¹

(מתוֹך נאוּם בּקוֹנגרס הי"ג. קַרלסבַּד, אוֹגוּסט 1923)

מיוֹם פּתיחת הקוֹנגרס ועד היוֹם, ועוֹד חצי שנה לפני זה, עוֹמד ענין “הסוֹכנוּת היהוּדית” ומַטריד את העוֹלם הציוֹני. איני רוֹאה את הענין הזה כּדבר הנוֹבע מתוֹך צרכיה של התנוּעה הציוֹנית, מתוֹך חיי הרעיוֹן אוֹ מתוֹך חיי העבוֹדה בּארץ. אוּלם, אם נַניח שטעוּת היא בּידי, שענין זה הוּא בּאמת רציני וחיוּני לגבּי התנוּעה הציוֹנית, הריני שוֹאל, מדוּע זה הוּא מוּגש לנוּ לא בּצוּרת הצעה בּרוּרה וּמפוֹרשת, סעיפים סעיפים, כּי אם בּצוּרה של אֶכּספּרימנט. זה חצי שנה, שכּל נאוּם וכל ראָיוֹן מביאים לנוּ אימפּרוֹביזַציה חדשה. וּבמקוֹם דברים, אשר יאמרוּ לנוּ בּרוּר, מה נדרש מאִתנוּ ומה צפוּי לנוּ, מגישים לנו נוּסחה סתוּמה המליטה את התוֹכן. ועד כּמה יש לסמוֹך על נוּסחאוֹת כּלליוֹת, וּמה התוֹכן אשר אפשר להכניס לתוֹך נוּסחאוֹת כּלליוֹת, כּבר למדנוּ מתוֹך הנוּסחה של “הבּית הלאוּמי”. ינַחמוּנוּ בּזה, כי בּויכּוּחים של הימים האחרוֹנים ניטשטשוֹ התחוּמים בּין המחַייבים והמבקרים, כּי בּין דברי וייצמן וסוֹלוֹבייצ’יק ²אין המרחק ניכּר – אוּלם איזוֹ נחמה היא זוֹ? אם דברים שהיוּ רחוֹקים אתמוֹל נראים קרוֹבים היוֹם, כּי אז מי יאמר איזוֹ אימפּרוֹביזציה חדשה יביא לנוּ יוֹם מחר?

הויכּוּח בּשאלה זוֹ נמצא בּתנאים מיוּחדים. אפשר, שהויכּוּח רק למוֹתר, שההחלטה כּבר נגזרה. כּלוּם חפשית התנוּעה הציוֹנית להחליט כּרצוֹנה? הלא התנוּעה הציוֹנית זקוּקה תמיד לחסד אוֹתם המַנהיגים, אשר בּכוֹחם להבטיח לה נצחוֹן מדיני אוֹ כּספּי, אם מַמשי ואם מדוּמה. לא היא בּוֹחרת לה מַנהיגיה ולא היא המַבּיעה להם אֵמון, כּי אם להיפך. המנהיגים הם הבּוֹחרים בּתנוּעה, מכּירים בּערכּה אוֹ מזלזלים בּה. מעל בּמה זוֹ יכוֹל היה נשׂיא ההסתדרות להוֹדיע, כּי כּוֹחה המדיני של התנוּעה הוּא “ניכטס”, אפס. וּבויכּוח זה עוֹמד הקוֹנגרס בּפני אוּלטימַטוּם של מנהיגיו ושל הסתדרוּיוֹת ארציוֹת שוֹנוֹת, המוֹדיעוֹת, כּי בּאִם תנאים אלה ואלה לא יקוּבּלוּ הרי הם מסתלקים מאוֹסף כּסף. מתנצלים ואוֹמרים, כּי אין זה אִיוּם, לא מסתלקים, אלא אין בּכוֹחם בּתנאים אלה. אכן, האיוֹם הוּא לא בּדברים הנאמרים, כּי אם בּזה, שזוֹהי המציאוּת הציוֹנית.

