חג נפלא ויקר מאד אשר כמהו לא יקרה בכמה דורות חגגו ביום ש“ת ביום הולדת שר וגדול בישראל מו”ה משה מונטיפיורי בשנת המאה לימי חייו; אך מקרה הוא כי יהיה איש מאה ויבלה כל ימיו בעשר ונחת עד כי גם לעת ינטו צללי ערב עוד יעמוד טעמו בו וכל חושיו אתו, וזאת שנית כי הוא מקרה במקרים כי לחג יום הולדת איש ישראל ישישו יחד כאחיו כן כל יודעי שמו בכל הארצות, ואף כי בכל ימי חייו דבק מאד באמונת ישראל וחקיה בכל זאת ישישו בשמחתו שלומי אמוני הנוצרים, וכלם יחד יחשבו מחשבות להקים זכרון עולם לאיש הנפלא הזה, והנה אין את נפשי לשוב ולספר תולדות ימי חייו ופעולותיו, אשר כבר נשמעו אלפי פעמים, אף לא יעלה על דעתי לדבר דברי רוח כאשר דברו אחדים מסופרים עברים לשום את האיש הנפלא הזה למופת לכל אחיו ולאמר כי על כלם לבקש היות כמהו ואז גם אחיהם מעם הארץ ינשאום על כפים. כי אמנם אדע נאמנה אשר אין גם אחד בכל ישראל אשר לא יחפוץ לחיות כמהו מאה שנה וליהנות בכל הכבוד והיקר אשר נעשו לו בכל ימי חייו, ואף לא אחד מאס היות עשיר כמהו, ואם כן לא ביהודים האשם אם לא רבים המה כמהו, ולא על נקלה יוכל להיות למופת לרבים, כי למופת לרבים נוכל לתת רק את איש אשר ביד הרבים להיות כמהו, ולא את איש אשר נבחר מאלפי רבבה ויוקם על להיות יחיד בדורותיו – אך רגש נפלא ומאד נעלה ירחש לבנו בזכרנו, כי האיש הזה אשר על פניו עברו דורות רבים כצל והוא התבונן לתהפוכותיהם ומסבותיהם וירא חדשות כאשר היה לאיש את אשר לא פלל לראות בימי ילדותו, והוא הצופה לדורות הרבים האלה שב וירא לעת זקנתו את אשר לא קוה לראות בימי שחרותו, כי כמעט הכל שב להיות כשהיה, ובראותו כזאת אם גם ידוה לבו לשבר עמו, בכל זאת ימלאו בתי נפשו משנה שמחה, כי נאמן היה רוחו בכל ימי חייו עם עמו ואמונתו וכי לא סג מדרכיו כאשר עשו רבים באמרם כי היהודים כבר מלאו את חובתם להפיץ אור, וכבר זרח השמש ולא עוד במסתרים יסתר ישראל כי אם איש נגדו יעלה כל העם כיהודי כנוצרי, עתה יחזה וידע כי דור הולך ודור בא, תאות בני האדם וחפצי לבותם ישנו פניהם וישנו שמם, אך בסתר לבם הם המה שהיו מלפנים.את כל אלה זכה הצופה הזה לראות דור אחר דור והוא כסלע איתן עמד על עמדו ולא כחש בעמו ותורתו וגם בדבר הזה לבדו ראוי הוא לכבדו בכל כבוד ופאר, ואנחנו נחזה בו סמל דמות הגוי כלו אשר יראה דורות ועמים וארצות עוברים לפניו ועולים בים התהו והוא על עמדו יעמוד, רק כי גורלו שפר מגורל עמו כי הוא בצל העשר ישב וכל רואיו הכירו דרכיו… ועל כן ישיש העם כלו בחג הזה אשר בצדק לו חג-העם יֵאמר.

ובעת הזאת, עת אשר כל בני ישראל באשר הם שם מתאמצים להראות לו אותות כבוד ויקר, הנה מה טוב היה לוּ הגישו לו כל ראשי החברות אשר לישוב ארץ ישראל מכתבי בקשה כי יקרא אך שמו על הדבר הגדול הזה ויצלח בידו לעשות בסוף ימיו מעשה אשר יגדל מכל אשר עשה בכל ימי חייו, כי בכל ימי חייו מצאה ידו רק לחזק האמונה והדת או לעשות חסד ליחידים, כי לא היתה שעת הכּשר לעשות דבר למען העם כלו, ועתה חיה וקים אותו אלהים למען יראה בעיניו כי באה העת לעשות לכלל ישראל, דבר אשר בכחו להשגיב גם את האמונה גם את העם כלו, ואין כל ספק כי ישים לבו לדברים האלה אם ברוח משפט ובשפה ברורה ישמיעוהו הגיון לבם, ואין כל ספק כי כאשר ישים הוא לבו לדבר הגדול הזה אז חפצו בידו יצלח וזכרו לא יסוף מקרב כל בית ישראל לעד לעולם. ¹