עוד שלב / ברל כצנלסון
המדרוֹן הפּוֹליטי, אשר בּוֹ מתגלגלת ארץ-ישׂראל ממחרת ההכרזה הבַּלפּוּרית, אין לוֹ, כּראה, תִּכְלָה. בּזמן האחרון נגלוּ עוד שלַבּים אחדים למַטה: ההכרזה הרשמית על קריעת עבר-הירדן מעל גוּף ארץ-ישׂראל 2, והכנסת ארץ-ישראל לתוֹך הקנוּניה ההוֹלכת ונַעשית בּין “ממשלת הוֹד מלכוּתו” בּלוֹנדוֹן והדינַסטיה של בּית חוּסיין. יש לחשוֹב כּי אין אלה השלַבּים האחרוֹנים בּמוֹרד, מן הבּחינה הגיאוֹגרפית יש אמנם לחשוֹב את האוֹפֶרַציה למוּגמרת. גבוּלוֹת ארץ-ישׂראל נקבּעוּ בּצוּרה כּזאת שלהוֹסיף הָצֵר וקַצץ אוֹתם כּבר אין אפשרוּת: לַצפון יש בּעלים, בּדרוֹם חסה עין ממשלת-המַנדט על מדבּר עָרִיש 3, ממערב הוּפקדוּ שוֹמרים נאמנים, פּקידים יהוּדים בּמחלקת העליה של ממשלת “פּלשׂתינה (א"י)”, עכשיו נגזר העיקר: המזרח. ויש רגלים לַדבר, כּי בּתוֹך המקח-וּממכּר עם חוּסיין וּבניו הוּנַף הגרזן גם על עֶציון-גבר: חיגָ’ז תוֹבעת. אוּלם בִּפנים, בּתוֹך הגבוּלוֹת הללוּ, טרם נגמר המדרוֹן.
הקַפּיטוּלַציה של ממשלת הארץ בּפני שלטוֹן האֶפֶנדיוּת המאוּרגנת, הקפּיטוּלציה הבּלתי-פּוֹסקת המגיעה לידי התרפּסוּת ממש, אשר מצאה את בּיטוּיה האָפיָני בּמעשׂה האחרוֹן שבּאחרוֹנים: ההוֹדעה הרשמית על דחיית המוֹעצה המחוֹקקת, המכריזה כּי הבּחירוֹת “בּטלוֹת וּמבוּטלוֹת”, קפּיטוּלציה זוֹ אפילוּ כּשהיא לעצמה אוֹמרת הרבּה.
אַל יתנוּ הדברים מקוֹם לטעוּת. עצם דחייתה אוֹ בּיטוּלה של המוֹעצה המחוֹקקת עלוּל פּחוֹת מכּל לצעֵר. אין איש מוֹריד דמעוֹת על ה“נֵפֶל” הפרלמנטרי הזה. שוּם עם מעמי הארץ, לא היהוּדים ולא הערבים, לא חָשו כּל צוֹרך בּבריאה משוּנה זוֹ, זיוּף השלטוּן העצמי, המוּרכּבת מחברים נבחרים וּממוּנים, כּמנהגה של אנגליה עם ה“נייטיבס”. ואיש לא רצה בּה מלבד הממשלה עצמה, בּעלת ההמצאה המחוּכּמה. ואם הישוּב היהוּדי, והפּוֹעלים בּפרט, לא הסתלקוּ בּפּוּמבּי ממוֹסד זה, אשר כּל טוֹב לא היה צפּוּן בּוֹ, היה זה רק משוּם טעם אחד: מאי-רצוֹן להימָצא בְּצַוְתָּא חַדָא עם צוֹררי ישׂראל ורוֹדפי העליה. אוּלם אם אוֹתה ממשלה, המַכריזה כּי מדיניוּתה “שוֹאפת לכוֹנן בּפּלשׂתינה (א"י) מוֹסדוֹת של שלטוֹן עצמי”, ממשלה אשר התחייבה על זאת בפני חֶבר הלאוּמים (התחייבוּת זוֹ, אמנם, אינה מחייבת אוֹתה להכּיר בּמוֹסדוֹת הטבעיים והקיימים של האוֹטוֹנוֹמיה הלאוּמית, הצוּרה הצוֹדקת וההוֹלמת בּיוֹתר ארץ כּארצנוּ, עם גזעיה, לשוֹנוֹתיה ותרבּוּיוֹתיה השוֹנוֹת, כּשם שהתחייבוּת זוֹ אינה מוֹנעת את הממשלה מלמסוֹר את “השלטוֹן העצמי” של העיריוֹת לידי ממוּנים) אינה מתבּיישת