ואם גם אין בּיינוּ כּיוֹם, על ידי ויכּוּחים ועל ידי הצבּעה חפשית, לשנוֹת את המציאוּת הזאת, הרי אין אנוּ פּטוּרים לעשׂוֹת את חשבּוֹנה של הרפוּאה החדשה, המוּצעת כּיוֹם, כּל עוֹד הקוֹנגרס חפשי להתוַכּח עליה. דרך חדשה – היש בּה משוּם חידוּש? לא ולא. כּבר היתה לנו “סוֹכנוּת יהוּדית”. כּזה היה וַעד הצירים הראשוֹן ³, המפוּרסם. האִם לא הכיל זה את בּאי-כּוֹח ה“אַליאַנס”, אנשי-שם מאמריקה, יהוּדי רצוּי לממשלה האיטלקית? האם לא נוֹכחנוּ כּולנוּ, על גבּוֹ של הישוּב הארץ-ישׂראלי, מה יפה כּוֹחוֹ של חֶבר-התיירים להגן על זכוּיוֹתינוּ, לבצר את האוֹטוֹנוֹמיה שלנוּ, לבנוֹת את משקינוּ, להבריא את הפינַנסים שלנוּ? הן עד היוֹם כּוֹרעים אנוּ תחת סבל הירוּשה שהנחילוּ לנוּ – ירוּשת חוֹבוֹת כּספיים, מַשׂכּוֹרוֹת גבוֹהוֹת, דֶמוֹרַליזציה. מוַעד-הצירים הזה למדנוּ היטב מַהוּ שלטוֹן-זרים וּמשק-זרים. עתה רוֹצים להעלוֹת לנוּ ארוּכה על ידי אוֹתוֹ הדבר גוּפא. אוּלם גם מאז בּטל ועד-הצירים לא חדלוּ אצלנוּ לחזוֹר מפּעם לפעם אל שלטוֹן הגדוֹלים. מה היוּ הצעוֹתיו של בּרַנדייס, אשר נתקבּלוּ בּועידת לוֹנדוֹן? ⁴ מסירת העבוֹדה הציוֹנית למוּמחים וּלאֵילי-הכּסף. בּאוֹתה ועידה הוֹדיעוּ לנוּ גם על יסוּד ה“אקוֹנוֹמיק בּוֹרד”. מוֹסד מעוּלף רזים, אשר על זכוּיוֹתיו וסַמכוּתוֹ גם לא הוֹאילוּ עד היוֹם לאמוֹר לנוּ דברים בּרוּרים. והוּא הוּא שצריך היה להביא אלינו את המַגנַטים ואת היכוֹלת הגדוֹלה. מהוּ ה“אקוֹנוֹמיק בּוֹרד” כּיוֹם? דל-כּוֹחוֹת ורב-הפּרֶטֶנזיוֹת. ואחר כּל אלה נכוֹנים אצלנוּ שוּב להיגָרר אחרי מַדוּחי-שוא.

המלחמה שנתלקחה אחרי ועידת לוֹנדוֹן לא היתה דבר שבּמקרה, כּי אם התפּרצוּת טבעית של כּוֹח התנוּעה, והאנשים אשר ניהלוּ את המלחמה עשׂוּ בּזה את רצוֹנה של התנוּעה. אילוּלא בּאה אוֹתה המלחמה הרי לא היה לנו כּיוֹם מה לעשׂוֹת פּה. כּל אשר בּא בּמשך השנתים צריך היה לכאוֹרה רק לחַזק את עמדת ההסתדרוּת הציוֹנית. התנוּעה הוֹכיחה כּי כּוֹחוֹת גדוֹלים אצוּרים בּה. למרוֹת קשי התנאים, המדיניים וההסתדרוּתיים, יצרנוּ קרן, אשר על כּוֹחה לא חלמנוּ קוֹדם. כּל הבּנקים והמוֹסדוֹת השוֹנים שנבראוּ מיסוּדם של הבּרנדייסאים וה“אקוֹנוֹמיק בורד”, הלא כּאַיִן וּכאפס הם לעוּמת מה שנעשׂה על ידי קרן-היסוֹד. ואחרי כּל העבוֹדה המסוּרה והגדוֹלוֹת שנַעשׂוּ, בּאים אלינוּ אוֹתם האנשים אשר ניהלוּ את המלחמה הציוֹנית ואשר בּנוּ את קרן-היסוֹד והם אוֹמרים לנוּ לכסוֹת בּחוֹל את הצמח, אשר ידיהם נטעוּ. זוֹהי הטרגיוּת שבּמצב. “משוּם כּך – אוֹמרים הם – חייבים אתם להאמין לנוּ”. לא. זה רק מוֹכיח כּי עייפוּ האנשים בּעצם המלחמה. אַל יראוּ בּיחסנוּ צרוּת-לב וּפחד מפּני אנשים חדשים. מי עוֹד כּמוֹנוּ מצפּה לכוֹחוֹת חדשים? אוּלם התנוּעה הציוֹנית נבנתה על מלחמה בּאוֹתם הרעיוֹנוֹת והמוּשׂגים שהנם נחלת האַליאַנס והג’וֹינט והפילַנטרוֹפּיה היהוּדית. כּל מַהוּתה של הציוֹנוּת היא שחרוּר מן ההתבּוֹללוּת – ועתה בּאים להסגיר את התנוּעה בּיד אלה, אשר זוֹהי כּל תוֹרתם. רשאים אתם לחלוֹק להם כּיבוּדים, אבל אַל תשעבּדוּ להם את התנוּעה. אין אתם יכוֹלים למסוֹר לידיהם את המלחמה הציוֹנית המדינית.

