הַבְּעָלִים / אלתר דרויאנוב
לפני שָנִים עשר, כשנוצרו מוסדות-הממון הראשונים שלנו, הבנק, הקרן הלאומית, ונתאשרו באנגליה, ואחר-כך כשפשטה השמועה על אל-עריש, מהרה העתונות הגרמנית להחליט: בציונות טמונות כונות זרות, אנגליות. ומכיון שבימי עבדול-חמיד כבר היתה גרמניה “הידידה הנאמנה היחידה” של עותומניה נטעו באי-כחה גם על גדות הבוספור את החשד, כי אין הציונות אלא מין פרגוד, שאנגליה צפונה מאחוריו. הדוֹ של חשד זה עדיין נשמע גם היום. בירושלים נפלה הברה, שארכיולוגים אנגלים חדרו שלא ברשות למערה שמתחת למסגד-עומר, והדמיון הנלהב של ההמון מיחס להם גם גניבת מטמון עתיק נפלא. אין אנו יודעים, אם ועד כמה חטאו ועוו באמת הארכיולוגים האנגלים ההם. יש אומרים שהָאִימַם (הכהן), הממונה על המסגד, לקח שחד מאתם ונתן להם לעשות את אשר עשו. אחרים אומרים, כי הושבה קומיסיה מיוחדהה לחקור את הדבר. בכל אופן, בקושטא כבר נמצא מי שהחליט: יד הציונים היתה במעל הזה; הם עזרו לארכיולוגים האנגלים. “והא ראיה”: דַ’וִיד-בֵּיי, מיניסטר-הכספים, שעליו “נגזר” זה כבר, כי “ציוני” הוא, השתדל בשעתו, כי תנתן לאנגלים הרשות לעשות חפירות בהר-הבית…
“חברת העזרה” הברלינית התחילה לטפל בחנוכם של ילדי-ישראל בטורקיה, וביחוד בארץ-ישראל. בבתי-הספר שלה נעשתה הלשון הגרמנית צוררת ללשון הצרפתית, שכבר יש לה “חזקה” על ארצות המזרח הקרוב. מיד החליטה העתונות הצרפתית: אין הציונות אלא מסוה לגרמניות. הציונות היא פרגוד, שגרמניה צפונה מאחוריו. לפני ימים מעטים עמד גם בַּסְרִי-בֵּי בפרלמנט הטורקי ודרש: “גרמניה מגדילה את השפעתה בפלשתינה על-ידי הציונים”. אף-על-פי שלסוף הודה הדרשן, שבאמת אין הוא בקי בעניני הציונות, מכל-מקום משנה ראשונה על “הסכנה הגרמנית”, הטמונה בציונות, לא זזה ממקומה.
ולא רק העתונות הצרפתית “השכילה” לגלות “רז” זה: הוא נתגלה גם לעתונות האנגלית. בימים האחרונים הדפיס ה“טימס” בכבודו ובעצמו שני מאמרים חריפים כנגד הציונות והעיד עליה, שהיא כולה גרמנית, וממילא חזקה עליה, שהיא מְכֻוֶּנֶת נגד עניני אנגליה בטורקיה ובארץ-ישראל. “והא ראיה”: מנהל הבנק שלנו בקושטא (הד"ר יעקבסון!) הוא יהודי גרמני, המהנדס סנטי סימו, שאומרים עליו, כי ציוני הוא, נשא נאום בסלוניק ודרש לגנאי את מעשי האנגלים בארם-נהרים, ולא שכח ה“טימס” גם אותה “ראיה מכרעת”, ש“העזרה” הברלינית, שציונית היא, “כידוע”, מצוה על למוד הלשון הגרמנית בבתי-הספר שלה. ומי יודע, אם לא ישמש בקרוב “ראיה מכרחת” גם המעשה, שעשה עתה ה“דייטשע-פאלעסטינא-באנק” כי הדפיס את הבילנצה שלו גם עברית…
ובכן: אתמול היתה הציונות ענין אנגלי, היום הוא ענין גרמני, ומחר אולי תהיה ענין אמריקני. רק בדבר אחד אין יוצרי הפוליטיקה יכולים להאמין, שהציונות היא – ענין עברי.
ולמה נתמה? עם, שכל העולם “בעליו” ורק הוא בלבד אין לו זכות “בעלים” על עצמו, כל אחד מהם חורק את שניו לעומתו ומונה אותו, שהוא בועט בו ועובד ל“בעלים” אחרים. הפולנים מעמידים אותנו לדין, כי אנחנו מגדילים את כחם של הרותינים באוסטריה, מְסַיְעִים ל“הקטיסטים” בגרמניה ונוטעים את התרבות הרוסית בפולניה; הרוסים נשפטים אתנו, לפי משפט-האגרוף המיוחד להם, כי נטפלים אנחנו למבקשי-האבטונומיה הפולנים; הגרמנים שופעים את זעמם עלינו, כי אנו סוללים באוסטריה מסלות לתרבות הפולנית; הַצֶכִים נפרעים מאתנו, כי אנו משמשים משגב לגרמנים, וכו' וכו'. למה, אפוא נתמה, כי כשבאה הציונות והודיעה, שאין בה כלום אלא שיבת העם העברי לעצמו ודאגתו לעצמו, לא יאמין איש לנו והכל עומדים ומבקשים את “הנסתר” ההוא, הצפון “מאחורי הפרגוד”.
ויש אשר במסתרים תבכה נפשנו:
– מי התיר להם לראות אותנו פרגוד לאחרים? –
אבל מי יבין לנו? הם, “הבעלים”?…
העולם 1909 – 1911
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.