שלוש תמיהות / ברל כצנלסון
והחבר אַרלוֹזוֹרוֹב – והוּא חבר את מִנהלת “חברת העוֹבדים” – מעיד על עצמוֹ כּי בּעניני תיאוֹריה חוֹלק הוּא אמנם על אליעזר יפה (זהוּ מה שקוֹרין בּלַע"ז “ריב הסלאבים בּיניהם לבין עצמם”) 2, אוּלם למעשׂה, “לעיקר המסקנוֹת” של א. יפה בּענין “ניר”, הוּא “נוֹטה להסכּים”. ועיקר המסקנוֹת של א. יפה בּענין הנידוֹן הלא ידוּע: “את “ניר” תשיב ההסתדרוּת החקלאית ליוֹצריו אנשי העיר”. החבר ארלוֹזוֹרוֹב אָמנם אינוֹ רוֹאה צוֹרך לשַחֵת אמָרים לריק כּדי להוֹכיח את פּסילוּתה של “ניר”, הוּא מסתפּק לכך באַפוֹריזמים אחדים, העוֹשׂים בּה כָּלָה, וּבמסירת מוֹדעה לזכרוֹן-עוֹלם: “כּמוֹ החבר א. יפה הנני חוֹשב שתכנית “ניר” וההצעה להגשמתה, באוֹתה הצוּרה שניתנה לה על ידי מפָרשיה וּמתקניה, היא תכנית-בּוֹסר. אחת מאוֹתן תכניוֹת-בּוֹסר המרוּבּוֹת, ההוֹלכוֹת ונוֹלדוֹת בּקרב הסתדרוּתנוּ, שרוּבּה משוּלל – בּמחשבתוֹ וּבפעוּלתוֹ – מה שהרוֹפאים קוֹראים: מרכּזי-עצירה”.
וּבכן – דרַקוֹן לגבּי אליעזר יפה, תכנית-בּוֹסר לגבּי חבר ארלוֹזוֹרוֹב. ההבדל בּין החבר אליעזר יפה וּבין החבר ארלוֹזוֹרוֹב הוּא, כּנראה, בּעצם, רק הבדל שבּין מידת-הדין וּמידת-הרחמים. הראשוֹן מקטרג על פּוֹעלי ארץ-ישׂראל כּי “מגמת פּניהם היא לביצוּר המעמד עד שיֵעָשׂה לגוֹי גדוֹל (הוֹי, אנה מפּניהם נימָלט?) ויוּכל להתנַער מכּל קשריו אל שאר מעמדי העם העברי”, והשני מלמד עליהם זכוּת, כּי אין חשש וּדאגה “שהפּוֹעלים העברים בּארץ-ישׂראל (בתשעים וחמישה אחוּזים) ירגישוּ את עצמם לא כּבנים לעם העברי”. הראשוֹן מַטריף את העיר והשני מַכשירה, וגם כּאן, בּענין “ניר”, גברה אצל החבר ארלוֹזוֹרוֹב מידת-הרחמים: מה שהוא דרקוֹן לגבּי א. יפה, הוּא אך “תכנית-בּוֹסר” לגבּי החבר ארלוֹזוֹרוֹב.
