בעונג מיוחד באתי לכאן. חיבה יתרה נודעת ממני לתימנים מיום שהכרתי אותם. בפתח-תקוה עבדתי עם תימנים בפרדסים בכיבוש העבודה. ובשנת תרפ"ח גרתי ברחובות בשכונת שעריים אצל סעדיה, יהודי תלמיד חכם. בשכונה זו שהה עמי זמן מה בחדר דב סדן, ושנינו תרגמנו שם את ספרו של מאכס נורדאו “פרדוכסים”. אותה תקופה למדתי להוקיר את התימנים ועמדתי קצת על טיבם. מכאן ואילך כרותה ברית חשאית ביני לביניהם, ואני קורא בשקידה כל מה שמתפרסם בדפוס על התימנים ועל ידי התימנים. והטובים שבידידי הם תימנים. אכן, יש מה ללמוד ויש מה להכיר. והספר, שלכבודו התכנסנו, מעיד על כך עשות רבת-משמעות. אולם תחילה ברצוני לעמוד על ענין ידיעת העם.
היוונים, שהיו יהירים אמרו באמצעות אפלטון: דע את עצמך! היהודים, שהיו ענוותנים יותר, אמרו: דע את ה' אלוהיך. וירמיהו אמר: כי בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוֹע אותי. דעת אלוהים קודמת לדעת עצמך. האדם חייב ללמוד חכמה, כדי להכיר את בוראו. ידיעת עצמו היא אמצעי ולא מטרה. מטעם זה לא היה החוש של כתיבת היסטוריה מפותח אצלנו. אחרי התנ"ך, שבו מסוּפרים קורותינו ברב או במעט, אין לנו כמעט ספר היסטורי מסורתי. ומה שהיה הלך לאיבוד ונשאר בתרגום. כגון ספר החשמונאים, מלחמות היהודים ליוספוס פלאוויוס. בדרך מקרה בלבד כתב ושייר מישהו זכרונות, או מסעות, או קורותיה של תקופה. בתלמוד ובמדרשים משתרבבת האגדה לתוך כל סיפור ומטשטשת את האמינוּת.
ערפל זה אופף את תולדותינו בכל העולם, וכמובן גם בתימן. אין כל ידיעה היסטורית מוסמכת אימתי הגיעו יהודים לתימן, וכשאין עובדות באה האגדה ומייחסת את ראשית התישבותם של יהודים בתימן למלכת שבא או לגלות עשרת השבטים.
ברם, בדורות האחרונים חזר אלינו החוש לכתיבת ההיסטוריה, לידיעת עצמנו. אולם החוש הזה לא היה שלם. הוא היטעה אותנו מחמת צרוּת האופק. לפני עלותי ארצה, הייתי בטוח – ולא רק אני – שההיסטוריה של עם ישראל בגולה בדורות האחרונים מצטמצמת באירופה ובא"י. יוֹהרא היתה בנו להאמין שיהדות אשכנז היא הכל, ואילו יהדות תימן ויהדות ספרד טפלות לה, כמין סרח העודף. המפה היהודית העולמית היתה קטועה, מפני שנשמטו ממנה חוליות שלמות, ולכן היתה תמונת-העולם היהודית פגומה. כאן בארץ באה המפה על תיקונה. נשתבצה אבן-מילואים יקרה בנזרנו הלאומי, הלא היא יהדות תימן המרהיבה, וכך נעשתה המרכבה שלמה. הכרת עצמנו נתגוונה, נתעשרה ונתעמקה. ואמנם, יהדות תימן, שנראתה עניה, דוויה וסכופה מבחוץ, היתה והנה עתירת נכסים מבפנים. גנזי גנזים נתגלו בה, גנזי תורה ומדרש ולשון, וחזונות גאולה, מחול ושירה, שפע פולקלור, ופרחי מחקר. הוברר, ששבט יהודי זה, שנקלע לארץ נידחת פראית-למחצה, שמר על טהרת גזעו, על מסורתו ואמוּנתוֹ, ועמד בכל הנסיונות הנוראים שנתנסה בהם. לאגדת ראשיתו נצטרפה אגדת עליתו על “מרבד הקסמים”. עליה, ששום שבט בישראל לא זכה לכינוי כזה. גולה וגאולה נשקו אהדדי. וכוחות רעננים צמחו ועלו מתוכה, שהתערו בארץ וממלאים כהונות ותפקידים ראשונים במעלה. יהדות תימן נתלבלבה.
