1 אוֹדה, כי לקראת fight איני מוּכן, אוּלי מפּני שאינני מוּכשר לזה, ואוּלי מפּני שנשארתי נאמן למסוֹרת המשפּחתית של תנוּעתנוּ והייתי רוֹצה, כּי נכוון את דברינוּ להסבּרת הענינים העוֹמדים לפנינוּ, הדוֹרשים בּירוּר יסוֹדי, הייתי אוֹמר – בּירוּר מדעי. וּמצטער אני שחברי להרצאה, אשר תמך בּקצת הנחוֹתי, השקיע כּל כּך הרבּה מכּשרוֹנוֹ בּדברים שריח נקמה אישית נוֹדף מהם. אני בּתוֹר מי שמוֹנה את עצמוֹ על דוֹר הזקנים בּארץ, חוֹשב כּי חוֹבה עלינוּ להקל את קליטת הכּוֹחוֹת הצעירים מן העליה החדשה וּלהעריך את הכּשרוֹנוֹת גם של חברים ממפלגוֹת אחרוֹת. ארצנוּ אינה כּה עשירה בּכוֹחוֹת עד שנוּכל לזלזל בּהם, ורוֹאה אני צוֹרך להעיד, כּי את דברי ליבינשטיין שמעתי בּענין רב מאד.
אשר למדע, הרי לטוֹבת נוֹאמינוּ וּלתוֹעלת המדע מוּטב שלא נשתמש בּקלוּת בּאיצטלה של מדע וּבכּינוּי “זוֹללי מדע”. כּהגדרתוֹ הנכוֹנה של וילקנסקי, משוּל המדע למשקפים, ואוּלם עיני האדם הן הרוֹאוֹת והמשקפים אינם אלא כּלי-עזר, ואין כּלי אחד שוה לכל איש. ואם יש בּין פּוֹעלי ארץ-ישׂראל לעג למדע, הרי אין זה “גַנדרנוּת עֶגלוֹנית” ואין זה שׂנאה למדע, כּשם שהלעג שלעגוּ לרוֹפאים, מאבן-עזרא ועד מוֹליֶר2, לא היה לעג לחכמת הרפוּאה, אלא לרוֹפאי-השוא וּלהתנַשׂאוּתם. אין לעשׂות מזה ויכּוּח על ערך המדע.
גם אַרלוֹזוֹרוֹב אמר, כּי האִכּר בּמשקוֹ מבין יוֹתר מפּרופסוֹר קַליפוֹרני. זה נכוֹן לא רק בּיחס למשק, אלא גם לעוֹד דברים שבּהם משקיע האדם את נפשוֹ. שמעתם בּודאי כּוּלכם את השם של אֶליזה רקליוּ3, הוֹגה-דעוֹת אנַרכיסט, וגיאוֹגרף חשוּב בּדוֹרוֹ. כּשנתעוֹררה תנוּעת “בּיל”ו" היוּ מצעירי ישׂראל שפנו לרקליוּ שיפתוֹר להם על פּי המדע, אם יש לעלוֹת לארץ-ישׂראל אוֹ לא, ורקליוּ הסבּיר, כּמוּבן, כּי לפי התנאים הכּלכּליים, המדיניים והתרבּוּתיים של ארץ-ישׂראל אין לתלוֹת בּה תקווֹת. הסבּרתוֹ זוֹ עמדה על גוֹבה המדע, אך לא התאימה למציאוּת. ועל החברים שלמדוּ בּאירוֹפּה לדעת, כי אין אַבּסוֹלוּטיזם בּמדע, על כּל פּנים לא בּשאלוֹת המוּסר והחברה.
וּמשהכניסוּ לויכּוּח דברי תוֹרה, עלי להעיר לחבר בּרנשטיין – אשר גילה הבנה רבּה בּעניני “ניר”, בּצוֹרך הסייגים וההוֹן העצמי, אלא שהכּפיה רעה בּעיניו, כּיון שהביאה למעשׂה העגל, – כּי מבין אני את א. יפה, המתעב את כּל המַשליט רעיוֹנות בּזרוֹע והוּא מעיז גם לצאת נגד נביאי ישׂראל, אשר לא נמנעוּ מלהכניס צדק גם בּזרוֹע, אוּלם החבר בּרנשטיין הלא אינוֹ מתנגד למשה רבּנוּ4, ולמה מתנגד הוּא לכפיית הר כּגיגית. ויאָמר נא אגב, כּי כּל הדברים על הכּפיה אינם מיוּסדים כּלל על המציאוּת שבּתוֹך ההסתדרוּת ו“חברת העוֹבדים”.
וחבר אוּרי גם הוּא מוֹדה בּכל החוּקים, אלא שמתנגד הוּא למניוֹת, שאינן לפי המסוֹרת שלנוּ. ואמנם בּהיסטוֹריה שלנוּ אין זכר למניוֹת, אוּלם גם סרטיפיקטים לא היו בּזמן יציאת מצרים ואנוּ משתמשים בּהם כּעת כּדי לעלוֹת לארץ-ישׂראל, כּי מוּכרחים אנוּ להסתגל למציאוּת.
