המלחמה בּ“אחדוּת-העבוֹדה” תוֹפסת מקוֹם חשוּב בּעתוֹנוּת של בּני-בּריתנוּ. הראשוֹנה שהזדרזה בּזה היתה המפלגה הפּוֹלנית, אשר הועד המרכּזי שלה הקדים תיכף בּבוֹא הידיעה המַעציבה על היוָסד “אחדוּת-העבוֹדה”, להכריז כּי “החברים “פּוֹעלי-ציוֹן” שבּארץ-ישׂראל חטאוּ חטא כּבד לעניני הפּוֹעלים היהוּדים ולַפּרינציפּים הסוֹציאַל-דמוֹקרטיים של הפּוֹעל-ציוֹניוּת בּזה שהצטרפוּ ל”אחדוּת-העבוֹדה“, וכי משׂרד הבּרית העוֹלמית של “פּוֹעלי-ציוֹן” אינוֹ רשאי להכניס על דעת עצמוֹ את “אחדוּת-העבוֹדה” לתוֹך שוּרוֹתיו, וחייב לדרוֹש מאת חברינוּ בּארץ-ישׂראל, אשר נשארוּ נאמנים לעיקרי “פּוֹעלי-ציוֹן”, לצאת מ”אחדוּת-העבוֹדה" וּלהקים את מפלגת “פּוֹעלי-ציוֹן” הסוֹציאל-דמוֹקרטים בּארץ-ישׂראל“. ואפילוּ בּשעה ששליחי המפלגה שבּפוֹלין ישבוּ בּישיבת שטוֹקהוֹלם 2 ודנוּ בּשאלה והשתתפוּ בּהחלטה החיוּבית אשר נתקבּלה פה אחד בּאוֹתוֹ מעמד (אם כּי בּהוֹספת דֶקלַרציה, כּנהוּג), לא נמנעה המוֹעצה המפלגתית שנתכּנסה בּאוֹתם הימים ממש בּפוֹלין לדוּן בּדבר ולגזוֹר לכף חוֹבה. ומאז נבראה שם ספרוּת שלמה בּנידוֹן זה, ההוֹפכת והוֹפכת בּ”אחדוּת-העבוֹדה", מַכשירה וּמַטריפה. וטבעם של רוֹב המאמרים האלה, המלאים חריפוּת ושַקלא וטַריא, הוּא כּזה שעד שאתה אינך מגיע לסֵיפא דִקְרָא, אינך יוֹדע לאן פּניהם מוּעדוֹת. אוּלם בּדבר אחד נשארה מאז העתוֹנוּת של חברינוּ בּפּוֹלין נאמנה לעצמה: ידיעוֹת מתוֹך ספרוּתנוּ על המתרחש בּארץ-ישׂראל בּל יבוֹאוּ בּגבוּלה. יש לה, כּנראה, גם ענינים אחרים וגם מקוֹרוֹת אחרים יוֹתר נאמנים.
אוּלם בּשביל ה“אגף השׂמאלי של פּוֹעלי-ציוֹן”, זה שהקים לוֹ את מבצריו ההסתדרוּתיים והספרוּתיים בּוינה וּבניוּ-יוֹרק, נעשׂתה בּאמת ארץ-ישׂראל לאחד מעיקרי העיִקרים של עבוֹדתם, ואת עיקר עבוֹדתם הארץ-ישׂראלית הם רוֹאים, כּנראה, בּהקדשת תשׂוּמת-לב מרוּבּה לאחדוּת-העבוֹדה". והמלחמה נטוּשה.
כּל הוֹצאה חדשה מצד זה מביאה אִתה פנינים חדשוֹת, ידיעוֹת “מדוּיקוֹת” מחיי הארץ, כּתבוֹת מעוֹררוֹת רחמים על רדיפת-האידיש, על נואם פּלוֹני שלא ניתן לוֹ לדבּר בּאסיפה ועל עתוֹן אַלמוֹני שלא נדפּס; וכל זה עוֹד מלוּוה בּהוֹקעת-שמוֹת של “החברים הזקנים בּן-צבי וּבן-גוּריוֹן המעוֹררים מַשׂטמה וּמלחמת-לשוֹנוֹת”, וּבידיעוֹת סנסַציוֹניוֹת וּמַחרידוֹת- לב, כּי בּבוֹקר בּהיר אחד החרימוּ את כּל הספרים היהוּדיים שבּספרית תל-אביב, וכי בּן-גוּריוֹן “המַסכּים לאוֹטוֹנוֹמיה הגמוּרה של הערבים וּלשוֹנם, אינוֹ מסכּים לזכוּיוֹת האידיש, אלא בּתנאי כּי האידישיסטים יכריזוּ על עצמם כּעל לאוֹם מיוּחד”, ועוֹד, ועוֹד.
