מבוכת האינטליגנציה היהודית באמריקה / א. ש. שטיין
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
פורסם ב-“הפועל הצעיר” 11 בפברואר 1958
רק מתוך קרקעה של יהדות גדולה, החיה בתנאי אמנציפציה מלאה שזכתה בה ממילא ובתנאי דמוקראטיה וחירות, יכלה המחשבה היהודית-הציונית להגיע לתפיסה חדשה של “חיוב גולה” (או תפוצה) בלבושה האמריקאי; והיא תפיסה, המחייבת, כמובן, את מדינת ישראל ואת התרבות העברית, אך עם זאת שוללת, למעשה, את העליה והחלוציות כצורך חיוני להמוני בית ישראל ולנוער באמריקה.
ד"ר ש. מרגושס, מראשי הציונות באמריקה ומעורכיו של העיתון היומי הגדול “טאג מארגן זשורנאַל”, הוא שופרה המובהק של אסכולה 1 זו. ואולם, סופר הוגה זה הגיע עד כדי תביעה ליהדות העולם ולציונות, שיסגלו עצמן למציאות יהודית חדשה זו, או ליתר דיוק: שיתפרקו מעולמה הרוחני, הקלאסי, של היהדות בדורות האחרונים, שבזכותה הגענו לשינוי ערכין, לתקומה ולראשית תחייה אנושית ולאומית.
כותב הוא בעיתונו הגדול:
“עובדה היא, שכמעט כל התנועות הרוחניות שלנו, לרבות הציונות, הסוציאליזם, האידישיזם, התנועה לתחייה תרבותית ועוד – צמחו לפני חמישים שנה, לערך, ועל כן הן תנועות ישנות, העולם כולו וביחוד עולמנו היהודי, נהפכו על פיהם במשך יובל השנים האחרון – ואין להכיר את המציאות היהודית. תופעות חדשות, המצביעות על מגמות יסוד חדשות, מתגלות על כל צעד ושעל. אולם יחד עם המציאות החדשה קיימת עדיין המנהיגות הישנה ו”המנגנון" הישן, שאינם להוטים לפעולה בדרך חדשה".
על כן מציע ד"ר מרגושס לכל התנועות החברתיות בישראל, לבדוק את “שרידי האידיאולוגיה” מלפני יובל שנים, לנפותה ולסננה, למען נדע מה יסכון בה לקידום עתידנו, ומה עבר עליו הכלח.
והנה, עם כל החיוב שבבחינת המציאות היהודית החדשה שלאחר השואה והתקומה וכל המתחייב ממנה, טעונה השגתו הרוחנית של ד"ר מרגושס – ואין הוא כמובן, יחיד ובודד בה – ביקורת מעמיקה.
ראשית, חלילה לנו לבחון במשקל אחד ולמדוד במידה אחת את כל התנועות והזרמים שצמחו על קרקעה של היהדות בדורות האחרונים. הלוא דוקא המציאות ההיסטורית היא שחרצה דינה, בדם ובאש, אבל גם ביצירה ובצמיחה, במאבק שביניהן בקרב העם ובלבו של כל יהודי. זו ועוד: בלבושים שונים מתגלה ההיסטוריה היהודית, ואולם אחד ויחיד תוכנה בתמורות הדורות והתְנאים. קדמו לה, ליהדות ארצות-הברית, בת ה-300, יהדות ספרד המוסלמית 2 וקדמה יהדות אשכנז והמערב, שדמו לה מבחינת ההתערות העמוקה בארץ-נכר ובתרבותה.
ובדין מעיר "הדואר ” הניו-יורקי, שהעולם היהודי נהפך לא רק בְּמה שאירע לנו, אלא גם במה שנתרחש בנו. וכאן, מקור המבוכה שאחזה ברבים וכן טובים מפאר האינטליגנציה הלאומית באמריקה. והוא ממשיך ואומר:
“זה כמובן, מצב חדש ביהדות, אבל מצב של מבוכה חדשה, לא של הווייה יהודית חדשה שתהא לה הזכות לדרוש, כי היהדות “הישנה” תסתגל אליה. ויודעים אנו כיצד נולדה ובאה לעולמנו מבוכה חדשה זו. כמובן, הרבה גרמה הסביבה ותנאי החיים והלכי-הרוחות שבה, אבל הרבה מאוד גרמנו בעצמנו לכך. כל אותו דור של ה”שואלים" לא קיבל חינוך יהודי, ובודאי לא קיבל חינוך יהודי ראוי לשמו"… חינוך כזה אינו רק מרחיב דעתו וידיעתו של החניך, אלא גם נוטע בו את הרגשת יחוסו, זו הרגשה של בְּנוּת, הטבעית לכל יציר חי. הרגשת בנות זו, הרגשת ההשתייכות לדורות… היא שעשתה כל קיבוץ של יהודים לקיבוץ יהודי, לחטיבה חברתית חיונית. הרגשת בנות מעמידה הרגשת אחווה. הרגשה זו, אם נשכיל להטביע בנפש היהודי האמריקאי, תוליד גם בו אותו רגש של אחווה יהודית, של ישיבה “בתוך עמו”, ותפיג בו את המבוכה של “בְּמה ולשם מה”.
הנה עדים אנו לגילוי חדש, בן תקופתנו, של השאלה הישנה" “לאן”? – ואולם, דומה, שתיטיב האינטליגנציה הלאומית שלנו באמריקה, אם תתעמק בייחודו של גדול קיבוצי היהודים בעולם בארצות-הברית כחלק לא-ינותק מהתרחשות לאומית כל-עולמית, ומפעל התקומה הישראלי במולדת במרכזה.