מזקני חברינוּ דיבּר כּאן צבי יהוּדה בּהתמרמרוּת בּלתי-מוּבנת. נתגלה בּוֹ איזה רצוֹן ללבּוֹש איצטלה של נרדף. אוּלם גם אליעזר יפה, אשר ודאי לא יוּכל להתאוֹנן על סתימת פּיו בּהסתדרוּת, מצא לנחוּץ לכתוֹב על “שִתִין פּוּלסין דְנוּרָא” וכדוֹמה. הייתי מבין התמרמרוּת זוֹ בּפי בּן- אפרים, אשר פּקדו עליו פּה את עווֹן חבריו בּחוּץ-לארץ כּשדיבּר דברים טוֹבים מאד, שאין להם זכר באידיאוֹלוֹגיה של חבריו, אוּלם מנַיִן לצבי יהוּדה הרשוּת לדבּר על “הֶרררס” בכמה רישים, כּאילוּ מי שהוּא מתנקש בּזכוּיוֹתיו? ולמה תביעה זוֹ של זכוּיוֹת היסטוֹריוֹת? לי אין חוּלשה לשכּוֹח חסד נעוּרים, אוּלם איני חוֹשב, כּי לבעלי-עבר בּתנוּעתנוּ יש זכוּת לזלזל בהוֹוה, לראוֹת את גילוּם מחשבת התנוּעה כּיוֹם אך כּ“חוֹברת אפוֹרה”, לקרוֹא לתקווֹתינוּ הכּספּיוֹת “קוֹמבּינַציוֹת של בּוּרסה”, לרמוֹז שוּב לכוֹח המשטרה גם לאחר ההסבּרוֹת, שדוקא “ניר”, שבּכוֹחה יתאַשר משפּט החברים, תגבּיר את האוֹטוֹנוֹמיה הפּנימית וּתשחרר אוֹתנוּ מן הזיקה לערכּאוֹת. ואם אסוּר כּל כּך האישוּר הממשלתי לגבּי מוֹסדוֹתינוּ, למה אין חברים אלה מתנגדים להשתדלוּתוֹ של הועד הלאוּמי להתאַשר אצל הממשלה?
דבר אחד מוּבן לי בּדברי צבי יהוּדה, כּי הוֹן עצמי שלנוּ מסוּכּן בתוֹר פּרֶצֶדֶנט ל“אגוּדת ישׂראל” ול“מזרחי”. אוּלם אם הוֹן עצמי מעמדי הנוֹ מסוּכּן, מי זה התיר את בּנק-הפּוֹעלים, “המַשבּיר” ו“סוֹלל-בּוֹנה”? ולמה דיבּרוּ חברים אלה בּשעתם על יצירת קרן עבוֹדה בּ“הפּוֹעל הצעיר”? האם מה שהיה מוּתר אז בּ“הפּוֹעל הצעיר” אסוּר עתה בּהסתדרוּת? לדעתי, ההסתדרוּת כּוּלה, בּעבוֹדתה הישוּבית, בּנוּיה על הרעיוֹן של הוֹן לאוּמי. וּבאוֹתה “ועידת הגדוּדים” המפוּרסמת נתקבּלה החלטה מפוֹרשת על ההוֹן הלאוּמי; ועל הצוֹרך בּקרן מעין “קרן היסוֹד” דיבּרתי אני בּימי המלחמה בּועידה החקלאית בּרחוֹבוֹת5 וכתבתי בּקוֹבץ “בּעבוֹדה”.
למעשׂה נפתרה שאלת ההוֹן העצמי בּתנוּעתנוּ זה כּבר, כּי לא יכוֹלנוּ להישען אך על הקרנוֹת הלאוּמיוֹת. כּל מעשׂינוּ אינם אמנם צרכים מעמדיים בּלבד, אלא צרכי הארץ והעם, אוּלם יש גם מציאוּת והיא אוֹמרת, כּי הקרנוֹת נמצאוֹת אך בּאוֹפן רשמי בּידי העם כּוּלוֹ ולא תמיד הן לאוּמיוֹת על פּי תכנן. אפילוּ הקרן הקימת עשׂתה בּמשך 20 שנוֹת קיוּמה הרבּה מעשׂים מעמדיים שלא כּרוּחנוּ ושלא לפי צרכי העם. אם בּזמן הרעב לקרקע בּנתה הקרן הקימת את שכוּנת נוֹרדִיָה וּמסרה אוֹתה למאתים אנשים פּרטיים, מבּלי להקים כּל סייגים נגד ספסרוּת וניצוּל הדיירים, הרי עשׂתה בּזה הקרן הקימת מעשׂה אַנטי-לאוּמי. לא פּעם אנוּ נלחמים עם הקרנוֹת הלאוּמיוֹת על תכנן הלאוּמי. מוֹסדוֹתינוּ אנוּ, להיפך, צוּרתם היא מעמדית ויש שהם נראים בּעיני זר כּמתחרים עם המוֹסדוֹת הלאוּמיים, אוּלם תכנם הוּא התוֹכן הלאוּמי והם משמשים מילוּיים חשוּבים למוֹסדוֹת הכּלליים מבּלי להתחרוֹת בּהם כּלל.