הספר “יהדות תימן” בעריכת ישראל ישעיהו ויוסף טובי מלא דעת ומידע מזן אל זן. העיונים שבו מעמידים אותנו על תולדותיהם של יהודי תימן, על יחסם של השכנים אליהם, על נתיב היסורין שלהם, על שירת הקודש וזימרת-החול, על מנהגיהם ותפילותיהם, על השליחויות לתימן, על הפולמוסאות והמריבות, על ההשפעות שחדרו אליהם מקהילות אחרות, על סופרים וספרים, על לבטי העליה, ועל כל מה שגולה גדולה ומיוחסת זו עשתה וסבלה במשך למעלה מאלפיים שנה, עד שבאה לא"י. הספר ממחיש שני דברים: ראשית, חשיבותה ההיסטורית, התרבותית והאקטואלית של יהדות תימן, גילוי מקוריותה וכוח יצירתה; ושנית, הוא מעיד על מציאותם של סופרים וחוקרים תימניים, מלאי רוח, העומדים ברשות עצמם וחותרים להכרת עצמם ולהכנסת שבטם לתוך היכל היהדות כולו. בקראנו את המאמרים והמחקרים, המתארים לא רק את אורח חייה של יהדות תימן, אלא גם את אופי הסביבה, שבה היתה שרויה ואת תנאי חייה ויצירתה, אנו מתמלאים התלהבות ותמהון מול פני שני חזיונות מופלאים: חזיון א‘: המסתורין שבקיומו של שבט זה, רזי יניקתו וצמיחתו בתוך השממון והסבל של שעבוד מלכויות. וחזיון ב’: דמיוּת ההוויה הרוחנית של יהודי תימן לזו של היהדות האשכנזית. הבדלים חיצוניים קטנים מבדילים ביניהן, אבל לתוכו של דבר, נשמה אחת פועמת בהן ורוח אחת מחיה אותן. גורל אחד נחתך להן ונס גאולה אחד קיבצן לארץ ישראל.
הספר הזה הוא תרומה חשובה ביותר לדעת עצמנו, לתודעת האומה כולה, להבנת סוד קיומה של יהדות שהיתה שרויה בקרן זוית ונצטרפה לדרך המלך של מדינת ישראל.
ואי אפשר שלא לציין גם את העריכה הטובה, הבנין האדריכלי הנאה, ההקדמה התמציתית וההידור הרב של הספר. ברוך טעמם של העורכים!
ולבסוף ברצוני להביא לפניכם שני נוטריקונים של יהדות תימן. מפי בחור חריף ושוֹבב שמעתי פעם אמירה זו: מפני מה היהודים התימנים צנומים ורזים? מפני שמצבם בתימן היה קשה והם שתו תה ואכלו מן, כפי שנרמז בשם: תימן.
זו על דרך בדיחות הדעת. אבל יש לי נוטריקון אחר של כובד-ראש, והוא: ראשי תיבות של תימן הם: תפארת יהדות מסורתית נאמנה. צדקה עשה הקדוש ברוך הוא לישראל ששמר עדת-יהודים מפוארת זו. והסופר ועורכיו מפארים אותה ומייקרים את שמה.
-
דברים במפגש–ריעים חגיגי עם הופעת הספר “יהדות תימן”, שנתקיים בי“ג באדר תשל”ו (14.2.76) בועד הפועל של ההסתדרות בת"א. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.