הַשָּׁב / מ"י ברדיצ’בסקי

שמואל-יוסף היה נקרא קודם החטא, ובעיקר לא היה חוטא גמור מימיו. הוא היה נושא-מכתבים בישראל, בשעה שבית-הדואר עבד את מלאכתו רק בסירוגין, והכל בעבודת-עראי ולא קבע. גם הוא היה מקצת משמש בבית-תפילה לאוּמנים ולבעלי-מלאכה, הנקרא בשם “שומר לבוֹקר”. הוא היה מקצת אופה מצוֹת לימי הפסח, מקצת לץ ומקצת פועל-בטל, בא ויוצא בכל בתי העיר, יושב תמיד אצל הרב דמתא ונותן לו עצוֹת בצרכי המקום. בכל ריב וּמצה היה הוא המחרחר ריב, בכל סעודת-מצוה היה הוא הקורא ומזמין את הקרוּאים, משמח את החתן ואת הכלה בעת נישואין, מדבר ניבּוּל-פה עם השפחות והאֲמהות, ובכלל ביישן לא היה שמואל-יוסף מימיו – זאת אוּכל להעיד עליו.

בימי החורף, בעת קריאת הצעירים לצבא, היה טרוד ורץ מהפקידים להאבות. כי גנבו באחד מבתי קיטוב, מי חיפש וחקר אחרי הגנב? – שמואל-יוסף; וכשבעל-בית הגון מת ופשט את הרגל, מי תיווך בין הנוֹשים ובין היורשים אם לא הוא? שמואל-יוסף לא היה אדם בן מעמד מיוחד. ולכאורה מי שהוא בבחינת שמש הלא אינו מחבורת בעלי-הבתים. אבל נפש בת הרבה גונים כמו זו של שמואל-יוסף לא ידעה מעצוֹר, ובפניה אין נעילת שערים בחברה. וכשמגיעים ימי חג המצוֹת, והוא אופה אותן העוגות הדקות שאכלו אבותינו במהרם לעזוב את מצרים, ושאנו אוכלים עד היום לזכרון, אופה מצוֹת לנגידים ולבעלי-בתים, גונב מן הקמח ומן העיסה ומן המצוֹת גופן ושׂם בכליו, והוא מודה על זה בפרהסיה ומתלוצץ על מעשהו, הלא אין בזה עוון לכל הדעות. מי מתרגם לגוי הקונה את החמץ של בני העיר מלשון העברים ללשונו, כי כל החמצות והקמחים של קיטוֹב ובנותיה נמכרים לו, לנכרי, לצמיתות בשכר חצי רבבה שקל, ושהכל קם לו, והרי הוא ברשותו לעשות בהם כאדם בשלו, והכל שריר וקיים, אם לא שמואל-יוסף? ומי זה חוזר וקונה אצל אותו הערל, בצאת החג, כל קניה רבתי זו בשכר עשר פרוטות וכוס של יי“ש במזומנים, אם לא הוא, אף הוא? איש כי יקנא באשתו והתגלע הריב ביניהם וקם וכתב לה ספר כריתות, כאשר כתוב בתורת אלהים, מי זה יוסיף עצים על המדורה ויקום ויסית את שני הצדדים לעמוד בשלהם ולא להשלים, אם לא שמואל-יוסף דילן? ומי יקום וישלים בין אחים, כי יריבו ריב משפּחה או בדיני-ירושה, אם לא הוא? אל תבקשו אצל שמואל-יוסף תכונה שלמה, איזו דעה ברורה בחיים, אף איזו נטיה, הוא שותה מכוסך, בין בימות-הגשמים בין בימות-החמה, והוא יושב ואוכל כל שולחנך, גם אם לא תקרא אותו מפורש. מה שייך? אשה פלונית בת פלונית טיגנה היום קמח בגבינה וחמאה, ו”הטעם" הוא טעם גן-עדן ממש – ואת שמואל-יוסף לא תקרא? לפלוני ברחה העז מביתו וַתלך לראות בשדות הגויים ונשבתה – והוא ה“חכם מחוּכּם” לא יפדה אותה? הנה התפרצו “הכּאוֹת” בין היהודים בעיר בימי החגים, מי זה ישלים אחר-כך בין המריבים, אם לא שמואל-יוסף? פרצה שריפה גדולה בעיר, באו דינים ומשפּטים בערכאוֹת עם בעלי-הקרקעות ותובעי המסים והאַרנוניוֹת, בכּל בכּל ידי שמואל-יוסף מתערבות. והוא בודאי עושה הכל, לא לשם עצמו ולא לשם אחרים, כי אם לשם עשיה גופא. מה שייך? בן-אדם כזה, עם גוף כברזל-עשת, עם רגלים ממהרות ועם ידים חזקות כמטילים, הוא ישב על מקומו וינוח? –