בּזמן שהיתה בּארץ משלחת “פּוֹעלי-ציוֹן”6, היתה דעת המיעוּט של המשלחת7, כּי את עבוֹדת ההתישבוּת נעשׂה על יסוֹד הוֹן של פּוֹעלים בּלבד, אוּלם אנוּ הבינוֹנוּ כי זהוּ חלוֹם שוא. אין תקוה שקרנוֹתינוּ תתחָרינה בּהיקפן עם הקרנוֹת הכּלליוֹת. קרן היסוֹד תהיה תמיד המוֹסד המיַשב והוֹננוּ יהיה אך היסוֹד התוֹסס המעוֹרר אוֹתה לפעוּלוֹת. דוּגמה לכך תשמש הקפּא"י, אשר בּכוֹח האיניציאַטיבה שלה ושל המרכּז החקלאי וּבאמצעיה הדלים עשׂתה בּזמן המלחמה מעשׂה ישוּבי וּפּוֹליטי, אשר אין ערוֹך לוֹ. הקימוֹנוּ בּגליל ארבּעה ישוּבים8, אמנם נַענים וסוֹבלים, אך הצלנו בּזה לישוּב העברי מחוֹז שלם והזזנוּ בּכוֹחנוּ הדל מכוֹנה כּבדה של מוֹסד, העוֹמד מחוּץ לעבוֹדת ההתישבוּת הלאוּמית9.
מפּחד ההתחרוּת אפשר היה לוֹמר לנוּ גם בּבוֹאנוּ ליסד את בּנק הפּוֹעלים: הנה קיימים הקוֹלוֹניאַל-בּנק והאפּ“ק ואתם בּאים להקים עוֹד בּנק קטן וּמתחרה, כּי האפּ”ק בּתוֹר בּנק לאוּמי הרי צריך בּאמת לעסוֹק בּהתישבוּת פּוֹעלים – אוּלם אילוּ הוֹציא בּנק הפּוֹעלים חוֹברת על מה שעשׂה, אילוּ היה מבליט את התוֹכן החברתי והישוּבי של פּעוּלוֹתיו, כּמה כּספים הוּא הזיז לפעוּלה גם מכּספי האפּ"ק, כּי אז היה בּרוּר וגלוּי לכוּלם התפקיד ההתישבוּתי הגדוֹל שמילא בּנק-הפּוֹעלים בּאמצעיו הדלים. אין אני חוֹשש להשלָיה וּלהגזמה. לא היה עוֹד מפעל עצמי שנקים, אשר לא יהיה מנוֹף לפעוּלה ישוּבית חשוּבה בּארץ.
חבר לוּפט מדגיש את דלוּת כּוֹחנו, וּמחַשב, כּי אם נשקיע את כּל הכּספים, שאנוּ מקוים לאסוֹף לקרן התישבוּת עצמית בּשנים הראשוֹנוֹת, נצליח להקים רק שני מוֹשבים. אוּלם כּיצד זה חוֹשב חבר לוּפט ש“ניר” תוציא בּדרך בּלתי מחוּכּמת כּזוֹ את כּספיה? “ניר” תראה את תפקידה לא בּבנין משקים מכּספיה, כּי אם בּזה שתרכּז ותניע כּספים להתישבוּת, תשמש התחלה ותשתתף בּמפעלים שוֹנים ורבּים, והתישבוּת מוּבדלת בּאמצעיה בּלבד לא תקים.
אם, אמנם, אין לנוּ אפשרוּת לקבּל את תנאי בּרנדייס שהפּוֹעל ישתתף בּאמצעיו הפּרטיים בּהתישבוּת, יש לשאוֹף לכך, שתנוּעת הפּוֹעלים תכניס נדוּניה מִשלה בּהתישבוּת. היחיד הנוֹ אצלנוּ מחוּסר אמצעים, אוּלם הציבּוּר יכוֹל וצריך להיוֹת עשיר.
וכאן מלים אחדוֹת לבן-אפרים. הדברים שאמר מתוֹך לבבוֹ ועבוֹדתוֹ היוּ חשוּבים, אוּלם משפּתח בּפרַזיאוֹלוֹגיה המזלזלת בּקרנוֹת הלאוּמיוֹת, אמר דברים שאין להם שחר. הוּא שאל, למה זה אנוּ משתתפים בּקרנוֹת הלאוּמיוֹת בּשעה שלא תהיה לנוּ לעוֹלם הכרעה בּקרן היסוֹד וּבקרן הקימת; הלא אלה הם מוֹסדוֹת בּוּרגניים. ושוֹאל אני את בּן-אפרים, האם כּכה מתיחס סוֹציאַליסט לרכוּש המדינה? האם מַפקיר הוּא רכוּש זה לרשוּת המעמד הבּוּרגני? ואם הבאנוּ לידי כּך, שמעמדוֹת אחרים ישתתפוּ אִתנוּ בּבנין הארץ ונוֹסד מוֹסד לגאוּלת הקרקע לצמיתוּת להתישבוּת העוֹבדים, האין כּל סוֹציאַליסט צריך לראוֹת בּזה נצחוֹן הסוֹציאליזם, נצחוֹן האוּמה על מעמד, נצחוֹן מעמד הפּוֹעלים על מעמדוֹת אחרים?
ואיזוֹ רשוּת יש לזלזל בּנצחוֹן סוֹציאליסטי זה, אם בּצורה מהוּגנת כּבן-אפרים פּה אוֹ בצוּרה בּלתי מהוּגנת כּחבריו בחוּץ-לארץ? לפּוֹעלים יש כּבר כּיוֹם הכרעה בּקרן הקימת וקרן היסוֹד, לא מפּני שגם בּאי-כּוֹחם יוֹשבים בּמוֹסדות אלה – אלא בּכוֹח עבוֹדתם ויצירתם.