והרי אני “מַרשה לעצמי”, בּלשוֹנוֹ של החבר ארלוֹזוֹרוֹב, “מבּלי להיכּנס בּויכּוּח בּשאלוֹת המַקיפוֹת” להציע שלוֹש תמיהוֹת:
תמיהה א'. החברה ארלוֹזוֹרוֹב, הוּא, כּידוּע, חבר לועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת, אחד “המנהיגים שלנוּ היוֹשבים ראשוֹנה בּמנהלת “חברת העוֹבדים” בּלשוֹנוֹ של אליעזר יפה (אוֹ, אפשר, האירוֹניה כּלפּי ה“מנהיגים” והאֲשָמות השוֹנוֹת הנטפּלות עליהם – כוָנתן רק לעבר האחד?). וּבכן נוֹשׂא הוּא, כּמדוּמה, בּאחריוּת בּעד מעשׂיו והצעוֹתיו. הלא כן? הלא הועד הפּוֹעל של הסתדרוּתנוּ אינוֹ מוֹסד מוּרכּב מרוֹב אַחראי ומיעוּט בּלתי-אחראי, כי אם ועד פּוֹעל? והחבר ארלוֹזוֹרוֹב אינוֹ נמצא שם בּמצבוֹ הנוֹח של החבר א. יפה המתבּוֹנן מחביוֹן-עוּזוֹ “מתוֹך התאפּקוּת תמהוֹן אל פּעמיה של תנוּעת העבוֹדה בּארצנוּ”. החבר ארלוֹזוֹרוֹב נשׂא בּאחריוּת של הנעשׂה וּמתהווה בּמנהלת “חברת העוֹבדים” שלנוּ, זוֹ שנמסר לה עוֹד בּועידה השניה להגשים וּלהוֹציא לפּוֹעל את תכנית “ניר” וּשאר תכניוֹת הבּוֹסר. המוּתר היה לוֹ לשקוֹט במכוֹנוֹ וּלחכּוֹת עד שא. יפה יֵצא לדבּר את “ניר” משפּטים בּשער ואז יאמר הוּא: “צדקת, כּמוֹני כּמוֹך, אוּלם לא בּי האָשם, הרוֹב “משוּלל מרכּזי-עצירה”, הוּא הוּא שגזר””
תמיהה ב'. החבר ארלוֹזוֹרוֹב כּבר התמחה בּקלַסיפיקַציה של פּועלי ארץ-ישׂראל. פּעם, מיד בּבוֹאוֹ לארץ, חילק אוֹתנוּ, על יסוֹד של ניתוּח מדעי מדוּיק, ליעקוֹבינים וּלפּוּריטַנים, והחתך הסוֹציאל-פּסיכוֹלוֹגי הזה חל בּדיוּק על פּי הקו המפלגתי: הרוֹב והמיעוּט. ועכשיו חוּצֵינוּ שוּב: לרוֹב “המשוּלל – בּמחשבתוֹ וּבפעוּלתוֹ – מרכּזי-עצירה” וּלמיעוּט המחוֹנן בּמרכּזי-עצירה הנ“ל. וּמוּבן מאליו, שאין בּיאוּר אחר להתהווּת תכניתה של “ניר” מאשר הֶעְדֵר מרכּזי-עצירה אצל מפרשיה ומחוֹקקיה. וּבכן, על מַחמאה זוֹ הניתנת לרוּבּה של ההסתדרוּת אין תֵּימַה. כּי על כּן הוּא רוֹב. התמיהה היא: כּיצד זכוּ בּתוֹאר-כּבוֹד זה גם חברי המיעוּט, שישבוּ בּועדוֹת ההחלטוֹת שבּועידוֹת (החקלאית והכּללית) וּבוַעדה שעיבּדה את “תכנית-הבּוֹסר”? האוּמנם שכח החבר ארלוֹזוֹרוֹב, אגב חריפתא, שהוַעדה שעיבּדה את “תכנית-הבּוֹסר” הכילה לא רק את ד. בּן-גוּריוֹן ואת בּ. כּצנלסון ואת ד. רמז – שלהם ודאי מגיע תוֹאר-הכּבוֹד הנ”ל בּצדק – אלא גם י. אהרוֹנוֹביץ וּוילקנסקי, אוֹ אפשר אין התגלוּתם של “מרכּזי-העצירה” בּהסתדרוּת מתחילה אלא משעה שהחבר ארלוֹזוֹרוֹב דָרַך על סף הארץ ואין הוּא אחראי לְמַה שקָדם לוֹ, ואין הוּא עוֹשׂה פּדוּת בין חבר לחבר ו“ההערכה החבֵרית” שלוֹ חלה בּמידה שוה על כּוּלם?
תמיהה ג'. זמן קצר בּטרם נתפּרסמה הצעתוֹ של אליעזר יפה להחזיר את “ניר” ליוֹצריה והוֹדעתוֹ של החבר ארלוֹזוֹרוֹב כּי הוּא נוֹטה להסכּים לכך, נתפּרסמה עוֹד תעוּדה אחת – המַצע של מפלגת “הפּוֹעל הצעיר” לבּחירוֹת לועידה החקלאית, וגם שם יש סעיף על “ניר” וּבוֹ נאמר:
“הפּוֹעל הצעיר” מכּיר בּצוֹרך תכוּף להתחיל מיד בּפעוּלוֹת חברת “ניר”.
וּבכן: גם דרקוֹן, וגם בּוֹסר, וגם צוֹרך תכוּף. היִתכן?!