בּאחד הגליוֹנוֹת של ההוֹצאה הוינאית כּוֹתב כַּתבה מיפוֹ, הבּקי, כּנראה, בּכל מסתרי הציוֹנוּת ועניני העבוֹדה בּארץ, בּזוֹ הלשוֹן:
“הרוּח של “אחדוּת-העבוֹדה” הוּא קוֹנסרבַטיבי עד למאד. בּהיוֹתה קרוּעה מתנוּעת-הפּוֹעלים העוֹלמית, בּהיוֹתה תלוּיה בּהסתדרוּת הציוֹנית וּשקוּעה רק בּ”כלכּליוּת" טהוֹרה – נמצאת “אחדוּת-העבוֹדה” רחוֹקה מעיקרים וּדרכים פּרוֹליטריים. – – לצערנוּ הגדוֹל נמצאים כּמעט כּל הפּוֹעלים קשוּרים בּחבלים כּלכּליים וּפינַנסיים ל“אחדוּת-העבוֹדה” . כל ההלוָאוֹת לקבוּצוֹת עוֹברוֹת דרך “אחדוּת-העבוֹדה”, כּל מי שנכנס לאגוּדה מקצוֹעית נעשׂה ממילא גם חבר ל“אחדוּת-העבוֹדה”, וקשה לקבּל השפעה על הפוֹעלים".
אוּלם בּשעה שהכּתב מיפוֹ לוינה מוֹצא לנחוּץ יחד עם הקינה על הקוֹנסרבַטיביוּת של “אחדוּת-העבוֹדה” ועל רדיפת-האידיש וכוּ' לציין גם את כּוֹחה הכּמוּתי והסידוּרי, סוֹברים אחרת הכַּתבים, המריצים אִגרוֹת מירוּשלים לניוּ-יוֹרק. אלה מוֹדיעים, כּי בּ“אחדוּת-העבוֹדה” אין אף פּוֹעל אחד, ואין להם אפילוּ את מי להציג לבּחירוֹת לאסיפה המיַסדת. ובעל המאמר העיוּני, הניוּ-יוֹרקי, הכּתוּב על סמך כּל האינפוֹרמַציוֹת הללוּ יוֹדע וָעֵד “כּי “אחדוּת-העבוֹדה” הוֹלכת יד בּיד עם הכּוֹחוֹת השחוֹרים שבּארץ, הרוֹצים להיפּטר וּלהבטיח את עצמם מכּל השפּעה של המוֹני-פּוֹעלים, העתידים לבוֹא”. וּבדבּרוֹ על סעיף ד' שבּהצעת התכנית של “אחדוּת-העבוֹדה” (הנחָלת הלשוֹן העברית ואוֹצרוֹת התרבּוּת לכל העם, ושיתוּף קהל העוֹבדים בּחיי התרבּוּת ויצירתה) נכמרים רחמיו על “המוֹני הפּוֹעלים המוּצָאים לחלוּטין מכּל אפשרוּת של השתתפוּת בּחיים המדיניים, התרבּוּתיים וּממילא גם הכּלכּליים של הארץ”.
ואֶנקת-שאלה מתפּרצת מפּי בּעל המאמר: “האין זוֹ אִירוֹניה של הגוֹרל? בּשעה שגם היסוֹדוֹת המשַמרים בּיוֹתר פוֹנים שׂמאלה”. – האם לא סימן רע הוּא לנוּ שבּשעה זוֹ נוֹסדה בּארץ-ישׂראל “אחדוּת-העבוֹדה” זוֹ? וצפה ממַחבוֹאה הדאגה החנוּקה: “אוֹיבינוּ הפחידוּנוּ תמיד, כּי בּארץ-ישׂראל תהיה יד הריאַקציה על העליוֹנה. ואנחנוּ התקוֹממנוּ בּכל כּוֹחנוּ נגד נבוּאה שחוֹרה זוֹ” – והנה, הנה היא בּאה הסכּנה השחוֹרה בּדמוּתה וּבצלמה של “אחדוּת-העבוֹדה”. הריאַקציה, אוֹיה, פּרצה בּחַלוֹנוֹתינוּ!
לבּי, לבּי לסוֹפר העמקן. מי ינַחמנוּ?
אדר תר"פ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.