חלק מדברי ארלוֹזוֹרוֹב אני נכוֹן לקבּל כּמילוּיים לדברַי: דבריו על הצוֹרך בּפיקוּח חברתי, על שיווּי הזכוּת של כּל צוּרוֹת ההתישבוּת בּתוֹכנוּ, על האוֹטוֹנוֹמיה המשקית וכדוֹמה. ואם אין בּעצם קביעת המוּשׂגים דמי-שימוּש וּדמי-הפחתה כּדי לבטא את חוֹפש זכוּת הקיוּם לצוּרוֹת התישבוּת שוֹנוֹת, נכוֹן אני לקבּל סעיפים מפוֹרשים בּענין זה. אוּלם יש בּדברי ארלוֹזוֹרוֹב חששוֹת וּפחדים שאין אני גוֹרסם: איזה צוֹרך יש לארלוֹזוֹרוֹב למַעט את ערכּה הכּספּי של “ניר” וּמה ראה על כּך להעביר אלינוּ את הויכּוּח הישן נוֹשן בּהסתדרוּת הציוֹנית בּדבר שיטה כּספּית מרוּכּזת או מפוֹרדת לקרנוֹת? האם רק שני מכשירים כּספּיים ישנם להסתדרוּת הציוֹנית? והלא ישנם גם הקוֹלוֹניאל-בּנק, האפּ"ק, הבּנק-האיפּוֹתיקאי, החברה להכשרת-הישוּב ועוֹד. שאלה גדוֹלה היא, אם כּדאי לבטל את כּל אלה ולעשׂוֹת “מכּל הגוֹיים הקטנים גוֹי אחד גדוֹל”.
אוּלם אם נגיע פּעם לשיטת ריכּוּז כּספּי, תסגל את עצמה גם “ניר” לזה. היתה כּבר פּעם הצעה לרכּז את כּל מַגבּיוֹתינוּ בּמגבּית אחת לבּנק הפּוֹעלים וישבוּ אִתנוּ בּישיבה ד“ר רוּפּין ועוֹד, ולא הסכּימוּ לזה. עוֹשׂים אנוּ עוֹד נסיוֹן לרכּז כּמה פּעוּלוֹת בּקפּא”י, אוּלם אין אני מבין למה יצא הקצף על “ניר”? עד עתה הלכנוּ בּדרך הדֶצֶנטרַליזַציה ודוקא מתנגדי “ניר” הלא הם מתנגדי הצֶנטרליזם. ואני רוֹאה דוקא מבּחינת צרכי התעמוּלה הרבּה מעלוֹת לשיטה המפוֹרדת המביאה אִתה בּכל פּעם מפעל חדש למשוֹך את תשׂוּמת-לב הציבּוּר. הנה חברוֹת שוֹנוֹת לא משלנוּ, כּ“קהילית-ציוֹן” וּ“משק”10, אשר לא הכריזוּ על ריכּוּז הפּעוּלה הציוֹנית בּידיהן, מצאו להן דוקא שוּק בּחוּגים היהוּדים השוֹנים, ודוקא חברת בֶּנדֶרלי11, בעלת הפּרטנסיוֹת המוֹנוֹפּוֹליוֹת, לא עשׂתה גדוֹלוֹת.
ותָמֵהַ אני על ארלוֹזוֹרוֹב שראה צוֹרך להשקיע כּל כּך הרבּה כּוֹחוֹת להוֹכיח כּי אין לנוּ תקוה להלוָאה. כּדאי להשקיע כּוֹחוֹת להגשמת התקוה, לכפירה אין כּדאי הדבר; כּי אין בּתקווֹת אלוּ כּל רע. הן אך דוֹחפוֹת לעבוֹדה. וּמי זה יתַכֵּן עד היכן מגיעה האילוּזיה ואיפה מתחילה התקוה המבוּססת? אילוּ בּאוּ אלינוּ לפני שנים אחדוֹת ואמרוּ לנוּ, כּי תהיה לנוּ מגבּית של רבע מיליוֹן דוֹלר, כּלוּם היה מי מאמין? הרי זה היה אז סכוּם עצוּם גם לגבּי הקרנוֹת הכּלליוֹת.
בּשאלת הפּיקוּח החברתי הוֹכיחוּ גם ארלוֹזוֹרוֹב וגם וילקנסקי, הראשוֹן, כּי אין צוֹרך בּקוֹנטרוֹלה, והשני – כּי היא ישנה בּמציאוּת. התנאים הקשים בּחקלאוּת שלנוּ עוֹשׂים את הקוֹנטרוֹלה למיוּתרת, לדברי ארלוֹזוֹרוֹב, אוֹ היא היא הקוֹנטרוֹלה, לדברי וילקנסקי. אין אני רוֹצה להביא ראָיוֹת מסתירוֹת הגיוֹניוֹת שוֹנוֹת אשר בּדבריהם, אוּלם המציאוּת פּסלה כּבר הוֹכחה זוֹ. החקלאוּת בּארץ בּהיוֹתה נתוּנה בּתנאים קשים כּבר התכּחשה לעבוֹדה העצמית והעברית, וּמציאוּתנוּ הכּלכּלית מראה, כּי גם בּמשקינוּ ישנם ניצנים של עבוֹדה שׂכירה, ונחלת-יהוּדה תוֹכיח. ואַל נחכּה לסכּנוֹת עד שתבוֹאנה, כּי אז – וּבזה מסכּים אני לארלוֹזוֹרוֹב – כּבר לא יעזרוּ הסייגים. בּזמן הנחת היסוֹד חשוּב לסדר את הפּיקוּח, פּיקוּח של יצירה, אשר ידריך ויעזוֹר. ואין לראוֹת את הפּיקוּח כּמַקל-חוֹבלים וּלתארוֹ כּמפלצת. בּדרך כּזוֹ הרי אפשר להציג גם את המרכּז החקלאי כּמפלצת, כּי מי כּמוֹהוּ מתערב בּעניני המשקים, וּבכל זאת אין קוֹבל על התערבוּת זוֹ, כּי היא פּרי המציאוּת ואחד מתנאי התלכּדוּתנוּ החברתית. העזרה ההדדית והפּיקוּח החברתי קשוּרים אצלנוּ כּך, שקשה להציב גבוּלוֹת בּיניהם. הנה הבּנק, למשל, אין לוֹ כּל זכוּיוֹת של פּיקוּח לפי תקנוֹתיו, ואף על פּי כן הנוֹ גוֹרם חשוּב מאד בּרֶגוּלַציה של חיינוּ המשקיים והפּנימיים.