להוֹדוֹת קֳבָל-עם, כּי היא הסתלקה מנסיוֹנה היחידי של יצירת מוֹסד מחוֹקק, כּביכוֹל, לרגל הלחץ החזק שהוּטל על ידי אגוּדוֹת מתנגדוֹת לבּחירוֹת, מַהוּ אזי גבוּל ההכנעה והקַפּיטוּלַציה, אשר ממשלה כּזאת לא תעברנוּ? וּבפרט, אם המעילה בּהתחייבוּיוֹת תידָרש על ידי איזה חשבּוֹנוֹת, אשר אינם שייכים כּלל לעם היוֹשב בּארץ, אבל יכוֹלים להיוֹת חשוּבים, אוֹ להירָאוֹת חשוּבים בּעיני השלטוֹן תוֹפס המנדט. בּמוּבן זה עוֹד יש לחכּות, כּי הקנוּניה החוּסיינית אשר טרם נגמרה, כּנראה, בּאשר חיגָ’ז עוֹדנה עוֹמדת על המקח, עוֹד צוֹררת לנוּ חדשוֹת בּכנפיה. אחד העתוֹנים העוֹינים את בּית-חוּסיין, המבטל את כּל חשיבוּת ענין ה“בּרית” 4בּשביל עמי-עֲרָב ורוֹאה בֹּו רק הכנעה לאנגליה, מגלה בּה פנים, כּי אין היא מכילה כּל זכוּיוֹת של ממש, מלבד, אוּלי, צמצוּם ההגירה היהוּדית…
על עצם ה“בּרית” לא ידוּבּר כּאן. צוּרתה האמיתית וּמַהוּתה הריאַלית עוֹד תתגלה. לא “הכרזה” ראשוֹנה ולא “הכרזה” אחרוֹנה היא לאנגליה. ואף הנסיוֹן לזייף תנוּעת שחרוּר לאוּמית על ידי פּרֶטֶנדֶנטים מתחרים רוֹדפי כּסאוֹת וּמקימי “בּתים” – אינוֹ חדש. תנוּעוֹת השחרוּר האמיתיוֹת אם תפרוֹצנה בּמזרח תהרוֹסנה את הדינַסטיוֹת עם מַמליכיהן יחד. וּבארץ היחידה מארצוֹת עֲרָב, אשר טעמה טעם מלחמה על עמידה בּרשוּת עצמה, אשר למדה להביא קרבּנוֹת לשם השחרוּר, והיוֹדעת פּירוּשה של תנוּעה לאוּמית ורוֹאָה עצמה רשאית לעמוֹד בּראש בּרית ערבית מַקיפה, – בּמצרים – שם יוֹדעים גם כּיוֹם להתיחס מבּלי כּל אֵמוּן לכל הרקמה של בּית-חוסיין, העוֹשׂה את ה“תנוּעה הלאוּמית” כּלי-שרת לחשבּוֹנוֹתיה של בּריטניה. לנוּ חשוּב לציין, כּיצד נתקבּלו הדברים בּישוּב, כּיצד נתקבּל בּינינו הדבר שארץ-ישׂראל היתה לסחוֹרה העוֹברת לסוֹחר, היכוֹלה להיכּנס כּאֶתְנָן בּכל חוֹזה.
הדברים נתקבּלוּ, מוּתר לאמוֹר, בּשלוה (איני מדבּר על אוֹתוֹ החוּג הצוֹהל מעוֹדוֹ לקראת כּל תוֹפס-שלטוֹן, גֶ’מַל-פֶּחָה 5 אוֹ אלֶנבּי 6, פייצל 7 אוֹ גוּרוֹ 8, וֶניזֶלוֹס 9אוֹ מוּסטַפא כֶּמַאל 10, עַבּדאַלָה 11אוֹ סמוּאֵל 12, ועל אותו העתוֹן 13) אשר נוֹעד מתחילת בּרייתו להתמוֹגג מרוֹב הערצת כּל מי שזכה לעלוֹת לגדוּלה. אלה מיהרוּ והזדרזוּ גם הפּעם לקַדם בּתרוּעה את המצליחים וּלציין עם זה את נצחוֹן עצמם). הציבּוּר לא זע. קוֹל עֲנוֹת של בּוֹדדים לא עוֹרר אפילוּ הד. שאגת-חמס על שוֹד-עם לא נשמעה. המוּמחה הפּוֹליטי של ההנהלה הציוֹנית נתן את בּיאוּריו ועסקני הישוּב הקשיבוּ. עסקנים מַרחיקי-ראוֹת כּבר שׂשׂים לקראת ה“הינטֶרלַנד”…
הכּל נתאַבּן.