בּשלָמא אליעזר יפה, תנא הוא וּפליג, ואין, כּידוּע, מוֹרא מפלגה על ראשוֹ. אוּלם החבר ארלוֹזוֹרוֹב, המדבּר בּשם המפלגה, המוֹדיע לנוּ, כּי חברי “הפּוֹעל הצעיר” “עוֹמדים היוֹם בּתוֹך ההסתדרוּת בּתוֹר מיעוּט לוֹחם” (מבּלי לפרט על מה: אם על צוֹרך תכוּף ואם על בּוֹסר) האוּמנם גם הוּא פּטוּר מאחריוּת למַה שנאמר חגיגית בּמצע “הפּוֹעל הצעיר”?
והאחרוֹן הכבּיד.
ואשר לעצם הציוּן “בּוֹסר”, מכּיון דאָתינא להָכָא נימא בּה מילתא: אין זוֹ מלה חדשה עמנוּ. לא פּעם שמע הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי שם-גנַאי זה. ויש שהיה לוֹ לתוֹאר-כּבוֹד. חוֹששני, שכּל יצירה חדשה של הפּוֹעל בארץ היתה, לגבּי מי שהוּא, בּוֹסר. משה ליבּ ליליֶנבּלוּם, עליו השלוֹם, אחד מרבּוֹתינו היקרים והנַערצים, ראה גם בּ“כיבּוּש העבוֹדה” בּוֹסר. רבּים הדברים, זכרוֹנם עוֹדנו חדש עמנוּ, אשר עדיין לא חדלוּ להיוֹת בּוֹסר גם לגבּי מי שהוּא מאִתנו: ההסתדרוּת הכּללית, שכוּנת עוֹבדים, גרעין חקלאי בּתוֹך שכוּנת עוֹבדים, הקיבּוּצים הגדוֹלים, החבוּרוֹת הגדוֹלוֹת וכיבּוּש עבוֹדה בּמוֹשבוֹת, חרוֹשת בּכּפר, עתוֹן ההסתדרוּת. על כּל אלה ודאי עוֹד לא פּסוּ מערערים מקרבּנוּ. אוּלם ה“זקנים” שבּינינוּ עוֹדם זוֹכרים ודאי, אם רוֹצים הם לזכּוֹר, כּי גם כּמה דברים מן המקוּבּלוֹת אצלנוּ כּיוֹם בּהחלט היוּ בּשעתם “בּוֹסר”: יש עוֹד זוֹכרים כּי המעבר בשעתוֹ מ“כּיבּוּש העבוֹדה” בּמוֹשבוֹת ליצירה ישוּבית עצמית היה בעיני ותיקים – בּוֹסר, כּי בּוֹסר וקלס היה בּעיני רבּים דבר ה“קבוּצה” הראשוֹנה, כּי “בּוֹסר” היתה העבוֹדה החקלאית לפוֹעלוֹת, כּי “בּוֹסר” היוּ ועדת-התרבּוּת והספריה החקלאית בהיוָסדן, וגם שנים אחרי היוָסדן. וּלכל “בּוֹסר” היוּ עוֹד שמוֹת-לוָאי וגם נימוּקים. ויצירת “המשבּיר” היתה לא רק “בּוֹסר”, כּי אם גם נפגשה מצד רבּים וטוֹבים בּמַשׂטמה וּבפירוּשים מלאי “דאגה”, אוֹתה המַשׂטמה ואוֹתם הפּירוּשים אשר בּהם מקבּל עכשיו אליעזר יפה את פּני “ניר”: בּאתם להכבּיד את עוּלנוּ, להעמיס חוֹבוֹת חדשים על משקינוּ, להטיל עלינוּ שעבּוּד נוֹסף וּלסכּן את קיוּמנוּ.
תנוּעת העבוֹדה בּארץ ספגה את אבני-הקלע מידי מאַהביה וחבריה, והיא עוֹד נכוֹנה לספּוֹג כּהֵנָה וכהנה, אוּלם בּדרך יצירתה לא תיעָצר. הנטיה לשיקוּל-הדעת, למתינוּת ולזהירוּת ודאי בּרכה בּה לחיים הציבּוּריים, כּשרצוֹן יצירה והתקדמוּת אִתה. אוּלם כּשמרכזי-עצירה בּאים בּמקוֹם מרכּזי-יצירה, אזי הם מביאים אִתם לא בּוֹסר אלא סרק.
טבת תרפ"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.