יש לי הרוֹשם המר, כּי כּיוֹם הזה כּבר אסוּרוֹת ידיה של ההסתדרוּת הציוֹנית בּמוּבן המדיני. אין לה התוֹקף המוּסרי לתבּוֹע את עלבּוֹנה, את עלבּוֹן הישוּב היהוּדי, מאת ממשלת ארץ-ישׂראל. הבּעת אֵמוּן של הועידה הציוֹנית בּאמריקה לממשלת ארץ-ישׂראל אוֹמרת בּרוּר היכן אנוּ עוֹמדים. אתם בּאים להוֹציא מידי הציוֹנוּת את הנשק היחידי שיש לה – קיוּם תנוּעה מדינית, עוֹמדת בּרשוּת עצמה.

מַבטיחים לנוּ, כּי “הכּוֹחוֹת החדשים” יביאוּ לנוּ אמצעים חדשים לעבוֹדה. אמת, נכוֹנים אנוּ לקרבּנוֹת גדוֹלים וּבלבד שינתנוּ לנוּ האמצעים לבנין הארץ. אך בּידי איש מן הנוֹאמים לא עלה לעוֹרר בּנוּ את האֵמוּן, כּי מאחוֹרי כּל זה יֶשנו איזה ממש, כּי ישנם כּוֹחוֹת המתפּרצים אל העבוֹדה ודוֹרשים בּשׂכרה את זכוּת-הכּניסה לסוֹכנוּת היהוּדית, כּי הם נכוֹנים לשׂאת בּעוֹל וּלקבּל על עצמם התחייבוּיוֹת כּל-שהן.

לנוּ, לפוֹעלי ארץ-ישׂראל, לא יכוֹל להיוֹת האֵמוּן בּהצעה הסתוּמה שהוּבאה לפנינוּ. מלוּמדי-נסיוֹן אנחנוּ, יוֹדעים אנוּ, כּי כּל עוֹד התנוּעה הציוֹנית עוֹשׂה את עבוֹדתה בּארץ בּתוֹר תנוּעה יהוּדית-עממית, הרי היא מוּכרחה להביא בּחשבּוֹן את ארץ-ישׂראל הקיימת, הריאַלית, וּלנהל את עבוֹדתה הישוּבית בּאמצעוּת המַעמד העוֹבד וּבהתאם לוֹ, כּי בּוֹנה אחר לארץ אַיִן; ויהיה מי שיהיה בּיניכם תוֹפס השלטוֹן, אם בּעל-הבּית, ואפילוּ “המזרחי” – אם תרצוּ בּהגשמת הציוֹנות לא תמצאוּ את הדרך מבּלעדי הפֹּועל העברי. אך אם ההשפּעה על גוֹרל התנוּעה והפעולה הישוּבית תעבוֹר לידי אנשים, אשר את חיי העם לא חיוּ ואת שׂפת הפּוֹעל היהוּדי לא יבינוּ– לא תיעָשׂה העבוֹדה.

גם אנוּ מוֹדים בּצוֹרך לשַתף בּסוֹכנוּת היהוּדית את כּל אלה הרוֹצים לתת יד לעבוֹדתנוּ; אוּלם ההסתדרוּת הציוֹנית, הישוּב המאוּרגן, קרן-היסוֹד– שלוֹשה אלה יכוֹלים ליצוֹר את הסוֹכנוּת היהוּדית, מבּלי לערער את בּנין הציוֹנוּת העממית.