שמואל-יוסף כבר הגיע למעלה מארבעים שנה. מעין שׂיבה בזקנו הקצר, על צוארו מטפחת אדומה נכרית, לא תסור ממנו כל הימים, ועל מכנסיו אבנט ירוק מהודק היטב לבשרו, עד כי קשה לו לשאוף רוח. ובאבנט זה עצור כוחו… בעקבי מנעליו מסמרים, וכשהוא דורך על גבי קרקע אז תדע גם הארץ כי הוא דורך עליה…

גם הוא היה, כשנולד, תינוק ומוטל בעריסה ויונק משדי אמו, ועתה הנה הוא אדם חזק מאד. איך תעצרו בו ואיך תאמרו לו: שמואל-יוסף אָחינו, עד כאן ותוּ לא!

ושערו בנפשכם: באחד מן הימים, הימים היו אחרי שבת-בראשית, ימי סגריר וזעם הסתיו, גשמים רטובים וקרים יורדים מן השמים בלי הרף, יורדים וחודרים לכל בית נטוי, לכל מבוא ולכל פרוזדור. ימים נזעמים באים לכל זרע היהודים והרי הם צריכים עצים להסקה, הרי צריכים בגדים חמים והרי דרושות נעלים שלמות להני ספיחים ההולכים אל החדר ולגדולים העובדים קשה במרחבי השוק; ובקיעים כלכליים באים בכל הרחובות ובתי-ישראל הצרים. הלא בקיטוב הרבה משפחות עניות חיות “מן האויר” בימות-הקיץ ובאות בדחק ובמיצר בימות-החורף. לבעלי חלי הריאה בודאי מוֹעדים כאלה לא נכונים, ואיה היד המלאה להיטיב לכל אלה?

באחד מן הימים האלה, כאשר הגיעה אליו, אל שמואל-יוסף, זעקת אשה אלמנה ואֵם לילדים חמישה מרעב ומקוֹר, נהפך לבו עליו ויהי לבעל-תשובה, לבעל תשובה ממש. חדל מאז להתלוצץ, חדל להתלוצץ לגמרי. וַיחל לסובב בשוָקים וברחובות ושק על כתפו, לאסוף בכל בית ובית מכל אשר יתנו לו, אם בעצים, אם במיני מאכל. בבוקר השכים למלאכתו זו, מלאכת פּרנסת-עניים, ובערב שכב על מיטתו בבגדיו לנוח מעט ולקום עוד פעם לתפקידו. ולא לבד למילי-דעלמא שׂם עיניו, כי אם גם למילי-דשמיא. מהימים האלה ואילך החל לסובב בערבי שבתות עם חשכה ולזרז את כל החנוָנים, כי יסגרו את חנויותיהם ולא יחללו את היום הקדוש הממשמש ובא. כי התלחשו אנשים בקלוֹיז, בעת התפילה, ואם גם מכוּבּדים היו בני-מכובדים, סר תיכף אליהם להוכיחם על פניהם. הוא שם לבו לכל עוול ולכל חטא שקרה בעיר, בין חטא לשמים או לבריות. חדל שמואל-יוסף לקבל שכר בעד השׁירוּת אשר עשה, וַיצו לאשתו כי תסגור את הצלחות אשר בבגדיו, לא תדבק אליו אף גרה.

וכשהגיעו ימי הקיץ החל לטבול את בשרו בכל יום כירא-שמים ממש. חלקת שפתו אבדה ורוח הלצון כמו מת בקרבו. הוא גם נעשה לקובר-מתים בחינם. נתפס איש חסיד בעוון למלכות ויגזרו עליו לשבת בבית-אסורים ירחים שלושה, ויקם הוא וישב במקומו ויקבל את דינו של אחר עליו…

כה חי שמואל-יוסף עוד עשרים שנה רצוּפות בתשובה ובמירוק-העוון ובמעשים טובים. וימת וַתעל רוחו המזדככת למרומים!