המקרה הוּא הדבר? לא. זהוּ פּרי פּעוּלתה החינוּכית של ההסתדרוּת הציוֹנית בּמשך השנים האחרוֹנוֹת. זהוּ החינוּך המַרדים, המַרגיע, המלמד תדיר זכוּת, המַצדיק כּל עוול, מַקהה כּל רגש וּמרפּא כּל פּצע בּדברי-מתיקה וּבתנחוּמוֹת-שוא. זוֹהי השיטה אשר השׂכּילה לעשׂוֹת את התנוּעה העממית המדינית לחַסרת-אוֹנים וחַסרת-ערך, לכתחילה בּעיני עצמה ואחר כּך גם בּעיני אחרים.
בּעזבוֹנוֹ של בּוקי בּן יָגלי 14המנוֹח יֶשנה אגדה אליגוֹרית מוּפלאה בּמינה. “קבוּרת נשמוֹת”. מעשׂה בּגביר עם-הארץ אשר עשׂה מעשׂה רב: שלח שליחים לכל קצוי תבל לאסוֹף את ספרי החכמה בּכל הדוֹרוֹת וּמכּל הארצוֹת. וַתֵּרֶב השׂמחה בּכל תפוּצוֹת הגוֹלה, כּי קם גוֹאל וּמקבּץ לחכמת-ישׂראל, אוּלם המכנס, אשר נתפּרסם בּינתים, הֵתֵל מרה בּתקוַת-החכמים: הוּא בּחר ולקט וקיבּץ את כּל הספרים וכתבי-היד הנשכּחים והנידחים, למען בּעֵר אוֹתם מן העוֹלם וּמסוֹר לקבוּרה – “קבוּרת נשמוֹת”.
למהתלה אשר כּזאת בּחר הגוֹרל בּהסתדרוּת הציוֹנית. ניתן לה הכּוֹח לעוֹרר בּעם את ספוּני חוּשיו המדיניים, את כּוֹסף הגאוּלה והקוֹממיוּת. והיא עוֹררה וטיפחה וריכּזה והדליקה את כּל אלה, למען – –
***
וּבימים שהקוּרים האחרוֹנים של האילוּזיוֹת נקרעים בּיד רְמִיָה ואַכזריה אשר רַחֵם לא תדע וּבוֹשת זרה לה, טוֹב היה ללמד את לבּנוּ וּלחַשל אוֹתוֹ לימים יבוֹאוּ. טוֹב היה אילוּ אמרנוּ לעצמנוּ: ימי תרוּעת הנצחוֹן של שנוֹת-ההכרזה לא השאירוּ לנוּ דבר מלבד מַפּח-נפש וכּוֹחוֹת מוּצאים לריק. הימים הקשים והאפוֹרים, אשר בּאוּ אחריהם, ימי היאוּש בּתפוּצוֹת הגוֹלה והרוּח הכּבדה בּארץ, הם מילטוּ לנוּ משהוּ: עליה של שלוֹש רבבוֹת, אדמת-העמק, נקוּדוֹת-ישוּב חדשוֹת, שכוּנוֹת עירוֹניוֹת, תנוּעת פּוֹעלים חלוּצית ויוֹצרת. זהו המִבטח היחידי.
וה“הבטחוֹת” וה“התחַייבוּיוֹת”?
עֲבָרֵנוּ קַָדם לכל ההבטחוֹת וההכרזוֹת ואף עתידנוּ ותקוָתנו אינם מעוֹלם ההכרזוֹת וההבטחוֹת. היתדוֹת אשר אנוּ תקענוּ ונתקע בּארץ – לא ימוֹטוּ. וההתחַייבוּיוֹת אשר אנוּ קיבּלנוּ על עצמנוּ – תתקיימנה.