אני דיבּרתי על קוֹאוֹפּרציה ולא על סוֹציאַליזציה, כּי בּמלה סוֹציאַליזציה מַכניס כל אחד מהרהוּרי לבּוֹ. כּוָנתי לא לקוֹאוֹפּרציה פּסיבית, אלא לקוֹאוֹפּרציה אשר תנהל את התישבוּתנוּ העצמית. וכאן תוֹקף ארלוֹזוֹרוֹב קשה את בּנינה של חברת “ניר”. סעיף כ"א גוֹרם לו בּיחוּד מתיחוּת עצבים. סעיף זה נוֹתן רשוּת לחברה “לקבּוֹע את עיקרי השיטה של מכירה וּקניה”. אוּלם את הדבר הרע הזה הרי אנוּ עוֹשׂים כּל השנים. קביעת מחירים על ידי החברה זהוּ דבר אַבּסוּרדי, אוּלם קביעת השיטה של המחירים אינה מוֹציאה את ההתחשבוּת עם השוּק.
טוֹענים עוֹד נגד סעיף זה מטעם ההתנגדוּת להוֹספת אַפַּרַטים, כּאילו “ניר” בּאה להתחרוֹת בּ“משבּיר”. אבל גם העזרה לחברים חוֹלים נכנסת, למשל, לסַמכוּתה של “ניר”, וּברוּר, כּי העזרה של “ניר” לחברים החוֹלים תוּגש לא על ידי אַפּרט מיוּחד, כּי אם על ידי קוּפּת-חוֹלים וכך יֵעָשׂה ממכּר התוֹצרת על ידי “המשבּיר”. דוקא ארלוֹזוֹרוֹב, בּהציעוֹ כי “ניר” לא תהיה אידֶנטית עם ההסתדרוּת, מוֹסיף מוֹסד ואַפּרט, אך אם “ניר” אינה אלא הלבוּש היוּרידי של ההסתדרוּת, אינה בּאה להקים אַפּרטים מַקבּילים, כמוֹ שאין אַפּרטים כּאלה להסתדרוּת וּל“חברת העוֹבדים”.
וּלעצם שאלת הזהוּת. מקבל אני בּשלימוּת את הגדרתוֹ של אליעזר הכּהן: “ניר” אידנטית עם ההסתדרוּת בּהרכּב האישי ונפרדת ממנה בּתפקידיה. זוֹ התשוּבה לארלוֹזוֹרוֹב בּדאגתוֹ, פּן נַפקיר את הענינים המקצוֹעיים והפּוֹליטיים של ההסתדרוּת לשם אישוּרה. אם רוֹצים אנוּ לדאוֹג לכך, ש“ניר” תהיה הבּיטוּי הנאמן של ההסתדרוּת, אין דרך טוֹבה מזוֹ, שכּל חבר יקבּל יחד עם פּנקס החבר גם מנָיה של החברה, ו“ניר” לא תהיה אז אלא ההסתדרוּת, ולא תוּכל לחטוֹא נגד עצמה. יש גם לקבּל הגבּלה נוֹספת, ש“ניר” תחליט אך בּענינים שהוּחלטוּ כּבר בּועידת ההסתדרוּת. כּל פּרינציפּ של חבֵרוּת בּ“ניר”, שיהא שוֹנה מן הפּרינציפּ שעליו בּנוּיה ההסתדרוּת החקלאית, עלוּל להביא לידי פּירוּד בּין “ניר” וההסתדרוּת על ידי כּך שיהיוּ בּהסתדרוּת אחת חברים וגוּפים שאינם בּהסתדרוּת השניה. לפיכך אין להבין את החבר אליעזר הכּהן, שהגדיר כּה יפה את ענין האידנטיוּת, ואף על פּי כן הוא מדבּר על חבֵרוּת קוֹלקטיבית. גם החברים אֶלקינד, ארלוֹזוֹרוֹב וּוילקנסקי הגינוּ על החברוּת הקוֹלקטיבית. מה כּוָנתם? אם התכּוונוּ להבטיח את האוֹטוֹנוֹמיה של התא המשקי, הרי אין זוֹ תלוּיה כּלל בּחברוּת. החברוּת מתבּטאת אך בּרכישת מניה ונוֹתנת זכוּת להצבּעה, והשאלה היא, – אם קיבּוּץ אוֹ מוֹשב ירכּוֹש כּקוֹלקטיב 100 מניוֹת, היצבּיעוּ כּל 100 מניוֹת כּאחד, ואם נחלקוּ הדעוֹת בּקוֹלקטיב, היכָּנע המיעוּט לרוֹב? אז, נדמה לי, צריך החברה אליעזר הכּהן, שהגֵן בפנַי על זכוּת היחיד, להילָחם גם כּאן על זכוּתוֹ של המיעוּט בּקוֹלקטיב. וּבקשר עם זה מוֹפיעוֹת שאלוֹת יוּרידיוֹת שוֹנוֹת: הקיבּוּץ קנה מספּר מסוּים של מניוֹת; מספּר ידוּע של חברים עזב אוֹתוֹ והנה חברים אלה נשארים “מחוּסרי פּספּוֹרט”, והקיבּוּץ נעשׂה בּעל מניוֹת יוֹתר ממספּר חבריו. אלא אם כּל מיעוּט בּקיבּוּץ יכוֹל להצבּיע כּרצוֹנוֹ וההצבּעה תהיה לפי מספּר החברים הנוֹטים לדעה זוֹ אוֹ אחרת, אז נשאלת השאלה – מה טיבה של המניה הקוֹלקטיבית? מבין אני את החבר אֶלקינד – בּכמה הזדמנוּיוֹת הוּא בּיטא את הרצוֹן להשלָטת הקיבּוּץ על היחיד. גם הפָרת האידנטיוּת שתבוֹא על ידי כּך תעזוֹר אך להגשמת הרעיוֹן השני, שאין אֶלקינד מגלה לנו אוֹתוֹ כּאן, אוּלם גילה אוֹתוֹ בּכמה הזדמנוּיוֹת אחרוֹת, בּדבר הפרדת הפּעוּלה המקצוֹעית והמשקית. ואם כּי יש לתמוֹה, איך זה מתאַחים רעיוֹנוֹת כּאלה עם הטָפה להכנסת תוֹכן חברתי למשק, הנה בּכל זאת יש להבין את הקשר בּיניהם וּבין התכנית של חברוּת קוֹלקטיבית, אשר אין לה תוֹכן ואין בּה כּל צוֹרך אם לא לשם השלָטת הקיבּוּץ, הפרדת הפּעוּלוֹת והפרת האידנטיוּת בּין “ניר” וההסתדרוּת החקלאית.
אֶלקינד מֵגן בתוֹך “ניר” גם על הדמוֹקרטיה כּנגד ההִיֶרַרכיה והנוֹ מציע לנוּ להעביר את כּל השאלוֹת החשוּבוֹת לועידה הכּללית. אכן אין אמצעי טוֹב מזה לעכּב בּהסתדרוּתנוּ כּל פּעוּלה חיה. אין אני מחסידי הבּיוּרוֹקרַטיה ואני אצטרף לכל מיני הצעוֹת של סייגים כנגד בּיוּרוֹקרטיזם. אסכּים בּרצוֹן להעברת הפּרירוֹגטיבים ממוֹסד פּוֹעל למוֹסד מחוֹקק, אסכּים גם להגבּלת זכוּת ההצבּעה של מניוֹת-היסוֹד אך בּשאלוֹת שניתנוּ עליהן הוֹראוֹת מן המוֹסד המחוֹקק, אוּלם בּתנאי אחד, שהמוֹעצה הנבחרת, אשר הנָה בּבוּאת הועידה – ולא הועידה עצמה, שכּה קשה לכנס אוֹתה – תהיה המוֹסד המַכריע. בּתקנוֹת המוֹעצוֹת ניטלה כּבר ממניוֹת-היסוֹד הזכוּת להשתתף בּבחירוֹת המוֹסדוֹת הפּוֹעלים והרי ידוּע, כּי תוֹצאוֹת הבּחירוֹת קוֹבעוֹת לעתים את גוֹרל העבוֹדה יוֹתר מאשר כּל מיני החלטוֹת המתקבּלוֹת בּועידוֹת. לשם הבלטה יוֹתר בּהירה של שמירת הסוּבֶרֶניוּת של הועידה אפשר עוֹד להגבּיל את הזכוּיוֹת של מניוֹת-היסוֹד וּלהעמידן על שלוֹשה סעיפים: א) זכוּת הוֶטוֹ עד להחלטת מוֹעצת “חברת העוֹבדים”, והמרכּז החקלאי רשאי לדרוש מוֹעצה תכוּפה בּמקרים כּאלה. ב) מניוֹת-היסוֹד רשאיוֹת להשתמש ביפּוּי-כּוֹחן בכל מקרה של שינוּי תקנוֹת בּ“ניר”. ג) בּשאלוֹת התישבוּת חדשה, שהרי אלוּ אינן אך שאלוֹת של המתישבים חברי “ניר”, ואין זה פּוֹגע כּלל באוֹטוֹנוֹמיה שלהם. הגבּלוֹת אלוּ מסירוֹת כל פּחד של השתלטוּת וּמבטיחוֹת עם זה את אפשרוּת האיניציאטיבה והפּעוּלה.
היתד בּדברי אֶלקינד היו חששוֹתיו, פּן נַרכּיב אַלוּפים לראשינוּ ונמכּוֹר את הבּכוֹרה שלנוּ – את עצמאוּתנוּ – בּגלל השאיפה לפעוּלוֹת רחבוֹת, ונכוֹן העיר בּן-ציוֹן, כּי האוֹטוֹנוֹמיה של המוֹסד תלוּיה לא רק בּזכוּיוֹתיו אלא גם בּאפשרוּיוֹת הכּספּיוֹת והמשקיוֹת שלוֹ. שיטת ה“נעפּ” בּרוּסיה, הפּיקוּח הכּספּי של חבר הלאוּמים על אוֹסטריה12, והמשׂא-וּמתן עם חברוֹת שוֹנוֹת בּקשר עם הסוֹכנוּת היהוּדית בּציוֹנוּת, הרי אין לראוֹת בּהם מכירת הבּכוֹרה. ואינני יוֹדע מה יעשׂה החבר אֶלקינד, כּשתזדמן לוֹ אפשרוּת של מפעל משקי חשוּב בּשוּתפוּת עם מישהוּ? ודוקא בּתקנוֹתינוּ הוּבטח, כּי מִנהלת “ניר” לא תהיה רשאית למכּוֹר זכוּיוֹת, וכי חתימת חוֹזים עם בּעלי מניוֹת-בּכוֹרה תדרוֹש אישוּר של ועידה כּללית של “ניר”.
