הלכות הפסח / שמואל יוסף פין

מתוך “הכרמל”, שנה ז', גליון 5 (ט“ו אדר תרכ”ח)

שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום

(פסחים דף ז)

עוד יזכרו קוראי דברינו את פרשת מעשי האלופים הגבאים דצדקה גדולה בווילנא אשר הצענו בכרמל נומר 43 את התקנות הטובות אשר תקנו בהנהגת דברי הצדקה בכלל ובפרט, ואת מעשיהם הטובים אשר עשו להחזיק בידי האביונים בכל ימות השנה, ולהחיות עם רב גם מן בעלי בתים היורדים בימי חג הפסח העבר, כי הפליאו לחלק ערך שלשת אלפים רו“כ במזומנים לעניים מהוגנים, 700 פוד קמח פסח למצות לעניים הפשוטים, וגם לאפות מצות מן 600 פוד קמח פסח ולמכרם לבע”ב בלי שום ריוח. ברכנו את האלופים הגבאים האלה, מלב ונפש, וידענו כי כן ברכום רבים וכן שלמים.

אך אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, אם הוא צוה על האדמה לבלי תת יבולה בשנה הזאת בכל מחוזות הארץ בשנים הטובות, ואם התבואות אשר נשארו לנו לפליטה מזרם וממטר יוציאו ויוליכו הסוחרים מדי יום ביומו לאלפים ככרות למדינת פרוססיא, והיוקר במחוזנו ובעירנו ווילנא הולך וגדול מיום ליום, ונודעה ידו הקשה גם במעוט הפרנסה ועבודת שכר, מה יעשו הגבאים להמציא מצות לעניים הרבים האלה, איזה מוצא לכסף נמצא להם לצרכי החג? וכבר אכף עליהם המחסור וקצרה ידם לפרנס את העניים המרובים בכל ימי החרף העז והקשה הזה, ונודע לנו אל נכון כי כבר הוציאו מכיסם סך מסוים בתורת הלואה לקופת הצדקה, הלואה שאין לה קצבה ואין לה תשלומים, כי איזה דרך יפתחו ארובות להוריד גשם נדבות בשפע רב למלא את המחסורים התמידים והותר, אשר על כן לא ימצאו האלופים הגבאים און לחרף מערכות המחסור הגדול הבא בסופה ובסערה, הלא הוא מחסור קמח פסח.

ולדאבון לבבנו הננו רואים דרך כסל בקרבנו, כי בבוא העת למנות גבאים לכל חברה בכלל ולצ"ג בפרט יחלק לב הבוחרים והממנים למפלגות שונות, רבים לזכות את המצוה או לנחול את הכבוד, ויסיתו את המקשיבים לקולם לריב ולמצה, והמתקוטטים נלחמים ברוח קנאת ה', ובפנים של מחלוקת לשם שמים, כאלו מעשי הצדקה נוגעים אל לב כל אחד ואחד, דעת דרכיה יחפוצו, ולהיטיב מעמדה כל ישעם וחפצם, אך כמעט נבחרו הגבאים – לאוהליך ישראל – אין איש שם על לב להשתתף בצערם ואין איש נפשו נותן לדעת, במה המה מפרנסים מעשי הצדקה, המן הגורן או מן היקב, ולא יבושו ולא יכלמו למצלא שחוק פיהם לאמר: ראו הביאונו את האנשים האלה בעול ברזל, הרכבנו עליהם עבודה קשה, עתה יראו את אשר לפניהם, וחבל נפל להם בנעימים, ואך בזאת יראו הנכבדים בעם את אהבתם לטובת הכלל, כי ישישו לקראת כל דבר שקר וטפלהנותן דופי במעשי הגבאים כחוט השערה, וירחיבו עליהם פה, חצייר הרים במקום אשר גם אין צללים. האין זאת בקרבנו?

והנה לא לרפא את המחלה המוסרית באנו היום, כי קשה למחלה נושנת כזאת אשר מקורה בחסרון ההרגש הכללי ובהעדר הרוח המשותף, והרפא בדברים אחדים, ורפואתה דורשת עצות טובות, סממנים שונים ומשך זמן, כי אם להעיר נכבדי עירנו ונדיבה על הרעה הגדולה והנוראה הנשקפת על אביוני העיר המרובים מפאת חג הפסח, כי יתעוררו לרפא את הריסות מעמד הצדקה הגדולה אשר נהרסה בשנה הזאת מסבת היוקר הגדול ויתמכו בידי הגבאים לפרנס את אביוני עם, והקל מעליהם מעט ויוכלו עמוד.