זה מקרוב נתקיימה בלונדון הועידה הארצית של הסטודנטים הערביים הלומדים באוניברסיטאות בריטניה, שמניינם נאמד ב-700. ואולם, לפי הדין-וחשבון שנמסר באותה ועידה לומדים בבריטניה 3000 (?) סטודנטים ממצרים, סוריה, ירדן, לבנון, סודאן, עיראק, ערב הסעודית, עדן ואף תימן. 25% מהם משתלמים בשדה הטכנולוגיה, 2% - מתמטיקה, 7% - הנדסה, 6% - משפטים, 8% - רפואת שיניים, 36% - רפואה כללית והיתר בענפים שונים. חלוקתם של הסטודנטים לפי ארצות-המוצא היא, בהתאם לדו“ח כדלקמן: מצרים – 746, סוריה – 345, ירדן – 315 עיראק – 655 ערב-הסעודית – 85 עדן – 55 ו-434 מארצות אחרות. ואולם, ה”הג’ואיש כרוניקל " הלונדוני, מתייחס בספקנות מרובה למספרים הנ“ל וטוען, שאף הם פרי הדמיון המזרחי המופלג… העיתון סבור, שהמספר המכסימאלי של סטודנטים ערבים בבריטניה מגיע כדי 900–800, ואילו הדו”ח מצרף, כנראה, גם את אלה שהשתלמו בארץ זו בעשר השנים האחרונות…
להפתעת רבים לא דנה ועידה זו במדינת-ישראל, במידה שציפו לה, אם כי לא חסרו, כמובן, דיבורים נגד “המדינה הציונית של תל-אביב”, ולא חסרו דברי-איום… נראה, שדאגות אחרות, הטרידו ועידה זו. שכן, רוב הנואמים הביעו חרדתם נוכח החדירה הקומוניסטית בארצות ערב – ואף בקרב הסטודנטים הערביים המשתלמים בחו“ל (ואחד מהם ניסה, בלא הצלחה, להיבחר למוסדות הועידה). בתום שני ימי דיונים נבחר ד”ר ג’אמל שאֶראֶר, יליד ירדן, לנשיא איגוד הסטודנטים הערבי.
יצויין עוד, שלועידה זו נתקבלה ברכה מערבים מוסלמים מ…ברית-המועצות, מאת המופתי הירושלמי לשעבר, ממשלת מצרים ועוד. ואין צורך בפירושים.
מועצת יהדות גרמניה מוחה נגד ביטול בתי קברות
סוכנות סט“א מודיעה מדיסלדורף, כי המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה מחתה נגד פיזורם וביטולם של בתי-הקברות של מחנות ריכוז בגרמניה. לפי הסכם שהושג בין צרפת לגרמניה עוד ב-23.10.1954, מוציאים עתה את עצמותיהם של המגורשים הצרפתיים הקבורים בגרמניה, ומעבירים אותם לצרפת. בביצוע עבודה זו נפתחו ללא צורך – לדברי המועצה המרכזית – קברות של בני עמים אחדים. לאחר פתיחת קברות האחים הועברו גופותיהם של הצרפתים לצרפת, ונעשו תכניות להעביר את שרידי המתים האחרים, לרוב מגרמניה וממדינות אירופה המזרחית, לבית-קברות של מחנה ריכוז בפלוסנבורג. עד כאן לשון הידיעה, ולא ניכנס בניתוחה. ואולם, עם קריאתה אין אתה נמלט מהתחושה האיומה והנוקבת, שהנה טמונים עד היום באדמת אירופה כולה עצמותיהם של מיליונים – הן בבתי-קברות המוניים, הן בבתי-קברות של קהילות (שאינן קיימות עוד, כולן או ברובן) – ואולי מן הראוי היה, שמוסד מוסמך בישראל ייתן דעתו, על העברתם (הממשית והסימלית) של עצמות ההמונים, המצבות וה”אוהלים" של האישים – ועל הטמנתם באדמת ישראל (אגב, לפי דו"ח אחרון חוללו מאז 1948 – 171 בתי-קברות יהודים בגרמניה – 54% מכלל בתי הקברות היהודיים).
אימת המצב באלג’יר – והיהודים
הלאומנות הערבית המשתוללת באלג’יר, היונקת את השראתה גם מקהיר ומדמשק, סכנתה חמורה לקיבוץ היהודי עתיק-היומין בארץ זו, ולא ייפלא על כן, שעזה בו התסיסה לעקור מן המדינה אכולת איבת-הזרים, הנתונה לטרור מוסלמי בלתי-פוסק.
אלפים מיהודי אלג’יריה כבר בנו את ביתם בישראל, ונקלטו בכל צורות החיים בה, לרבות בהתיישבות. ואלפים רבים משתוקקים להצטרף למשפחותיהם בארץ ולהקים את ביתם בה. אך לא מעטים הם הקשיים הנערמים בדרכם – קשיים מדיניים וחומריים וריבוי הילדים ועוד ועוד.
עם זאת ראוי לציין, שמספר של יהודי אלג’יר (למעלה מרבבה) נקלט בצרפת, והקימו את קהילותיהם בפאריס, ליאון, מארסיי, קלארמון-פאראן ועוד.
יהודי אלג’יר הם אזרחי צרפת, והם הראשונים מבין יהודי צפון אפריקה שזכו באמנציפציה בזכות חוק-כרמיה משנת 1870. אולם ראשוניהם באו לארץ זו עם הגולים מארץ-ישראל אחר חורבן הבית. הם ידעו תקופות גיאות ושפל ופרעות (טבח קונסטאנטין ב- 1934), אך תמיד עמדה לימינם הרפובליקה הצרפתית והגנה עליהם. דומה, קרב ובא קצו ההיסטורי של קיבוץ יהודי עתיק זה, שעתידו האחד במולדת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.