סיון תרפ"ג
-
“קוּנטרס”ק“ל, י”ז בּסיון תרפ“ג, עמוּד 2. ”ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה", א', עמוּד 285. ↩
-
. עבר–הירדן מזרחה נחשב כּחלק בּלתי–נפרד מארץ–ישׂראל ונכלל בּמנדט הבּריטי על ארץ–ישׂראל, שעליה חלה הצהרת הבּית הלאוּמי היהוּדי. אוּלם בּשנת 1922, לרגל נַפתוּלים מדיניים של הממשלה הבּריטית בּמזרח, ראתה להשליט את האמיר עבּדאַלה על עבר–הירדן ויחד עם זאת לקרוֹע את החלק הזה מעל ארץ–ישׂראל. ↩
-
בּדרום חסה עין ממשלת–המנדט על מדבּר עריש. מדבּר עריש – דרומה לארץ–ישׂראל. ממשלת בּריטניה לא כּללה אוֹתוֹ בּתחוּמה של הארץ. ↩
-
ה“בּרית”. מכוּוָן, כּנראה, לשמוּעוֹת שנפוֹצוּ בּזמן ההוּא, כּי נחתם חוֹזה אנגלי–ערבי בּדבר בּרית ערבית כּללית. בּהוֹדעה רשמית מאת ממשלת ארץ–ישׂראל בּ–5 בּיוני 1923 נאמר בּענין זה: “הממשלה האנגלית מתחייבת להכּיר בּעמידת הערבים בּרשוּת עצמם בּעיראק, בּעבר–הירדן וּבארצוֹת חצי–האי ערב, חוּץ מעַדן, ולתמוֹך בּה. בּיחס לארץ–ישׂראל קיבּלה ממשלת אנגליה על עצמה שלא יֵעשה בּארץ זוֹ דבר העלוּל לפגוֹע בזכוּיוֹת האזרחיוֹת והדתיוֹת של העֵדוֹת הערביוֹת. אם תבּענה ממשלוֹת אחדוֹת של ארצוֹת אלוּ, אוֹ כּוּלן, את חפצן להתחבּר למען סַדר את שאלת המסים אוֹ שאלוֹת אחרוֹת, תתמוֹך ממשלת בּריטניה הגדוֹלה בּשאיפוֹת הללוּ בּאמצעים נאוֹתים, בּתנאי שיבוּקש הדבר מהצדדים המעוּנינים” (“הציוֹנוּת”, אוֹצר תעוּדוֹת פּוֹליטיוֹת, מאת ח. מרחביה, ירוּשלים, תש'ד, עמוּד 275). ↩
-
ג'מל פּחה. מפקד הצבא התוּרכּי בּארץ–ישׂראל בּעת מלחמת–העוֹלם הקוֹדמת. ↩
-
אלנבּי.אדמוֹנד אלנבּי.1861–1933. המצבּיא האנגלי, כּוֹבש ארץ–ישׂראל בּמלחמה הקוֹדמת. ↩
-
פייצל.בּן המלך חוּסיין אל האשימי.1883–1933. פּעל עם לוֹרֶנס בּמרד הערבי בּימי המלחמה הקוֹדמת והוּשלט פּעמַים על ידי האנגלים על סוּריה, בּשנוֹת 1918 ו–1920. גוּרש מסוּריה על ידי הצרפתים והוּמלך על עיראק על ידי האנגלים בּשנת 1921. בּימי הצהרת בּלפוּר הבּיע אַהדתוֹ לציוֹנוּת, חתם הסכּם עם וייצמן לעידוּד הקמת הבּית הלאוּמי היהוּדי בּארץ–ישׂראל. ↩
-
גוּרוֹ, גנרל.נציב עליוֹן צרפתי בּסוּריה. ↩
-
וֶניזֶלוֹס.ראש הממשלה היונית בּזמן ההוּא. ↩
-
מוּסתפא כּמאל.1880–1938. מַצבּיא, מדינאי וּמנהיג התוּרכּים. לאחר תבוּסת התוּרכּים בּמלחמת–העוֹלם הקוֹדמת חידש וּביצר את ממלכת תוּרכּיה והיה נשׂיאה. הכניס שינוּיים ותיקוּנים בּמדיניוּת, בּהוָי וּבחיי המסוֹרת של עמוֹ, והעלה את רמת החקלאוּת והתעשׂיה שלוֹ. ↩
-
עבּדאַלה.נוֹלד ב–1882. אמיר עבר–הירדן מ–1921. בּנוֹ של המלך חוּסיין. ↩
-
סמוּאל.הרבּרט (אליעזר) סמוּאל. נוֹלד בּ–1870. הנציב הראשוֹן בּארץ–ישׂראל אחרי הכּיבּוּש הבּריטי, בּשנוֹת 1920–1925. מדינאי אנגלי. ממנהיגי מפלגת הליבּרלים. שימש כּמיניסטר בּממשלת בּריטניה בּתקוּפוֹת שוֹנוֹת. ↩
-
“דואר היום” ↩
-
בּוּקי בּן יגלי.שם תנ“כי. כּינוּיוֹ של הסוֹפר העברי, החוֹקר והרוֹפא ד”ר יהוּדה ליבּ בּנימין קצנלסוֹן. 1847–1917. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.