כבר מצאנו את לבבנו לקרוא קול גדול באזני הרבנים גדולי הדור כי יביאו גם המה נדבתם לפקוח נפשות ויתירו לאכול מיני קטניות בשנה הזאת, ושמענו כי דעתם הגדולה נוטה לעשות את הצדקה הגדולה הזאת. אך מה טוב כי ימהרו ויחישו מעשיהם הגאונים רבני עירנו להודיע בכרוז מודפס בעלי העתים את החרם זה בשעת הכשר, ולא ימצו ולא יחמיצו דברם עד סמוך לחג, כי בהשמע דבר ההתר הזה שלשים יום קודם החג, הימים שבהם הרבנים דורשים בהלכות פסח, סוחרי התבואה דורשים בהלכות העלאת המקח על התבואה, והעם דואגים ומיצרים בדאגת צרכי החד, ידעו סוחרי החטים כי בשנה הזאת ימעט סך הקמח הנדרש למצה בכדי 25 פראצענט לכל הפחות, לאשר במקום המצה המתוקן לתבשיל ישתמש העם במיני קטניות וארז, ויוזל מחיר הקמח והטחינה, וסוחרי התבואות ישתדלו להביא ולהכין מיני הקטניות מאשר ימצאו, והעם ימצא מרפא מעט מדאגתם הגדולה. וגם מעל האלופים הגבאים יקל מעט והונח להם מרגזם הגדול ומעבודתם הקשה, כי בנפול שער החטים אף במקצת יקטן סך הכסף הדרוש לחלוקת קמח פסח, וכן יוכלו גם לחלוק קטניות לעניים צרכי התבשיל במקום מצה. ומהראוי עוד כי בהודיע הגאונים הרבנים את ההתר, לא יסתפקו בהתר לבד, כי אם יתרה יעשו להודיע ולהכריז כי מצוה וחחובה לדבר ה' ולמצותיו ובפרט באסורי חמץ בפסח, אשר כל המחמירים אומרים להביא עליהם ברכה, וכל איש ואיש יאמר אין ההתר הזה נעשה אלא לעניים, ואני כאשר עזרני ה' עד כה ולא אכלתי קטניות בפסח כל חיי יעזרני ה' גם היום ולא אתגאל לאכול קטניות גם בפסח הזה, ואם יחדל איש אחד לאכול מפני היראה, ממנו יראו רבים ויעשו כמעשיו גם המה, כן בערמת הצביעות כן מפני שלא יאמרו הבריות עני האיש הזה, והוא צריך לאמנה והקפה בעסקו. בין כה וכה לא יעשה ההתר את דברו ולא יצליחו הדואגים לטובת הכלל בחפצם הטוב, אך בהודיע הרבנים כי חובה ומצוה על כל אדם מישראל לאכול קטניות בפסח בשנה הזאת, וגדולי ותופשי התורה יפרסמו הדבר ברבים כי המה יהיו מן הראשונים, להשתמש בהתר זה. או אז יצליח חפצנו בידנו, ולא יהיה מעשה ההתר לשוא. וכבר עשה זצ"ל אשר בימי הרעב שהיה בימיו והתיר לאכול קטניות היה התרו, בגזרה על כל נגידי העיר שיאכלו קטניות בפסח והוא בעצמו היה מן הראשונים, זכותו יגן עלינו.

והיה אם יתעוררו נדיבי עמנו להשתתף בצער הגבאים דצדקה גדולה בשנה הזאת ויביאו נדבותיהם בשעת הכשר להכין קמח, והרבנים יחישו וימהרו מעשיהם להודיע כי מצוה וחובה על כל אדם מישראל עשיר ועני, למדן ופשוט, לאכול קטניות בזנה הזאת, יש תקוה, כי לא יגועו העניים ברעב בימי הפסח הבא, וחיתה נפשם מחיה מעט.