גילוי-דעת באסיפת-הנבחרים השניה של כנסת ישראל, במושבה השני, תל-אביב, אולם “אוהל-שם”, סיון תרפ"ט
סיעת הציונים הרביזיוניסטים מלאה את ידי למסור לפניכם את הדברים הבאים.
אנחנו מתנגדים לסוכנות המורכבת בצורתה הנוכחית מתוך עיקרון, כי על-ידיה נמסרת זכות ציונית חשובה בידים בלתי נאמנוֹת. הזכות החשובה הזאת היא התפקיד הנזכר בסעיף ד' של המאַנדאַט: “תווצר סוכנות עברית בשביל לייעץ לממשלה”. הסוכנות היא, על-כן, האינסטאַנסיה היחידה שבעזרתה יכולך העם הציוני, באופן רשמי, להביע את דרישותיו או תלונותיו הציוניות בפני השלטונות, האוֹרגאַן הרשמי היחידי של מלחמתנו המדינית; ואנחנו מאמינים, כאשר לימדנו הרצל, כי הגורם המדיני הוא הגורם העיקרי בבניין הארץ, הגורם שבלי הצלחתו לא תצליח גם עבודתנו הכלכלית בקנה-המידה הנחוץ בשביל יצירת המדינה העברית. אבל, לכּל ידוע, כי החוגים הבלתי-ציוניים, אשר רבים מהם גם אננטי-ציונים, אינם מוכנים, ואינם רוצים לנהל את המלחמה המדינית; ובמסרנו בידיהם את החצי של כל ההשפעה על הסוכנות, הרינו סותמים את פיו של העם ביחסיו עם הממשלה, ובזה מביאים נזק לציונות. לפיכך, הננו מתנגדים לצורה זו של הרחבת הסוכנות.
לא היינו מתנגדים להרכבה אחרת. הרחבה המתחילה מן הבסיס, לא מן הקודקוד. זהו- קונגרס עברי עולמי. בהמוני העם אנו מאמינים, ומאמינים גם בקוֹנטרוֹלה העממית, בהשפעה המטהרת של העם הבּוחר והמפטר את נבחריו כרצונו. אבל, למסור את הסוכנות בידי חוג מצומצם, בלתי-תלוי בשום בחירה אמיתית, ובלתי-ציוני על-פי טבעו, זוהי סכנה לציונות, אשר נגדה נלחם ברגע [זה] ובכל רגע אחר.
ואולם התנגדותנו לבחירת צירי הישוב לסוכנות כרגע נובעת לא רק מתוך יחסנו אל הסוכנות המורחבת. דוקא לאסיפה הזאת וברגע הזה אסור לבחור צירים למוסד שבאופן רשמי עוד איננו. כי עוד לא החליט הקונגרס ולא אישר את חוקתו. הקונגרס הי“ד דרש 5 תנאים להרחבת הסוכנות, אשר א אחד מהם לא נתמלא. ביחוד חשוב היה התנאי הידוע בשם “פּרוֹביזוֹריוּם”: כי השיתוף הזה יעשה רק לשלש שנים. בטח הדגיש בזה הקונגרס הי”ד, כי גם הוא רואה בהרחבה צד של סכנה לציונות, ואיננו רוצה לקשור את ההסתדרות לעולמים, כי אם רק לעשות נסיון. גם הקונגרס הט"ו אישר את הדרישה הזאת. אבל היא לא נתקבלה, והעת מציעם לנו חוקה שעל-פיה לא בתור נסיון, כי אם בלי הגבלה ייכּרת השיתוף; והעיקר – שאם גם ירצה כל החצי הציוני לצאת מהסוכנות, אז לא יתבטל בזה השיתוף. כי דרוש לזה רוב של שני שלישים או של שלש חמישיות, זאת אומרת, שאם גם תראה ההסתדרות הציונות, כי הסוכנות המורכבת מזיקה לציונות, לא תוכל לבטלה; ואם גם תצא ממנה- היא תשאר בידי הבלתי-ציונים.
מובן מאליו, שבתנאים אלה צריך לתת לקונגרס הט"ז להתבונן בחוקה זו, לאשר או לדחות אותה באופן חופשי, בלי כל לחץ מן הצד. אבל, בחירת הצירים לסוכנות המורחבת ברגע זה, לפני שהקונגרס התבטא – היא לחץ. רוצים להעמיד את הקונגרס לפני עובדה. אף אם עשו ככה גופים בלתי-ציוניים בחוץ-לארץ. – דוקא אסיפת-הנבחרים, גוף ציוני טהור, אסור לה להשתתף בלחץ שיקשור את ידי הקונגרס.
ואם הובאה שאלה חשובה כזאת לפני אסיפת הנבחרים – מוסד שבכלל אף פעם עוד לא דן על כל ענין ההרחבה – אז מן הצדק יהיה לכל-הפחות לתת לאסיפה את האפשרות להתבונן בשאלה הזאת בכובד-ראש. לא על-ידי חמישה נאומים של רבע שעה כל אחד יתברר ענין מורכב כזה. דרשנו ויכוח חפשי ומלא-היקף. בזה לא רצה הרוב. בזה הוכיחו בגלוי את הכוונה להחליט על שאלה חשובה כזו בלי ישוב-דעת נכון, על-ידי כפיה וסתימת פיות המתנגדים והמפקפקים.
הרוב יתחרט חרטה גמורה על צעדו זה. הרביזיניוניסטים אינם מסכימים לשאת אף בשמץ אחריות למעשה כזה, שיגרום נזק קשה לציונות. ואנו הרביזיוניסטים בתור מחאה עוזבים את אסיפת הנבחרים.
(צירי סיעת הרביזיוניסטים עוזבים את האולם).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.