¹

בּעצם חבלי המהפּכה האנוֹשית הגדוֹלה, בּעצם ההיאָבקוּת לחיים ולמות של עוֹלם הוֹלך ועוֹלם בּא, בּעצם המצוּקוֹת והעינוּיים, הירידוֹת והעליוֹת, הנצחוֹנוֹת והכּשלוֹנוֹת, חוֹגג האדם העוֹבד את חגוֹ, החג הצעיר בּמוֹעדי-האדם. טרם הגיעה שעתוֹ של העוֹבד לחוֹג את חג עבָרוֹ, חג הנצחוֹן והגאוּלה. ויוֹם זה, הצוֹפה פּני העתיד, המקוּדש מראשית בּוֹאוֹ בּהוֹד-גבוּרה, תוֹם אמוּנה וּבזוֹהר של מסירת-נפש, יוֹם זה האחד והמיוּחד לכל עמי העוֹלם, יוֹתר מאשר הוּא חג הנהוּ יוֹם בּשׂוֹרה וּקריאה, יוֹם מִפקד הכּוֹחות, יוֹם הדין וחשבּוֹן הנפש.

לא קל הוּא חשבּוֹן-הנפש של תנוּעת הפּוֹעלים בּשנים אלה, שנוֹת החוּרבּן האנוֹשי הגדוֹל. החוֹזים הגדוֹלים אשר קמוּ לתנוּעת הפּוֹעלים צפוּ מראש את ההרס והאבדוֹן אשר שלטוֹן הבּצע והניצוּל נוֹשׂא בּקרבּוֹ לכל האדם. אוּלם כּל תיאוּרי הדמיוֹן והמדע הרבוֹלוּציוֹני חָורוּ לעוּמת המציאוּת של המלחמה העוֹלמית אשר החברה הבּנוּיה על שלטוֹן מַעמדוֹת, ניצוּל לאוּמים וקיפּוּח חיי אדם הֵמיטה על העוֹלם. וּתנוּעת הפּוֹעלים, אשר לא קמה בּה הרוּח להיוֹת נאמנה עם עצמה, לְהָפֵר בּיד אמיצה את מזימת התוֹפת של זדוֹן-עריצים, המכינים מַטבּח לעוֹלם, נוֹשׂאת את ענשה עד היוֹם והִנָהּ מתבּוֹססת בּדמיה, בּמַכאוֹביה, בּסנורים, בּהתפּוֹררוּת, בּמַשׂטמַת-אחים. בּעצם המלחמה בּעד העוֹלם החדש, בּעד חברה אַל-מַעמדית, בּעד גאוּלת האדם מעוֹל הבּצע והעוֹשק, בּעד גאוּלת העמים משעבּוּדם, אוֹרב לפּוֹעל רעלוֹ של העוֹלם הישן, שעבּוּדוֹ, רקבוֹנוֹ, עריצוּתוֹ וּנכליו. וּמלחמה כּבדה לפּוֹעל בּעצמוֹ, בעוֹלם הישן אשר הוּא נוֹשׂא בּקרבּוֹ.

אַל תִרפֶּינה הידים.

והפּוֹעל העברי שבּארץ, אשר מצא בּקרבּוֹ את האוֹמץ, את כּליוֹן-הנפש ואת הרצוֹן להיוֹת את אשר הוּא, אשר קם ועלה מתוֹך החוּרבּן, מתוֹך מַעמקי שממת-העם, מתוֹך הכּלָיה, ההרס והשמד, לפַלס דרך חיים לאֶחָיו, הפּוֹעל העברי המַרגיש את עצמוֹ אחד העוֹבדים והלוֹחמים בּעד עוֹלם אנוֹשי חדש, בּעד תרבּוּת-אנשים חדשה, בּעד יחסים אחרים בּין אדם לאדם וּבין עם לעם, בּעד חיים חדשים של האדם בּעבוֹדה – חוֹגג אף הוּא היוֹם את חג העוֹבדים בּעוֹלם.

אף פּניו מוּעדים אל העתיד. הוּא חי את שבר-עמוֹ, את כּלימת- שעבּוּדוֹ, את כּאב-עלבּוֹנוֹ ויוֹדע הוּא את הבּדידוּת הגדוֹלה והקשה, את בּדידוּתוֹ בּתוֹך עמוֹ, את בּדידוּתוֹ בּין אֶחיו העוֹבדים בּעמוֹ, אשר לא יבינוּ לרוּחוֹ, לא יִטוּ שכם לפעלוֹ. הוּא הרבוֹלוּציוֹנר, המַעפּיל, דוֹחק הקץ, אשר בּחלה נפשוֹ בּחיי הקלוֹן, יוֹדע את אשר העמיס עליו, יוֹדע כּמה מעטים כּוֹחוֹתיו לעוּמת התפקיד אשר קיבּל עליו, יוֹדע הוּא את מַדְוֵי עמוֹ, את קלוֹנוֹ ורפיוֹנוֹ, יוֹדע הוּא את מַדְוָיו הוּא עצמוֹ – וידיו לא תִּרפּינה. הוּא רוֹאה מאחריו את מחנוֹת העוֹלים, המַעפּילים, דוֹחקי-הקץ כּמוֹהוּ, חברים אמיצים לחיים וליצירה, למלחמה, לרצוֹן אנוֹשי רבוֹלוּציוֹני, לחלוֹמוֹת וּלעינוּיים, הנוֹהרים דרך כּל מדוֹרי הגיהינוֹם וּפוֹרצים גדרים וּשערים נעוּלים – ויוֹדע הוּא כּי אם רבּה הדרך וּכבדה המלחמה ועצוּמים החללים, לא יִסוּג אחוֹר.

ניסן תרפ"א.