המשרד ופקוחו. כדאי להזכיר אחדים מבין החשובים ביותר: ראשית כל משרד סוכני הכתר למושבות, שראשית פעולתו החלה גם כן לפני 200 שנה, והוא עוסק מצד אחד בסדור עניניהם הכספיים של המושבות – קודם כל בגיוס ההלואות ושרות תשלומי הרבית להלואות – ומצד שני גם בהשגת החומר ובעבוד תכניות טכניות לצורך ממשלות המושבות;שנית, המשרד לבקורת לשם חשבונות המושבות, הוא המשוה והמבקר את החשבונות והשוברות והספרים המתרכזים שם שנה שנה – פרי הנהלת 50 ארצות; כמו כן המשרד למחלות טרופיות, שני המוסדות הממלכתיים לאנטמולוגיה ולמיקולוגיה, הועדה המיעצת לבריאות ורפואה על יד משרד המושבות, הועדה למפקד הכלכלי והגיאולוגי של כל שטחי הקרקע הנמצאים ברשות הקיסרות הבריטית;הועדה המייעצת לחנוך ילידי המקום במושבות הבריטיות באפריקה הטרופית; מוסד חקירה לדיוג וועדה להתאמת התכניות לשם הגנה צבאית בכל רחבי המושבות. יחס הגומלין שבין כל המוסדות והועדות האלה ובין המיניסטריון למושבות מתקיים ע"י כך, שברוב המקרים מתמנים פקידים ידועים ex-officio ליושבי ראש ולמזכירים קבועים, וחברי המוסדות שאינם פקידים הם ברובם אנשי-מדע בעלי שם במקצועות שהמוסדות מטפלים בהם.
אולם כאן מתעוררת עוד שאלה: מהו המנגנון שעל ידו מתקשר משרד המושבות למעשה עם כל מושבה ומושבה? מהי שיטת החבור שבין המשרד ובין הפקידות הקולוניאלית? בנוגע למנויי הפקידים במושבות נקבע בתקנון המיניסטריון סדר קבוע ואיתן. המושלים או הנציבים העליונים רשות להם למנות פקידים שמשכרתם אינה עולה על 100 לא“י לשנה. בנוגע למשרות בין 100 ו-300 לא”י – המושל או הנציב ממליץ על מועמד ידוע, וכרגיל מאשרים את המלצתו – כמובן אם המועמד הוא אחד מתושבי המושבה. בנוגע לכל המשרות מ-300 לא"י ומעלה, מודיע המושל בדבר המשרה הפנויה. הוא רשאי כמו כן להמליץ על מועמד, “מתוך הנחה ברורה שהרשות בידי מזכיר הממלכה להכריע גם לטובת מועמדים אחרים” (סעיף בתקנות). במידה שהמדובר הוא במנוי פקידים צעירים חדשים, הרי התפקיד להכנת המנויים האלה מוטל על אחד ממזכיריו הפרטיים של המזכיר למושבות, זה שתפקידו נקרא בשם “המזכידות הפרטית למנויים”, והוא בורר בין יוצאי-האוניברסיטאות ובוחר מועמדים מתאימים. סעיף אחד מבין התקנות לקבלת פקידים כאלה אומר:
“כל נסיון להשפיע על החלטת מזכיר הממלכה בעזרת צירי בית הנבחרים או אנשים אחרים שאינם ממיודעיו הטובים של המועמד, הוא ללא תועלת. פרוש הדבר שהמועמד חושב בעצמו את הכשרתו לבלתי מספיקה כדי הצדיק את מנויו לעבודה על יסוד סגולותיו. נסיון כזה לא יפעל בשום אופן לטובת המועמד, ועלול לסכן את סכוייו להצלחה בהשדת המשרה”.
בנוגע לחלופי תפקידים בקרב הפקידות עצמה – קיימת במשרד למושבות, מימי לורד אלדזין, “ועדה למנויים”, והיא מורכבת מראשי המחלקות. מושלי המושבות והנציבים העליונים שולחים מדי שנה בשנה דין וחשבון סודי למיניסטריון בדבר הכשרתם ועבודתם של הפקידים האדמיניסטרטיביים העובדים תחת ידם. את הדינים-וחשבונות האלה מעבדים ומתקינים אותם לצרכי “הועדה למנויים”. כשמודיעם על פנוי אחד התפקידים באחת המושבות – מציינים מועמדים אחדים שנמצאו כשרים לתפקיד, מצרפים לרשימה דינים-וחשבונות בדבר המועמדים ומוסרים את הכל לחברי הועדה. לפני הישיבה הרשות בידי חברי הועדה להוסיף מצדם שמות חדשים. בישיבה מבררים ושוקלים מועמד אחד כנגד השני, ומודיעים למזכיר הממלכה על דבר ההחלטה האחרונה. ברוב המקרים מאשר מזכיר הממלכה את ההחלטה הזאת. הועדה למנויים אינה עוסקת בבחירת המושלים והנציבים העליונים, זו המסורה – מתוך נמוקים מובנים – בידי המזכיר למושבות. אולם בנידון זה נוהג המיניסטר יותר ויותר לבחור את המועמדים מתוך חבר העובדים בפקידות במשרד המושבות. יש להניח, שיותר מ-80 אחוזים מכל המושלים והנציבים העליונים, העומדים כיום בראש הנהלת המושבות הבריטיות, הם מיוצאי הפקידות האדמיניסטרטיבית במושבות.
מבחינה אדמיניסטרטיבית מסתיים בעצם יפוי-כוחו של משרד המושבות במנוי המושל. בתוך גבולות המושבה או ארץ-החסות אין כוחו המוציא לפועל של המשרד קיים בעצם. אילו היינו מקיצים בבוקר לא עבות אחד וקוראים פקודה מודבקת על קירות תל-אביב בחתימת המזכיר למושבות – לא היינו מחויבים להשמע לה. ואין זו קריאה למרד נגד הממשלה, כי הממשלה מבחינה אדמיניסטרטיבית נמצאת בידי הנציב העליון או המושל. אולם כל זה רק מתוך הבחנה פורמלית בלבד. שכן ישנם מכשירים רבים שבכוחם שולט המשרד למושבות בהנהלת האדמיניסטרציה הקולוניאלית. המכשירים האלה, שהם הם גם המקור המשפטי ליפוי כוחם של המושלים – שמם: “כתב הפטנט” ו“הוראות המלך”. בין שני אלה “כתב הפטנט הוא התעודה הכללית הקובעת סדרים לכל המושבות, בשעה ש”הוראות המלך" מותאמות מדי פעם בפעם לתנאים המיוחדים של כל מושבה ומושבה. “כתב הפטנט” כולל ברוב המקרים את התקנות הבאות:
1) קביעת גבולות המושבה.
2) יפוי כוחו של המושל לנהל את עניני הממשלה בהתאם לכתב-הפטנט, להוראות המלך, לדברי המלך במועצה או לפקודות אחרות של מזכיר הממלכה ולחוקים הקיימים במושבה.
3) חובתו להשבע שבועת אמונים לפני התחלת פעולתו.
4) חובתו להקים מועצת ממשלה ומועצה מחוקקת.
5) קביעת סמכותם של המוסד המחוקק ובתי הדין.
6) תקנות בדבר זכות הויטו של הכתר
7) תקנות בדבר זכות האישור והדחיה של המושל.
8) זכותו של המושל לפטר פקידים נמוכים ולהפסיק פעולת כל פקיד עד קבלת החלטת המיניסטריון.
9) תקנות בדבר זכות החנינה של המושל “בשם המלך וממלא מקומו”.
10) תקנות במקרה של מות המושל, עזבו את המושבה או אי-יכלתו לפעול.
“הוראות המלך” ממלאות אחרי התקנות הכלליות האלה בפרטים, ומוסיפות עליהם את כל התקנות הנובעות מתנאיה הפוליטיים והמשפטיים המיוחדים של הארץ. אחת התקנות, הנכללות על פי רוב בהוראות האלה, נוגעת בענין שיש לו היום, לדאבוננו, אקטואליות מיוחדת בארץ-ישראל. זאת היא התקנה בנוגע למשפטי מות וחנינה. במקרה של משפטי מות על המושל או הנציב לדרוש מראש בית הדין דין וחשבון בכתב, להגיש אותו בהקדם האפשרי לישיבת מועצת הממשלה ולהזמין את השופט שישתתף בישיבה זו ויביא לפניה את רשימותיו. אין המושל רשאי להכריז על חנינה אם לא שמע מקודם את דעת מועצת הממשלה. "אבל בכל המקרים האלה עליו להכריע בדבר החנינה או דחית ההוצאה לפועל של פסק-הדין על סמך דעתו המיוסדת שלו עצמו, בין אם חברי מועצת הממשלה מסכימים לדעתו ובין שאינם מסכימים. למשרד המושבות אין כל שייכות לעניין זה. (לכל היותר יש שייכות כזאת למועצת-הכתר, שהיא בית הדין העליון לערעורים לכל הקיסרות הבריטית). בכמה מקרים נסו להשפיע על משרד המושבות שיתערב לטובת נדונים למות, אולם כל הנסיונות האלה עלו בתוהו. רק פעם אחת, בכל ימי ההיסטוריה הקולוניאלית של אנגליה, ניסה מזכיר למושבות אחד, כנראה תחת לחץ חוגים מעונינים באנגליה, להתערב לטובת אזרח מושבה שנדון למות. המושבה היתה בעלת שלטון עצמי. וכשרק נודע דבר הנסיון הזה – הגיש כל המיניסטריון את התפטרותו, ומזכיר הממלכה הזדרז להצהיר, כי לא בקש מהמושל אלא ידיעות נוספות (עמוד 49). זכות החנינה של המושל היא זכותה המיוחדת של המלכות, שעברה לידי ממלא מקומה ורק לידיו.