מישהוּ רצה להסיק מן התקנוֹת כּאילוּ המשק יצטרך לשלם ל“ניר” כּסף שלא הוּשקע בּוֹ כּלל, לאחר שיגמוֹר לסלק את חוֹבוֹתיו לקרן היסוֹד, ומי שהוּא רצה לראוֹת בּזה כּוָנה פיסְקַלית – דרך לגביית מסים. על זה יש להשיב בּהגדרה של בעלוּת “ניר” על המשקים. החבר זמוֹרה קרא לבעלוּת זוֹ “בּעלוּת ריקה” (עַרטילָאית). היא אינה נוֹתנת זכוּת של שליטה, כּי אם של השלטה, זאת אוֹמרת, השליטה על המשק היא בּידי המתישב ו“ניר” יש לה זכוּיוֹת אך בּמקרה שיש צוֹרך בּמסירת הזכוּיוֹת על המשק, בּהעברתוֹ לרשוּת אחרת. כּל זמן שהמתישב עוֹבד בּמשקוֹ, אין רשוּת ל“ניר” בּכוֹח בּעלוּתה להטיל עליו איזה תשלוּמים וּמסים, שלא בּהסכּמתוֹ, חוּץ מ-10% מרוָחיו הנקיים, אוֹ 1% מהכנסוֹת בּרוּטוֹ שנכנסוּ לתקנוֹת לפי החלטת הועידה החקלאית הקוֹדמת. רק בּמקרה ש“ניר” תיַשב בּכספיה היא, תהיינה לה עוֹד הזכוּיוֹת של קרדיטוֹר ומוֹסד מיַשב.
לוּפט טוֹען, כּי לא הבטחנוּ בּתקנוֹת את זכוּיוֹת המשקים והעוֹבדים בּמשק. המקוֹם לזה הוּא, כּידוּע, בּחוֹזה, והבּסיס להבטחת הזכוּיוֹת האֵלוּ ניתן בּתקנוֹת. כּל התקנוֹת בּדבר חבר נִלוה הרי בּאוּ ליצוֹר אפשרוּת של הבטחת זכוּיוֹת העוֹבד בּמשק, גם אם הוּא יוֹצא מן החברה. ואגב, על הוֹצאת חברים מן החברה בּאוֹפן דרַקוֹני: די רק לראוֹת בּעד מה יש רשוּת להוֹציא חבר מן החברה, כּדי להיוָכח כּמה “דרקוֹניים” הם חוּקי הוֹצאת החבר. חבר מוּצא, אם הוּא חדֵל לעבוֹד בּעצמוֹ, אוֹ אם הֵפֵר בּמזיד את תקנוֹת החברה וכדוֹמה. וגם אז יש לוֹ רשוּת בּהסכּמת מוֹעצת “חברת העוֹבדים” להישאר חבר נלוה, וּמידת זכוּיוֹתיו של החבר הנלוה גם הוּא ענין לחוֹזים.
בּויכּוּח אשר לפני הועידה בּענין “ניר” נזרקה גם השאלה, מדוּע בּאה מִנהלת “חברת העוֹבדים” להעמיס את עוּלה על הכּפר. בּשם כּל חברַי הנני מוֹדיע, שנַסכּים לסוֹציאַליזציה של נכסינוּ גם בּעיר, אוּלם טענה זוֹ אינה צוֹדקת, לא רק מפּני שאין להסתדרוּת החקלאית לטעוֹן כּנגד זה שהיא החלוץ בּתנוּעתנוּ בּכמה ענינים, אלא גם מפּני שאינה מוּצדקת על ידי המציאוּת. אין אני חסיד של יצירתנוּ בּעיר מן הצד המשקי וּמצד מידת השויוֹן החברתי שבּה, אוּלם דוקא מצד בּעלוּת-ההסתדרוּת על המשקים יצרה העיר דוּגמאוֹת של משקים שבּהם נפתרה השאלה בּהחלט: הדפוּסים, “דרוֹר”, “נַמְליט”13 וכוּ', ועתה כּשאנוּ הוֹלכים להקים את שכוּנת העוֹבדים אוֹ שכוּנת פּוֹעלים, הרי בּרוּר הוּא כּי לא נחזוֹר על מעשׂה הקרן הקימת בּנוֹרדיה ולא נבזבּז כּוֹחוֹת ציבּוּריים, כּדי להפוֹך חברים לבעלי-בּתים.
אני מסיים: ועידה זוֹ עשׂתה בּירוּרים חשוּבים. וטוֹבים הם הבּירוּרים; אוּלם אם הבּירוּר יבוֹא בּמקוֹם עבוֹדה וּמן הדבר לא יֵצא אלא ויכּוּח בּלבד, לא נקַדם את מפעלנוּ. נזכּוֹר כּי ההחלטוֹת בּדבר הקמת “סוֹלל בּוֹנה” ו“ניר” נתקבּלוּ בּועידה אחת, והרי “סוֹלל-בּוֹנה” הוּקם, וּבינתים עלה כּבר בּידי “סוֹלל-בּוֹנה” לפעוֹל פּעוּלוֹת, למשוֹך גם הוֹן פּרטי לעניני האבן וכוּ'. “ניר” עוֹד לא הוּקמה ואם לא נקִימנה עתה, נחמיץ את השעה.
