משורר החלוצים / זאב ז’בוטינסקי

“דואר היום”, ירושלים, 13 במרס 1929

אין קובעים את מקומו של מחבר ברשימת-הכבוד של סופרי-אומתו, או של הספרות העולמית, בזמן שהמחבר הזה עודנו חי; ועל כן מקווים אנו שעוד במשך שנים רבות לא תצטרך הבקורת לדון על השאלה הזאת ביחס לרודיארד קיפּלינג. אך אם כעת מותר להגיד על האורח המפורסם שבא לארצנו בימים אלה, כי הובטח לו מקום-כבוד בשורה הרשונה של בוני-דור- של בוני-דורו הוא בארצו הוא, ואף של בוני דור צעיר ממנו גם באנגליה וגם בשאר האומות. אולי פחות מאשר על כל עם אחר השפיע קיפלינג דווקא עלינו היהודים; ואולם, מי יודע – אפשר שימצא חוקר מתעמק איזה חוטים נסתרים, אי-אלה צנורות בלתי-ישרים, שיחברו חזיונות חשובים בחיינו עם שיריו וספוריו של האורח הזה, למרות העובדה, שדורנו הצעיר המחונך באירופה המערבית לא קרא מכל כתבי קיפלינג, כי אם את “ספר הג’ונגלים”. כי אין כל ספק, כי קיפלינג הוא אחד מיוצריה של התנועה הנפשית הידועה אצלנו בשם “חלוציות”. בשיריו נתבטאו כל אותן השאיפות ואותם הכשרונות, אשר עשו מהחצי הדרומי של אי לא-גדול את מרכזה של קיסרות ענקית, במובן ידוע גם את מרכזה של תבל. התאבון הלאומי, הסקרנות של פורצי-גדרות, עזות-הלב של לוחמים, אורך-אַפים של חורשי קרקע נכרי, והאמונה האמיצה והנאיבית בתעודתו של העם האנגלי בתור נושא תרבות ומפיץ משפט. כל גבורי קיפלינג אינם אלא אלגבישים של התכונות הללו בתרכובת שלמה או חלקית. חייל, מלח,, סוחר, פקיד, נציב, מרגל – אין גדול ואין קטן, כולם בוני-מדינה. בכלל אין לו לקיפלינג דבר מוקדם ולא דבר מאוחר בתורתו ה“חלוצית”: בכל בחיינו הוא כהונה ותפקיד, הכל חשוב והכל קדוש בעבור האומה, הנה ילד קטן יושב על שולחנו ואוכל פת-בוקר שלו – פת-הבוקר האנגלית, כמובן עם לחם-שרוף מארגנטינה, חמאה מדאני, גבינה מהלווציה, ריבת תפוחי-זהב מספרד, קפה מבראזיליה וסוכר וקובה וזיתים מאיטליה; והילד מתפלל לאלוהיו ומודה על שנתאחדו כל ארצות העולם למען הספיק לו את מזונו – ומתפילתו של הזולל הקטן עושה קיפלינג המנון יפה לכבוד שלטון-האוקינוס של אנגליה. בידי כל משורר אחר היה שיר כזה, בלי ספק, מקבל צורה מצחיקה; אך לקיפלינג ניתן הכשרון לראו ולהראות עולם מלא בטיפת-מים הכי-פעוטה; הוא בעצמו מכבד כל פרט ופרט בחיי יום-יום וגם את קוראיו מלמד להחשיב דברי חול כדברי קודש. הלא כן אמר קיפלינג עצמו באחד משיריו: “עברתי את הארץ כולה לרוחב ולאורך, אך דבר חול לא ראיתי עליה”. הכל החיים פלא, הכל יצירה, כל פעולה היא מפעל, כל תפקיד שפל הוא תפקיד גבוה, כל אדם הוא חלוץ ובונה. אין אנו יודעים את תוכניותיו של ה' קיפלינג בנסיעתו הוא – אם יבקר את מושבותינו ויראה את הבונים שלנו או לא; ואם גם יראה אותם, מי יודע אם יכיר בהם את בני רוחו – או הם יכירו בו את אחד מיוצרי אותו הגל הרוחני שסחבם עד הנה?

-—————–

חוג אחד ישנו בארץ הזו, שאתו, בלי ספק, יתראה ה' קיפלינג וגם בקרבו יגור ואת עבודתו יראה – דרך המשקפים שיוגשו לו בשביל כך. החוג הזה הוא חוג הפקידות האנגלית. יש בתוכם, בלי ספק, כאלה שנתחנכו בילדותם על תמצית אמונתו הלאומית; ויהיו בתוכם כאלה אשר יגידו לאורח המפורסם שהנם, דווקא הם, בני-רוחו ובוני-מדינות. חבל, חבל מאד, אם לא ימצא מי שיגיש לאורח זוג אחר של משקפים ויספר לו, שלא כולם ולא רובם זכות להם להחשב בין הבונים: שרבים מהם, להפך, שמו לעצמם תפקיד אחר לגמרי – לעקב את הבנין החלוצי.