עם התפשטותה הקולוניאלית של אנגליה הביאו הצרכים המעשיים לידי שיטת עבודה חדשות, נוספות על כל אלה שהזכרנו. הכונה בעיקר לשיטת הועידות הקולוניאליות, שהוחלפה אחרי כן בועידות האימפריה. מוצאן של ועידות אלה הוא מפגישות ארעיות. הראשונה שבהן נתכנסה בשנת 1887, בהזדמנות חג יובלה של המלכה ויקטוריה, כשאנשי מדינה רבים התכנסו ללונדון מכל המושות הבריטיות. אולם במשך הזמן קבלו אלה יותר ויותר אופי של שיטה וקביעות והתכנסו כמעט בכל 4 שנים.
ועידות אלה מורכבות בדרך כלל מראשי הקבינטים של המושבות בעלות שלטון עצמי, תחת נשיאות ראש המיניסטריון הבריטי. המזכיר למושבות ממלא את מקום הנשיא. השאלות העיקריות שבהן עסקו הועידות הללו הן שאלת ההגנה הצבאית והימית של הקיסרות, שאלת השותפות הכלכלית שלה, כמו כן השאלות הנובעות מהרחבת עצמאותן של ארצות הדומיניון. ועידת האימפריה האחרונה, למשל, שהתכנסה בשנת 1926 היתה כולה מוקדשת לשאלה גדולה זו בדבר שנוי המבנה של הקיסרות הבריטית והפיכתה לחבר לאומים בריטיים. בפרוצס זה ממלאות הועידות תפקיד חשוב יותר ויותר. עוד בשנת 1921 סכם לויד ג’ורג' את העובדה באמרו: “היה זמן שרחוב דאונינג נהל את כל הקיסרות, עכשיו הקיסרות מנהלת את רחוב דאונינג”. גם הפרדת המשרד לארצות הדומיניון מהמשרד למושבות אינה בעצם אלא תוצאת המצב החדש של ארצות הדומיניון, כפי שהוא התגבש אגב ברורי הועידות האלה. ב-11 ליוני 1925 הודיע ראש הממשלה בבית הנבחרים בדבר רצונה של הממשלה להביא בחשבון את המצב החדש וליצור מזכירות ממלכה עצמית עם פקיד-משנה ועם סגן פרלמנטרי מיוחד לעניני ארצות הדומיניון. אמנם עד היום הזה מאוחדת מזכירות הממלכה לארצות הדומיניון, מבחינת מנהלה העליון, עם מזכירות הממלכה למושבות. ומטעמים טכניים נמצא גם המשרד לארצות הדומיניון בבית המשרד למושבות. אולם בפעולתו הוא עומד כבר לגמרי ברשות עצמו. פעולה זו מתנהלת בשלש מחלקות: המחלקה הראשונה עוסקת בעניני קנדה, המדינה האירית ופונדלנד החדשה, ומטפלת בשאלות כלכליות,התאזרחות והצי המסחרי. המחלקה השניה מוקדשת לאוסטרליה, דרום אפריקה, רודזיה הדרומית – ובתחום פעולתה גם שאלות התישבות ופרובלימות של אסיה. המחלקה השלישית מטפלת בעניני חוץ וצבא, פספורטים, חבורי טלגרף ואל-חוט, צנזורה, אסירי-מלחמה, אותות הצטיינות וטכסיס ובעניני ממשלת המנדט בגורו.
שאלות החיים של חמשים ארצות נפתרות יום יום תוך כדי תנועת המכונה האדמיניסטרטיבית הגדולה הזאת. הפרלמנט רק מציץ מבחוץ ומתפעל מסביב לגלגלים העצומים. באירוניה קלה אמר סיר ג’ון שוקבורו, מנהל המחלקה למזרח התיכון, בהופעתו לפני ועדת המנדטים בקיץ שעבר: “מיניסטר בא ומיניסטר הולך, ואני נשארתי על משמרתי. אני מרשה לעצמי לומר כי אנכי הסמל לרציפות בשיטת ההנהלה בארץ-ישראל”. את הערובה להגשמתה של רציפות זו יש לראות במשרד המושבות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות