פָּחֹד פָּחֲדָה מִשְׁפַּחַת מַיְמוֹן הַנּוֹדֶדֶת, כִּי נוֹדַע סוֹד יַהֲדוּתָהּ לָעֵדוֹת הַמֻּסְלִמִּיּוֹת, וְאִם יִכָּנְסוּ יַחַד אֶל עִיר אַחַת, יַכִּירוּ בָּהֶם וְיִמְסְרוּ אוֹתָם לַחֶרֶב. עַל כֵּן נִתְפַּלְּגָה הַמִּשְׁפָּחָה עַד תַּעֲבוֹר בֶּהָלָה. וְעַל הַנַּעַר מֹשֶׁה הֻטַּל לְהִכָּנִס לְבַדּוֹ אֶל הָעִיר אוֹגְדּוֹר הַיּוֹשֶׁבֶת עַל חוֹף אַפְרִיקָה הַצְּפוֹנִית-מַעֲרָבִית. וּבָעִיר הַזֹּאת קְהִלָּה יְהוּדִית הַחוֹסָה בְצֵל הַחַלִּיף. בִּיהוּדֵי הַמָּקוֹם לֹא יִגְּעוּ הַתּוֹשָׁבִים לְרָעָה, אֲבָל יְהוּדִי זָר כִּי יָבוֹא, יִתְנַפְּלוּ עָלָיו, יַכְרִיחוּ אוֹתוֹ אוֹ לְקַבֵּל עָלָיו עוֹל דַּת-מֻחֲמַד אוֹ לָתֵת אֶת רֹאשׁוֹ לַכּוֹרֵת. וְהָעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה, וּבִשְׁעָרֶיהָ נִצָּבִים שׁוֹמְרִים הַשָּׂמִים עֵינֵיהֶם בְכָל יוֹצֵא וּבָא.
מֹשֶׁה בָא עִם תַּרְמִִילוֹ מִבֵּין סַלְעֵי הַיָּם, וַיַּגִּיעַ עָיֵף אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר. שְׁאֵלוּהוּ הַשּׁוֹמְרִים לִשְׁמוֹ, וַיַּגֵּד לָהֶם: “מֻסַּה עַבְּדְּ אַלְקַאדֵר”; כְּלוֹמַר, מֹשֶׁה עֶבֶד הַכֹּל-יָכוֹל.
וַיִּפְתְּחוּ אֶת תַּרְמִילוֹ, וַיִּמְצְאוּ בוֹ אֶת סֵפֶר הַמִּשְׁנָה כָּתוּב עִבְרִית (כִּי לֹא יָכוֹל הַנַּעַר לְהִפָּרֵד מֵעַל הַסֵּפֶר הֶחָבִיב עָלָיו) וְחִבּוּרִים כְּתוּבִים עֲרָבִית וְעִבְרִית. שְׁאֵלוּהוּ: “מָה הַכְּתָבִים הָאֵלֶּה?” וַיַּעֲנֶה בְלָשׁוֹן סְתוּמָה" “שָׁלֵם לִבִּי עִם הַנָּבִיא, אֶלָּא שֶׁאָבִי הָיָה מְשָׁרֵת בְּבֵית יְהוּדִים, וְנִתְגַּדַּלְתִּי עִם יַלְדֵי הַיְּהוּדִים, וַיְהִי בְּהִפָּרְדִי מֵעֲלֵיהֶם נָתְנוּ לִי מִסִּפְרֵי קָדְשֵׁיהֶם לְמַזְכֶּרֶת”. אָמְרוּ לוֹ לִקְרוֹא בַסֵּפֶר הָעִבְרִי. וַיִּשְׁתַּמֵּט בְּאָמְרוֹ: “קָּשִׁים סִפְרֵי הַיְּהוּדִים, וַאֲנִי אָמְנָם מְעַט לִמְדוּנִי בְּכִתְבֵיהֶם, וּפָחוֹת מִמַּה שֶׁלִּמְדוּנִי – סָפַגְתִּי”.
הִקִּיפוּהוּ הַשּׁוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִבְרַח מֵהֶם, וְשָׁלְחוּ לִקְרוֹא לִמְלֻמָּדִים שֶׁיַּחְקְרוּ אֶת הַנַּעַר וְיֵדְעלראש הדףוּ מַה בְּלִבּוֹ: כִּי, מִפְּאַת עֲרָבִית טְהוֹרָה שֶׁדִּבֵּר, הָיוּ בְטוּחִים בּוֹ כִּי מִמַּאֲמִינֵי מֻחֲמַד הוּא, אֲבָל הַסֵּפֶר הָעִבְרִי אֲשֶׁר בְּכֵלָיו הוֹלִיד בָּהֶם חֲשָׁד.
וַיָּבוֹאוּ מִמּוֹרֵי דַת-מֻחֲמַד וַיְּדַבְּרוּ אֶל הַנַּעַר. וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עַל רְגִילוּתוֹ בַּפִּילוֹסוֹפִיָּה שֶׁל בְּנֵי אַתּוּּנָה הַקְּדוּמָה, וּבַפֵּרוּשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ מִגְּדוֹלֵי הַמֻּסְלִמִּים, וְעַל יְדִיעוֹתָיו בְּמִשְׁנוֹת הַכִּתּוֹת הַמֻּסְלִמִּיּוֹת לְמִינֵיהֶן: הַכַּת הַמַּאֲמִינָה בְּהַשְׁגָחָה מֻחְלֶטֶת וּמַכְחִישָׁה שָׂכָר וָעֹנֶשׁ; וְהַכַּת הַמַּאֲמִינָה בִּרְשׁוּת וּבִגְמוּל לַכֹּל, עַד שֶׁאֲפִילוּ עֵגֶל הַנִּשְׁחָט זוֹכֶה לְגַן-עֵדֶן עֵקֶב יִסּוּרָיו; וְהַכַּת הָאוֹמֶרֶת כִּי אֱלֹהִים עָשָׂה פַעַם אֶת הָעוֹלָם, וְהִנִּיחוֹ לְהִתְפַּתֵּחַ בִּפְנֵי עַצְמוֹ; וְזוֹ הָאוֹמֶרֶת כִּי אֱלֹהִים נִמְצָא תָּמִיד בְּתוֹךְ הָעוֹלָם לְהַפְעִילוֹ וּלְהַחְיוֹתוֹ. – הִפְלִיאַתָּם חָכְמָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, אַךְ עֲדַיִּן הָיָה סָפֵק בְּלִבָּם, שֶׁמָּא יְהוּדִי הוּא, וַיְּנַסּוּהוּ בִשְׁאֵלוֹת עַל מִצְווֹת אַלקוֹרַאן, וְהוּא הֶרְאָה גוֹדֶל בְּקִיאוּתוֹ בָהֶן, וְכָל הָעֵת נִזְהַר שֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת וְלֹא לְהַכְחִישׁ, כִּי אִם לְפָרֵשׁ אֶת אֲשֶׁר רָאָה בַּכְּתוּבִים. וְיֵשׁ שֶׁפָּלַט מִלַּת-כָּבוֹד עַל גְּדוֹל-הַנְּבִיאִים, וּבְלִבּוֹ נִתְכַּוֵּן לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְלֹא לְמֻחֲמַד, וְהֵם לֹא יָדְעוּ. מִשּׁוּם לַמְדָּנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה וְגַם מִשּׁוּם חֲשַׁד-מָה שֶׁעֲדַיִּן לֹא פָג מֵהֶם, הֶחֱלִיטוּ לְאַכְסְנוֹ בְּבַיִת אֶחָד מִבָּתֵּיהֶם, כִּי אָמְרוּ: נִרְאֶה הֲלִיכוֹתָיו וְנִוָּכַח, אִם תָּמִים הוּא עִם דַּרְכֵי אֱמוּנָתֵנוּ. וְאַחַד הַמְּלֻמָּדִים, שָׁחוֹר, עַב-שְׂפָתַיִם וּרְחַב-חֹטֶם כְּמוֹ כּוּשִׁי, קִבֵּל עָלָיו לֶאֱסוֹף אֶת הַנַּעַר אֶל בֵּיתוֹ.
נִפְטְרוּ הַחֲכָמִים, וְהַנַּעַר נִשְׁאַר לְבַדּוֹ עִם הַמְּלֻמָּד הַשָּׁחוֹר. הֱבִיאָהוּ זֶה אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל חַדְרוֹ, שָׂם לְפָנָיו מַיִם לִרְחוֹץ, וְלֶחֶם עִם אֱגוֹזִים וְְרִמּוֹנִים לֶאֱכוֹל. וְיָצָא אֶת הַחֶדֶר עַד-אִם כִּלָּה הַנַּעַר לֶאֱכוֹל. אָז שָׁב הַמְּלֻמָּד, וַיִּפְטוֹר בְּפָסוּק עִבְרִי: “וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּמֹשֶׁה עַבְדּוֹ”… וַיָּבֶן הַנַּעַר כִּי זֶה יְהוּדִי הוּא, אֲבָל לְיֶתֶר-בִּטָּחוֹן שָׁמַר אֶת לְשׁוֹנוֹ, עַד שֶׁאָמַר הָאִישׁ: “בּוֹא וְתֵלֵךְ אִתִּי אֶל בֵּית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, כִּי כָמוֹנִי כָּמוֹךָ יְהוּדִי אָנֹכִי בְּסֵתֶר, וְהַיּוֹם יֵשׁ לִי יוֹם פְּטִירַת אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר הִכְנִיסַנִי בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּהְיוֹתִי נַעַר כְּגִילְךָ; וְאֹמַר קַדִּישׁ בְּצִבּוּר. וְסִמָּן טוֹב הוּא לִי, כִּי בְיוֹם פְּטִירַת אָבִי שָׁלַח לִי אֱלֹהִִים תַּלְמִיד-חָכָם לֶאֱרוֹחַ אִתִּי. כִּי בְדַבְּרְךָ אֶת דְבָרֶיךָ, לָמַדְתִּי קַל-וָחֹמֶר עָלֶיךָ: וּמַה בְּתוֹרָתָם, שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ, אַתָּה כָּל-כַּךְ בָּקִי, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!”
הֵם עָבְרוּ בִרְחוֹב הַשּׁוּק, אֲשֶׁר מִצְּדָדָיו, בְּחוֹרִים שֶׁבְּתוֹךְ חוֹמָה, הָיוּ נִמְכָּרִים בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין, וּכְלֵי-נְחֹשֶׁת מַבְרִיקִים, וּכְלֵי זַיִן מְמֹרָטִים, וַעֲגִילִים וּצְמִידִים לְנָשִׁים; וְהָרְחוֹב הַצַּר, כְּשׁךְ חוֹם הַצָּהֳרַיִם, הוֹמֶה מֵעַם-הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּאוּ עִם חֲמוֹרֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם, וְהֵם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים זֶה עִם זֶה, וְעוֹמְדִים עַל הַמֶּקַח בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת. וְהַנַּעַר מֹשֶׁה הִבְחִין בֵּינֵיהֶם יְהוּדִים אֲחָדִים מִבְּנֵי-הַמָּקוֹם, אֲבָל הַמְּלֻמָּד הַשָּׁחוֹר הֶעְלִים עַיִן מֵהֶם, כִּי הוּא, כְּמוֹ הַנַּעַר, אָנוּס הָיָה, בַּאֲשֶׁר הַהִתְגַיְּרוּת – עָנשָׁהּ הַמָּוֶת.
וַיָּבוֹאוּ דֶרֶךְ סִמְטָה מִתְפַּתֶּלֶת אֶל שְׁכוּנַת-הַיְּהוּדִים, שֶׁהָיתָה מְשֻׁנָּה מִשְּׁאָר הָעִיר בְּבָתֶיהָ הַגְּבוֹהִים, בַּעֲלֵי קוֹמוֹת אֲחָדוֹת, כְּדֵי שֶׁתָּגוֹרְנָה מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת עַל שֶׁטַח קָטָן הַמֻּקְצֶה לַיְּהוּדִים, וְהֵם אֲסוּרִים בְּדִירָה בְיֶתֶר הַשְּׁטָחִים. וְעוֹד מִן הַחוֹף רָאָה מֹשֶׁה אֶת הַבָּתִּים הָאֵלֶּה, מִתְרוֹמְמִים בְּלַבְנוּנִיתָם מֵעַל הַשְּׁאָר.