על הועידה לעשׂוֹת את הצעד הנכוֹן, לאַשר את “ניר” וּלתקן את תקנוֹתיה, עד כּמה שניתן הדבר להיעשׂוֹת בּועידה זוֹ. והפּתח הרי פּתוּח לתיקוּנים בּעתיד. על הועידה לבחוֹר בּוַעדה לעיבּוּד החוֹזים וּלהגשמת תכנית “ניר”.
-
“דבר”, גליוֹן 210, א' בּאדר תרפ"ו, 15.2.1926. ↩
-
כּשם שהלעג שלעגוּ לרוֹפאים, מאבן–עזרא ועד מוֹליֶר. עיין שירי ר' אברהם אבן–עזרא, הוֹצאת “אחיאסף”, וַרשה תרנ“ד, עמוּד 25, השיר ”נדוֹד הסיר אוֹני“, והמחזה ”החוֹלה בּעינים" מאת מוֹליֶר, תרגוּם שאוּל טשרניחוֹבסקי (כּתביו, הוֹצאת ועד היוֹבל, תל–אביב, תרצ“ב, כּרך ה', עמוּד קל”ז). ↩
-
אליזה רקליוּ.עיין כּרך א', עמוּדים 345 ו–369. ↩
-
החבר בּרנשטין הלא אינוֹ מתנגד למשה רבּנוּ.בּרנשטין הנזכּר הוּא חבר “הפּוֹעל המזרחי”. ↩
-
בּועידה החקלאית בּרחוֹבוֹת.מכוּון לועידה החקלאית השביעית, פּוּרים תרע“ח, בּה הרצה בּרל את הרצאתוֹ ”לקראת הימים הבּאים" ודיבּר גם על יצירת הוֹן לאוּמי. עיין כּרך א', עמוּדים 60 ו–76. ↩
-
משלחת “פּוֹעלי–ציוֹן”. משלחת מטעם הבּרית העוֹלמית של “פּוֹעלי–ציוֹן” עשׂתה בּארץ חדשים מספּר בּשנת תר"פ. בּין חבריה היוּ נחמן סירקין, זלמן רוּבּשוֹב, אפרים בּלוּמנפלד, יצחק בּן–צבי, חיים פּינמן. פּירסמה ספר על עבוֹדתנוּ הקרוֹבה בּארץ בּמגַמת הציוֹנוּת–הסוֹציאליסטית. ↩
-
המיעוּט של המשלחת.אלה היוּ: א. אפרתי, נ. ניר. נתן, א. רבוּצקי. עיין “מספר הדין–וחשבּוֹן של ועדת ”פּוֹעלי–ציוֹן“ בּארץ–ישׂראל”, “האדמה”, כּרך ב', עמוּד 310. ↩
-
הקימוֹנוּ בּגליל ארבּעה ישוּבים.אלה הם: כּפר–גלעדי, תל–חי, אַיֶלת–השחר, מַחנַים. ↩
-
מוֹסד העוֹמד מחוּץ לעבוֹדת ההתישבוּת הלאוּמית.מכוּוָן לחברת יק"א, אשר היתה ממוּנה על עבוֹדת ההתישבוּת של רוֹטשילד בּארץ בּתקוּפה ההיא. ↩
-
“קהילית–ציוֹן”, “משק”: החברה “קהילית–ציוֹן” נוֹסדה בּשנת 1914 בּחוּגי ההסתדרוּת הציוֹנית בּארצוֹת הבּרית בּאמריקה לשם קניית קרקעוֹת בּארץ–ישׂראל והכשרתן להתישבוּת. יחד עם החברה “משק”, שנוֹסדה ב–1925, ואחרוֹת, רכשה בּארץ שטחי קרקעוֹת גדוֹלים (אדמת בּלפוּריה, עפוּלה, ג'ידה ועוֹד), אשר נמכּרוּ בּחלקם ליהוּדים רבּים בּאמריקה וּבפּוֹלין. ↩
-
חברת בֶּנדֶרלי.שמשוֹן בּנדרלי, יהוּדי מארץ–ישׂראל שהיגר לאמריקה והתעשר שם. בּיקר בּארץ ותיכּן תכניוֹת משקיוֹת גדוֹלוֹת שלא נתגשמוּ. ↩
-
הפּיקוּח הכּספּי של חבר הלאוּמים על אוֹסטריה.בּשנת 1923 סידר חבר–הלאוּמים לאוֹסטריה הלוָאה, לחלצה מהמַשבּר הכּלכּלי הקשה שעבר עליה, וּמינה קוֹמיסר ראשי שבּידוֹ היתה למעשׂה הבּיקוֹרת על חיי המדינה. ↩
-
הדפוּסים, “דרוֹר”, “נמליט”. מכוּוָן לדפוּסים הקוֹאוֹפּרטיביים “אחדוּת” ו“הפּוֹעל הצעיר”, לקוֹאוֹפּרטיב לעבוֹדוֹת עץ – “דרוֹר”, ולקוֹאוֹפּרטיב לתעשׂית מלט – “נמליט”. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות