שירים שלא פורסמו / אלתר לוין

לכה ונלכה..

לכה ונלכה ברפות היום על הרים

בטרם יכבה על כתפיהם אורו;

לכה ונצור קוי- פליטה אלה

פן נאחר ועברה חיש החמה

נהיה עדים לגסיסה יום התמים

שהשלים פעלו ומאום לא לקח אתו;

מאום לא קבל מבני אדם אלה,

שהמירו כבודו מהר בהוד אחר;שנפלו חיש בזרועות אור הלילה,

כאילו יומם לא עבר אתם באמונה…

לכה, ידידי, ננשק כנפי נגהו

והשלכנו צרור האהבה על אפרו.

ירושלם

ת ר ע ו

                                                                                               ----

נודד ברחבי סתר של ערבות עורגות

אבקשה לי אלילת יופי שאננה;

זרועות עולם שלחתי לה, אליה –

ואיננה…

מגיא דמדומים דרשתי הר צנוף- שמש

שם עין הנאוה הבהיקה הערפל

להרנין בית עולמי ומעון העצב -

ואיננה…

בהיכל מרמר- לבן, משבץ אבני משכית,

הקים לך חוונך בלבך מלכות ארץ -

בעמקי זהב לבבך, קום בקש האלילה;

תמצאנה.

ת ר ע ט

                                                                                                ----

הלל חובה טורפת של יומי הסוחף

נמלטתי בין בתרי לבבי לגזול נתחים;

אני בין שני שרפים; זה יורם לפני וזה דוחף,

פעם חרבי אניף ופעם דמעה אשפוך כנסכים.

אדם פלג, חציי ליומי וחציי לנשפי הייתי,

חציי בן חורין וחציי עבד, לגסטרא שלל:

כך דללו ימי הקלים- כבדים, כך הייתי;

טחון אבני רחיים, טחנת חיים לעולמי חלל

3.7.31

                                                                                                  ----

בבקר ידעתי מי אני:

בערב נדמיתי כעני,

שפרח אוצרו כאבק

ודלות לעולם בו דבק.

בלילה שועלים גנבים

שדדו מכרמי ענבים;

עם שחר ידעתי מי אני:

עשוק כדל וכעני.

דרך ראש אל- עין חיפה

9.11.32

                                                                                                  ----

מרחבים רחוקים משועים, קולות המדבר שואגים,

אדירים ירומו ההרים, בעוחם מתהולל הסער;

נשאתי על כנפי חזונים, אשחי (?) אראלים נוהגים,

מתרוצצים בקרבי הרגשות, כגלי הים שגער.

הדו של אדם בלבבי, שמעתי קול חיים מתנגשים,

כיוצא לקרב גם אנכי, מתפרץ מול אויבי נסתרות:

נטוש(?) הקרב עדי סרף (?), מחנה מול מחנה מתנקשים -

החיים תמיד מנצחים ואבני הקלע נמטרות. דרך ראש אל- עין חיפה

9.11.32

                                                                                                    ----

ככלות רוחי

וגם פתי –

אחזיק פטיש

ומעדר ארים.

ידי רכה,

לא ידעה עמל כפים

תמלא יבלות, (./היא תתובל)

ואצבעותי,

משכו בסת

הסקלנה

צרור אבנים בין ערוגות.

ירושלים 1932 נובמבר.

                                                                                                   ----

אמצתי כוכב לי,

ללבבי, צמא רשפים.

כוככבי,

נחמני נא,

הנחני

בנתיב סימנים

ומאמיני אל ואדם ירושלם

1931 מרץ.

                                                                                                       ----

רתום למרכבת החיים ורתוק בשלשלאות –

היו הנוי והחלום מלוי מעודי;

כפות בעבותות בני אדם, שלבתי בלולאות

תכלת של דמיון עולם צפוי ומודי.

מרחבי פנטסיה ונופים נאצלים ואשת חנונים

בצרו את יומי ולילי, השיבו את נפשי ברגשה;

אני כאן ואיני כאן בין מנצחים עזים ושנונים –

מעודי חפשתי כל מה שנפשי לה חכתה ובקשה

בדרך ירוש – תא.

30.1.33

                                                                                                       ----

על דהרות, דהרות עננים שמתי עטרת מלכותי

וארדה ארצה לפרקים לפקוד צבאות מטה,

להפיח בקרבם מזמורי למען תהא זו זכותי

שרוח תגבר באנוש, הגיע לשירה לה שעתה.

עוד זקוקים בני אדם לטהרם של ענני שמיא,

לקולו של פיוס מתרונן, שהדו מדבר נגידים

ויהא משמים, מפאתי מדבר אז מחלילו של טעיא,

שסודרו בחלל האין סוף מתנופף בצעיף של רדידים

בדרך ירושלם – תא.

30.1.33

                                                                                                      ----

בגמל הסובב על ציר בית הבד, מוכה סנורים,

ופתילת הנר לה תדעך ונוספים לאטם השמנים –

כך אסב על ציר החיים, יחידי, ללא חברים

כמחזר על פתח נדודים (?), כפרסי ובן התימנים.

סגור העינים, במעגל זרזירים במחוגה,

יעגל הגמל באמת הבד, יניע יתדות אבנים –

כך אדור עולמי כעור, סביבי הנני עג עוגה,

לא ארגיש פחז הימים וטפטוף מימי השנים.

מה לי אדם?

ישטפנה מבול נח

ואבני מגדל נמרוד

עליה יתגלגלו

לנתץ אותה נצח.

לי עוז בדרום,

עוז לי בך,

את קרית אלי,

בקדש נאדרה!

כה עיפה נפשי! תשאף ארץ לך,

תשאף שבות בי הורגים רבים לה;

מי יתן קברי על הריך נחפר

בידי חובב אשר חייו בה;

בן- שארית, אחי, תן אתה דמע לי,

כי נדמיתי, אויה, כי אין אור!

נשקף מר הצפון, לשביי די לא נאמר,

זיקי גולה לי, אם עזבתי בור!

בי ערג לבי כף מלעיך נשק

ארצי, אמי, דמעת קדש את!

אל! תן זרועות עולם לי למען חבק

אותך ארצי, אור מרחקים את;

                                                                                                ----

הערת פרויקט בן-יהודה: אנו מודים בשם הציבור למר אריאל מונין, נינו של אלתר לוין, על שמסר לנו את השירים הללו, שלא ראו אור בשעתו