וַיִּכָּנְסוּ אֶל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, שֶׁהָיָה בְּחֶדֶר אַפְלוּלִי בְּאַחַד הַמַּרְתֵּפִים, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, יְהֹוָה!” וְהָרִצְפָּה הָיְתָה שְׁטוּחָה מַרְבַדִּים עַתִּיקִים אֲשֶׁר נִטַּשְׁטְשָׁה צוּרָתָם. וְהָיוּ שָׁם כִּשְׁלֹשָׁה מִנְיָנִים יְהוּדִים, יוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ, וַחֲמִשָּׁה -שִׁשָּׁה מֵהֶם סוֹבְבִים סֵפֶר-מִשְׁנָה אֶחָד מִכָּל עֲבָרָיו. וְחָכָם אֶחָד יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא לְעֻמָּתָם, וּמַקְרִיא וּמַסְבִּיר לִפְנֵיהֶם.
כְּהַגִּיעַ עֵת הַתְּפִלָּה, קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם; וְנִכְנְסוּ עוֹד אֲנָשִׁים מִן הַחוּץ, מֵהֶם עִם יַלְדֵיהֶם. וְהַמְּלֻמָּד הַשָּׁחוֹר בֵּרַךְ אוֹתָם לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר לָהֶם: “אַחַי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּעְתִּי, הָיִיתִי יְהוּדִי, וְלֹא זָכִיתִי לַעֲבוֹר אַף פַּעַם אַחַת לִפְנֵי הַתֵּבָה. אָמַרְתִּי, יָבוֹא יוֹם וּתְבַקְשׁוּנִי, וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְבַּקַּשְׁתִּי. הַיּוֹם נִמְלְאוּ אַרְבַּע שָׁנִים לִפְטִירַת אָבִי-מוֹרִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִישׁ רָצוּי לַבְּרִיּוֹת וִירֵא-אֱלֹהִִים. אֶכְשַׁר בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבוֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְלִהְיוֹת מֵלִיץ בַּעַדְכֶם לֵאלֹהִִים”.
וַיְהִי הַס בָּעֵדָה. קָם אֶחָד נְשׂוּא-פָנִים וְאָמַר: “הֲלֹא גַם בְּבֵית-מִסְגָּדָם יִתְפַּלֵּל בְּחַגֵּיהֶם, וְאֵיךְ יִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ?” וְאַחַד הָאַבְרֵכִים פִּלְפֵּל בִּלְשׁוֹן-לִמּוּדִים: “אֵיךְ יַזְכִּיר לֵאלֹהִִים זְכוּת אָבוֹת, אֵיךְ יֹאמַר: אֱלֹהֵינוֹ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ – וְהֵם לֹא אֲבוֹתָיו, כִּי הוּא גֵר מִקָּרוֹב בָּא?”
וְאֶחָד צָעִיר חָצוּף רָמַז כִּי הַמְּלֻמָּד הַשָּׁחוֹר מִגֶּזַע הַכּוּשִׁים הוּא, עַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא בִּקהַל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה דְבָרוֹ: “כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָהָ הַזֹּאת עִם בְּנִי”…
פָּנְתָה הָעֵדָה אֶל הֶחָכָם הֵזָּקֵן, הוּא שֶׁהִסְבִּיר לָהֶם מִקֹּדֶם אֶת הַמִּשְׁנָה, שֶׁיִּפְסוֹק הֲלָכָה. וְהוּא נֶאֱנַח וַיֹּאמֶר: “שְׁאֵלָה הִיא, וְלֹא עַל-נְקַלָּה אֶפְתְּרֶנָּה. אֲעַיֵּן בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, אִוָּעֵץ עִם חֲכָמִים בְּעָרִים אֲחֵרוֹת, וְרַק אָז אֵדַע לְכַלְכֵּל דָּבָר”.
וְהַנַּעַר מֹשֶׁה רָאָה דְמָעוֹת מְבַצְבְּצוֹת בְּעֵינֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם וֶהֱבִיאָהוּ אֶל מִשְׁכְּנוֹת הַיְּהוּדִים; וַיֵּצֶר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיִּשְׁכַּח כִּי אַךְ נַעַר הוּא, כָּמוֹהוּ כִמְעַט כְּאַחַד הַיְּלָדִים נוֹשְׂאֵי טַלִּיתוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַן וַיֹּאמַר בְּקוֹל תַּקִּיף וּבְלָשׁוֹן בְּרוּרָה: “רַבּוֹתַי, טְהוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! תּוֹבֵעַ אֱלֹהִִים עֶלְבּוֹנָם שֶׁל גֵּר, יָתוֹם וְאַלְמָנָה. מִבְּשָׂרִי יָדַעְתִּי אֶת עִנּוּיֵי הָאָנוּס, וְהָאִישׁ הַזֶּה גַם אָנוּס וְגַם גֵּר הוּא, וּמִשׁנֵה יִסּוּרִים יְקַבֵּל עָלָיו בְּאַהֲבָה עַל נֶאֱמָנוּתוֹ לְקָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. אֲשֶׁר לְאֹנֶס “וָחַי בָּהֶם” כְּתִיב, וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, וּבִפְרָט שֶׁלֹּא עָבַר עַל אִסּוּר עֲבוֹדַת-גִלּוּלִים. וַאֲשֶׁר לְיִחוּס, לֹא אַחַר הַדָּם הוֹלֵךְ הַיִּחוּס, וְלֹא אַחַר צֶבַע הָעוֹר, כִּי-אִם אַחֲרֵי הַכַּוָּנָה וְהַמַּעֲשֶׂה. הַמְּקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְהַמִּדַּבֵּק בְּדַרְכֵי הָאָבוֹת, עַל בְּנֵיהֶם יֵחָשֵׁב. וְגָדוֹל יִחוּסוֹ שֶׁל הַגֵּר מִיִּחוּסֵנוּ אָנוּ. אִם אָנוּ עַל אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִתְיַחֲסִִים, הֲרֵי הוּא מִתְיַחֵס עַל מִי שֶׁאָמָר וְהָיָה הָעוֹלָם”.
הִתְלַבְּבָה הָעֵדָה מִדִּבְרֵי הַנַּעַר, וְלֹא הִבִּיטוּ אֶל רוֹךְ שְׁנוֹתָיו, כִּי כְּאַחַד הַזְּקֵנִים דִּבֵּר. וַיְנַעְנְעוּ בְרֹאשָׁם לְאוֹת הַסְכָּמָה. וְהֶחָכָם הַזָּקֵן פָּשַׁט אֶת טַלִּיתוֹ, שָׂם אוֹתָהּ עַל כִּתְפֵי הַגֵּר-הָאָנוּס שְׁחוֹר-הָעוֹר, וַיִּמְשְׁכֵהוּ בַעֲדִינוּת וַיַּעֲמִידֵהוּ לִפְנֵי הַתֵּבָה. וַיִּפְתְּחוּ בִתְפִלַּת מִנְחָה.
וּלְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת, כִּהְיוֹת הַנַּעַר מֹשֶׁה גְדוֹל-הַדּוֹר, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פָּנוּ אֵלָיו מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק לִשְׁאוֹל מִפִּיו עֵצָה וְדִין, שָׁמַר חַסְדוֹ לַאֲנוּסִים וּלְגֵרִים. וַיִּהְיוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִפְלְטוּ מִפִּיו אָז מִתּוֹךְ הַשְׁרָאַת-רוּחַ פִּתְאוֹמִית, לְקַו וּלְמָאוֹר לוֹ בְּאִגְרוֹתָיו אֲשֶׁר שָׁלַח אֶל קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּכָל הַתְּפוּצוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.